התמונות יוצאות הדופן בהן חיילים לבנונים מכוונים מטולי RPG, בעוד טנק של צה"ל פועל במובלעת מול משגב-עם, וביניהם עומדים חיילי יוניפי"ל – ממחישות בצורה הטובה ביותר את המצב המורכב שקיים בגבולה הצפוני של ישראל. הן גם מדגישות את הצורך "לחשב מסלול מחדש" באשר למדיניות שיש לנקוט בנוגע להתעצמות ארגון חזבאללה בדרום לבנון.

נתחיל מהסוף – התקרית החריגה במובלעת מול קיבוץ משגב-עם הסתיימה מבלי שנורתה ירייה אחת. עובדה זו הינה תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם ארגון יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות.

התקרית החריגה הסתיימה ללא ירייה אחת. תולדה ישירה של השת"פ הקרוב של צה"ל עם יוניפי"ל, ודרכו עם צבא לבנון, באופן שמאפשר לצה"ל לבצע פעילות במקום כה רגיש ללא סכנת התדרדרות

במובן הרחב של הדברים, היכולת של יוניפי"ל להעביר מסרים משני הצדדים משככת מתיחות, מונעת מתיחויות ובולמת את הפיכתם של אירועים טקטיים (כתוצאה מפעילות צה"ל בגבול הצפוני) לאסטרטגיים.

אולם תקרית זו גם ממחישה את הבעייתיות הרבה של נוכחות יוניפי"ל בדרום לבנון. מטול ה-RPG שהוחזק על-ידי אחד מחיילי צל"ב. הנוכחות "הכמעט" גלויה של אנשי חזבאללה באיזור (וכמובן של כתבי תחנת הטלוויזיה של הארגון "אלמנאר", שבאופן "מפתיע" הגיעו למקום במהירות). אלה ממחישים שמעבר לתיאום בין הגורמים השונים, אין באמת לארגון יוניפי"ל את היכולת לכפות את מרותו וליישם הלכה למעשה את המנדט הרחב שניתן לו לאחר מלחמת לבנון.

אירוע זה מצטרף לאירועי משמעותיים יותר בגבול הצפון. גילוי המנהרות ההתקפיות של חזבאללה שנחפרו מתחת לאפם של חיילי יוניפי"ל, רצף התגובות של חזבאללה על אירועים שונים שלטענתו ישראל היתה אחראית עליהם (פגיעה בגדר המערכת, ירי נ"ט, הנחת מטענים), וכמובן בניין הכוח של הארגון בדרום לבנון שנמשך כמעט ללא כל התנגדות – כל אלה ממחישים את אוזלת ידו של ארגון יוניפי"ל בגבול הצפוני.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל לקבל החלטה האם היא מוכנה לקבל הלכה למעשה את המצב בגבול הצפוני (עם כל החסרונות שבכך) ולאפשר את נוכחותו של יוניפי"ל בגבולה הצפוני. זאת מתוך הנחה שארגון זה לא יבלום את בניין הכוח, אבל יאפשר העברת מסרים שאולי תמנע חיכוך עתידי. או שהיא מוכנה לקבל כל זאת, או שהיא מבקשת לשנות את המצב הנוכחי מיסודו.

לקראת דיוני חידוש המנדט של יוניפי"ל, על ישראל להחליט: האם לאפשר נוכחות יוניפי"ל בגבולה הצפוני, בהנחה שלא יבלום את בניין הכוח אך יאפשר העברת מסרים למניעת חיכוך עתידי – או לשנות את המצב מיסודו

חשוב לזכור כי ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון.

העובדה שיוניפי"ל מאפשר לחזבאללה לפעול באופן עצמאי בגבול הצפון ולא באמת מדווח על כך בדיווחיו השונים למועצת הבטחון (שכן אם הוא יציג את המצב לאשורו הוא יוצג במערומיו) – עתידה להקשות על ישראל לגייס תמיכה בינ"ל לפעילות קשה שלה בגבול הצפון, שתכוון גם כנגד אזרחים (לאור העובדה שחיזבאללה מסתיר ומסתתר מאחורי אזרחיו השיעים בדרום לבנון).

אותה "קהילה בינ"ל" עלולה להסתמך על דיווחי יוניפי"ל ולהאשים את ישראל בהפעלת כוח מיותרת כנגד אזרחים ומוסדות אזרחיים, מבלי שיש עדויות לכך שחיזבאללה מסתתר מאחוריהם (שכן יוניפי"ל לא דיווח על כך).

חשוב לציין כי לקהילה הבינ"ל (בדגש על המדינות החברות במועב"ט ואלו ששולחות את חייליהן ליוניפי"ל) המצב הנוכחי הוא מאוד נוח. הוא גם מאפשר לכאורה לאותן מדינות השפעה על המצב בלבנון, מבלי לשלם את המחיר של פעילות אקטיבית מצד יוניפי"ל מול פעילות חזבאללה בדרום לבנון.

אותן מדינות שמעדיפות את שלומם של חיילי יוניפי"ל מעל לכל אינטרס אחר (וכמובן שלא ניתן להאשימם בכך) לא באמת דוחפות או מבקשות לדחוף את יוניפי"ל לפעילות מסוג זה, והן מבינות היטב את מגבלות הכוח של פעילות יוניפי"ל (מבלי שהן מודות בכך כמובן).

ישראל עתידה לשלם מחיר מדיני יקר אם תחול התדרדרות שתוביל למלחמה בינה או לבין חיזבאללה, בשל נכונותה לקבל את הפעילות המוגבלת של יוניפי"ל בגבול הצפון

ולכן – אם תרצה ישראל להוביל לשינוי של ממש באשר לנוכחות כוח יוניפי"ל ומהלכיו בגבול הצפון, יהיה עליה לבצע מהלכים דרסטיים בזירה המדינית בהקשר. מכיוון שמהלכים אחרים בדמות "הנחיה ליוניפי"ל לממש הלכה למעשה את המנדט שניתן לו בשטח" כבר מוצו, ולכאורה התקבלו החלטות במועצת הבטחון בהקשר (וכמובן שום דבר לא קרה) – רק מהלכים ישראלים משמעותיים יוכלו לשנות את המצב בזירה הצפונית מהיסוד.

בפני ישראל עומדות מספר אופציות:

• פעילות מדינית לביטול נוכחות יוניפי"ל על כל המשתמע מכך.
• לחץ לצמצום משמעותי של כמות החיילים המוצבת בלבנון (מעל 10000), מתוך הנחה שצמצום נוכחות זו יסייע לישראל בחשיפת הפעילות השלילית של חזבאללה (במובן הזה שיהיה ברור שיוניפי"ל לא באמת מפקח על המתרחש בגבול), והפיכת יוניפיל למכשיר תיאום בלבד.
• במקביל לכלל האופציות – הגברת המסרים בדבר מלחמה קרבה עם חזבאללה אם יוניפי"ל לא ישנה את מדיניותו. זאת כדי להפעיל לחץ על מועצת הבטחון לשנות את מתווה הפעילות של יוניפי"ל, או לכל הפחות לתת לישראל גיבוי כלשהו לפעילות בגבולה הצפוני אם תחול התדרדרות בינה לבין חזבאללה. זו מדיניות מסוכנת, מתוך הבנה שמסרים אלו עלולים להיות כ"נבואה המגשימה את עצמה" ואלו עתידים להלחיץ מאוד את מדינת לבנון וארגון חזבאללה.

בוודאי שלכל אחת מהאופציות הללו ישנן השלכות משמעותיות. אבל, כאמור, גם המשך המצב הנוכחי גורם לישראל לשלם מחירים משמעותיים (לאור סכנת ההסלמה בזירה הצפונית).

אמנם על רקע עליית המתח בין ישראל והארגון, ולאור החשש המוחשי להתדרדרות, עשויה ישראל לאבד מכשיר שיכול לסייע לה לתחם את המתיחות בינה ובין חזבאללה בעת מתיחות, אך מנגד אותו "מכשיר" עלול להוות מכשול של ממש אם תהיה התדרדרות מהירה בזירה הצפונית. מאיום בפגיעה לא מכוונת בחיילי יוניפי"ל ועד מניעת פעילות צה"ל באזורים מסוימים בשל נוכחות הארגון, בוודאי בשלבים הראשונים של המערכה העתידית.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה.

בצורה פרדוקסלית, דווקא היעדרותו של גורם בינ"ל בדרום לבנון יכולה לאפשר לישראל לקבל גיבוי בינ"ל לפעילות אפשרית מול חזבאללה, אותו גיבוי שהיא תתקשה לקבל כל עוד חיילי יוניפי"ל מוצבים באיזור זה

מה שלא ישתנה – איזור דרום לבנון הוא "אסם התבואה" של חזבאללה מבחינת אמל"ח ונוכחות פעילים של הארגון. לא יוניפי"ל ולא צל"ב (שיותר משתף פעולה עם חזבאללה מאשר מונע פעולה) יכולים להוות מכשול של ממש להמשך בניין הכוח של הארגון. הגיע זמן ההחלטה.

רס"ן (במיל') דני (דניס) סיטרינוביץ שירת 25 שנה במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר המובילות באמ"ן ובנספחות אמ"ן בשגרירות ישראל בוושינגטון. כיום חוקר עמית במכון לדיפלומטיה בינלאומית על שם אבא אבן.

בשעה טובה הרשתות החברתיות וענקיות האינטרנט נוקטות בצעדים אקטיביים על מנת לעצור את הטירוף שתודלק באמצעותן. חסימת חשבונותיו של טראמפ ברשתות החברתיות, לצד הפסקת שירותי אחסון הענן על ידי אמזון לפרלר שנסגרה כתוצאה מכך, הם בשורה מצוינת. פרלר שימשה כרשת חברתית נטולת צנזורה בה גזעניים, אנשטישמיים ומכורי קונספירציות משתמשים וחולקים את אידיאולוגיית השנאה שלהם.

חסימת טראמפ ברשתות, והפסקת שירותי אחסון הענן של אמזון לפרלר, שנסגרה כתוצאה מכך, הם בשורה מצוינת. פרלר שימשה כרשת חברתית נטולת צנזורה בה גזעניים, אנטישמים ומכורי קונספירציות חלקו אידיאולוגיית שנאה

אבל פרלר איננה הפלטפורמה היחידה בה משמשים כל אותם אנשים, ולמרות שנסגרה והמנכ"ל שלה הודיע כי ייקח יותר זמן מהצפוי להשיב אותה חזרה לפעילות (אם בכלל), ישנן עוד מספיק אלטרנטיבות אחרות.

צמתי השנאה ברחבי הרשת

gab היא רשת חברתית דמויית טוויטר (ללא הגבלת תווים וללא צנזורה) האהודה במיוחד על אותן קבוצות שהוזכרו. הרשת מתקיימת בזכות מימון של חבריה, ובדומה לאתרים שמציעים מוצרים לא חוקיים, אמצעי התשלום הקיימים שם הינם ביטקוין, צ'ק אלקטרוני ושליחת צ'ק בדואר.

העובדה כי ל-gab אין יכולת לעבד תשלומי כרטיסי אשראי, שאין אפשרות לשלם דרך ארנקים דיגיטליים (דוגמת PayPal או Skrill) או לקבל תשלום דרך העברה בנקאית, מעידה על רמת המפוקפקות שלה. אתרים שלא משתמשים באמצעי תשלום לגיטימיים ומסתמכים על אמצעי תשלום אנלוגיים או על ביטקוין, לרוב עושים זאת כיוון שאינם רוצים שחברות האשראי או הארנקים הדיגיטליים יקפיאו את נכסיהם.

אינני מעורה בתזרים התשלומים של gab, אך לא נראה לי מופרך להניח, לנוכח הבחירה באמצעי התשלום, שבעלי gab לא מדווחים על הכנסותיהם ולא משלמים מיסים. דבר שאיננו מעיד על אזרחות טובה, למרות שרבים ממשתמשי הרשת מכריזים על עצמם כ"פטריוטים".

מלבד gab, ישנן עוד פלטפורמות רבות בהן מהודהדים מסרי השנאה וההסתה. לדוגמה, פורום mymilitia שמטרתו לחבר בין חברי המיליציות העצמאיות בארה"ב וליצור שיתופי פעולה ותיאום "בכדי להגן על המדינה". פורום נוסף הידוע לשמצה – 8kun, המוכר יותר כ-4chan ו-8chan בגלגוליו הקודמים. בעבר הפורום נסגר, אך כל פעם שב וקם מחדש עם שם אחר ואוחסן בשרתים אחרים. הפורום הוא כר פורה לחסידי Qanon וניתן למצוא שם תכנים קיצוניים וגזעניים לצד תמונות עירום קשות וסרטוני deepfake. למרות שנסגר בעבר, 8kun ממשיך לפעול וסביר להניח שבדומה ל8kun, זה עניין של זמן עד שמנהלי פרלר ימצאו שירות אחסון ענן אחר ויפעילו את הרשת שלהם בחזרה.

בנוסף לפלטפורמות הללו, קיימים עוד מאות ערוצי טלגרם המחולקים לפי נושאי אידיאולוגיה ושנאה שונים – ערוצים שונאי שחורים, ערוצים לאנטישמיים וניאו נאציים, לחסידי Qanon, Proud Boys (ארגון הימין הפשיסטי-שובינסטי הקיצוני) ועוד כאלה ואחרים שמתאגדים סביב נושא שנאה מרכזי.

קיימים עוד מאות ערוצי טלגרם המחולקים לפי נושאי אידיאולוגיה ושנאה שונים – ערוצים שונאי שחורים, ערוצים לאנטישמיים וניאו נאציים, לחסידי Qanon, Proud Boys (ארגון הימין הפשיסטי-שובינסטי הקיצוני) ועוד

עם זאת, אותם ערוצים מתואמים וניתן למצוא תכנים זהים המשותפים בהם. כל תיאוריית קונספירציה וכל פייק ניוז שברצונם להפיץ (ואמור לעזור לטראמפ) מופץ עם טקסט כמעט זהה ובשעות כמעט חופפות.

רמת תיאום גבוהה

התפיסה שהייתה בעבר כלפי אותן קבוצות היא, כי אמנם הם מציפים את הרשתות החברתיות והאינטרנט בתכני שנאה ושטנה, אך היכולת שלהם להתארגן יחד ולתאם פעולה רחבת היקף, נמוכה עד לא קיימת. האירועים בקפיטול הוכיחו אחרת. ניתן למצוא ראיות רבות להתארגנות המקדימה ולכך שחברי פורומים מובילים נכחו שם בעצמם. מרגע שהחלה הפריצה לקפיטול, בתיאום נרחב בפלטפורמות ובקבוצות השונות, פומפמו נרטיבים שקריים לגבי האירועים. נטען כי תומכי טראמפ הפגינו בשלווה ובשלום מחוץ לקפיטול, ומי שפרצו פנימה הם פעילי אנטיפה ותנועת BLM  בהוראת ננסי פלוסי ומייק פנס, שחיפשו תירוץ להדחת טראמפ.

האירועים בקפיטול, טראומתיים ככל שיהיו, משמשים כנורה אזהרה למה שכל אותם חסידי טראמפ ו-Qanon מסוגלים לעשות. ישנם כמה נרטיביים מסוכנים שמופצים ומתודלקים בקרב Qanon. באחד, נטען כי העולם נמצא בשליטת סינדיקטות פשע חוצות דורות וכתות מוות שהתאחדו כדי לכונן ממשלה עולמית אחת, שתמחה 90% מאוכלוסיית העולם, ואילו באחר נטען כי הסינים משתלטים על העולם וכי ישנם 70,000 חיילים סינים בוונקובר שמחכים לפקודה לפלוש לארה"ב מצפון.

אותם נרטיבים, הזויים ככל שיהיו, מצליחים לעורר זעם בקרב אוכלוסיה זאת. גם אם קיימים חורים וסתירות רבות בתכנים המופצים, הם יותר ממספיקים בשביל ששנאת ההמון תתורגם לפעולות מעשיות מחוץ למרחב הוירטואלי.

התפיסה הרווחת בעבר כלפי אותן קבוצות היא, כי אמנם הם מציפים את הרשתות החברתיות והאינטרנט בתכני שנאה ושטנה, אך יכולתם להתארגן יחד ולתאם פעולה רחבת היקף, נמוכה עד לא קיימת. האירועים בקפיטול הוכיחו אחרת

עד לא מזמן העולם סבל מארגון הטרור הרצחני דאע"ש. דאע"ש הצליח ליצור לעצמו שם, לגייס פעילים ולהוציא לפועל מתקפות ברחבי העולם בזכות האינטרנט, רשתות חברתיות ופורומים שונים. מימדי ההרס והאימה זכורים לכל, אך ניכר שהלקח עוד טרם נלמד ויושם. עתה העולם מבין כי לא רק פנאטים דתיים מנצלים את האינטרנט לרעה, אלא גם אזרחי המעצמה הגדולה בעולם.

צעדים מגבילים

ברור לכל אדם שפוי שצריכה להיות הגבלה וצנזורה על התכנים המופצים באינטרנט. זאת משום שהם מובילים לפעולות אלימות ומסוכנות המביאות למוות של אנשים ומערערות את יציבות החברה.

המהלכים האחרונים של ענקיות האינטרנט אכן חשובים, אך נדרשים עוד צעדים מרחיקי לכת. על חברות הטכנולוגיה וענקיות האינטרנט להתאחד, להביא לסגירת כל הערוצים, הקבוצות השונות, האתרים והפורומים בהם משתמשים אותם קיצוניים ולהביאם לעלטה דיגיטלית. פירוק אותן פלטפורמות לא ישים קץ לתופעה אך יביא לדילול בכמות האנשים אליהם מופצים תכנים אלה, לפגיעה אנושה בתיאום, ויגרום לבזבוז משאבים אדיר של אותן קבוצות בכדי להקים פלטפורומות חלופיות.

בימים האחרונים הרשתות החברתיות חוסמות עוד ועוד תומכי טראמפ ו-Qanon, ולצד זה גובר הדיון אודות גבולות חופש הביטוי. לרוב, אותם דיונים מגיעים להתנצחות ללא סוף, בה מחפשים סימטריה בין החופש להגבלות, בין הקבוצה בחברה שנפגעת לבין הקבוצה המוגבלת.

הניסיונות למצוא סימטריה לא מעלים חרס, והאירועים בגבעת הקפיטול, אחד מהסמלים הגדולים ביותר של הדמוקרטיה האמריקאית, הם הדוגמה המוחשית ביותר למה שקורה כשלא מגבילים ונותנים לכל אדם להתבטא כרצונו. כשחופש הביטוי הופך להיות הערך העליון, לתהליך כזה יש רק תוצאה אחת בסוף והיא הרס הדמוקרטיה.

נדרשים עוד צעדים מרחיקי לכת. על חברות הטכנולוגיה וענקיות האינטרנט להתאחד, להביא לסגירת כל הערוצים, הקבוצות השונות, האתרים והפורומים בהם משתמשים אותם קיצוניים, ולהביאם לעלטה דיגיטלית

חברות אנושיות וקהילות ברחבי העולם לא התקיימו ושגשגו בזכות חופש הדיבור אלא בזכות רצון לשתף פעולה, התחשבות בצרכי האחר והכרה בגורל החיים המשותפים וחיזוק האמצעים המאפשרים זאת. הרשתות החברתיות הביאו הרבה טוב לעולם, אך הגיע השלב בו יש לקבוע גבולות ולהבטיח שלא נראה עוד אירועים כאלה המערערים על המשך קיום חברה דמוקרטית.

גיא רוה הוא אנליסט לאיתור הלבנות כספים באינטרנט, קצין במיל', סטודנט לתואר שני במדע המדינה, מתעניין וחוקר יחסים בינלאומיים ואת הקשר בין ספורט לפוליטיקה בפרט. לולא הקורונה היה אמור להתחתן בעוד כמה חודשים, אבל החתונה נדחתה לשנה הבאה.