רובע התרבות היהודי, הממוקם בתוך מה שהייתה בזמנו השכונה היהודית ההיסטורית של אמסטרדם, מקבץ מאות שנות היסטוריה בתוך כמה רחובות. ההוא כולל את המוזיאון להיסטוריה יהודית; מוזיאון ילדים יהודי, הראשון מסוגו באירופה; בית הכנסת הפורטוגזי, מבנה יפיפה מהמאה ה-17 שעדיין פעיל; ספריית עץ חיים, הממוקמת מתחת לבית הכנסת; תאטרון הולנדסה סכאובורך, ששימש את הנאצים לריכוז היהודים בתקופת השואה; ועוד מצבות זיכרון. ישנו גם מוזיאון שואה לאומי, שנמצא בשיפוץ ואמור להיפתח מחדש ב-2022.

לפני הקורונה, משך הרובע יותר מ-350,000 מבקרים בשנה ופתח לזרים ולמקומיים חלון להיסטוריה והתרבות היהודיים של הולנד ואירופה. מוזיאון הילדים אירח אלפי מבקרים מבתי ספר בהולנד. המוזיאון הראשי, שבו שוכנות החנוכיות היקרות בעולם, בנוי ממה שהיה בעבר ארבעה בתי כנסת. כעת מתעורר החשש כי כאשר יפתח הרובע מחדש, החיים התרבותיים בו לא ישובו לשגרה.

הרובע אמור להיפתח מחדש ב-1 ביוני, והצוות מנסה כעת לגבש מתווה לחזרה לשגרה. מכירות כרטיסים – דמי כניסה עולים כ-20 דולר ותקפים לכל המוסדות בו – יתבצעו אונליין בלבד ומראש, כך שתנועת מבקרים מהרחוב תופסק לגמרי. ב-2019 ביקרו בו 360,000 איש, אך השנה, אומר אמיל שרייבר, מנהל ארגון-הגג של הרובע, "אם נקבל 135,000, זו תהיה תוצאה טובה. צריך להיות ראליים".

גם הפעילות האינטראקטיבית שבבסיס הרובע עומדת להשתנות. המוזיאון היהודי פיתח פילוסופיה הנקראת "אני שואל", המעודדת מבקרים לפתוח בשיחות עם מדריכים ולא רק להתבונן במוצגים. ב-2015, מגזין המוזיאולוגיה "מוזיאונפיל" הקדיש כתבה נרחבת לשיטה החלוצית והציע לשכפל אותה במוזיאונים בעולם. כעת, אומר שרייבר, יתכן שיהיה צורך להתאים את השיטה למציאות חדשה, בה מגע אישי בין המבקרים לצוות ישמר למינימום ההכרחי.

כמה אזורים בתוך הרובע, כמו תצוגת אוצרות הקהילה בבית הכנסת הפורטוגזי, צפופים מכדי לאפשר שמירה על שני מטרים של ריחוק חברתי. מעבר לשינויים במסלולי תיירים, המבקרים יידרשו ללבוש מסיכות ולהימנע מהתקהלויות.

כמה אזורים ברובע, כמו התצוגה בבית הכנסת הפורטוגזי, צפופים מכדי לאפשר שמירה על שני מטרים של ריחוק חברתי. מעבר לשינויים במסלולי תיירים, המבקרים יידרשו ללבוש מסיכות ולהימנע מהתקהלויות

"אני מתגעגע ללכת ברובע, לשמוע אנשים מדברים בקפיטריה על מה שהם ראו, לשמוע אותם משבחים או מתלוננים, לא משנה", אומר לי שרייבר. "אני מתגעגע לחיים ולאינטרקציה של המקום הזה", וקולו מהדהד במוזיאון הריק. "עשינו הרבה דברים בצורה מקוונת ונמשיך לעשות, אבל עבורי זה לא אותו דבר", הוא מוסיף.

קהל מצטופף בהופעה בבית הכנסת, 17 באוגוסט, 2017 (צילום: כנען ליפשיץ)

שער ליהדות

הרובע שימש שער ליהדות עבור אנה-מריה ואן הילסט, מדריכת תיירים בת 32 מאמסטרדם, שהתגיירה לפני עשור. היא סיפרה לי שמה שקסם לה הייתה המסורת היהודית לשאול שאלות. ואן הילסט החלה להגיע לבית הכנסת הליברלי ברובע מתוך סקרנות כאשר הייתה בת 13, הרבה לפני שהתגיירה. הנגישות והגיוון של המוסדות השונים המרכיבים את הרובע אפשרו לה לפתח בהדרגה את זהותה היהודית, היא מספרת. בהמשך, החוויות במקום אף סייעו בבחירת הקריירה שלה.

"התחלתי להגיע למוזיאון הילדים כמתבגרת", היא נזכרת. "אהבתי שתמיד יש איש צוות שתפקידו להשיב על שאלות. זה לא היה פשוט מוזיאון שבו אתה מביט במוצגים, זה היה מקום של דו שיח". כיום, היא חושבת שאולי הקשתה על הצוות יותר מדי בשאלותיה. "אני לא בטוחה שהם חיבבו אותי כמו שאני אותם", אמרה.

כשהתבגרה והידע שלה ביהדות העמיק, ואן הילסט "עלתה כיתה" למוזיאון היהודי הראשי. היא החליטה ללמוד היסטוריה יהודית באוניברסיטת אמסטרדם. במהלך לימודיה, קיבלה גישה ל"עץ חיים", אוסף ספרים עתיק במוזיאון אשר אינו פתוח לציבור הרחב, למעט חוקרים וסיורים מודרכים בקבוצות. "בדרכים רבות, שם גיליתי מה זה אומר להיות יהודיה", היא אומרת על הספרייה.

בשבוע שעבר, בעודה הולכת דרך הרובע התרבותי הנטוש כעת, ואן הילסט דיברה בצער על הצורך להשאיר את האזור סגור, בדיוק בעת שבה הוא נחוץ במיוחד. "כאשר ישנה עליה באנטישמיות, כאשר תאוריות קונספירציה על יהודים והווירוס מתפשטות, הרובע צריך להיות פתוח ולספר את סיפורה של היהדות", היא אמרה.

בעודה הולכת דרך הרובע הנטוש, מריה דיברה בצער על הצורך להשאיר את האזור סגור, בדיוק בעת שבה הוא נחוץ במיוחד. "כאשר תאוריות קונספירציה על יהודים והווירוס מתפשטות, הרובע צריך להיות פתוח"

הרובע היהודי מעסיק כמה עשרות עובדים ופועל במחזור שנתי של 10 מיליון דולר. משרד החינוך ההולנדי מכסה בערך מחצית מהתקציב. השאר מגיע ממכירת כרטיסים, מהפקת כ-200 אירועים שנתיים, חנויות וקפיטריה, כמו גם תרומות וסבסוד ממקורות לא-ממשלתיים, אומר שרייבר.

מבט מחוץ למוזיאון בית אנה פרנק הסגור באמסטרדם, 31 במרץ, 2020 (צילום: סיורד ואן דר ואל/Getty Images)

דלתות צרות ומרחבים צפופים

בית אנה פרנק – שאינו שייך לרובע, אך אירח למעלה ממיליון מבקרים בשנה שעברה – מתמודד גם הוא עם ירידה דרסטית במספר המבקרים בגלל המגפה.

המוזיאון, שנבנה בבית שבו אנה פרנק ובני משפחתה הסתתרו מהנאצים, שוכן באגף קטן עם דלתות צרות ומרחבים צפופים. המבנה האדריכלי הזה, אשר מעביר באופן בלתי-אמצעי את תחושת הסגר שבה חיו בני המשפחה, מקשה על שמירת הריחוק החברתי, סיפר מנהל המוזיאון רונלד ליאופולד בראיון לערוץ הולנדי.

לפני המגפה, הורשתה כניסה של 78 מבקרים לבית בכל 15 דקות, אבל מאז ה-1 ביוני, מספר המבקרים שניתן להכניס יופחת ב-80%, אמר ליאופולד.

מוזיאון אנה פרנק שוכן באגף קטן עם דלתות צרות ומרחבים צפופים. המבנה הזה, אשר מעביר באופן בלתי-אמצעי את תחושת הסגר שבה חיו בני המשפחה, מקשה על שמירת הריחוק החברתי

גם הרובע היהודי וגם בית אנה פרנק עברו התאמות לעידן המקוון של ההסגר. בית אנה פרנק הפיק סדרה של פוסטים בוידאו בלוג של שחקנית בתפקיד אנה פרנק. הרובע התאים עצמו לסיורים וירטואליים ברשתות החברתיות והעביר בשידור חי את פרויקט הבתים היהודים הפתוחים השנתי. סיורים מקוונים נוספים כללו את תור הזהב של יהדות הולנד במאה ה-17, כאשר בית הכנסת הפורטוגזי נבנה, והציגו את האמנות הצבעונית של הצייר ההולנדי-יהודי אלי קונטנט.

ואן הילסט הייתה אחת מאלה שהדריכו סיור וירטואלי של בית הכנסת הפורטוגזי זמן קצר לאחר שהוטל הסגר. "לא ציפיתי לזה, אבל זו הייתה הרגשה מאוד מיוחדת להיות שם כמעט לגמרי לבד – המקום בדרך כלל כל כך מלא באנשים. הוא אפילו עוד יותר מלכותי כשהוא שקט", היא נזכרה. אבל גם מאוד מעציב, ואן הילסט הוסיפה. "זה גרם לי להבין שאנשים לא יכולים לשמוע את מה שיש לרובע היהודי התרבותי יש לספר", היא אמרה. "זה שובר לי את הלב".