במהלך דיון בועדה המסדרת בכנסת כינה ח״כ מאיר פרוש את עידית סילמן יו״ר הועדה המסדרת ויו״ר הקואליציה ״ילדה קטנה״ ו״תינוקת״.

מי שעוקבים אחרי סילמן בשבוע מאז הוקמה ממשלת השינוי ודאי יסכימו שאפשר כבר עכשיו להעניק לה את פרס גננת השנה. בטון סבלני ומכיל היא מציבה גבולות בריאים של שיח מכבד, כולל הסברים מעודדי אמפתיה וחיזוק הבטחון העצמי של לילדים האבודים של האופוזיציה.

בדיון בועדה המסדרת בכנסת כינה ח״כ מאיר פרוש את עידית סילמן, יו״ר הועדה ויו״ר הקואליציה ״ילדה קטנה״ ו״תינוקת״. העוקבים אחריה מאז הקמת ממשלת השינוי ודאי יסכימו שהיא ראויה לפרס גננת השנה

״הייתי מורה, מזכירה לך, אני זוכרת את הכל״ הצהירה לפני כמה ימים בועדה והמשיכה להסביר לקטי שטרית איך אנחנו מדברים כדי לא לפגוע בחברים:

״את, שכמוני ניהלה ביחד איתי בשנה האחרונה את השדולה לבריאות הנפש ומניעת אבדנות, לא יכולה להשתמש במילה 'פוסט-טראומה' לדיון הקודם, אנחנו נכבד את הפוסט-טראומטים. תודה חברת הכנסת. נדבר בשפה שהיא נכונה ומתאימה״.

כשאורית סטרוק נעלבה, היא הביעה תדהמה אמהית: ״שנייה הפניתי את הראש ופספסתי״, והתפנתה להשקיט ולבנות לסטרוק את הבטחון לדבר מול הכיתה.

אבל כשמאיר פרוש התחצף לא היתה ברירה אלא להשתמש בקול הממשמע, ואף להוציא אותו החוצה.

ח״כ פרוש קרא היום ליו״ר הועדה המסדרת, עידית סילמאן, ילדה קטנה ותינוקת במהלך הדיון בועדה. מדהים שהוא חושב שזה מעיד עליה ולא עליו. pic.twitter.com/MILrDjWToh

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) June 21, 2021

אני לא מקנאה במאיר פרוש. האיש ח״כ מ-1996. אבא שלו היה ח״כ לפניו. בן שלו ראש עירייה. הוא רגיל לחיים הטובים בשלטון, וכשמשהו לא מוצא חן בעיניו הוא עושה שביתת רעב או קושר את עצמו לדוכן הנאומים של הכנסת. מאיר פרוש הוא לא האיש שיתן לאיזה אשה להגיד לו מה לעשות. אך אבוי, קמה ממשלת שינוי. ממשלה, שמרוב שאין לחבריה מכנה משותף אידאולוגי, הם מוצאים מכנה משותף אדמיניסטרטיבי ואחרי 12 שנה שהכנסת והממשלה התנהלו כמו בית משוגעים, הם עושים ועושות סדר. פגישות שבועיות, אקסלים, וגם תרבות דיון אלמנטרית.

אני לא מקנאה במאיר פרוש. האיש ח״כ מ-1996. אבא שלו היה ח״כ לפניו. בנו ראש עירייה. הוא רגיל לחיים הטובים בשלטון. פרוש הוא לא האיש שיתן לאיזה אשה להגיד לו מה לעשות

אין מדינה דמוקרטית בעולם שבה גבר שמדיר נשים ממפלגתו היה יכול לצעוק על יו״ר הועדה המסדרת בפרלמנט שהיא ״ילדה קטנה״. העובדה שפרוש פרק עול כך מעידה לא רק על ההיררכיה השמרנית שלפיה הוא חי – אלוהים מעל האדם, הגבר מעל האשה, היהודי מעל הערבי, הסטרייט מעל הלהט״ב, הלבן מעל השחור, והמבוגר מעל הצעיר וכן הלאה – אלא על קושי אמיתי להבין שנגמרה החגיגה.

כשכל משאבי המדינה היו מגוייסים לטרלול האוטוקרטי של הנאשם בפלילים. שהגבר החרדי היה יכול לדבר איך שבא לו. שתרבות השחיתות והכאוס בירכה את ביזוי הזולת בקרקס שמרני, דורסני וגס רוח.

לממשלת השינוי יש עבודה רבה בניקוי אורוות השחיתות ובניית תשתית של ממשלה וכנסת מתפקדות. אבל יש לה גם עבודת חינוך חשובה. עליה לחנך את מי שעד לפני שבוע ידעו רק להשתין מהמקפצה, שכבוד הוא לא ירושה אלא תגמול לכבוד שאדם נותן לזולת, ללא הבדל דת, גזע ומין.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם. Nitzan Waisberg is a design thinking specialist, lecturing and advising various organization. She is also a social and political activist in the field of education. She served as a Consulting Professor at the Stanford University d.school before returning to her homeland to find it almost unrecognizable. She lives in Hod-HaSharon with her husband and their four children.

קיום מצעד הדגלים בשבוע שעבר נבע משיקולים אינטרסנטיים צרים של פוליטיקאים רדיקלים חסרי אחריות. דווקא הנשים בממשלה הנכנסת יוכלו להוריד את גובה הלהבות ולהוביל אותנו לחברה מתוקנת ופחות משוסעת

התעקשותם של פוליטיקאים ימנים חסרי אחריות לקיים מצעד דגלים חוזר בניגוד לדרישת השב"כ וגורמים נוספים במערכת הביטחון, מהווה חציית קו אדום בוהק שמשקף התנהלות בה אנשי ציבור מקריבים את שלום וביטחון הציבור על מזבח המחלוקת והמתיחות הפוליטית.

התעקשות פוליטיקאים ימנים חסרי אחריות לקיים מצעד דגלים חוזר בניגוד לדרישת השב"כ וגורמים ביטחון נוספים, משקפת התנהלות של אנשי ציבור, המקריבים את שלום הציבור על מזבח המחלוקת הפוליטית

אין עוררין על העובדה שקיום מצעד הדגלים בהובלת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבר מרעיהם עשויה להבעיר מחדש את השטח. הם עלולים לשחק לידי חמאס, שעדיין נמצא בעיצומו של המאבק אל מול אבו מאזן וגורמי הפת"ח ביהודה ושומרון. זאת בעקבות ההחלטה לבטל את הבחירות לרשות במהלך החודש שעבר, דבר שכאמור היווה קטליזטור מרכזי בשיקולים לפתיחת חזית אל מול ישראל והוצאתו של חמאס מבידוד בינלאומי כמעט מוחלט, למעט הגב המדיני של איראן.

לא רק בשל התבטאויות פוליטיקאים ומנהיגים בישראל, ביו"ש וברצועת עזה, אלא גם מניתוח ההיסטוריה המאוד לא רחוקה של מצעד הדגלים האחרון, דאג חמאס למצב את עצמו כגורם הפלסטיני הראשי שיוצא להגנת קודשי האיסלאם במסגד אל אקצה ובשכונת שייח ג'ארח.

ההיסטוריונית פרופסור ברברה טוכמן הגדירה את המושג מדינאות אווילית באמצעות שלושה פרמטרים:

1. חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמן הביצוע ולא במבט לאחור.
2. העובדה שעל שולחן מקבלי ההחלטות ניצבה אלטרנטיבה ראויה לפתרון המשבר שלא נלקחה בחשבון.
3. ואותה מדיניות אווילית התבצעה על ידי קבוצה או שליט יחיד, ונשארה בתוקף במשך למעלה מדור פוליטי אחד.

האם אכן ישנה דרך פעולה אלטרנטיבית שראוי היה לנקוט בעת הזו? התשובה לכך ברורה; על פי המלצות המשטרה, מארגני המצעד יכולים היו לדחות אותו או להציע מסלול חלופי. למרות ההמלצות של גורמי הביטחון, בחרה קבוצה של חברי כנסת ואישי ציבור להפר את החלטות גורמי הביטחון, תוך שימוש נלוז בחסינות הפרלמנטרית ובגורמי האכיפה כדי לאבטח את הארוע הפרובוקטיבי שמתוכנן, ולתקוע מסמר בעיניהם של גורמי הביטחון והאכיפה.

קבוצת חכ"ים ואישי ציבור הפרה את החלטות גורמי הביטחון, תוך שימוש נלוז בחסינות הפרלמנטרית ובגורמי האכיפה כדי לאבטח את האירוע הפרובוקטיבי שתוכנן

ישראל היא חברה מרובת תרבויות. על מנהיגיה להכיר בכך ולדעת להקשיב גם לתפישות העולם ולקולות. אותם מנהיגים צריכים להנמיך את הלהבות, במקום ללבות את האש. הם צריכים לצמצם את מוקדי החיכוך, להבין אותם ולייצר שיח בין הניצים.

חלקים גדולים בעם מייחלים לממשלה שפויה שתרגיע את הרוחות ותעבוד בשביל הציבור, במקום  ממשלה שמלהיטה את הרוחות, וזורעת פחד ושנאה וחרדה תמידיים בלב הציבור.

הקולות הנשמעים על ידי ראשי מפלגות בקואליציה המתגבשת, יוצרים את הרושם שאנחנו צועדים בכיוון הנכון. מי היה מאמין למשל שאיבתיסאם מרעאנה תציע לעידית סילמן להתארח בביתה הואיל והאחרונה חוששת לביטחונה האישי.

אולי דווקא הנשים משני צדי המתרס הפוליטי יראו את הדרך הנכונה לחברה מתוקנת. בסוף השבוע האחרון פרסם דוברו האישי יאיר לפיד פוסט בפייסבוק, שבו גולל את הסיבה העיקרית להצלחת המו"מ הפוליטי הקשה והמורכב שידענו מאז קום המדינה, כשהסיבה לדבריו היא אותן חברות כנסת שמגיעות מהמפלגות השונות.

זאת בזכות היצירתיות והסבלנות, שאינה נכנעת לקשיים ויודעת לשים את מאבקי האגו והשררה בצד. התנהלותן האצילית של אותן פוליטיקאיות משקפת יכולת לדחות סיפוקים ורצונות מידיים ולראות מעבר לאופק. הן אלה שיצליחו להתגבר על מדיניות האיוולת.

פרופ' אסנת עקירב היא פרופסורית ישראלית למדע המדינה וראש החוג לממשל ולחברה אזרחית באקדמית גליל מערבי (צילום: אקדמית הגליל המערבי)