על פי ד"ר איתן דיקמן, התחושה בחדר המיון במרכז הרפואי מיימונידס בברוקלין היא של דריכות רבה. "הרעיון של עבודה במשך משמרת שלמה בציוד מגן אישי, הרעיון של עבודה עם מספר גדול של חולי קורונה במצב קשה, של עמידה מול מטופלים המתקשים נשימתית, זה משהו שהצוות מתרגל אליו", אומר לי דיקמן, סגן מנהל חדר המיון של מיימונידס, בשיחת זום. "הם נכנסים לקצב במובן הזה".

אך עבור צוות בית החולים הגדול בברוקלין, הממוקם בשכונת בורו פארק, אחת מהשכונות הצפופות ביותר בברוקלין, כמעט ואין זמן להתרגל לקצב הזה. לא היו חזרות גנרליות למאבק בקורונה – למעשה, כמעט ולא היה זמן להקים את הבמה.

בחודש פברואר האחרון, ד"ר פטריק בורגן, ראש תחום הניתוחים בבית החולים, זיהה את המהירות שבה התפשט וירוס הקורונה באניית הקרוז דיימונד פרינסס, והעריך שהוא עומד להתפשט באותה מהירות בשכונות צפופות כמו בורו פארק.

התכניות יצאו לפועל, ומיטות מוקמו בכל פינה אפשרית – מאולם הספורט של בית החולים, המיועד לשיקום ויחידת בדיקות כלי הדם, ועד בית האבות שמעבר לכביש, ובית אבות שלא בשימוש בשכונת קראון הייטס. בית החולים עבר מ-620 מיטות בסך הכל לפני הקורונה, בהן 55 מיטות טיפול נמרץ, לתפוסת שיא של 1,451 מיטות. נתון זה כולל 162 מיטות טיפול נמרץ ו-546 מיטות רפואיות וניתוחיות.

ד"ר איתן דיקמן (צילום: לוריין קריטה)

"בית החולים היה זריז למדי במהירות שבה עשה שינויים בכל החזיתות, בהיבט של כוח אדם וציוד, בהתמודדות עם המחלה החדשה הזו שאף אחד לא ראה קודם", אומר דיקמן. ואז, כמעט בין לילה, השתנה סוג המטופלים שהגיעו לשערי חדר המיון. במה שהיה נראה כמו רגע פתאומי אחד, היה נראה שמטופלים הסובלים משבץ והתקפי לב, תאונות אופניים ופציעות בבית, פשוט נעלמו.

במקום זאת, כולם היו חולי קורונה כל הזמן, אומר דיקמן (ביה"ח עדיין מקבל מטופלים עם מחלות ופציעות שגרתיות יותר – אך הם מגיעים במספרים נמוכים).

ואז, כמעט בין לילה, השתנה סוג המטופלים שהגיעו לשערי חדר המיון. במה שהיה נראה כמו רגע פתאומי אחד, היה נראה שמטופלים הסובלים משבץ והתקפי לב, תאונות אופניים ופציעות בבית, פשוט נעלמו

עד סוף השבוע שעבר, ברוקלין דיווחה על 32,499 חולי קורונה, מה שמיקם אותה אחרי קווינס, אשר דיווחה על 37,447 מקרים, לפי מחלקת הבריאות של ניו יורק סיטי. ברחבי מדינת ניו יורק, מספר מקרי המוות מהנגיף עמד אז על 14,636, לפי מחלקת הבריאות של מדינת ניו יורק. מתוכם, 8,893 בניו יורק סיטי.

בחלוקה לרבעים, קווינס רשמה יותר מ-2,100 מקרי מוות נכון ל-14 באפריל, בעוד שברוקלין עמדה על קרוב ל-1,900 מקרים. רובע הברונקס עומד מאחוריה עם יותר מ-1,500 מתים. ובעוד שנראה כי מספר המתים נמצא בירידה ברחבי המדינה – נרשמו 540 מקרי מוות ברחבי המדינה בשישי שעבר, ירידה מנתון שיא של 800 – הדריכות של עובדי הבריאות בחזית לא נמצאת בירידה שכזו.

"שמתי לב שהחלומות שלי מרוכזים בצורה כזו או אחרת בקורונה. המצבים המאתגרים שאתה עומד בפניהם במהלך היום נוטים לבקר בלילה", אומר דיקמן.

עידן הקורונה בניו יורק סיטי: 17 באפריל 2020 (צילום: AP Photo/John Minchillo, File)

אם הייתי עומדת איתך בחדר המיון כרגע, מה הייתי רואה?

"אם היית עומדת בחדר המיון, היית רואה – מנקודת המבט שלי – שיש בו תחושה שונה, בין היתר כי אין כניסה למבקרים. רואים שם מטופלים שמקבלים חמצן, בין אם בצינוריות אף פשוטות או מסיכות. חלקם אפילו דורשים כמות חמצן נוספת דרך צינורית בזרם גבוה דרך האף, וחלקם אפילו מונשמים. בנוסף, למרות שמספר המטופלים ירד בהשוואה לתקופה שלפני המגפה, המטופלים עדיין קיימים והופכים באופן כללי לחולים יותר, במיוחד בהיבט הנשימתי. יש שיעורי גבוה בהרבה של מטופלים במצב קריטי, של מטופלים הדורשים טיפול נמרץ".

מדוע, לדעתך, המטופלים שמגיעים עכשיו הם חולים יותר?

"לדעתנו, יש הססנות בקשר לביקור בבית החולים. לדעתנו, אנשים מעוניינים להאריך את ההתמודדות עם דברים בבית עם אהוביהם, וכך יכול להיות שהם מחכים יותר מדי לפני שהם מגיעים לבית החולים" (תופעה המוכרת גם בארץ).

איך אתם שומרים על המורל בקרב אנשי הצוות? בין אם מדובר במתמחים ומומחים, או באנשים שעבדו בחדר המיון עשרות שנים, ברור שזה גובה מחיר.

"בוודאי. זו בעיה, כי מה שראינו עם המחלה הזו הוא שהיא משפיעה על מבוגרים בכל הגילאים, מצעירים בני 30-40 ועד בני 80 ו-90 ו-100. זה גובה מחיר רגשי מהצוות. הצעד המרכזי שאנחנו מיישמים הוא לתת להם מקום לדבר בו על מה שהם מרגישים ומה שהם רואים. אני מנסה לספק להם עדכונים שוטפים על מה שאנחנו עושים. אני נפגש על בסיס שבועי עם הרופאים המתמחים כקבוצה. אני נפגש באופן אינדיבידואלי עם הצוותים כמה פעמים ביום, כדי לראות איפה הם נמצאים. זה קריטי מבחינתי לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עם הצוותים".

"זה גובה מחיר רגשי מהצוות. הצעד המרכזי שאנחנו מיישמים הוא לתת להם מקום לדבר בו על מה שהם מרגישים ומה שהם רואים. אני נפגש באופן אינדיבידואלי עם הצוותים כמה פעמים ביום כדי לראות איפה הם נמצאים"

מה היו הרגעים הרגשיים ביותר עד כה?

"היו זמנים קשים וזמנים מאתגרים בהיבט הרגשי. לדעתי, זה קשה מאוד כשיש לך מטופלים צעירים יותר, ומשום שאנחנו מנסים להגן על משפחות וחברים ואין מבקרים, המטופלים לבד. זה לא ייחודי למיימונידס, אך זה הופך את העניין לקשה מאוד. זה שם את הרופא ולמעשה את כל הצוות – האחיות, המתמחים, הטכנאים – בפוזיציה של צינור המעביר מסרים חשובים מאוד לבני המשפחה".

עידן הקורונה בניו יורק סיטי: 18 באפריל 2020 (צילום: AP Photo/Bebeto Matthews)

חלק מעובדי הבריאות מבודדים את עצמם משאר בני המשפחות שלהם, או מחברים ושותפים לדירה, אם הם לא חיים לבד. האם החלטת לעשות זאת?

"גם אשתי רופאה והיו לנו מספר דיונים בנושא. כשאני מגיע הביתה, יש לי תבנית פעולה מאוד ספציפית. אני מתחיל להוריד בגדים אפילו לפני שאני נכנס דרך הדלת. אני הולך ישר לחדר הכביסה ושם את הבגדים שלי בכביסה, ואז צועד ישר למקלחת. הילדים שלי מתחבאים. זו המציאות. חלק מהקולגות שלי ישנים בנפרד, ובנוגע לחלק מהם אני יודע שהם ישנים בבתים אחרים במהלך התקופה הזו. לא בחרנו בדרך הזו. אבל אם וכאשר אחלה, יש לנו תכנית הידבקות מוכנה".

אילו סוגים של דברים אתם עושים בחדר המיון עכשיו, שאתם עשויים להמשיך לעשות כשנחזור לנורמליות?

"אם מישהו היה אומר לי שיש לנו שבוע להכפיל את כמות המיטות שלנו, או שיש לנו שבוע אחד להגדיל פי 4 את מיטות הטיפול הנמרץ שלנו, אנשים היו מסתכלים עליו כאילו יש לו שני ראשים. אבל מצאנו את עצמנו בסיטואציה הזו; קיבלנו את ההוראה מהמושל וגרמנו לזה לקרות. עבורי, אחת מהמסקנות היא שזה מדהים מה שאפשר להגשים כאשר כל גורמי ההנהגה המרכזיים של בית חולים, הן מהצד התפעולי והן מהצד הקליני, מיושרים כולם בנוגע למטרה ספציפית אחת.

"אני אופטימי באשר לכך שנצליח להמשיך את המומנטום הזה בהמשך. אנחנו עומדים לטפל במקרים שגרתיים יותר של התקפי לב, שבץ ותוספתן, ואנחנו צריכים לשמור על היכולת הזו להישאר זריזי תגובה ולעשות התאמות מהירות".

"כשאני מגיע הביתה יש לי תבנית פעולה מאוד ספציפית. אני מתחיל להוריד בגדים אפילו לפני שאני נכנס. אני הולך ישר לחדר הכביסה ושם את הבגדים שלי בכביסה ואז צועד ישר למקלחת. הילדים שלי מתחבאים"

על רקע ההתייצבות במקרי התחלואה הידועים, מה הציבור צריך לדעת?

"נראה כרגע, והכל מבוסס על נתונים ראשוניים, שריחוק חברתי עובד. אני עומד להגיד בזהירות שנראה שאנחנו נכנסים לשלב השתטחות העקומה. המספרים לא ממשיכים לגדול. אני מקווה שזה ימשיך, אבל הייתי מזהיר מכך שהמטוטלת תנוע יותר מדי לצד השני, שבו אנשים אומרים 'הו, זה נגמר, אנו יכולים לחזור לשגרה'".

"לדעתנו, 600 מקרי מוות הם עדיין מספר גבוה. זה מספר נורא. אנו רוצים לוודא שאנחנו לא חוזרים לחיים הרגילים שלנו מוקדם מדי, עוד לפני שהמצב יתייצב".