לפעמים בית המשפט העליון יודע לשגר באלגנטיות רמזים ברורים למדי למחוזי.

בשנת 2009, כשהיועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, החליט להגיש כתב אישום נגד אהוד אולמרט, הוא כבר היה ראש ממשלה לשעבר. אולמרט עמד לדין בשלוש פרשות, בבית המשפט המחוזי בירושלים: פרשת מעטפות הכסף ממשה טלנסקי, פרשת ראשונטורס ופרשת מרכז ההשקעות.

הספורט החביב על חבורת יח"צניו ודובריו של אולמרט באותם ימים היה לתדרך את העיתונאים, לאחר כל יום עדויות בשלב ההוכחות במשפט, שהנה גם היום קרס עוד פרק מכתב האישום נגדו.

אהוד אולמרט על ספסל הנאשמים במשפט הולילנד, ב-29 בספטמבר 2013 (צילום: Roni Schutzer /Flash90)

צחוק הגורל: בהכרעת הדין הראשונה שנתנו שופטי המחוזי ב-2012, התברר שהיח"צנים צדקו: השופטים זיכו את אולמרט משתי הפרשות המרכזיות, והרשיעו את אולמרט בהפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות בלבד. בהמשך התגלגלות התיק, הורשע לבסוף אולמרט בפרשת טלנסקי.

בעוד משפטו של אולמרט מתנהל, נתן בית המשפט העליון ביולי 2011 את פסק דינו בערעור שהגיש שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, על הרשעתו וגזר-דינו בפרשת הסתדרות העובדים הלאומית.

באותה פרשה הואשם הירשזון שבמשך שנים גנב כספים שהיו שייכים להסתדרות שעמד בראשה, לרבות במעטפות של מזומנים שהועברו אליו מדי פעם. הירשזון, כזכור, הורשע בגניבה והלבנת הון, ושופטת המחוזי ברכה אופיר-תום גזרה עליו חמש וחצי שנות מאסר בפועל. הירשזון ערער, ושופטי העליון אליעזר ריבלין, עדנה ארבל ועוזי פוגלמן דחו את ערעורו.

אברהם הירשזון על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ב-24 ביוני 2009 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

פסק הדין בערעורו של הירשזון ניתן באותו יום שבו החל אולמרט להיחקר בחקירה נגדית במשפטו במחוזי, בין היתר על פרשת מעטפות הדולרים שקיבל באופן שיטתי מטלנסקי לאורך שנים. מה שמעניין הוא, שהשופט ריבלין, שכתב את פסק הדין, החליט לכלול בו תת-פרק שלא היה נחוץ כדי לדחות את הערעור. תחת הכותרת "מעטפות הכסף – דגל שחור" הוא כתב:

"בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי בדו"חות התאגיד, משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים. מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים."

"עיוורון מעמד"

לפני חודשיים שיגרו שופטי העליון מסר שיפוטי נוסף כלפי בית המשפט המחוזי. ושוב היו הדברים מכוונים לאוזניהם של השופטים במחוזי ירושלים, ושוב בעניינו של פוליטיקאי הנאשם בשחיתות שלטונית. רק שהפעם לא מדובר בראש ממשלה לשעבר, אלא בכזה העומד לדין תוך כדי שהוא מכהן במשרה הרמה.

ניל הנדל, נבחר ליו"ר ועדת הבחירות (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

המסר השיפוטי ניתן במסגרת פסק דינם של השופטים ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ בעתירתו של חבר הכנסת לשעבר מיקי רוזנטל בעניין הליך ה"בדיקה המקדימה" (הח"מ ייצג את העותר בעתירה זו). השופט הנדל ניצל את גודל השעה כדי להדגיש את חשיבותו של עיקרון יסוד בתחום אכיפת החוק בעבירות של שחיתות שלטונית – עיקרון השוויון בפני החוק:

"עקרון השוויון, עקרון שלטון החוק ועקרון השוויון בפני החוק נמנים עם עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית … הנחת המוצא היא שיש לאמץ 'עיוורון מעמד' בניהול ההליך הפלילי, ולהתעלם ממקומו של החשוד במשרד החברתי-ציבורי. דין אחד לאזרח מן השורה ולנושא משרה ציבורית בכירה … המפגש בין שלטון החוק לבין עקרון השוויון רגיש ביותר. אמון הציבור בצדקת החוק ונכונותו לציית לו, תלויים בכך שכולם כפופים לו באופן שווה".

כן, העניין הפשוט והבסיסי הזה, שהחוק חל באופן שוויוני על כולם, זקוק לאשרור ולחיזוק פומבי מדי פעם. בוודאי כאשר משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח, והוא מלווה בהרעשה בלתי פוסקת מצד סנגוריו של הנאשם רם-המעלה, המנהלים קמפיין תוקפני כלפי התביעה הכללית מחוץ לאולם המשפט, במרחב הציבורי (כיצד ינהגו בתוך אולם המשפט נגלה בשבוע הבא).

"התרומה" הנדרשת

בניגוד למסר בעניין מעטפות המזומנים והדגל השחור, שלא נקלט בזמן אמת בהיכל בית המשפט המחוזי ב-2011, הפעם, כך נראה, שופטיו של ראש הממשלה קשובים היטב.

עושה רושם שהם עשו את שיעורי הבית, והבינו שסנגוריו של הנאשם מס' 1 בכתב האישום, עו"ד עמית חדד ומיכה פטמן, עתידים להציף אותם בדרישות אינסופיות להקלות פרוצדורליות שונות, נוכח הסיטואציה חסרת התקדים של ראש ממשלה מכהן העומד במקביל למשפט פלילי.

עורך הדין עמית חדד (צילום: פלאש 90)

חדד ופטמן פנו לבית המשפט וביקשו שיינתן פטור לנתניהו מהתייצבות לדיון פתיחת המשפט, ביום ראשון הקרוב. הם עשו זאת תוך הדגשת עלויות האבטחה הכבדות שייגרמו אם נתניהו יאולץ להגיע לבית המשפט, והגדירו את הדיון כ"טכני" בלבד.

תגובתם של השופטים – רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם – משדרת מסר חד-משמעי, שהם אינם מתכוונים לשתף פעולה. באולמם לא תהיה הדרת כבוד לראש הממשלה, אלא יחס שוויוני לנאשם מס' 1, כמקובל בכל משפט פלילי.

"בכל הנוגע לדיון הקראה", כתבו השופטים בהחלטתם אתמול, "הכלל הוא כי נאשם מתייצב להקראה, שהיא פתיחת המשפט. כך הדבר בכל הליך פלילי, וכך גם בהליך הפלילי הנוכחי, ולא מצאנו כי יש בנימוקי המבקש כדי להצדיק חריגה מכלל זה.

"אמנם לטענת המבקש נוכחותו אינה נחוצה למעמד ההקראה, שכן תרומתו בדיון תתמצה בכך שהוא יאשר כי קרא את כתב האישום והבין את תוכנו. אך זו בדיוק 'התרומה' הנדרשת ממנו – להתייצב לדיון ולאשר את הדברים. על המבקש, כמו יתר הנאשמים, להתייצב ולומר את דברו בבית המשפט".

האם המסר נקלט? ימים יגידו.