בערב החג התפרסם אצל חברינו מ"המקום הכי חם בגיהינום" ראיון נרחב עם גיא רולניק, הפורט צעדים אופרטיביים, שעשויים כל אחד בפני עצמו וכולם כמיקשה אחת להוות אסטרטגיית יציאה ממשבר הקורונה.

בימים בהם ההנהגה הישראלית ממלמלת את עצמה לדעת ומתגאה מעל הכל בבלט המרפסות – זהו קול מזוכך, מים במדבר. על "מצב התקשורת" עוד ידובר רבות. נציין רק שמאז פרוץ המשבר נסגרו הגרסא המודפסת של בלייזר, אתר הבלוגים הותיק סלונה, גם רשת 13 במשבר והיד נטויה.

בלי קשר לתקשורת – בכל תחום עסקים קורסים, מלבד עסקי הקנאביס הלא חוקיים המתרברבים בעלייה חדה במכירות. להערכתי השאלה היא לא באיזה גרסה אכזרית המרפסות האלו יחזרו אלינו, אלא באיזו מהמערכות.

בכל תחום עסקים קורסים, מלבד עסקי הקנאביס הלא חוקיים המתרברבים בעלייה חדה במכירות. להערכתי, השאלה היא לא באיזה גרסה אכזרית המרפסות האלו יחזרו אלינו, אלא באיזו מהמערכות

לקראת סוף הראיון נוגע רולניק באפקט של וירוס-קורונה על תפיסת משבר האקלים, ומוצא אפקט זה כחשוב והכרחי ליציאה מהמשבר: "קיבלנו קריאת השכמה מכדור הארץ שאמר לנו גבירותיי ורבותיי אתם מתנהלים בחוסר אחריות. תתעוררו ותבינו את הסיכונים האדירים שאתם לוקחים על עצמכם. הקורונה צריכה להיות נקודת מפנה ביחס שלנו  לכדור הארץ ואני מדבר כמובן בראש ובראשונה על שינוי אקלים".

הוא שוב צודק. אני מקווה שבעולם הפוסט קורונה חברות מסחריות יאלצו להכיר בתרומתן הלא מבוטלת למשבר האקלים ולשקלל צעדיהן בהתאם. האמת שזה יכול כבר להתחיל לקרות מחר, אבל ישראל היא מדינה נחשלת. אין שם אחר למדינה שלשר הבריאות שלה לא היה אינטרנט עד שבוע שעבר. התפקיד שלו בשוטף הוא לדאוג למערכת בארץ ובמקביל להתעדכן בכל מה שקורה בחו"ל כל הזמן ולהיות בקשר עם קולגות בעולם. הוא לא עשה לא את זה ולא את זה ולכן לא ברור על מה הוא מקבל משכורת כל השנים. תחזיר את הכסף יענקלה.

הקורונה מוצאת את מערכת הבריאות בשפל ידוע ומוכר ולא ברור איך זו תצא ממנו. אני לא אופטימית, אבל כן פעילה בתחום הקנאביס עליו היינו רוצים לחשוב כעל תעשייה רפואית חדשה ומתקדמת בעלת קודים מותאמים. כך גם שיווקנו אותה לעצמנו בשלבים מסוימים, כעומדים בחזית המחקר. ואולי, רק אולי, זו לא בדיוק היתה התמה הנכונה.

אחרי הכל, למה היה צריך אהוד ברק לייבא רבע טון קנאביס מפורטוגל? מניסיוני המועט, לגדל קנאביס דורש שמש ומים. למדינה שמשית כמו ישראל אין שום טעם לייבא קנאביס, ואח"כ עוד לשווק אותו באין סוף אריזות. גם בקנדה העסק לא מאד ירוק אגב. מזג האויר שם לא מאפשר גידול כמו בישראל. הם מגדלים בבניינים שהם גם ממוזגים וגם מוארים מה שמייצר חוסר איזון במשאבים. זו הדגמה קטנה לרצף צעדים נטולי מודעות סביבתית לחלוטין.

למה אהוד ברק היה צריך לייבא רבע טון קנאביס מפורטוגל? מניסיוני המועט, לגדל קנאביס דורש שמש ומים. למדינה שמשית כמו ישראל אין שום טעם לייבא קנאביס, ואח"כ עוד לשווק אותו באין סוף אריזות

אז מה כן כדאי לעשות? זה זמן לחשוב רחב ודווקא מתוך כך להתמקד בלגדל בארץ. שלא לומר איש איש לביתו. אחד, שניים, שלושה עציצים. כמה וכמה ח"כים "פעלו" לקדם חוקים מאין אלו אך בסוף לא נשאר מהם דבר. למה? כי למגדל היחיד אין לובי בכנסת.

החוק היחיד שעבר בעשור האחרון ביחס לצמח הוא חוק "אי ההפללה" שהביא לקנסות של 1000 שח אם יתפס אדם צורך קנאביס ברחוב. מאד לא מפליל, אלף ש"ח, לא? כאילו שמערכת המשפט בכלל יכלה לעמוד בכמויות הצרכנים. למה לא לתת לאדם לגדל לעצמו את הזן שטוב לו? 

סחר לא חוקי גם הוא מקצוע פופולרי מאד היום, בין היתר במסווה של שליחי וולט. המון כסף שעובר חופשי ממס וללא פיקוח. בשוך הקורונה, מי יתן וישראל תשכיל לפתוח את התחום לגידול ביתי (מי אמר ריפוי בגינון ולא קיבל?) ובמקביל תשמיש עוד ועוד חוות לגידול מסחרי שיעוררו את תחום החקלאות הגמור לכשעצמו, בהן יוכלו לעבוד גם צעירי העבודה המועדפת במקום לנסוע לקטוף בקולורדו. שיקטפו פה. 

בכל מה שנוגע לאריזות, בכל אספקט וגם בגזרת הקוסמטיקה והשמנים רצוי להימנע משימוש במוצרי אריזה מפלסטיק ולהתחיל לקיים מערכי אריזה לשימוש חוזר, זה אומר ממש לשנות מיינד סט.

סחר לא חוקי גם הוא מקצוע פופולרי מאד היום, בין היתר במסווה של שליחי וולט. המון כסף שעובר חופשי ממס וללא פיקוח. בשוך הקורונה, הלוואי שישראל תשכיל לפתוח הגידול הביתי (מי אמר ריפוי בגינון ולא קיבל?)

מניסיוני בתחום לחלק גדול מהאוכלוסיה הצמח יעזור בעיקר כמשכך כאבים במריחה ישירה, כמו וולטרן על שרירים, פרקים ושאר איברים דואבים, גם לחולי פיברומיאלגיה, אנדומטריוזיס ועוד. כמובן שהכל תלוי מינונים, אבל בכל מקרה החומר הפעיל ייכנס למחזור הדם אך לא ישפיע כמו בצריכה דרך הריאות. לא יהיה אפקט פסיכואקטיבי. בהכרח תהיה הקלה מיידית בכאב. אפשר להכין את זה בבית, אך צריכה להיות אפשרות גם לרכוש תוך הימנעות מאריזות שאינן מתכלות. לעודד שימוש בהמפ לטקסטיל ואריזות. תעשייה בת קיימא בעלת מודעות סביבתית ואחריות חברתית, זה מה שהיא צריכה להיות.

האם כל זה אפשרי? לא נראה לי. אנחנו זן נחות שמובל בידי בעלי כוח כלכלי שאי אפשר להבין או לתאר. לא מעניין אותם אנחנו, הצמח או כדור הארץ.  מעניין אותם רק התחת של עצמם ולא שום דבר אחר.

דפנה גלפז, אשת תכן וחוקרת תרבות.