בני אדם מחפשים יציבות וביטחון בחייהם. אנשים מתקשים להתמודד עם שינויים דרסטים שיסיטו אותם ממסלול החיים היציב בו הם מורגלים. אנחנו זקוקים ליציבות נפשית, יציבות משפחתית, יציבות כלכלית ויציבות חברתית בכדי שנוכל לחיות חיים של חירות, שמחה ויצירה. 

בני אדם שואפים שמכלול המרכיבים של חווית החיים שלהם ייצרו שגרת חיים יציבה ונורמטיבית. במצבי משבר וחוסר וודאות בני אדם זקוקים למשהו/מישהו יציב להיאחז בו, בני אדם זקוקים לתקווה. יאנוש קורצ'אק כתב: "אינני קיים כדי שיאהבוני ויוקירו אותי, אלא כדי שאפעל אני ואוהב. אין הסביבה חייבת לעזור לי אלא אני חייב לדאוג לעולם – לאדם."

סדר החיים של כל אחד.ת מאיתנו עבר בשבועות האחרונים טלטלה של ממש, ומנהיג ראוי שיעמוד נוכח המשבר ויצליח לאחד את כולנו סביב תקווה משותפת לעתיד – אין בנמצא. 

סדר החיים של כל אחד.ת מאיתנו עבר בשבועות האחרונים טלטלה, ומנהיג ראוי שיעמוד נוכח המשבר ויצליח לאחד את כולנו סביב תקווה משותפת לעתיד – אין בנמצא

כמנהל בית ספר אני חווה בחודש האחרון פער מנהיגותי אדיר בין מנהלי.ות בתי הספר ואנשי החינוך לבין הפקידות והנהגת משרד החינוך. בשבועות שחלפו מתחילת המשבר, בתי הספר עשו את הבלתי אפשרי – ברגע אחד נדרשו כלל בתי הספר להפוך מארגונים המבוססים על פרקטיקה תפעולית מימייה של המהפכה התעשייתית – לתפיסת הפעלה של המאה ה-21.

בעיני המעבר להוראה מקוונת מבוססת פלטפורמות טכנולוגיות היא הטפל שבסיפור (יש המון המון מה ללמוד ממעבר זה – בהזדמנות אחרת). בעיני, עיקר העיקרים היא העובדה שלאורך חודש של שבר מוחלט בסדרי החיים של כולנו – בתי הספר עשו את הנדרש מהם – שימרו וחיזקו את הקשר עם התלמידים.ות, ההורים, המשפחות והקהילה.

עבור המון ילדים.ות מפגשי ה-ZOOM היומיים עם המורים.ות והחברים.ות שלהם.ן הפכו לדבר האחד היציב והבטוח ביום יום של מתבגרים.ות רבים.ות. הייתה גם לא מעט למידה, ובעיקר ניסיון ללמוד את החדש ולעשות טוב. אנשי חינוך רבים הצליחו, למרות האתגרים העצומים של ימים אלו, לדאוג לצרכים שונים של התלמידים.ות שלהם בכלל רבדי החיים, והצליחו לשמר את הקשר החינוכי המצמיח ההכרחי להתמודדות מיטיבה לילדות.ים במצבי משבר.

בתוך הכאוס הזה, כל ערב אנו והילדים שלנו צופים ב"מבוגרים האחראים" בדמות פקידים בכירים ממשרדי ממשלה שונים, ראשי ארגוני המורים ומחויטים נוספים, המדגימים בהתנהגותם נוכח המשבר עליבות וחוסר בכריזמה ובמעוף. נראה שהם עוסקים בעיקר בלהיות צודקים ובהתנגחות מתמדת האחד בחברו. ואיש  מאותם פקידים בכירים אינו פנוי להתעסק ביום שאחרי הקורונה. לאיש מאותם פקידים אין את שאר הרוח או הכריזמה להפוך ל"מרגיע הלאומי".

בתוך הכאוס הזה, כל ערב אנו וילדינו צופים ב"מבוגרים האחראים" בדמות פקידים בכירים ממשרדי ממשלה שונים, ראשי ארגוני המורים ומחויטים נוספים, המדגימים בהתנהגותם נוכח המשבר עליבות וחוסר בכריזמה ובמעוף

תחשבו על הטירוף, אף אחד לא יודע להגיד לנו מה הולך להיות ביום א' הקרוב – אכתוב בשקט בלי שהמורים ישמעו – מרכיב הבייביסיטר של בית הספר. פעילותם של בתי הספר מאפשרת לנו ההורים לקיים את שגרת החיים בה בחרנו. אתם.ן לא באמת יודעים איך יראה יום ראשון שלכם ואנחנו בתחילת ה-weekend. לאף אחד אין באמת מושג! 

מנהיגות חינוכית מלווה אותנו מגן ועד בכלל. תהליכים חינוכיים מתחילים בגני הילדים, בחטיבת היסוד ובחטיבה העליונה. אנו חוזרים ללמוד. בין אם מדובר בחזרה מדורגת המשלבת מפגש המקפיד על ריחוק חברתי ותנאים מותאמים, בין אם מדובר על הוראה מקוונת – דבר לא משנה את המציאות הפשוטה והברורה – ביום א' חוזרים ללמוד.

הילדים.ות שלנו צריכים לשמוע מההורים שלהם ומהמורים שלהם שהכל יהיה בסדר. שסדרי החיים ישובו להיות (כמעט) כפי שהיו. העדר המנהיגות שתיתן תקווה ותסלול עבורנו מסלול יציאה מנרמל ממשבר הקורונה משתק. אסור שנקפא נוכח הדלות המקיפה אותנו בהתמודדות המנהיגותית עם המשבר. זו חייבת להיות שעתם הזוהרת ביותר של אנשי החינוך.

העדר המנהיגות שתיתן תקווה ותסלול מסלול יציאה מנרמל מהמשבר – משתק. אסור שנקפא נוכח הדלות המקיפה אותנו בהתמודדות המנהיגותית. זו חייבת להיות שעתם הזוהרת ביותר של אנשי החינוך

עשינו בשבועות האחרונים את הבלתי אפשרי. תנו לא.נשי החינוך להוביל את הילדים.ות שלכם.ן ליום שאחרי משבר הקורונה. בלי אנשי חינוך עובדים אין בתי ספר. ובלי בתי ספר המשק חדל מלתפקד! תנו בנו אמון. זה מה שאנחנו יודעים לעשות. בואו נצעיד את ישראל החוצה ממשבר הקורונה. 

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.