נשמעת ביקורת ציבורית רחבה על ההיערכות הממלכתית בישראל להתמודדות עם משבר הקורונה. מעבר לכתבות בעיתונות הכלכלית, שחלקן מקיפות ומעמיקות, נעשתה עבודה מקיפה בנושא על ידי ועדת הקורנה של כנסת בראשות ח"כ עופר שלח. מדוח הביניים של הועדה שפורסם ב-7 אפריל 2020 עולה ביקורת חריפה על היערכות המדינה לקראת המשבר ואופן ניהולו.

אחת ההמלצות החשובות היא "הקמת גוף לניהול משברים לאומיים". הועדה  מציינת כי "החלטות כבדות משקל התקבלו בפורום מצומצם, שכלל פרט לראש הממשלה את מנכ"ל משרד הבריאות ולאחר מכן מנכ"ל משרד האוצר". לדעת חברי הוועדה, מדובר ב"כשל מחשבתי וארגוני". הועדה קובעת כי "לא מונה אופרטור שיתפקד כרמטכ"ל האירוע, מתחת לדרג המדיני. לא הוקם גם קבינט קורונה בממשלה כדרג העל לקבלת החלטות". דוח ועדת הקורונה של הכנסת מהדהד נכונה ביקורת נוקבת על אופן ניהול המשבר שאינו עומד בדרישות האפקטיביות המערכתית.

ועדת הקורונה מציינת כי "החלטות כבדות-משקל התקבלו בפורום מצומצם שכלל, פרט לרה"מ, את מנכ"ל משרד הבריאות ולאחר מכן מנכ"ל משרד האוצר". לדעת חברי הוועדה, מדובר ב"כשל מחשבתי וארגוני"

משבר הקורונה נראה כמקרה של חוסר עבודת מטה נכונה, שמאפיין מאד את המנהל הציבורי בישראל מזה שנים רבות. המשמעות המעשית של חוסר עבודת מטה ו/או עבודת מטה בלתי נכונה היא העדר מערכת ניהולית מסודרת שמתאמת בין כל הגופים, וקבלת החלטות שאינה מביאה בחשבון של כל השיקולים הרלוונטיים לפני ההחלטה. ולאחר שמתקבלת ההחלטה, המערכת סובלת מחוסר מעקב שיטתי על אופן יישום ההחלטות ושיתוף במידע לצורך שיפורים ושינויים.

מדוע חשוב ניהול מרכזי במצב משברי? התאוריות הניהוליות מדגישות את הצד הפורמלי, ומציינות כי הבסיס לעבודה יעילה הוא הגדרה ברורה של תחומי טיפול וסמכויות. הדבר בעל משמעות מיוחדת בעבודת מטה ובתיאום מול יחידות הקו ("השטח"), שמטבעה כרוכה בדינמיקה של התנגשות בין יחידות שונות הפועלות באותה סביבת פעילות. הגדרה לא ברורה של הסמכויות ותחומי האחריות, יוצרת קרקע פורייה להתפתחות חיכוכים וקונפליקטים ועלולוה להביא לחוסר יעילות, לדוגמא ע"י אי ביצוע פעולות נדרשות או ביצוע פעולות כפולות ללא תיאום, ואי עמידה בהחלטות שסוכמו.

אופי עבודת המטה ומורכבות הנושאים המטופלים, מחייבים תיאום יעיל בין יחידות המטה ליחידות הקו ("שטח"). הצלחת תיאום זה מושגת בד"כ על ידי מערכת של מנגנוני תיאום פורמליים ולא-פורמליים. למרות שיש חשיבות רבה ליחסים לא-פורמליים כבסיס לפעילות ולתיאום, לא רצוי לבסס את שיתוף הפעולה ואופן קבלת ההחלטות על גורם זה.

הבעיה מחריפה במקרים בהם השתבשו היחסים האישיים שהביאו לחוסר תיאום. אחת התוצאות העגומות של עבודת מטה חסרה או בלתי שלמה היא שהחלטות אינן מבוססות על לקיחה בחשבון של כל ההיבטים הכרוכים בנושא. כתוצאה מכך, לא נידונים ברצינות ולעומק ניירות עמדה, פתרונות חלופיים, ניתוחי עלות תועלת וכדומה.

מדוע חשוב ניהול מרכזי במצב משברי? התאוריות הניהוליות מדגישות את הצד הפורמלי, ומציינות כי הבסיס לעבודה יעילה הוא הגדרה ברורה של תחומי טיפול וסמכויות. בעיקר בעבודת מטה ובתיאום מול השטח

בעיה נוספת בתחום קבלת החלטות שלא על סמך עבודת מטה מסודרת היא בלעדיות היתר של הידע המצוי ברשות יחידות המטה, עד כדי כך שהן אינן מתייחסות במידה מספקת לתשומות מיחידות הקו ("השטח") שלעיתים קרובות הן אלה שרואות את המצב נכונה.

הסיבה לחוסר בעבודת מטה, או לעבודת מטה לא נכונה, נעוצה בין היתר בכך שבישראל הנושא איננו נלמד לעומק בקורסי ניהול. בעבר, עד שנות ה-80 של המאה שעברה, הנושא היה סדר היום של המנהל הציבורי בישראל. זאת כאשר המדינה היתה קטנה וצרכי עבודות המטה היו יותר מצומצמים. גידול המדינה ועימה הוספת מערכים ארגוניים מורכבים לא קיבל את המענה המתאים. במקום שלימוד ויישום הנושא ישתדרגו עם השנים, התרחש תהליך הפוך של התעלמות מהנושא ותחושה שהדברים יסתדרו בעצמם.

ראוי לפתוח צוהר למצב בארה"ב ולהשוותו לישראל. כאשר מתעורר משבר לאומי בתחום הציבורי, מקובל בארה"ב להקים "כח משימה" (Task force) שתפקידו להתמודד עם המשבר באופן היעיל ביותר ולפי עקרונות של עבודת מטה נכונה. כח משימה הוא מתודולוגיה מוכרת בתחום הניהול הציבורי בארה"ב.

ראוי להתבונן במצב בארה"ב בהשוואה לישראל. כשמתעורר משבר לאומי בתחום הציבורי, מקובל בארה"ב להקים "כח משימה" שתפקידו להתמודד עם המשבר ביעילות ולפי עקרונות עבודת מטה נכונה

הגדרת "כח משימה" הוא ארגון ייעודי וזמני בד"כ בתחום המגזר הציבורי שמוקם לצורך פתרון בעייה יעודית ומוגדרת ושותפים בו גורמי הממשל הרלוונטיים וגם מומחים בתחום שהם חלק בלתי נפרד מפעילות "כח המשימה". לכח זה ניתנות סמכויות להמליץ, להחליט ולבצע ועם הקמתו נקבע למי הוא מדווח. מקובל לראות בו מתכונת ניהולית המאופיינת בהחלטות איכותיות ומחויבות גבוהה של החברים בו.

בהמשך לממצאיה והצעותיה של ועדת הקורונה של הכנסת – נשאר רק לשאול מדוע לאחר שהתגלה המשבר לא הוקם בישראל "כח משימה" ייעודי, כמקובל בארה"ב, שככל הנראה היה יכול לטפל במשבר בצורה טובה יותר ממה שנעשה כיום? מדוע אנחנו מתעקשים להמציא את הגלגל ולא לומדים מניסיון אחרים?

ד"ר אבנר ברנע הוא מרצה בבית הספר למנהל עסקים, האקדמית נתניה, בכיר לשעבר בשב"כ ואוהד ספורט.(אוהד מנצ׳סטר יונייטד מילדות). מתגורר בתל אביב

לפני מספר ימים התארחו צאא'ב עריקאת (מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף), ח"כ אחמד טיבי ומרואן אלמעשר בתכנית "תרחישים" בערוץ אלג'זירה.

מרואן אלמעשר (Marwan Muasher) – שר החוץ הירדני לשעבר והשגריר בישראל ובארה"ב לשעבר, כיום סגן נשיא למחקר ב-Carnegie Endowment for International Peace בארה"ב – נחשב לדמות מתונה, בעלת קשרים טובים עם ישראל וישראלים באופן יחסי. כבר ב-2009 כתב את הספרThe Arab Center : The Promise of Moderation, שמסביר בין היתר על תהליך השלום מול ישראל, יוזמת השלום הערבית והצורך ליצור מרכז פוליטי ערבי מתון. אלמעשר הוא-הוא זה שניסח את יוזמת השלום הערבית בפועל.

הנה עיקרי הדברים: אלמעשר הדגיש שהסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות – והעריך כי ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל (שכן כך נהגה גם בעבר). בראש סדר העדיפויות – האינטרס הירדני, ולא שום דבר אחר (כגון כלכלה, יחסי חוץ וכו'. ברמז, "שוחד" כזה או אחר).

עיקר דבריו של אלמעשר, שר החוץ הירדני לשעבר: הסיפוח הישראלי הוא איום קיומי על ירדן – לא פחות. להערכתו, ירדן תנקוט צעדים שיגנו על האינטרס הלאומי שלה, ללא כל קשר להתפתחויות בזירה הבינ"ל

החשש הוא כמובן מהצפה של פלסטינים את ירדן, "ירדן כפלסטין". מעלה את השאלה – מה ישאר בהסכם השלום בין ישראל לירדן, אם לא תוקם מדינה פלסטינית? כיצד נשתף פעולה עם אנשים (למשל בהסכם הגז), שאנחנו יודעים שפועלים ישירות נגד האינטרס הירדני?

עוד ציין אלמעשר, שמדינה פלסטינית (או משהו שהוא פחות ממדינה) על בסיס תכנית טראמפ, במסגרתה אותה מדינה מוקפת למעשה מכל צדדיה על-ידי ישראל, כשישראל תשלוט בכל המעברים של הפלסטינים – איננה מקובלת על שום פלסטיני ועל שום ערבי באזור.

זו מדינה שלא ניתן יהיה לחיות בה. סיפוח ישראלי יביא לירידה מהפרק של פתרון שתי המדינות במסגרת שנקבעה עוד בהסכמי אוסלו. כל זה יהפוך ללא רלוונטי. הדבר ידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי, ולא יותיר לפלסטינים ברירה, אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בהם תשלוט ישראל (כלומר, בין הנהר לים).

יש להציב את כל חלופות הפעולה האפשריות על השולחן במצב כזה (שכן כל הסכמי ומסגרות העבר לא יהיו רלוונטיים יותר). אלמעשר מציין, שעדיין לא מאוחר להפעיל לחץ על ישראל לסגת מכוונתה, כולל דרך הקונגרס האמריקני ופניה מאוחדת מצד כל הצדדים המתנגדים לסיפוח, למפלגה הדמוקרטית.

על פי אלמעשר, הסיפוח ישאיר מדינה שלא ניתן לחיות בה וידרוש גישה ערבית ופלסטינית חדשה לסכסוך הישראלי-ערבי. לפלסטינים לא תהיה ברירה אלא להאחז באדמתם וליצור רוב פלסטיני ברור בשטחים בשליטת ישראל

ח"כ אחמד טיבי ניתח את הזירה הפוליטית הפנימית בישראל, הצביע על כך שההקשר הירדני בעל חשיבות רבה מבחינת ישראל, והדגיש שנושא הסיפוח אפילו נכלל בהסכם הקואליציוני.

לדעת טיבי, העמדה הירדנית היא החשובה ביותר באזור בהקשר הנוכחי. הוא ניתח גם את הקשר של הסיפוח לפוליטיקה הפנימית האמריקנית לקראת הבחירות לנשיאות (והבסיס הפוליטי אליו מכוון טראמפ לקראת הבחירות).

המראיין העלה בפני עריקאת את השאלה – מהו הצעד הבא של הפלסטינים? מהן חלופות הפעולה? עריקאת הדגיש את הנרטיב הפלסטיני הקלאסי, של עמידה איתנה, האחזות בקרקע, ביסוס מוסדות המדינה, ומעבר מרשות למדינה, בהתאם להכרזת העצמאות הפלסטינית (כן, היה דבר כזה) של 1988, והסטטוס הנוכחי של הפלסטינים באו"ם כמדינה משקיפה שאינה חברה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס שלו ניכרו כמעט בכל מילה שאמר. הצורך באחדות פלסטינית בעת הזו נראה לו כדבר קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה על חייהם, הגנה עצמית. עריקאת מדגיש שמבחינתו, כוונת ישראל היא לספח את כל הגדה המערבית, מהנהר עד הים. זו מטרתה.

אך מעבר למה שעשוי להשמע כסיסמאות, התסכול והכעס של עריקאת ניכרו. הצורך באחדות פלסטינית נראה לו קריטי. מבחינתו מדובר בהגנה עצמית על חייהם, לנוכח כוונת ישראל: סיפוח כל הגדה המערבית

הויכוח הציף את חוסר ההסכמות והתקשורת הלקויה בתוך הזירה הפלסטינית ובין חלק ממדינות ערב, שאינן מצליחות להציג חזית אחידה אל מול הזירה הבינ"ל. זוהי שעת מבחן אזורית.

האם מדינת ישראל מפנימה את ההשלכות האזוריות של הסיפוח? ואם כן, האם היא ערוכה אליהן? האם תדע להתמודד איתן? זו השאלה הכי חשובה כרגע, לעניות דעתי.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

הפוסט הזה צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, חריפות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה החמור שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות. לכאורה. לא מקללים במאמרים מכובדים.

אבל האם המעשה שביצעו עשרות פוליטיקאים בהחלטתם למעול באמון הציבור שבחר בהם, אינו מעשה אלים? חריף? בוטה? חסר תרבות? האם השקר ששיקרו גנץ, אשכנזי, שמולי ופרץ, אורלי אבקסיס לוי וחבריהם לכחול לבן העבודה ודרך ארץ, אינו מעשה שמחייב תגובה חריפה בהתאם לחומרת מעשיהם?

הפוסט צריך היה להיפתח ברצף קללות קשות, המבטאות את התגובה לעוצמת המעשה שביצעו הפוליטיקאים. אבל יש דברים שלא אומרים בפומבי. אנחנו בני תרבות, לכאורה

השבר שנגרם לאמון הבוחר אינו ניתן לתיקון במצב החוקתי הנוכחי בישראל. אין חוק שמונע מפוליטיקאים לקחת את פתק הבוחר ולעשות בו כרצונם דקה אחרי הבחירות. שבר האמון הזה ילווה אותנו עוד שנים אחרי שגנץ יהפוך לאבק היסטורי ונתניהו לאסיר היסטורי. 

עשרות נבחרי ציבור בגדו באמון בוחריהם והם יושבים כיום בפרלמנט, מחוקקים כאוות נפשם ומשחקים את המשחק הדמוקרטי כאילו יש להם מנדט ציבורי לכך. ההיפך הוא הנכון. אין להם מנדט. המנדט שניתן להם ניתן למטרות אחרות ולערכים אחרים. הם עצמם התחייבו פומבית לערכים הללו ובגדו בהם. התחייבו לא לשבת תחת נאשם בפלילים והפרו את הבטחתם.

גם אם כחול לבן יציגו סקרים המצביעים על תמיכת  60% מבוחריהם במהלך ההצטרפות לממשלת "נתנימינהו", הרי ברור שעם 60% מבוחריהם הם לא היו מגיעים ל"הישג" של ממשלה פריטטית. ואולי בכלל לא היו יכולים להצטרף לממשלת אחדות שוויונית. המנדט הוא של כלל בוחרי המפלגה ולא רק של חלק מהם.

לכן הבגידה כה מקוממת. לכן התיקון חייב להיעשות לעומק – בחקיקה, הסברה, ובהפיכת הליך הבחירות להליך מחייב מבחינה משפטית. כל עוד נבחר ציבור לא חותם על מחוייבות למצע הבחירות ולהתחייבות שנתן לבוחרים תמורת המנדט שקיבל מהם, אי אפשר יהיה להחזיר את האמון לדמוקרטיה הישראלית ולשיטת הבחירות.

המעשה הנדרש כעת מחברי הכנסת הוא לשנות את חוק הבחירות, על מנת לשקם את אמון הבוחרים. כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל.

כל עוד החוזה בין הבוחר לנבחר אינו חוזה משפטי מחייב, שניתן לתבוע את הפרתו בבית המשפט, אין שום ערך לאף מילה או הבטחת בחירות של שום פוליטיקאי בישראל

בבחירות השיקום הבאות, אם אכן יתרחשו, תיאלץ כל מפלגה לבחור את נבחריה בפריימריס פתוחים דמוקרטיים כפי שיקבע חוק חדש. כל מפלגה תהיה חייבת להחתים את נבחריה על מצע מחייב. חתימה חוזית על פי חוק חדש. כל חבר כנסת או מועמד לכנסת, יהיה  חייב לחתום על התחייבות חוזית מול בוחריו שתאפשר להם לתבוע אותו בביהמ"ש במידה ויפר את התחייבויותיו הבסיסיות היסודיות.

בחירת מועמדים בשיטה של מועמד יחיד, הבוחר את רשימת המועמדים לפי רצונו ובכך הם חייבים לו את בחירתם, חייבת לעבור מן הארץ. בכל המפלגות. הסכנה מרוחה לנגד עינינו כל יום שבו סמרטוטי נתניהו מתחנפים אליו ובועטים בכל ערך למענו ובכל יום שנאמני גנץ שותקים וסותמים את אפם מול ההתקפות הפרועות על מוסדות החוק, רק כדי להישאר בממשלת החירום אחדות המזויפת שנוצרה כאן.

כדי לשוב ולהיבחר יהיה עליהם לתקן את המעוות. לתקן את מה שהם עצמם קילקלו.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שכל מפלגה תציג מצע בפרק זמן סביר לפני הבחירות, תאפשר דיון ציבורי אודותיו, תתחייב עליו בחוק מול יו"ר ועדת הבחירות (רצוי שופט עליון שלא ישב בין ה-11 שאישרו את כהונת נאשם בפלילים כרה"מ), תבחר את נציגיה באופן דמוקרטי ותחתים אותם על המצע.

הבחירות הבאות צריכות להתקיים רק לאחר שפתק הבוחר ישתנה ויוחלף בדף אלקטרוני שבו הבוחרים יבחרו (דיגיטלית מהבית או במחשב בקלפי) שלושה דברים מרכזיים – מפלגה, רשימת נבחרים ורשימת נושאים לאומיים לטיפול מיידי של הממשלה. זה יהיה סדר העדיפות הלאומי לממשלה שתוקם אחרי הבחירות.

קורות חייהם של נבחרי הרשימה במפלגה המועדפת על הבוחרים יפורסמו מראש, אלה יצטרכו להיות אנשים עם רזומה ציבורי ראוי. אחרי כן יבחרו הבוחרים בדף האלקטרוני את הנושאים החשובים ביותר לדעתם, המחייבים את טיפולה של הממשלה שתיבחר.

מיד לאחר הבחירות יפורסמו התוצאות. שמות חברי הכנסת שנבחרו, המפלגות שנבחרו והנושאים שמחייבים את הממשלה שתורכב מקואליציה של מפלגות. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים מכל המפלגות.

לאחר הבחירות יפורסמו שמות החכ"ים, המפלגות והנושאים שנבחרו, ומחייבים את הממשלה. כל אלה יעוגנו בחקיקה מחייבת. הממשלה שתוקם תהיה חייבת לפעול לפי סדר העדיפויות שקבעו רוב הבוחרים

ממשלת ימין לא תוכל לקדם רק סיפוח כאשר בוחרי המפלגות המרכיבות את הקואליציה ובוחרי יתר המפלגות, יצביעו קודם כל על שיקום כלכלי ועל הורדת מחיר הדיור ויוקר המחיה. הבוחרים מכל המפלגות ייצרו בעצם סדר עדיפות לאומי לכל ממשלה שתקום וזהו הסדר שיחייב את הממשלה בחוק.

חינוך מתקדם לכל, בתי חולים ראויים וחדשים, הורדת יוקר המחיה, דיור במחיר סביר, הפסקת ההסתה נגד מוסדות החוק, גיוס שוויוני, השקעות במחקר ומדע, מינוי אנשי מקצוע לתפקידים בממשלה ולא עסקנים פוליטיים, הגנה על ערכי הדמוקרטיה, הסכמים מדיניים שיקדמו שלום, מאבק בגזענות, שמירה על משאבי הטבע של המדינה ועל תשתיות אנרגיה ומים, שחרור כשלים ביורוקרטיים, תמיכה בניצולי שואה וקשישים ועוד.

הבחירות בשיטה החדשה לא יסמנו רק את זהות אנשי השלטון הבאים כתוצאה מבחירת המפלגות לקואליציה, אלא הן יסמנו את רצון כל העם בתחומים ובנושאים שאותם הממשלה חייבת לקדם. מעין משאל עם שיתקיים אחת לארבע שנים שאחריו הממשלה פועלת לפי רצון העם ולא רק לפי רצון מרכיבי הקואליציה.

הליך השיקום של אמון הציבור הוא המשימה הראשונה כעת לטיפולם של חברי הכנסת שהעדיפו לשבת תחת נאשם בפלילים ובלבד שלא ייאלצו לסכן את עכוזם בעוד מערכת בחירות. אם כך – לפחות תקרעו את התחת חברים, בניסיון להחזיר את אמוננו. למהלך כזה יתכן שגם חבריכם לשעבר יצטרפו ויהיה לכך רוב בכנסת הנוכחית.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.