הלקסיקון הפוליטי העברי הרים ידיים. אין במילון שלנו מונחים עמוקים ועקומים דיים בכדי להכיל את עומק השחיתות, ההונאה, הבגידה ואובדן הערכים והנורמות שממשלת-הקלון החדשה מביאה עימה להיכלי הקודש של הממלכתיות והדמוקרטיה הישראליים.

הלקסיקון הפוליטי העברי הרים ידיים. אין מונחים עמוקים ועקומים דיים להכלת עומק השחיתות, ההונאה, הבגידה ואובדן הערכים והנורמות שממשלת-הקלון מביאה עימה להיכלי הקודש של הממלכתיות והדמוקרטיה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

קל להיטפל לפרטים הקטנים, שיש בהם אכן אלמנטיים קומיים, כמו הנון-תיק של חברת הכנסת אול"ב, או האין-תיק של גדי יברקן. אבל העיסוק באזובי הקיר הוא עקר ומזיק. הממשלה הזו כורתת את ארזי-הדמוקרטיה, וטומנת זרעי-ריקבון בגזעים ובשורשים של אחוזת-הבית הציונית.

62 מנדטים, רוב ברור של הישראלים, הצביעו בעד שינוי כיוון, בעד סילוקו של נגע השחיתות מחיינו הציבוריים. היעד הזה הצליח לאחד יהודים וערבים, אנשי ימין ושמאל, מפלגות ותיקות ומצומקות עם מפלגות חדשות, ובעיקר כחולבן שצמחה תוך שנה על סטרואידים עד כדי המפלגה הגדולה בישראל (בסבב ב'), וחבה את כל צמיחתה לצורך העז של מצביעיה בסילוק נתניהו מכס ראש הממשלה.

בתהליך המואץ של הפניית הגב לבוחר/ת נשברו אחרונות הנורמות הציבוריות והפוליטיות שעוד שרדו. מה שהיה משבר-אמון בדרגה גבוהה כבר לפני שנה, הפך לשבר טקטוני במימדים ובעומקים שמעולם לא חווינו. הנתק בין המערכת הפוליטית לבין הציבור נראה כמעט בלתי ניתן לאיחוי.

סביב שולחנות הממשלה והכנסת מסתופפים כמעט שני שליש מנבחרי הציבור, שכולם שותפים להרס. סביבם, במעגלים מתרחבים והולכים של תן וקח מסוגים שונים, חגים סייענים תקשורתיים, ממונים ישנים וחדשים, ומוטבים מדרגה שניונית, שלישונית ורבעונית. החברה הישראלית מרובדת על ידי מקורביזם, סקטוריאליזם, וקומבינטוריקה של הון-שלטון, ברמות מבהילות של עולם שלישי, של דמוקרטיות בשקיעה.

62 מנדטים, רוב ישראלי ברור, הצביעו בעד סילוק נגע השחיתות מחיינו הציבוריים. היעד הצליח לאחד רבים, ובעיקר את כחולבן שצמחה על סטרואידים, וחבה את צמיחתה לצורך העז של מצביעיה בסילוק נתניהו

אבל המציאות הקשה נעטפת בתודעה כוזבת, מושתלת, של "צו השעה". סקרים מוטים בערוצים קנויים, וכמובן קורונוזיציה על סטרואידים, משמשים כממסכים יעילים של שוד הקולות הגדול. מיסגור כוזב שלפיו "רוב מצביעי כחולבן תומכים בממשלת אחדות" מפומפם ביעילות והופך למוסכמה.

שתיקתם של כל שרי וח"כי הליכוד, וזו של גנץ ואשכנזי, פרץ ושמולי, כולן מתקבלות בהבנה, בהשלמה, כאילו באיזושהיא דמוקרטיה מתוקנת-למחצה ניתן לדמיין מצבים שכאלה, של אפס דין וחשבון לציבור.

האמת הקשה היא שמערכות השלטון פוררו ביד זדונית, משוכללת, מתוכננת, ממומנת וחסרת מעצורים. הרשות המחוקקת נוטרלה כבר בקדנציות קודמות, וההסכם הקואליציוני מבטיח שמצב זה יימשך, ולא תהיה אופוזיציה אפקטיבית. הרשות המבצעת הוחלשה באמצעים שונים, וסמכויותיה רוכזו בידי נתניהו.

הגרוטסקה של חלוקת התיקים בממשלה לפירורי-פירורין, ואז יצירת רוטציות של שנה וחצי בתפקידים קרדינליים כמו שרי בטחון, חוץ ותחבורה היא שפל חדש ומסוכן, הפוגע אנושות הן בתפקוד המוסדות והן בשאריות אמון הציבור.

הרשות השופטת נאנקת ומושפלת תחת הקמפיין הארסי והמתמשך שמובילים נתניהו וסייעניו, וגם בג"צ הרים הלכה למעשה דגל לבן. הרשות הרביעית – התקשורת – הושחתה, נקנתה, נמכרה וחדלה ברובה מלמלא את הפונקציה החיונית של ביקורת על מוסדות השלטון.

המציאות הקשה נעטפת בתודעה כוזבת של "צו השעה". סקרים מוטים וקורונוזיציה על סטרואידים ממסכים את שוד הקולות הגדול. מיסגור כוזב שלפיו "רוב מצביעי כחולבן תומכים בממשלת אחדות" מפומפם ביעילות

השאלה היא כמובן מה הלאה? האם ה"תהליכים" שיאיר גולן כה היטיב לזהות ימשיכו לפורר את אושיות המדינה והחברה הישראלית? מה, אם בכלל, יכול לעצור את הסחף ולשנות את המגמות?

נראה כי הציבור מחולק לארבע קבוצות. קבוצת ה'נהנים', קבוצת ה'מתריעים', קבוצת ה'מנרמלים' וקבוצת ה'מנוכרים'. בהיעדר סקרים אמינים או כלי מדידה מדויקים ניתן רק לשער את גודלן והרכבן.

• ככל שהדבר תלוי בנהנים, המרוויחים מן 'השיטה' ומשגשגים בסביבה הרקובה, ברור שלא יהיה שינוי כיוון.
• המתריעים, ביניהם בכירים רבים יוצאי מערכות הבטחון והשירות הציבורי, וצעירים נבגדים וחדורי תחושת-חירום, יצאו לרחובות גם בתנאי הקורונה, דגלים שחורים בידיהם, ואין בכוונתם להשלים עם המשך ההדרדרות.
• עם המנרמלים נמנים אזרחים טובים, החשים בהלה וחוסר וודאות כלכלית, פוליטית ואפילו 'קיומית', ובתגובה אנושית, פסיכו-פיזיולוגית לכך, מנסים למסגר את המערכת החדשה במושגי המערכת הישנה והמוכרת. הם מוכנים לקנות, ולו חלקית, את נראטיב ה'אין ברירה', ו'שעת החירום'.
• האחרונים, חברי מחנה המנוכרים, ככל הנראה התעצמו משמעותית בעקבות אירועי החודשים האחרונים. הם כוללים מאוכזבי פוליטיקה ותיקים, שנמנעו מהגעה לקלפיות גם בעבר, ומצטרפים חדשים, הנשבעים שלא יחזרו על הטעות ולא יתנו את קולם לאף מפלגה, שכן 'כולן אותו דבר, כולן גונבות את קולנו לצרכיהן'. הסכנה הגדולה היא שמרבית הצעירים הישראלים יגיעו למסקנה שהיחס הראוי למערכת הפוליטית הרקובה, בלית ברירה, הוא אכן התנתקות והתנכרות.

השנים הקרובות יעמדו בסימן התחרות בין הנהנים למתריעים, שינסו לצרף לשורותיהם את המנרמלים. יתכן שהמחנה אשר ביכולתו להכריע את הכף הוא דווקא קולות המנוכרים. אבל כדי לגרום להם לשנות את גישתם יהיה צורך להציע חלופה אמיתית למערכת הפוליטית הרקובה. זו המשימה הלאומית הדחופה והחשובה ביותר לעת הזו.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית