סיומו של יום הדיונים בבג"ץ בשאלה אם ניתן להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת הנאשם בפלילים לא פיזר את הערפל ולא סיפק רמזים אמינים על כיוון פסיקתם של 11 שופטי ההרכב המורחב. בחלקו השני של הדיון, בו נשמעו טענות העותרים נגד מתן האפשרות לבנימין נתניהו להרכיב ממשלה, הקשו עליהם השופטים בחיפוש סיזיפי משהו, אחר עילה משפטית ברורה לפסיקה נגד נתניהו, לא פעם בטון נוזפני ואף אגרסיבי.
הדיון הזה, השני בסך הכל שמועבר בשידור חי מבית המשפט העליון, עשוי לסייע לאלה הרואים בבג"ץ כמי שמתעלם מלשון החוק ופוסק על פי גחמותיו, להבין כי זה לא המקרה.
ובכל זאת, למרות הניסיונות העיקשים לחלץ מהעותרים בסיס משפטי מוצק לטענה שאין לאפשר לנתניהו להרכיב ממשלה, מוקדם לקבוע חד משמעית שבית המשפט ידחה את העתירות על הסף. זאת לאור קביעת הנשיאה אסתר חיות בתחילת השנה כי הנושא שפיט ועצם קיום הדיון. ההחלטה לדון בעתירות ודאי לא התקבלה על רקע חוסר הבנה של חיות ועמיתיה את הקשיים שמציבה לשון החוק לקבלתן, אלא למרות הקשיים האלה.
חיזוק לגישת שופטי בג"ץ כי הנושא שפיט נתן באופן מפתיע עורך הדין של הליכוד אבי הלוי, שאמר: "לא הייתי אומר שבית המשפט לא מוסמך", להכריע בשאלה, אלא ש"לא ראוי שבית המשפט יתערב". בכך הציג עמדה שונה מזאת של פרקליטו האישי של נתניהו, מיכאל ראבילו, שהפציר בשופטים להפוך את קביעתם שהסוגיה שפיטה.
לבחון את סבירות שיקול הדעת של הכנסת
בין השופטים שררה הסכמה כי סעיף 18 לחוק יסוד הממשלה, העוסק בסיום כהונתו של ראש ממשלה מכהן, כלל אינו רלוונטי לדיון. השאלה שבה דשו השופטים ועורכי הדין הרבים שהעלו טיעונים היא, האם חבר כנסת שנגדו הוגש כתב אישום יכול להרכיב ממשלה.
עיקר הדיון עסק בשני אפיקים משפטיים. הראשון הוא השאלה האם ניתן להפעיל פרשנות משפטית על לשון חוק יסוד הממשלה, המאפשרת לכאורה לח"כ נאשם להרכיב ממשלה. האפיק השני התמקד בשאלה האם ניתן לבחון את סבירות שיקול הדעת של הכנסת בהטלת המנדט על נתניהו.
מדברי השופטים עלה כי ככל הנראה לא ימהרו לקבוע שנשיא המדינה ראובן ריבלין מנוע מלהעניק את המנדט לנתניהו; הם הראו נטייה לקבל את הטענה שלשון החוק הנוגעת למסירת המנדט ב-21 הימים האחרונים לפני פיזור הכנסת, אינה מותירה לנשיא כמעט שום מרחב לשיקול דעת. כלומר שמדובר בעניין אוטומטי כמעט.
עו"ד ענר הלמן ממחלקת הבג"צים, שייצג בדיון את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הוסיף כי בג"ץ עצמו קבע בעבר שמרחב הביקורת השיפוטית על שיקול הדעת של הכנסת מצומצם במיוחד. לכן, הוסיף, היכולת לבקר את החלטת חברי הכנסת להמליץ על נתניהו, ולאחר מכן להצביע אמון בממשלה בראשותו, קטן בהרבה ממרחב הביקורת השיפוטית על החלטה כמו פיטורי שרים.
גם ניסיונות של חלק מהעותרים לקבוע כי אפשר לבקר את החלטתו של נתניהו לקבל על עצמו את הרכבת הממשלה לא נראו כמשכנעים את השופטים. הם ביקשו פעם אחר פעם לקבל תקדימים לביקורת שיפוטית כזאת ממדינות אחרות ולא קיבלו מענה.
נבצרות משפטית
אפיק שדרכו יכולים לפסוק השופטים נגד נתניהו, הוא קביעה כי כראש ממשלת מעבר הוא נמצא בנבצרות משפטית שאינה מאפשרת לו להרכיב ממשלה, בהתאם לסעיף 30 לחוק יסוד הכנסת. על פי הסעיף, "נפטר ראש הממשלה, נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו או הופסקה כהונתו מחמת עבירה, תקבע הממשלה שר אחר שהוא חבר הכנסת וחבר סיעתו של ראש הממשלה, לכהן כראש הממשלה בפועל עד שתיכון הממשלה החדשה". השופט מני מזוז אמר כי מדובר בטיעון מעניין.
אלא שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט קבע בחוות הדעת שהגיש לבית המשפט, כי נתניהו אינו נמצא במצב המצדיק הכרזת נבצרות. כדי לחזק זאת טען הלמן בשמו כי נתניהו התחייב להימנע מניגודי עניינים, בין השאר באמצעות אי-מעורבות במינויים בכירים במערכת שלטון החוק, של פרקליט המדינה הקבוע, היועץ המשפטי לממשלה הבא ומפכ"ל המשטרה. פרקליטו של נתניהו גיבה את האמירה הזאת, אך מחר אולי יידרש להסביר איך היא משתלבת עם ההסכם הקואליציוני, המעניק לנתניהו זכות וטו על ביצוע המינויים.
חלק מעורכי הדין שהגישו את העתירות ניסו לבסס את הטענה ששאלת הטלת המנדט על נתניהו, בעיקר מצד הכנסת, היא עניין מינהלי. במקרה כזה ישנה תשתית משפטית למנוע את המינוי על רקע חוסר סבירות קיצוני, בהתאם להלכת דרעי ופנחסי, שחייבה את ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לפטר את השרים שנגדם הוגשו כתבי אישום. לכן טרח עו"ד הלוי להדגיש פעם אחר פעם כי מדובר בהליך חוקתי ולא מינהלי.
בתגובה לדברים בנושא של עו"ד אביטל סומפולינסקי, הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות, הקשתה הנשיאה חיות: "האם יש כאן גורם ממנה או גורם בוחר? בהלכת דרעי פנחסי יש ראש ממשלה שאחראי על השרים, והיתה לו סמכות מפורשת בחוק יסוד הממשלה שקבע שיש לו סמכות להעביר שר מתפקידו".
סומפולינסקי השיבה כי ההסדר בחוק היסוד בעניין מינוי ראש ממשלה הוא הסדר ממצה, שאינו מאפשר כמעט ביקורת שיפוטית, כלומר מדובר בעניין חוקתי בעל היבטים פוליטיים מובהקים מאוד, ולא בהחלטה מינהלית.
סומפולינסקי אמרה עוד כי הביקורת השיפוטית בעניין המעוגן בצורה כה ברורה בחוק יסוד יכולה להתקיים רק "במקרים קיצוניים ביותר, שבהם רועדות אמות הסיפין. רק במקרים כאלה אפשר להיכנס לזירה כל כך פוליטית וכל כך רגישה. ואנחנו רחוקים מהמקרים האלה".
הכמות עושה את האיכות
עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון נאחז באמירה הזאת כמבוא לנאום חוצב להבות: "אנחנו רחוקים מהמקרה שבו רועדות אמות הסיפין? ואומר רביאלו, אם היה מדובר בעבירות חמורות אולי היינו שוקלים… היועץ המשפטי לממשלה סוברני בשאלה אם רעדו אמות הסיפין. אני חושב שאמות הסיפין רעדו; לא רק רעדו, הם קיעקעו את יסודות הבית; ולא רק קעקעו, הבית נמצא בשקיעה מתמדת".
שרגא המשיך והתלהט במתקפה נגד חוות הדעת של היועץ מנדלבליט: "קשה לא להתעסק בשלב הראשיתי של הטענות שלנו בעתירה, אלא בקולבים שעליהם נתלות השמלות המשפטיות. חוץ מלשלם מס שפתיים, היועץ המשפטי לממשלה לא מתעסק עם אותן סוגיות כבדות ומורכבות". הוא כינה את הפרשנות של היועמ"ש "תמוהה", וטען כי תגובת מנדלבליט לעתירות מעוררת חשש שהוא רואה בהלכת דרעי-פנחסי הלכה מתה.
"שאלת הכשירות נובעת מחומרת המעשים והיא מחויבת מתוך האירוע הזה", אמר שרגא. "כי חומרת המעשים, חומרת הפגיעות בשלטון החוק ובמבנה המשטרי מחייבים צעדים חסרי תקדים, ולכן אנחנו גם נידרש פה לסעדים חסרי תקדים…
"לא מדובר במעשים קשים וחמורים אומר ראבילו. מדובר באישומים החמורים ביותר שיכולים להיות נגד איש ציבור, גם ברמה הפורמלית וגם המהותית. שוחד, מרמה והפרת אמונים, ואני לא אכביר על המשמעות של אותן עבירות. בפרשות דרעי ואולמרט נקבע במפורש שעבירות שוחד מהוות סכנה של ממש למדינה.
"היועץ המשפטי לממשלה סוברני בשאלה אם רעדו אמות הסיפין. אני חושב שאמות הסיפין רעדו; לא רק רעדו, הם קיעקעו את יסודות הבית; ולא רק קעקעו, הבית נמצא בשקיעה"
"דבר חשוב שחייבים ליצוק לתוך חומרת העבירות הוא שהן מתבצעות בעת כהונתו של המשיב 2 (נתניהו), ולכך הפסיקה מייחסת משקל מיוחד. לתדירות, לסדר, להצטברות שלהן, לא באחת או שתיים, אלא במהלך שלם, הצבר, הכמות עושה את האיכות.
"הנזק הכלכלי, כבודכם, לא מדובר ברעידת אדמה? רק בתיק 4000 מדובר ב-1.8 מיליארד. אולמרט הלך על 60 אלף שקל. דרעי על עשרות אלפי דולרים. שלא לדבר על הנזקים העקיפים שנגרמו מאי קידום הרפורמה בבזק. על זה היועמ"ש לא כתב משהו נורמטיבי.
"הנזק הכלכלי, כבודכם, לא מדובר ברעידת אדמה? רק בתיק 4000 מדובר ב-1.8 מיליארד. אולמרט הלך על 60 אלף שקל. דרעי על עשרות אלפי דולרים. שלא לדבר על הנזקים העקיפים שנגרמו מאי קידום הרפורמה בבזק"
"גם פוטנציאל הסנקציה. כשצוברים את העונשים על העבירות, מדובר בהצבר של 19 שנות מאסר. זאת לא עבירת תעבורה. לצערי הרב המשקל שניתן לחומרת העבירות בשיקולים של היועמש לא מספק. אם היה מדובר בעבירות המתה, ביטחון המדינה או עבירות מין, כנראה שלא היינו עומדים כאן בסיטואציה הזאת, כי היועמ"ש היה מזמן עוצר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו