מי מאיתנו לא ראה את הסדרות האמריקאיות בהן עורך דין בחליפה יקרה, בתספורת של 300 דולר, בחפתים מוזהבים ובעניבת משי מהודרת, נושא את נאום הפתיחה שלו אל מול המושבעים. הנאום שהוא הכל, הנאום שבכוחו להשפיע על החלטת המושבעים השפעה מכרעת – כן, כמו בכל רושם ראשוני שאין אפשרות למחותו.

ואתמול זכינו למופע כזה, מופע של איש עשיר מאוד, איש בחליפה יקרה ובתספורת יקרה לא פחות, נושא את נאום הפתיחה שלו – אלא שאת נאום הפתיחה לא נשא עורך הדין של הנאשם אלא הנאשם עצמו, הנאום לא נישא בפני המושבעים אלא בפני הציבור, והוא נערך לא בבית המשפט אלא במבואה אליו – ונשא אותו ראש הממשלה הנאשם בפלילים.

אתמול זכינו למופע כזה, מופע של איש עשיר מאוד, בחליפה יקרה ובתספורת יקרה לא פחות, נושא את נאום הפתיחה שלו – אלא שאת נאום הפתיחה לא נשא עו"ד הנאשם אלא הנאשם עצמו

הנאום היה נאום חמור, נאום ששילב בין בכי ונהי על רדיפתו לבין טענות על תפירת תיקים ועל רצון בהפלת שלטון הימין, נאום שהיה בו תערובת של טענות פופוליסטיות וטענות משפטיות. מחד – זריקת רפש על הפרקליטות, הכפשת היועמ"ש – שהוא עצמו מינה, הכפשת מפכ"ל המשטרה – שהוא עצמו מינה ועד לאיום על השופטים, ומנגד, בקשה משפטית ל"הגנה מן הצדק" הנגזרת מהזכות להליך הוגן.

הזכות להליך הוגן הוכרה בפסיקה כזכות חוקתית הנגזרת מהזכות לכבוד האדם. מהזכות להליך הוגן נגזרות זכויות שונות הנוגעות בעיקר, אך לא רק, להליך הפלילי, שתוצאותיו יכולות להוביל לשלילת חרותו של האדם, כמו גם לפגיעה בכבודו, בשמו הטוב, בפרטיותו – כולן פגיעות קשות ביותר.

הזכות להליך הוגן כוללת את הזכות לדעת את פרטי האישום, את הזכות להגנה משפטית – הכוללת זמן מספיק להכנת ההגנה המשפטית ואמצעים להגנה, את הזכות להיות נוכח בדיון והזכות להיות מיוצג בידי עורך דין.

מהזכות להליך הוגן נגזרות זכות השתיקה וחזקת החפות, כן נגזרת ממנה הגישה שאין להרשיע אדם בפלילים אלא אם אשמתו מוכחת מעבר לכל ספק סביר, וגם ההגנה מהצדק – טענת הגנה משפטית המביאה לביטול כתב האישום או חלקים ממנו בשל אחת מהעילות הבאות: אכיפה בררנית, עינוי הדין, או בשל חוסר יכולת של הנאשם להגן על עצמו, טענת הגנה הנגזרת מהזכות להליך הוגן.

אם נבחן את אגד הזכויות הכרוכות בזכות להליך הוגן – אי אפשר לומר כי לנתניהו לא היה זמן להכין את הגנתו או לא היו לו אמצעים. אי אפשר לומר כי הדיון איננו פומבי או שהוא אינו יודע במה הוא נאשם. אי אפשר לומר כי התהליך מתרחש באפלה.

אם נבחן את אגד הזכויות הכרוכות בזכות להליך הוגן – אי אפשר לומר כי לנתניהו לא היה זמן להכין את הגנתו, או שלא היו לו אמצעים, או שהדיון איננו פומבי, או שאינו יודע במה נאשם, או שהתהליך מתרחש באפלה

ובכן נתניהו מטיל את כל יהבו על טענת "הגנה מן הצדק" – טענת הגנה שאם תתקבל תוביל לביטול ההליך הפלילי כולו, דוקטרינה שעושים בה שימוש מועט שבמועטים בגלל הסכנה כי אדם הנאשם בפלילים לא ייתן את הדין. מתי משתמשים בה? כאשר ההליך הפלילי זוהם עד כדי כך שאין סיכוי שהנאשם יזכה להליך הוגן – אם תרצו מדובר במנטרה "נשפט והורשע כבר בידי התקשורת", ואין סיכוי שהשופטים יהיו נקיים וברי לבב בבואם לדון במעשיו.

נתניהו איננו הראשון שמנסה להשתמש בטענת הגנה זו, היו לפניו האנס משה קצב שהוא ושליחיו עשו שימוש רב בתקשורת בהכפשת הנפגעות ומנגד הוא טען שלא זכה למשפט צדק וכי נשפט כבר בתקשורת, הפושע אריה דרעי שהסית כנגד בית המשפט אך בכה על כך שהתקשורת שפכה את דמו ואפילו האנס אופק בוכריס שרגע לאחר שחתם על עסקת טיעון חלומית שאינה כוללת מאסר שלח את אשתו האהובה להשתלח בנפגעת בחדשות יום שישי.

ונתניהו? שנים שהוא משתמש בתקשורת, הוא הרי אמן בשימוש בתקשורת אם באספות במרכז הליכוד ואם בהפקעת חדשות הערב לטובת נאום כלשהו.

מדי יום אנחנו עדים לכך שראש הממשלה מפרסם מסרים בלתי פוסקים על חקירותיו, על תיקיו הפליליים. החשוד טרם יצא מחדר החקירות וכבר עמוד הפייסבוק שלו מלא בלהג על כך שהוא משוכנע עוד יותר מבעבר כי "לא יהיה כלום".

ואם אין די בכך הוא שולח את השרים לעמוד אל מול המיקרופונים ולומר דברים חמורים נגד המשטרה, נגד רשויות החוק, הנה רק ביום שישי שמענו את דוד אמסלם טוען כי "כולם יודעים שהיועמ"ש עבריין" דברים שתפקידם לקעקע את רשויות החוק, לרסק אותם, לפגוע באמון הציבור בהם.

נתניהו איננו הראשון שמשתמש בטענת הגנה זו. היו לפניו האנס קצב, שהשתמש בתקשורת להכפשת הנפגעות, אך טען שנשפט כבר בתקשורת, הפושע דרעי שהסית נגד ביהמ"ש אך בכה שהתקשורת שפכה את דמו, ואפילו האנס אופק בוכריס

ויש לומר לנתניהו ולאנשיו את הדברים, שאמר כבוד השופט צמח לפושע דרעי בפסק הדין – אי אפשר מצד אחד לעשות שימוש יומיומי בתקשורת לשיבוש החקירה ומצד שני להלין שכבר נשפטת בתקשורת – השימוש בהגנה מן הצדק, כמו השימוש בכל טענת הגנה, ראוי לו להיות בתום לב ובניקיון כפיים.

אני מניחה שזו האסטרטגיה שגיבשו פרקליטיו הרבים – ונתניהו הרי רגיל לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל. בית המשפט עושה שימוש בטענת ההגנה מן הצדק במקרים חריגים שבחריגים – המקרה של נתניהו לא יהיה אחד מהם.

ובחזרה לסדרות ולנאום הפתיחה מול המושבעים, בו כמעט תמיד נשמע את פרקליט ההגנה אומר: גבירותי ורבותי חברי המושבעים, התביעה תראה לכם תמונות מחרידות, תמונות של בחורה צעירה ויפה שנדקרה 22 פעמים, היא תראה לכם את נתזי הדם, היא תראה לכם את הסכין ששימשה את הרוצח, אלה יהיו תמונות קשות מאוד, אבל עליכם מוטלת המשימה להבחין בין התמונות לבין העובדות והראיות. עליכם לקבל את החלטתכם רק על פי העובדות ורק על פי הראיות.

ואתמול הנאשם דיבר על הרבה דברים אבל לא הזכיר לא עובדות ולא ראיות. עורך דין שהנאום הפתיחה שלו מול המושבעים אינו מדבר לא עובדות ולא על ראיות אלא מדבר רק על התפאורה, רק על הצבעים הצובעים את המקרה, רק על השוליים ולא על הליבה – הוא עורך דין שיודע שעובדות המקרה והראיות נגד הלקוח שלו הן יצוקות בברזל ודי בהן כדי להביא להרשעה.

ויש לומר לנתניהו ולאנשיו את הדברים שאמר כבוד השופט צמח לפושע דרעי בפסק הדין – אי אפשר מצד אחד לעשות שימוש יומיומי בתקשורת לשיבוש החקירה ומצד שני להלין שכבר נשפטת בתקשורת

והעובדות במקרה של הנאשם נתניהו הרי הן כה פשוטות – ראש הממשלה, איש הציבור מספר אחת, קיבל במספר רב של פעמים דברים שונים מאנשים שונים. את הדברים שקיבל הנאשם אפשר לחלק לשני סוגים: הסוג הראשון הם מוצרי צריכה, דברים מוחשיים מאוד: סיגרים, שמפניה, תכשיטים שקל מאוד להעריך את שוויים הכספי. הסוג השני הוא סיקור תקשורתי אוהד, דבר שקשה עד בלתי אפשרי להעריך את שוויו הכספי.

הסוג הראשון קיבל בתקשורת את שם הקוד "מתנות", שם שבא להראות שמדובר במשהו קל ערך, בזוטות, בדברים יומיומיים שאין צורך להתעכב עליהם, אלא שההיפך הוא הנכון – מדובר במוצרים במאות אלפי שקלים, מסוג הדברים בעלי השווי שחברים, חברים טובים, ידידים ואפילו אחים – אינם נותנים זה לזה, לא בימות החול ולא באירועים המצדיקים מתנה.

העובדה שמקבל מוצרי הצריכה הוא איש הציבור מספר אחת, ונותני מוצרי הצריכה הם אנשים בעלי אינטרסים – די בה כדי לבסס את עבירת השוחד – מי שנתן את מוצרי הצריכה לא נתן אותם לבנימין החבר מהשכונה, מבית הספר או מהצבא, הוא נתן אותם לראש הממשלה בעד משהו הקשור בתפקידו.

באשר לסוג השני – סיקור תקשורתי אוהד, את העבירה הזו יש לבחון בקונטקסט הרחב, בקונטקסט של העולם התקשורתי בו אנחנו חיים, בקונטקסט של תפקיד התקשורת בדמוקרטיה שהוא אינו לספק סיקור תקשורתי אוהד. תקשורת אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. היא אמורה לבקר את מי שבשלטון ולא ללטף אותו. היא אמורה להציג בפני הציבור את המעשים של אנשי השלטון באור ביקורתי.

באשר לסיקור התקשורתי האוהד, את העבירה הזו יש לבחון בקונטקסט של תפקיד התקשורת בדמוקרטיה, שאינו לספק סיקור תקשורתי אוהד. תקשורת אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה

תקשורת אמורה לשאול את כל השאלות שאזרח רוצה לשאול את השלטון – כמו: מדוע מאבטחים מלווים את הבן של ראש הממשלה לבילוי במועדון חשפנות? מדוע הומרה עבירת הגניבה של שרה נתניהו בעבירה שאין עימה קלון? מה עלות הנסיעות של בני המשפחה לחו"ל? כל השאלות שאיש בשלטון חייב לענות עליהם, כי הוא חב חובה כלפי הציבור.

ובאשר לטענה כי סיקור תקשורתי אוהד אינו שוחד – יש לציין כי סעיף 293 לחוק העונשין קובע את דרכי השוחד, ובחינה של הסעיף מראה כי המחוקק לא הגביל את דרכי השוחד לדרכים ספציפיות, אלא ההיפך מכך, הוא הרחיב את הסעיף כך שיתפוס ברשתו גם סוגי מתת באמצעות הביטוי: "בכל דרך אחרת".

מבעד לטענות הרדיפה, מבעד לטענת תפירת התיקים – טענות שאינן נתמכות בראיות כלשהן אלא נזרקות לחלל האוויר ונועדו לגרום לחוסר אמון במערכת המשפט ואכיפת החוק אפשר לבסס את הטענה ההפוכה לכך, אפשר לטעון שהנאשם נתניהו זכה ליחס מפלה לטובה מרשויות החוק ובראשן מהיועמ"ש.

זה כולל את הזמן הממושך עד להגשת כתבי האישום והעיתוי בו הם הוגשו, את הכרסום בכתבי האישום החמורים והמעבר בחלק מהם מעבירת השוחד לעבירת המרמה והפרת האמונים, את הדחיות החוזרות ונשנות של השימוע בתירוצים שונים, את הדיון בבקשות החוזרות ונשנות לסיוע במימון הגנתו המשפטית.

מבעד לטענות הרדיפה ותפירת התיקים – שאינן נתמכות בראיות כלשהן אלא נזרקות לחלל האוויר כדי לגרום לחוסר אמון במערכת המשפט, אפשר לבסס את הטענה ההפוכה: הנאשם נתניהו זכה ליחס מפלה לטובה

אבל על כל אלה מאפילה העובדה כי הנאשם קיבל את היכולת להשפיע על מהלכי החקירה והמשפט שלו עצמו מבפנים: בין באמצעות חקיקת חוקים, בין באמצעות מינויים שנויים במחלוקת כמו שר המשפטים אמיר אוחנה, או ההיפך מכך, הימנעות ממינויים – אין מפכ"ל למשטרה, אין פרקליט מדינה.

ראש הממשלה בתפקיד הציבורי מספר אחת הוא האחראי לכל האנשים הקובעים את גורלו – יכולת שאינה ניתנת לנאשמים רגילים, יכולת שלא ניתנה מעולם לאף נאשם אחר – יכולת שקיבלה גושפנקא של בית המשפט העליון, אחד עשר שופטים – פה אחד.

ומה שראינו אתמול לא היה ויל גרדנר בנאום הגנה על למונד בישופ בפני חבר מושבעים בסדרה "האישה הטובה", מה שראינו אתמול הוא את ראש ממשלת ישראל, הנאשם בפלילים בפשעים חמורים, בנאום שנועד לפגוע במערכת החוק ובשוויון בפני החוק – נאום הנועד להציל אותו, ורק אותו – מלתת את הדין.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.