"אתמול הרגשתי שאני נשבר", מספר עיסא אמרו מחברון, "הזמנתי הביתה אינסטלטור לתקן סתימה בביוב. כשהתקשרתי אליו, הוא היה המום וצהל מאושר. 'אתה הלקוח הראשון שלי מאז מרץ', הוא אמר לי. אחרי שסיים את העבודה, הוא ביקש עם דמעות בעיניים שאשלם לו כמה שיותר, 'שיהיה לנו מה לאכול'. נתתי לו פי שלוש יותר כסף ממה שעולה תיקון כזה, איך יכולתי לא לתת?"
אמרו, עצמאי המשמש כמדריך בהכשרות מקצועיות עבור הרשות הפלסטינית וחברות מסחריות, הוא אדם מבוסס יחסית, אבל המשבר הכלכלי בעקבות סגר הקורונה הכה גם בו. "אנחנו מידל קלאס, יש לנו רק ילד אחד, והמצב שלנו טוב לאין ערוך מכל האנשים מסביבנו", הוא אומר, "אבל כרגע אין לי עבודה, כמו לכולם, ואנחנו חיים מחסכונות שחצי מהם כבר אזלו.
"אוכל לא חסר לנו, וזה כבר טוב, אבל גם מאז שנגמר הסגר לא נכנסתי לאוטו ולא נסעתי לבקר אף אחד כדי שלא אצטרך לקנות דלק, ולא קניתי שום דבר חוץ מאוכל. לא עברנו תקופה כל כך קשה בגדה המערבית כבר הרבה זמן. היו הרבה תקופות קשות, אבל כזאת רמה של עוני אני לא זוכר כבר שנים".
הסגר הנוקשה, שהטילה הרשות הפלסטינית במרץ עם פרוץ הקורונה, הוסר ברובו בשבוע שעבר. לפי כל ההערכות, שיעור האבטלה בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון – שעמד ב-2019 על 17% – עלה מאז בחדות, וכחצי מיליון עובדים בחברות פרטיות ברשות הפלסטינית נותרו בלא עבודה ושכר. הרשות אינה משלמת דמי אבטלה או פיצויים, אלא מעבירה מענקים סוציאליים בהיקפים זעומים למשפחות במצוקה קיצונית, ומאות אלפי עובדים פלסטינים נותרו כמעט ללא הכנסה.
"מאז שנגמר הסגר לא נכנסתי לאוטו, כדי שלא אצטרך לקנות דלק, ולא קניתי כלום חוץ מאוכל. לא עברנו תקופה כל כך קשה בגדה כבר הרבה זמן. היו הרבה תקופות קשות, אבל כזאת רמה של עוני אני לא זוכר כבר שנים"
היחידים שהמשיכו לקבל שכר מלא הם כ-200 אלף עובדי הרשות עצמה. כמו כן קיבלו שכר כ-150 אלף עובדים פלסטינים שמועסקים בישראל בעבודות בנייה וחקלאות, והמשיכו להגיע לעבודה גם בזמן הסגר, וכמה עשרות אלפי עובדים המועסקים בחברות גדולות שהמשיכו לפעול, וכן בחנויות למזון ומוצרים חיוניים.
מנתונים שהבנק העולמי העביר לזמן ישראל עולה כי הרשות העבירה סיוע חירום סוציאלי חד פעמי לכ-40 אלף עובדים שנותרו בלא הכנסה, והכניסה כ-10,000 משפחות למעגל מקבלי הסיוע הקבוע. לפי הנתונים, מרבית החברות הפרטיות המשיכו לשלם בזמן הסגר רק מחצית מהשכר.
"אני הולך בשוק, וכל חנויות מכשירי החשמל סגורות", מספר אמרו, "שאלתי את אחד המוכרים למה, והוא אמר לי שאין קונים. חנויות הבגדים פתוחות, אבל הן ריקות. הקצב הוריד את המחיר של העוף מ-15 שקל ל-9 שקל לקילו – והקצביה ריקה. אנשים לא קונים בשר. רוב האנשים חיים מפיתות, פירות וירקות".
איך משיגים כסף לדברים הבסיסיים האלה?
"אנחנו חברה סולידרית. הרבה עסקים המשיכו לשלם לעובדים חצי משכורת במשך הסגר, כדי שלא ימותו ברעב. אז נגיד, עובד בחנות בקניון שקיבל 1,000 שקל המשיך לקבל 500. זה מספיק כדי לקנות למשפחה ירקות ופירות.
"חלק מהאנשים לוקחים הלוואות ממי שיש לו לתת, חלקם שורפים חסכונות, וחלקם מקבלים עזרה. אנשים עוזרים אחד לשני. יש אנשים שעדיין עובדים בישראל או ברשות, בחברות גדולות, או בחנויות שמוכרים בהן אוכל. ולפעמים יש במשפחה מישהו שעובד והוא זה שמפרנס את כולם".
המצב הכלכלי ברשות הפלסטינית לפני הסגר היה טוב יחסית לעבר. האם עכשיו כשהסגר הוסר, העסקים ייפתחו ויתאוששו בהדרגה, והכול יחזור לקדמותו?
"אני חושש שהמצב שהיה לא יחזור בקרוב. יש כאן שרשרת נפילות. הכלכלה שלנו עובדת על תשלום בצ'קים דחויים, וכשהתחיל הסגר אנשים פשוט ביטלו את הצ'קים ששילמו. 8 מיליון צ'קים בוטלו, אז כל העסקים בקריסה. ועכשיו אין מי שיקנה מהם, כי גם הפלסטינים אזרחי ישראל שקנו כאן המון, הפסיקו להגיע.
"חנויות הבגדים פתוחות, אבל הן ריקות. הקצב הוריד את המחיר של העוף מ-15 שקל ל-9 שקל לקילו – והקצביה ריקה. אנשים לא קונים בשר. רוב האנשים בשטחים חיים מפיתות, פירות וירקות"
"הבעיה היא שלרשות עצמה נגמר הכסף. אין שום עבודות תשתית ושיפוצים, והקבלנים מושבתים. מחירי הנדל"ן יורדים וזה תמיד מדרדר את המצב. החקלאים הפסידו עוד לפני הסגר, כי הייתה שנה גשומה וקרה מאוד שפגעה להם בגידולים, וכמובן שגם התיירות חוסלה. כשלא יורד גשם, איך האגם יתמלא? אני תמיד מנסה להיות אופטימי, עם כל הצרות, אבל אני לא רואה איך המצב יכול להסתדר".
ירידה בהיקפי התרומות
דוח שפרסם הבנק העולמי על מצב הכלכלה הפלסטינית מציג תמונה דומה לזו שעולה מדבריו של אמרו. הדוח צופה שהמשק הפלסטיני יתכווץ ב-2020 בשיעור של 7.5% עד 11%, לאחר שצמח ב-1% בלבד ב-2019.
"הקורונה העמידה את פרנסתם וקיומם של פלסטינים רבים בסיכון גבוה, בשל ירידה פתאומית בפעילות הכלכלית והלחץ על תקציב הרשות. זאת, בהמשך לכמה שנים של ירידה בהיקפי התמיכה הכספיים של התורמים והגבלת האמצעים הכלכליים הקיימים", אומר בדוח קנתן שנקר, המנהל האזורי של הבנק בשטחים.
לפי הדוח, הצניחה בהכנסות הרשות והגידול בהוצאות עלולים להגדיל את הגירעון שלה מ-800 מיליון דולר ב-2019 ליותר מ-1.5 מיליארד דולר ב-2020. "עוד לפני הקורונה, יותר מרבע מהפלסטינים חיו מתחת לקו העוני, וכעת שיעור משקי הבית העניים צפוי כעת לעלות ל-30% בגדה המערבית ול-64% בעזה".
"הקורונה העמידה את פרנסתם וקיומם של פלסטינים רבים בסיכון גבוה. יותר מרבע מהפלסטינים חיו מתחת לקו העוני, וכעת שיעור משקי הבית העניים צפוי כעת לעלות ל-30% בגדה המערבית ול-64% בעזה"
לדברי אמרו, המצב החל להחמיר עוד לפני מגפת הקורונה, מאז שטראמפ פרסם את "תוכנית המאה", והתחילו הדיבורים על הסיפוח. "המנוע שהכניס לכאן כסף מבחוץ היה ההשקעות הזרות מאמריקה, אירופה והמפרץ הפרסי. אין כאן הון מקומי, כך שכל המפעלים והעסקים תלויים בהשקעות זרות. אבל בשנה האחרונה, מאז שהם התחילו לזרוק את המילה 'סיפוח' לאוויר, כל ההשקעות הזרות עצרו".
אנשי הימין והדוברים של ממשלת ישראל והממשל האמריקאי אומרים שהסיפוח יקל את המצוקה הכלכלית של הפלסטינים, כי הוא יספק לפלסטינים עבודה והשקעות ישראליות. הם טוענים שהרבה פלסטינים מקווים בשקט לסיפוח, בגלל היתרונות הכלכליים שלו. אתה מסכים איתם?
"לא. אנחנו למודי ניסיון עם הבטחות כאלה. אם הם היו רוצים להשקיע ולפתח, הם היו עושים את זה גם בלי סיפוח. לא רק שהם לא משקיעים בתעשייה פלסטינית עצמאית, אלא שהם עושים הכול כדי לא לתת לה להתקיים.
"ישראל לוקחת את האדמות, את התשתיות, ולא נותנת שום דבר בתמורה. למה שסיפוח ישנה את זה? במקרה הטוב לא ישתנה שום דבר".
"המצב קשה, אבל אנחנו רגילים לזה"
אנואר, איש תקשורת מבית לחם, שסירב להתראיין בשמו המלא, אומר כי מדובר בתקופה קשה, "אבל לא הראשונה ולא הכי גרועה שהייתה".
אנואר מוסיף כי "אנו מתורגלים במצבים קשים, ויודעים איך לשרוד אותם. אנחנו יושבים בבית חודשיים. זה קשה, זה קשה לאנשים בכל העולם. אבל אתם בישראל יושבים בבית חודש כל כמה שנים, כשיש מלחמה, נכון? אז אתם מתורגלים.
"אנחנו ישבנו בבית 4 שנים באינתיפאדה השנייה, אז חודשיים זה לא נורא. ישראל היא המעסיק הגדול בשטחים, ובאינתיפאדות העבודה שם הופסקה. בזמן הקורונה הפועלים המשיכו לעבוד בישראל, אז לפחות מישהו הביא כסף".
ועדיין, המגזר העסקי שלכם משותק ויש 600 אלף אנשים שבמקרה הטוב קיבלו חצי מהשכר הדל שהם מקבלים בדרך כלל, וגם זה לא תמיד.
"נכון. הם סובלים מאוד, והמזל שלהם הוא שאנחנו חברה שבה אנשים עוזרים אחד לשני. יש לי שלושה אחים שלא עובדים, ואני עובד כרגיל ומקבל שכר מחברה זרה שממשיכה לעבוד, אז אני עוזר להם, וככה ארבע משפחות שורדות. קשה להם מאוד, וגם לי קשה. יותר מחצי מהמשכורת שלי הולכת אליהם, אבל אין מה לעשות, ככה אנחנו שורדים. מחר לי לא תהיה עבודה, אז הם יעזרו לי.
"הפלסטינים חיים תמיד בתחושה שאף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה ושתמיד עלול לקרות אסון, וזה גורם לנו לחסוך. בעשור וחצי האחרונים המצב בגדה היה טוב יחסית, הכי טוב שהיה לנו. אז בזמנים הטובים, כשנפתחו חברות וקניונים והמשכורות עלו, רוב הפלסטינים לא בזבזו, אלא חסכו. ועכשיו, כמו באינתיפאדות ובמשברים הקודמים, יש להם ממה לחיות: עזרה וחסכונות".
כמו אמרו, גם אנואר אינו תולה תקוות בסיפוח שישפר את המצב הכלכלי. "אני יודע שממשלת ישראל אומרת שהפלסטינים רוצים סיפוח, אבל אתה לא תמצא במציאות פלסטיני שבאמת רוצה בסיפוח. אנחנו מסתכלים על המצב של הפלסטינים במזרח ירושלים ויודעים שזה גם מה שיקרה לנו במקרה של סיפוח.
"הפלסטינים בבקעת הירדן לא יקבלו אזרחות ואת האדמות שלהם ייקחו מהם. במקרה הטוב הם ימשיכו להיות כוח עבודה זול לישראל. מה שנקרא – לא תודה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכן, ממש עצוב. מה שמחזיק את הענין בתפקוד הוא שיש עבודה לרבים שם בישראל.
האור בקצה המנהר הוא שעם כל הסיפוחים לא תהיה ברירה לישראל אלא להשקיע בפיתוח המקומות שם כדי למנוע פיצוץ וביקורת על משטר מפלה. עכשיו יש לכך פחות מחויבות. אז זה כברמשהו טוב. העדר זכות הבחירה לפלסטינאים, בואו נודה על האמת למרות כל הסיסמאות, זה לא מה שבאמת חשוב לאנשים שם. יש הרבה ארצות מסביב שכולם מצביעים וזה לא עוזר להם בכלום.
אם לפחות נצליח לייצר שם כלכלה טובה ופיתוח אזרחי זה כבר איזה סוג של התקדמות ובסוף התהליך צפוי שכל האיזור: ישראל פלוס הם, יהפוך לכלכלה אחת.
דרך ראיה זו היא לדעתי הסיבה למה בשטח לא רואים התנגדות של ממש. גם הם רואים את הפוטנציאל החיובי. במקביל אין שם עודף אימון ברשות הפלסטיניות.
כך שיש בעומק איזשהו ריאליזם ששולט בתהליך.