לפני מספר ימים צוין ה-1 במאי, חג הפועלים הבינלאומי. ראשיתו של החג במהומות דמים שקיימו עובדים בצפון אמריקה בדרישה להפסיק העבדה למשך יותר מ-8 שעות ביום. המצב בתחום היה זועתי: אנשים עבדו בין 12 ל-15 שעות במפעלים. לא היו להם איוורור ותאורה. המאמץ והזיהום הפכו אותם לחולים. תאונות עבודה היו בשיעור שגרם לכך שלפחות שליש מהאנשים ברחוב במאנצ'סטר היו קטועי ידים ורגלים. השכר היה זעום. ילדים הועבדו 15 שעות וקבלו רבע משכר המבוגר. התעללויות מילוליות ונפשיות ליוו את יום העבודה.

אנשים עבדו בין 12 ל-15 שעות במפעלים, בלי איוורור ותאורה. המאמץ והזיהום הפכו אותם לחולים. לפחות שליש מהאנשים ברחוב במאנצ'סטר היו קטועי ידים ורגלים עקב תאונות עבודה. השכר היה זעום

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בשל אימוץ נושא הפועל ע"י הקומוניזם, שמשטריו הרודניים עמדו מאחורי רצח ועוני של עשרות ואף מאות מליוני בני אדם, דבק ניחוח שלילי במושגי תנועת העבודה והסוציאליזם. הויקיפדיה מגדירה את הקומוניזם רק כזרם קיצוני אחד בסוציאליזם ולעומתו מציבה את הסוציאל-דמוקרטיה כזרם מתון המבטיח חירות, בחירות חופשיות ושילוב בין כלכלת שוק לבין מחויבות המדינה לבטחון בשטח הרווחה (דבר שגם ז'בוטינסקי דגל בו תחת הכותרת חמשת המ"מים: מזון. מעון. מרפא. מלבוש. מורה).

אולם השיפור שחל מאז ימי המהומות בתנאי העובד הממוצע, הירידה במספר עבודות הכפיים וטראומת הקומוניזם – טשטשו את ההבחנות וצבעו הכל בצבעי אדום קיצוני.

מפלגת העבודה לא רשמה במצעה שום סעיף לגבי זכויות עובדים. השיח המארקסיסטי במערב עבר לדבר על מאבק נשים בגברים או שחורים בלבנים, וגם השיח הלהטב"קי והטבעוני מכים גלים יותר מפגיעה בעובדים. כמעט כל הארגונים שכן מדברים על הנושא, כמו על הנושאים הנ"ל, מקושרים לשמאל הקיצוני, הנתפס בעיני רוב הציבור הישראלי כתומך בטרור הפלסטיני, מה שבטח מונע את ראיית הנושא כנוגע לכולנו.

אך האם באמת הנושא שייך לעבר?

תאונות עבודה גורמות למותם של 2.000.000 איש בעולם מדי שנה. בישראל עומד המספר על כ-60 מדי שנה. רק לאחרונה החל עיסוק בנושא, רק בפרסומים ולא בפעולה ממשלתית, ולא נרשם שיפור בסטטיסטיקה.

תאונות עבודה גורמות למותם של 2.000.000 איש בעולם מדי שנה. בישראל עומד המספר על כ-60 מדי שנה. רק לאחרונה החל עיסוק בנושא, רק בפרסומים ולא בפעולה ממשלתית, ולא נרשם שיפור בסטטיסטיקה

התקשורת עסקה בכך שרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, השליכה נעל על עובדת במעונה וצרחה עליה. ירון ברלד השליך ארגז כלים על פועל במה, דבר שלא הוביל לא לביטול אותה הופעה ולא לשום פגיעה בקריירה שלו, ואפילו לא לטיפול משטרתי או לשיחת נזיפה מהמשטרה. ליאור שליין הואשם בידי עובדים בתוכניתו שהשליך המבורגר על אחד מהם וצרח עליהם באופן מאיים ומשפיל. המקרים האלה הגיעו לתקשורת כיון שמדובר בדמויות ציבוריות. השאלה היא מה קורה לאיש ברחוב בדרגים האלמוניים של החברה.

בשל העדר עיסוק תקשורתי ומודעות ציבורית לנושא, יכולתי לשתף סיפורים מוגבלת לדברים ששמעתי בחוג מכרי האישי:

• עובד במקום עבודה ממשלתי עבר חמישה ניתוחים בשל התנכלות בריאותית מצד המנהל, שגם גנב לו 15.000 שקל ממשכורות ומכנה אותו "מפגר" באוזני כל העובדים.
• באותו מקום באו ארבע נשים לאותו מנהל עם אישורי מחלה. הוא כינה אותן "אנלפאבתית", "גריאטרית", "פרוטקציונרית" ו"זקנה משוגעת שצריכה כבר לצאת לפנסיה", דרש מהן להודות לו על שהוא מציל אותן מאבטלה והזהיר אותן שיפוטרו אם לא יתיצבו למחרת לעבודה פיזית. שתים מהן הועברו כנקמנות למשרות קשות יותר כשהן כבר בנות חמישים ויותר, ולפחות אחת נזקקה לניתוח.
• בכתבה על מנקות שמאסו בקבלניהן המתעמרים והקימו קואופראטיב, הן ספרו שאולצו לעבוד חולות וקבלו שכר רק על חצי מהשעות שעבדו כשבפועל עבדו יותר מ-14 שעות. הן קבלו מחצית משכר המינימום ושום תנאים סוציאלים. כשעזבו את קבלניהן איימו עליהן והתנכלו להן עד כדי שבירת פנסי הרכב.

התקשורת עסקה בכך שרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, השליכה נעל על עובדת במעונה וצרחה עליה. ירון ברלד השליך ארגז כלים על פועל במה, דבר שלא הוביל לא לביטול אותה הופעה או פגיעה בקריירה שלו

• אני עצמי הגעתי לאינפוזיה לאחר שהסכמתי לעבוד בקיץ בשמירה שבעה ימים בשבוע, ארבעה מתוכם למשך 12 שעות ושלושה מתוכם למשך 16 שעות, וכאשר אמרתי אחרי חודש שבריאותי נפגעה, סרב המנהל לשחרר אותי. אחרי שיצאתי מבית החולים, ביקש ממני המנהל לעבוד בזמן שהרופא הורה לי לנוח וכשסרבתי, הוריד לי את רוב ימי העבודה.
• עובד שמירה עבד 12 שעות ביום ונח שמונה שעות בין משמרת למשמרת.לא הבוטקה היה בשדה פתוח בשיא הקיץ. הוא קיבל התקף לב בגיל 35.
• מישהו סיפר שבכמה מקומות ראה שאנשים שעברו ארוע מוחי נדרשו באיומי פיטורין להגיע ישר מבית החולים למשרד.
• עובדת במשרד עו"ד סיפרה שבעלת המשרד גרמה לכך שמזכירתה הגיעה לבית חולים והלכה לבית החולים כדי לצעוק עליה.
• טכנאי מכשירים ניידים סיפר שלקוח התנפל עליו במכות, זאת לאחר שנה במהלכה כמעט מדי יום איימו עליו לקוחות שיעשו זאת, אחרי שלא שמעו לגבי תיקון ועלות את מה שרצו לשמוע. הוא נזקק לכדורים פסיכיאטרים נגד חרדה ודכאון.
• מאבטחת בקניון סיפרה שהמעסיק הקודם שלה סטר בפניה. המעסיקים שלה לפניו לא שלמו לה על שלושה חודשים במהלכם הסתובבה איתם בעולם כדי לטפל בילדיהם.
• עובדת באחד מסניפי חו"ל של חברת תעופה ישראלית קיבלה שטף דם שנמשך עשרה ימים מבקבוק מים מלא שהטיח הבוס בעובדת אחרת.
• עובד שסבל מצליעה הודיע למנהלו שהוא סובל מהכאבים. המנהל דרש ממנו לבוא לעבודה במלים "אזיין אותך" ו"אתלה אותך".
• מאבטח בקניון החל להכחיל, להתעלף ולהחנק באמצע המשמרת. כשהתקשר למנהלו, ענה לו המנהל "בן זונה".
• נהגי אוטובוס סיפרו שהם נוהגים שמונה שעות רצוף ולא מקבלים הזדמנות לאכול, לשתות או לנוח.
• כמעט כל חברות הקבלן בארץ נתונות לתביעות על עשרות אלפי שקלים שנגזלו ממשכורות עובדים.
• בסניף של אחת מרשתות האופנה הגדולות בארץ הועבדו המוכרות כמעט יממה שלמה בסידור סחורה.
• אני עצמי עברתי הלנות שכר בלפחות שלוש מקומות עבודה ומלבד המקרה שתארתי למעלה, אולצתי לעבוד חולה בשני מקומות נוספים.
• אם עד כה התקבל הרושם לפיו מדובר במצב אופיני לתחתית הסולם החברתי-כלכלי –  אשה שסימה אוניברסיטה בהצטיינות הגיעה למקום עבודה בו עמיתים חתכו לה את הצמיגים, ולמקום אחר בו נדרשה להלשין על חברים.

הרשויות בישראל פרסמו מספר קריטריונים כהגדרת תנאי העסקה כעבדות של ממש. רובם מהווים נורמות מקובלות ונפוצות בשוק העבודה הישראלי:

1. משמרות ארוכות ללא הפסקות, חופשות או מנוחה
2. אי מתן טיפול רפואי
3. אי הקפדה על בטיחות בעבודה
4. מזון מועט. תנאי מחיה לא הולמים
5. העבדה בלא שכר או בשכר זעום ופחות ממינימום
6. העברת העובד ממנהל למנהל בלא הסכמתו

החוקים נגד פגיעה פיזית וכלכלית אינם נאכפים והנפגעים חוששים להתלונן מחשש שיאבדו את פרנסתם ויצא להם של בעייתיים בכל שוק העבודה.

החוקים נגד פגיעה פיזית וכלכלית אינם נאכפים והנפגעים חוששים להתלונן מחשש שיאבדו את פרנסתם ויצא להם של בעייתיים בכל שוק העבודה

חברת הכנסת מרב מיכאלי הגישה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, כאשר המונח התעמרות עוסק בהתיחסות משפילה ומבזה ברובד החברתי, הרגשי והמילולי. היא אמרה בראיון בטלויזיה שלאור המודעות להטרדה מינית, יש להכיר גם בדברים חסרי הקשר מיני שהם חמורים, לדבריה, לא פחות. מחקר בשבדיה קבע שאפילו התנהגויות יחסית מרומזות, כגון חרם או לגלוג מצד מעבידים, עמיתים ולקוחות, גרמו לנזק לא פחות מהטרדה מינית.

עתון מקור ראשון פרסם כתבה בנושא, למרות השיעור הגבוה של ליברטריאנים בין קוראיו, וכתב ככותרת: "בעולם מתוקן, התעמרות בעבודה היתה גוררת קמפיין לא פחות מהדהד ממי טו". כל הכתבות ברוח דומה עסקו בביזוי והשפלה רגשיים וחברתיים, כאשר הפגיעה הבריאותית, הפיזית והכלכלית, שמובילה למות, לנכות ולפחד למצוא עצמך ברחוב, לא זוכה לשום דיון, שלא לדבר על אכיפה וענישה.

בכל המקרים שהבאתי במאמר זה, לא היו להתנהגויותיהם של בעלי הכח שום השלכות על חייהם ומעמדם, אפילו לא ברמת הנזיפה.

ג'רי הראל בן 41. כותב ומביט בעולם. שואף לצדק ולאמת. איש תרבות. כמו שאומר פתגם רוסי: "המלה היא אלהים", וכמו שאמר עוזי חיטמן: "סליחה אם לפעמים קצת לא יפה היה הטון, אך נסו נא להבין זה עמד על הלשון"