הסיבה לאיבוד הקולות בשמאל והעיקר במרצ היא בגידה בערכים בתקופת הקורונה. אי אפשר מחד לדבר על זכויות אדם על גופו ולטעון כנגד שיח מפלג ומאידך לשלול מאנשים זכויות אם לא מיישרים קו עם הנרטיב ומתירים החדרת חומרים ניסיוניים וקטלניים לגופים תמורת זכות התנועה והתעסוקה. השמאל בגד בערכיו (שוב) ולכן שילם את המחיר. זה היה צפוי. לצערי הלקח הזה עדיין לא נלמד ואף אחד לא טורח לציין את הנקודה הזו ורק מנסים לגרום לה להעלם כאילו מעולם לא קרתה, לכן אין צפי שהמצב ישתפר בקרוב.

פרופ' חזן היקרה, עם כל הרצון הטוב לעשות טוב לכל מי שרע לו בעולם, בתור אחד שעסק בעבר בסוגיה ביתר שאת, הבנתי שאין זה מוסרי להתעלם מהצד השני של משוואת הפליטים – האתגרים שמתעוררים כאשר מתחילים *לעודד* את הגירתם (מה שנקרא בעגה המקצועית pulling factorֿ). אני חושב שמגיע העת להניח בצד את השיח הקוטבי של בעד ונגד חד משמעי ולעתים דמגוגי, ולהתחיל לנהל שיח עשיר יותר שמקבל את הצדדים השונים ומציב את היתרונות והחסרונות זה לצד זה ושוקל אותם באופן מכבד זה לצד זה. אי אפשר להתעלם מההשפעות של קבלה של כמות גדולה של פליטים למדינה קטנה כמו ישראל, ואי אפשר להתעלם מכך שככל שמדינה מכשירה יותר את התופעה, כך היא גם הולכת ומתעצמת ואיתה האתגרים. לכן מחד אני מאוד מסכים איתך שמבחינה מוסרית עלינו לעסוק בעניין, ובוודאי להנסות ולהמנע מהפצת שנאה ואלימות כלפי האחר, אך לא כאשר אנחנו מתעלמים מההשלכות השליליות, ובעיקר כלפי האוכלוסיות המקומיות מעוטות היכולת שנוטות להפגע הכי הרבה ממדיניות זו, שאינה נובעת מהם, אלא דווקא מאליטות שלא מושפעות ישירות מההחלטות הללו, אך נהנות להתהדר בתחושת מוסר נשגבת כלפי סוגיות שביחס לצרות רבות אחרות שפוקדות את החברה, נחשבות שוליות.

דוגמא מצויינת היא הגדר הדרומית, שמחד מדובר בהקמת מכשול, לכאורה אקט לא מוסרי, אך מאידך פתרה את עיקר הכשלים שהיו בהתמודדות מול הסוגיה, מה שפתר הרבה מאוד דילמות מוסריות אחרות.

הפוקוס לדעתי צריך להיות על הגדרת מדיניות קבלת פליטים ברורה למדינת ישראל, כזו שמאזנת בין כל הגורמים באופן ראוי. ומיד לאחר מכן הפוקוס צריך להיות על מימוש המדיניות הזו באופן יעיל, ולא על בסיס רגשי.

על פניו נשמע כמו פתרון פשוט אבל כל כך רחוק מהמציאות הפוליטית הישראלית. חסרה הנהגה ולא נראית אחת באופק. המציאות בשטח מתגברת על האידיאל שנראה רחוק מתמיד. דור של פוליטיקאים קרייריסטים ואופורטוניסטים הפקירו את החברה הישראלית לגורלה שנראה עגום מתמיד. כל אלו ועוד הם מצע מושלם למשבר עמוק ובלתי נמנע שרק מי שדאג לעצמו מבעוד מועד, או התמזל מזלה, צפוי לשרוד. הנחמה היחידה שזה לא רק המצב בישראל, אלא בכל העולם.

סקירה השוואתית מרתקת. מעניין יהיה לשמוע גם על הסיכונים הכרוכים בשינוי המוצע, ונחמד יהיה לדמיין איך הכנסת היתה נראית במצב הזה (לדוגמא, אילו ח"עין נוספים היו מגיעים לשולחן אילולא הוכפלה כמותםן). בין השאר אני שואל עצמי האם באמת עוד 30 חברי כנסת של הליכוד יעשו טוב למדינה..

לאורך כל ההיסטוריה שלנו היהודים עסקו בהפרדה, בין אם מרצון או מכפייה, איכשהו תמיד נוצר מצב שהיהודים מתבדלים מסביבתם. לפיכך, לא צריך להיות מופתעים שהיהודים מנסים משתמשים בשיטות דומות, רק הפעם מהצד המדכא של המשוואה (כי במקרה כעת ידינו על העליונה), במקום מהצד המדוכא. באופן כללי, התחושה היא ש-5000 שנה ולא למדנו כלום, אנחנו מתעקשים לחזור על אותו טעויות ולהתעלם מהמציאות, הכל באצטלת שם שמיים. המטרה כבר מזמן אבדה (להיות עם חופשי בארצנו) והוחלפה בתאוות שררה, כח, כבוד וכסף. מה שהכי עצוב זה, שזה מה שתמיד קורה, כל פעם מחדש, ושאנחנו כבר יודעים גם כיצד זה תמיד מסתיים, ובכל זאת, תועים.

נהדרת מדוייקת וצלולה כהרגלך!
שאלה – מה לגבי תרחיש של חקיקת חוק המונע ממואשם להתמודד? האם דין הנ"ל כדין אופציה ב' במאמרך, או שמא יש לכך היתכנות יותר סבירה? ואם יופעל לצורך העניין גם לחץ ציבורי במסגרת המחאה? האם החוק הפשוט וההגיוני הזה לא יפתור את כל הבעיה? פוטנציאל לרוב יש (עם ובלי ימינה).