פרופ' מוטי זלקין כתב מאמר חשוב על היהדות החרדית בכותרת "האחריות לחייו מוטלת על האדם, לא על רבניו" (הארץ 14 לאפריל).

זלקין כותב במאמרו:

"היהדות מטילה על האדם אחריות מוחלטת למעשיו…..האחריות מוטלת על האדם ולא על רבותיו. מי מאתנו זוכר שאך לפני שבועיים הטיעון המרכזי של הדוברים החרדים היה שיש להמשיך את התפילות בבתי הכנסת ואת הלימוד בישיבות, כי כך פסק גדול הדור?'. הלוגיקה מאחורי טיעון זה היא, שמי שאחראי לבריאותו של האדם החרדי איננו הוא עצמו אלא 'גדול הדור', ובמקרה זה הרב חיים קנייבסקי. אלא שאין לך דבר רחוק יותר מתפישת עולם יהודית מאשר טיעון מעין זה. על פי ההשקפה היהודית האדם ניצב לפני בוראו ללא מתווכים כלשהם, ולו, ורק לו, הוא חייב דין וחשבון על מעשיו בעולם הזה".

היהדות מטילה על האדם היהודי את האחריות למעשיו, כדברי זלקין "האחריות מוטלת על האדם ולא על רבותיו". או במילים של ההגדה, לא על ידי שליח ולא על ידי רב, אלא האדם והאשה היהודית בכבודם ובעצמם אחראים למעשיהם, ואין הם יכולים להצדיק אותם בטיעון כי כך פסק הרב גם אם הוא גדול הדור בעיניהם.

אבל מיהו גדול הדור? האם זה הרב קנייבסקי, 'בכיר הרבנים בזרם הליטאי', שעם הטלת הסגר הראשוני וסגירת מוסדות החינוך לפני כחודש, הורה לישיבות ולתלמודי התורה להמשיך לפעול כרגיל למרות דרישות המדינה? או הרב קנייבסקי שלאחר 3 ימים הורה לסגור את הישיבות ואת בתי הכנסת?

או אולי הרב קנייבסקי, שכתב מכתב לפני יומיים, ב-20 לאפריל, בו הוא מורה על פתיחתם מחדש של תלמודי התורה והישיבות תוך שמירת אמצעי זהירות, כדבריו: "חוב קדוש שכל מוסדות התורה ייפתחו מיד"? יוזמי המכתב (מה פירוש יוזמי המכתב, האם זה לא הרב קנייבסקי אלא מושכים בחוטים המפעילים אותו?) ביקשו לפרסם אותו ביומון הליטאי "יתד נאמן" הנחשב לביטאונה של מפלגת "דגל התורה", אך בהוראתו של הרב גרשון אדלשטיין, מי שנחשב גם הוא לאחד המנהיגים הבכירים בציבור החרדי-ליטאי, המכתב של הרב קנייבסקי לא פורסם.

אז מה יעשה עכשיו האדם החרדי ששיעבד את מוחו לרבנים, שחונך לשאול את הרב בכל דבר בקלה ובחמורה, שהסביבה שלו מחייבת צייתנות עיוורת לרבנים, שכל חייו הם שו"ת (שאלות לרב ותשובות הרב)? למי ישמע האדם החרדי, לרב קנייבסקי? לרב אדלשטיין? לרב אחר שיצוץ מחר?

האחריות מוטלת על האדם הזכירה לי את הספר הנפלא 'קדמת עדן' של ג'ון סטיינבק. בספר יש קטע, מעין סיפור קצר, שהקשרו לספר מתברר רק בסופו, על פירוש המלה 'תמשול' בפסוק "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

לפי המספר, לי Lee, כמה חכמים סיניים בסן פרנציסקו מנסים להבין את מהות המילה 'תמשול', מכיוון שבשני תרגומי התנ"ך לאנגלית המילה קיבלה משמעות שונה.

בתרגום חופשי:
לפי התרגום הסטנדרטי האמריקאי American Standard translation פירוש המלה הוא ציווי. מצווה על בני האדם לנצח את החטא, ואז אפשר לקרוא לחטא אי ידיעה, בורות.

לפי התרגום של קינג ג'יימס King James translation פרוש המלה הוא הבטחה. כלומר, בני האדם ינצחו בוודאות את החטא שכן זו הבטחה אלוהית.

אבל המילה העברית, 'תמשול' אינה לא ציווי ולא הבטחה, אלא נותנת אפשרות, בחירה. זו אולי המילה החשובה ביותר בעולם. היא אומרת שהדרך פתוחה. היא מעבירה את האחריות לאדם. כי אם המשמעות היא Thou mayest'' 'יתכן שאתה', זה נכון גם ש'אתה עשוי שלא'.

מדוע, נשאל לי, אתה מדגיש את החשיבות של המילה, אף שאינך מאמין שמדובר בחוק אלוהי?

התשובה של לי מעניינת וחשובה:

"כל כתיבה שהשפיעה על חשיבתם ועל חייהם של אין ספור אנשים חשובה. ישנם מיליונים רבים בכתות ובכנסיות שלהם החשים את הציווי ושמים את הדגש על צייתנות. ויש מיליונים נוספים שחשים שהכל נכתב ונקבע מראש, ושום דבר שהם עשויים לעשות לא יכול לשנות ולהפריע למה שיהיה. אבל 'תמשול' – 'אתה יכול', זה גורם לאדם להיות גדול, שנותן לו את קומתו עם האלים, שכן גם בחולשתו ובזוהמתו וברצח אחיו, עדיין יש לו את הבחירה הגדולה. הוא יכול לבחור את המסלול שלו ולהילחם בו ולנצח".

הקול של לי, המספר, היה מזמור ניצחון:

"זה קל מתוך עצלנות, מתוך חולשה, לזרוק את עצמך לחיק האלוהים ולהגיד: 'לא יכולתי לזה'; 'הדרך נקבעה מראש'. אבל חשוב על תהילת הבחירה, לחתול אין ברירה, דבורה חייבת להכין דבש, אבל הבחירה היא שהופכת את בני האדם לבני אדם".

ואם נחזור למקורות:
"ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המות, ואת הרע" (דברים ל, טו)

והבחירה נמצאת בידינו.
רש"י פירש את 'ואתה תמשל בו' – אם תרצה תתגבר עליו. הבחירה בידך.

האם היהדות החרדית בבני ברק ובמקומות אחרים, ויתרה על הבחירה, על אחד מבסיסי היהדות, לטובת הציות העיוור לרבנים? לכניעה ל'גדולי הדור'?

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.