הסרתן של רוב הגבלות הקורונה התקבלה בישראל – כמו ברוב המדינות האחרות שמתחילות לצאת בימים אלה מהמשבר – בתחושה מעורבת של הקלה, יחד עם אי-ודאות לא מעטה. תחושת החופש שביציאה מהסגר, והדחף לחזור לשגרה מוכרת, מפנים מקום להבנה שגם אם האיום המידי של קוביד-19 נסוג לעת עתה, השפעותיו עלולות להימשך זמן רב יותר מכפי שניתן היה לתאר.
לא רק שהחששות מפרוץ גל חדש של התחלואה נותרים, אבל גם דאגות הביטחון האנושי הולכות ומתרבות. ברור יותר ויותר שתוצרי הלוואי של המגפה עשויים להיות קשיחים יותר מהמחלה עצמה. מצב זה מציב אתגרים אסטרטגיים עצומים, אבל גם הזדמנויות יוצאות דופן.
להוציא כמה חריגים, חזרה למצב העניינים הקודם איננה אפשרית – בדיוק כשם שאימוץ סיטונאי של חידושים שגובשו לצורך התמודדות עם השלכות הסגר איננו רצוי. בכל חזית – בחינוך, במשק, בשוק העבודה, בבית, במערכת הבריאות, ביחסים החברתיים, בזירה הציבורית – הוכח כי בלתי אפשרי לחזור לחיים כאילו ששום דבר לא קרה, או להתעלם מהניסיון ומהלקחים של החודשיים האחרונים.
חיוני לעשות התאמות. האופן שבו הן ייושמו בפועל יהיה המבחן האמיתי ליכולת ההתאוששות של ישראל בעתיד. הצעדים הראשוניים אינם נראים מבטיחים. עומסי התנועה התחדשו כבימי טרום הקורונה, אבל התחבורה הציבורית פועלת במתכונת מצומצמת ולא מספקת בעליל. חלק מהאזרחים חוזרים לעבודה, אבל רבים מדי איבדו את מקורות הפרנסה וסיכויי התעסוקה שלהם לוטים בערפל.
בכל חזית – בחינוך, במשק, בשוק העבודה, בבית, במערכת הבריאות, ביחסים החברתיים, בזירה הציבורית – הוכח כי בלתי אפשרי לחזור לחיים כאילו ששום דבר לא קרה, או להתעלם מהניסיון ומהלקחים של החודשיים האחרונים
חלק מהעסקים משגשגים, בעוד שלרבים אחרים חסרים האמצעים להתנעה מחדש. פתיחתה המוגבלת של מערכת החינוך אינה רק חלקית ומסורבלת לחלוטין, היא גם מרגיזה לרוב (וייתכן שנעשית בצורה שמביאה יותר נזק מתועלת). מוסדות רפואיים חוזרים לספק שירותים שאינם קשורים לקורונה, אך המערכת עלולה להתקשות בניסיונה להתגבר על ההצטברות, שלא לדבר על הוספת או הרחבת שירותים כפועל יוצא מהמגפה (בריאות הנפש, למשל).
הדאגות הכלכליות נערמות יחד עם צמצום ההכנסות והזינוק בגירעון הלאומי. ככל שהמאמץ לצאת ממשטר הקורונה מתקדם, בתחומים רבים שורר כמעט תוהו ובוהו.
תופעות אלה אינן רק תוצאה של חוסר תיאום או של יישום לקוי: הן בראש ובראשונה פועל יוצא של עמימות אסטרטגית. מטרות תכנית החזרה לשגרה אינן מוגדרות דיין, ולעתים אף מסולפות לחלוטין. הצעדים שננקטים בתחום אחד אינם קשורים לאלה הננקטים בזירות אחרות. במסגרת החיפזון ליצור אווירה של "חיים כרגיל", קיימת התעלמות מכוונת משורשיהן של רבות מהבעיות הרווחות.
תופעות אלה הן בראש ובראשונה פועל יוצא של עמימות אסטרטגית. מטרות תכנית החזרה לשגרה אינן מוגדרות דיין, ולעתים מסולפות לחלוטין. הצעדים שננקטים בתחום אחד אינם קשורים לאלה הננקטים בזירות אחרות
כדי לאפשר לישראלים לצלוח את משבר הקורונה לא רק חסונים אבל גם עם הפנים לעתיד, המדינה חייבת להחליט אם בכוונתה רק לשקם את מה שאפשר, או אם עליה לבנות על התמורות שחלו לאחרונה ולהתחיל להתמודד עם השורשים המבניים העמוקים של רבות מהבעיות המובלטות בימים אלה.
מבט מעמיק על החינוך
מבט מעמיק יותר על המתרחש עתה בתחום החינוך שופך אור על ההשלכות של הבחירה בין האפשרויות האלה. מערכת החינוך הישראלית נכנסה למשבר הקורונה כשהיא סובלת מסדרה של לקויות מצטברות. אלה כוללות הידרדרות התוצאות במדדי מפתח השוואתיים, בכלל זאת הישגים מדאיגים במיוחד בכישורי שפה בסיסיים, במתמטיקה ובאנגלית.
אי-השוויון במערכת ממשיך לנסוק, עם פערים מתמשכים בין אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה וגבוהה, בין המרכז לפריפריה ובין מגזרים שונים. ילדים עם צרכים מיוחדים לא תמיד זוכים לתנאים הולמים, ותכניות הצהרונים וההזנה לוקות —במקרה הטוב – בחסר. השבתת מערכת החינוך החל ב-13 במרץ רק העצימה בעיות אלה ואחרות – והוסיפה עליהן עוד רבות נוספות.
שנת הלימודים – מגני הילדים ועד למוסדות ההשכלה הגבוהה – שובשה לחלוטין. במשך כמה שבועות לא הונהגה שום שגרת לימודים חלופית, למעט במכללות ובאוניברסיטאות, שם עברו להוראה מרחוק.
כשנקבעו לבסוף מערכות שעות ללמידה מרחוק בבתי הספר, הוצאו מהכלל ילדי החינוך המיוחד, ילדים בסיכון וכן ילדים בעלי לקויות למידה רבות. תלמידים שאין בידם מחשב או גישה לאינטרנט הוצבו מיד בעמדת נחיתות, ולא יכלו להפיק תועלת מהשירותים שהיו זמינים לחבריהם הפריבילגיים יותר.
הבדלים בסביבה הביתית, בכישורי ההורים ובתמריצים נוספים החריפו יותר את הפערים הקיימים. ועבור כל המעורבים – מההורים והמורים ועד לתלמידים בכל הרמות – הצורך להסתגל לצורות למידה חדשות הוכח כמאתגר במיוחד.
המירוץ לפתוח מחדש את מערכת החינוך מוקדם ככל האפשר מוסבר לא רק בחשיבות המיוחסת לחינוך באופן כללי, אלא גם בצורך לשחרר הורים מהטיפול בילדים ולזרז את חזרתם לעבודה. האופן שבו המדיניות הזאת מיושמת, אם לומר זאת בעדינות, מבולבל עד כדי שערורייתי.
בשבוע שעבר, תלמידי כיתות א'-ג' וי"א-י"ב חזרו לבית הספר, אבל בקבוצות מפוצלות ובנוכחות חלקית בלבד (בקושי 60%). השבוע נפתחו מסגרות טרום בית הספר. ילדי הגן לומדים עכשיו רק שלושה ימים בשבוע. מעונות היום לגילאי 0-3 מצליחים לספק שירותים במקרה הטוב רק ל-60% מלקוחותיהם, ומותירים בכך הורים עובדים רבים ללא פתרונות לילדיהם. תלמידי כיתות ד'-י' אמורים לחזור לבית ספר בשבוע הבא, אבל רק לכמה שעות בגלל קשיים בהיערכות לקליטתם.
גם מוסדות הלימוד של החינוך המיוחד שבו ונפתחו, אם כי מערכת השעות החדשה של האוכלוסייה הרגישה הזאת מקוטעת ומשובשת. בבתי הספר החרדיים הוחזרו ללימודים בינתיים רק הבנים. האוניברסיטאות והמכללות, מוסדות הלימוד האחרונים שמיועדים לשוב ולהיפתח בדיוק כאשר שנת הלימודים האקדמית עומדת להסתיים, עדיין מתבססות לחלוטין על למידה מרחוק.
בנסיבות הקיימות, לא מפתיע שחלק מההורים ומהתלמידים שמחים לקחת כל מה שנותנים להם, שרבים מהם מבולבלים, שאחרים כועסים, שעוד יותר מוטרדים ושכמעט כולם עדיין אובדי עצות.
רק מיעוט קטן מהוריהם של ילדי הגנים ובתי הספר, המהווים את קבוצת הגיל המרכזית בכוח העבודה, שוחררו עד כה מטיפול בילדים במשרה מלאה ויכולים לשוב לעבודתם – או להתחיל בחיפוש אחר תעסוקה מתאימה, משימה שנעשית כעת כמעט סיזיפית.
רק מיעוט קטן מהוריהם של ילדי הגנים ובתי הספר שוחררו עד כה מטיפול בילדים במשרה מלאה ויכולים לשוב לעבודתם – או להתחיל בחיפוש אחר תעסוקה מתאימה, משימה שנעשית כעת כמעט סיזיפית
לתקן את עוולות העבר
גם אם רוב התקלות הראשוניות הללו יתוקנו בשבועות הקרובים, האם יהיה די בצעדים אלה בכדי להעלות את מערכת החינוך המקרטעת בלאו הכי חזרה על דרך המלך? התשובה היא "לאו" מהדהד.
במקרה הטוב, המהלכים האלה יסייעו למוסדות החינוך לחזור למצבם הבעייתי טרום הקורונה, מבלי לשפר את יכולתם לטפל בנושאים החדשים שהתעוררו בחודשים האחרונים, שלא לדבר על תיקון עוולות העבר.
במקרה הגרוע, האמצעים הללו רק יחריפו עוד יותר את העדר השוויון ואת חוסר הגמישות הטבועים במערכת.
הדרך היחידה להימנע מהתוצאות הללו (ועל כן גם מהידרדרות נוספת) היא לנצל את המצב החדש שנוצר כדי לחשוב מחדש הן על המבנה והן על ההדגשים המרכזיים של מסגרות החינוך השונות, ולהבטיח שכל צעד שננקט עכשיו תואם את החזון המתוקן.
אם, אכן, המטרה העיקרית של החינוך בזמננו היא לטפח אזרחיות ואזרחים הניחנים בסקרנות וברגישות והמצוידים במלאי כלים שיאפשרו להם ולהן למצות את כווני העניין המגוונים שלהם תוך כדי תרומה לטובת הכלל, אזי השוויון והגיוון חייבים להיהפך למדדים העיקריים של חינוך מתקדם.
בפועל, משמעות הדבר היא לבנות מחדש את תכנית הלימודים כך שתשקף את המטרות הללו וליצור בסיס מינימלי משותף לכל התלמידים. משתמע מכך שדרוש גם ארגון אחר של מבנה המערכת.
הצעד הראשון והדחוף ביותר הוא להתאים את שעות יום הלימודים לאלה של יום העבודה. במשך שנים רבות מדי, חוסר התיאום בין השניים עזר לשמר את אי-השוויון החברתי והמגדרי, השפיע לרעה על השתתפות הנשים בשוק העבודה, יצר פערים נרחבים בהכנסות בין קבוצות שונות ואף הפחית את הפריון באופן כללי.
הצעד הדחוף ביותר הוא להתאים את שעות יום הלימודים לאלה של יום העבודה. חוסר התיאום בין השניים עזר לשמר את אי-השוויון החברתי והמגדרי, השפיע לרעה על השתתפות הנשים בשוק העבודה ויצר פערים נרחבים
אין ספק שצעד כזה ייתקל בהתנגדות לא רק בקרב חלק מהמורות (הרב המכריע מעובדי ההוראה), אבל גם בחוגים רחבים הרבה יותר שהעדיפו עד כה את הנצחת החלוקה בין הספרה הפרטית – הנשית יותר – לבין הספרה הציבורים שעדיין נשלטת על ידי גברים.
אבל מהלך כזה יפתח הזדמנויות חדשות ובד בבד ייתן דחיפה נחוצה לאפשרות של התאוששות כלכלית מהירה והוגנת יותר. אז יהיה קל יותר להידרש לשאלה המורכבת כיצד להכניס יותר יצירתיות וגמישות לזרמי החינוך השונים (הכללי, הדתי, הערבי והעצמאי) יחד עם הנהגת שיטות למידה והערכה משמעותיות יותר.
למותר לציין שתכנון-מחדש אסטרטגי שכזה יקרין על תחומי חיים רבים אחרים, ובמיוחד על מבנה הכלכלה, על שינויים ברווחה, על מערכת הבריאות, על טיב הסביבה, על יחסים חברתיים ואפילו על המרחב הפוליטי.
אכן, ניסוחן מחדש של אסטרטגיות בכל אחד מהתחומים הללו והבנת הקשרים המכריעים ביניהם עשויה להיות הדרך המשמעותית ביותר לנצל את הסולידריות והרצון הטוב שהתפתחו במהלך המשבר, ושהנם מרכזיים לבחינה מחדש של המבנים והנורמות המפלגים מהשנים הקודמות (כמה תכניות קונקרטיות ברוח זו כבר הותוו על ידי צוותי מומחים עצמאיים, וניתן להרחיבן גם לתחומים אחרים).
גישה כזאת היא השיטה היחידה להפיק תועלת מהמשבר הנוכחי על מנת לחולל שינוי חברתי משמעותי, צודק וגמיש לאורך זמן. המחיר של הפעלתה נמוך בהרבה מזה הכרוך בהחייאת מערכות ופרקטיקות פגומות, שמאיימות להעצים את אי-הוודאות הכלכלית ולהגביר את חוסר הסדר החברתי. אלה הם האתגרים האמיתיים של הזמנים הלא שגרתיים שבהם אנו חיים.
פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא עמיתת מחקר במכון טרומן ובמכון ון ליר בירושלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו