17 שנה אחרי שמניותיה הונפקו בבורסה, אל על בדרך חזרה להפוך למוביל הלאומי במלוא מובן המילה. המדינה מתחייבת לקנות את כל מניות החברה שלא ימצא להם קונה, בהנפקת מניות לגיוס של 150 מיליון דולר. בנוסף, תקבל אל על מהבנקים הלוואה של רבע מיליארד דולר, בערבות מדינה של 75%.
ההלוואה וגיוס ההון לאל על מותנים בקיצוץ אגרסיבי, שמוערך ב-350 מיליון דולר. זה אומר שאל על תצטרך לפטר כ-2,000 מתוך 6,300 העובדים שהיא מעסיקה כיום, ושרובם עדיין בחל"ת, לפחות עד סוף יולי. בנוסף, תיפרד החברה גם מחלק מ-40 היעדים שאליהם היא טסה כיום (לא כולל היעדים של החברה הבת סאן דור), וכן תצמצם את צי המטוסים שהיא מחזיקה ושוכרת.
המתווה הזה מפורט במכתב ששלחה לחברה מנכ"לית האוצר החדשה, קרן טרנר אייל, בתחילת השבוע (א'). ברור שהשר שמעליה, ישראל כ"ץ, לא שש לקחת אחריות לפיטורים בהיקף גדול כל כך, שבלעדיהם כל המהלך הזה לא ייצא לפועל.
רק בשנתיים האחרונות הפסידה אל על 112 מיליון דולר, והיקף הפסדיה הצבורים מסתכם בכרבע מיליארד דולר. אמנם מחיר הדלק – שהוא ההוצאה התפעולית הגדולה ביותר של – צנחו דרמטית במשבר הקורונה ועוד לפניו, אבל התיסוף בשקל קיזז את הירידה הזו בעלות חומר הגלם. לדוחות האחרונים שלה צורפה גם הערת רואי החשבון, שמטילים ספק ביכולתה להמשיך להתקיים כעסק חי.
במהלך משבר הקורונה אל על הפכה בכלל לחברת מטענים, והמצב הזה יימשך לפחות עד סוף החודש הנוכחי, וסביר שהרבה מעבר לכך.
בעלי השליטה לא רוצים להשקיע
עוד לפני הקורונה, אל על התמודדה עם התחרות הקשה בענף, שריסקה חברות תעופה ותיירות בעולם אחת אחרי השנייה. עתה נוספו לכך גם הריחוק החברתי, הוראות הבידוד בירידה מהמטוס, וכל הרגולציה והגבלות התנועה שהפכו את האפשרות לעלות על טיסה לסיוט שרובנו נעדיף להימנע ממנו לעוד הרבה זמן.
בתנאים האלה, ובהנחה שהאוצר, ועדת הכספים וההסתדרות יצליחו להנחית את גרזן הפיטורים באופן גורף כל כך, לא סביר שהציבור יסתער על מניותיה בהנפקה.
אך השאלה היותר קונקרטית היא האם יימצא משקיע אסטרטגי שיתפתה לקנות נתח משמעותי מהחברה, ולהיכנס לנעליהם של תמי מוזס-בורוביץ' ובעלה דדי בורוביץ', שהם בעלי השליטה הנוכחיים (באמצעות כנפיים), וככל הנראה לא רוצים להשקיע בה שקל אחד נוסף.
"אני לא רואה את התור הגדול שמגיע להשקיע בחברה מעכשיו ועד להודעה חדשה", אומר יניב פגוט, אסטרטג ראשי בקבוצת איילון. "החברה ציבורית מ-2003, וחוץ משנה-שנתיים שבהן היו מחירי הנפט נמוכים ואל על הרוויחה, רוב השנים זו חברה מפסידה שאכזבה את המשקיעים. אף קרן או משקיע אסטרטגי לא יבואו לקחת כסף טוב ולשים אחריו כסף רע. אני לא רואה 150 מיליון דולר שמושקעים באל על, אלא אם כן מישהו רוצה לזרוק את כספו".
"חוץ משנה-שנתיים שבהן היו מחירי הנפט נמוכים ואל על הרוויחה כסף, רוב השנים זו חברה מפסידה שאכזבה את המשקיעים שלה. אף קרן או משקיע אסטרטגי לא יבואו לקחת כסף טוב ולשים אחריו כסף רע"
פגוט מטיל ספק גדול בהיתכנות המהלך, וחושב שאין טעם לעשות "טוטו שמות" של משקיעים, כל זמן שאין תכנית ברורה וגלויה שתציב לאל על אופק עסקי בר קיימא. זה אומר שגם אם אכן ההנפקה תצא לפועל, המדינה בעצם צפויה לקחת את השליטה לידיה, ולשם כך תכניס את היד עמוק לתוך הכיס של משלמי המסים.
"המדינה כנראה לא ערוכה לקבל החלטות יותר קשות, ולכן מבחינתה הלאמה היא הפתרון היותר קל, מאשר להתמודד עם הבעיה ולהכניס שינויים לשוק, כמו מיזוג חברות התעופה האחרות לתוך אל על, או החזקת צי קטן יותר באופן משמעותי. אף אחד לא רוצה להתעסק עם 6,000 עובדים ולא ראינו תכניות חלופיות, לא הייתה עבודת מטה מסודרת", מוסיף פגוט.
לדבריו, "המדינה בסיטואציה לא נוחה, וכרגע מטפלים בזה עם כסף שלנו, מתוך שאיפה שאולי במקרה מחירי הנפט יהיו במקום נוח, כפי שהם היום, וענף התעופה יתאושש ואל על תהיה יותר יעילה, ואז יהיה אפשר לעשות מה שנקרא חילוץ. אבל באופן כללי, כשאתה מסתכל על החברה במבנה ההוצאות הקודם שלה, הניסיון מלמד שזו השקעה למיטיבי לכת".
אם ואם ואם. כ"ץ ובנימין נתניהו חתומים על רפורמת השמיים הפתוחים שהביאה לישראל את הטיסות הזולות של חברות הלואו-קוסט. מצד שני, הם לא רוצים להיות חתומים על סגירת חברת התעופה שנושאת את דגל המדינה על מטוסיה.
הם גם לא ירצו להיות מזוהים עם החלטת ההסתדרות לפיזור הנציגות הנוכחית של עובדי החברה, שחששו כי הם מופלים לרעה לעומת הטייסים, שדורשים כעת לחזור לעבודה מהחל"ת. העובדים זוכים גם לתמיכה מיאיר כץ (הבן של חיים כץ), יו"ר ועד עובדי תע"א, ובעל כוח פוליטי לא מבוטל בליכוד.
"המדינה בסיטואציה לא נוחה, וכרגע מטפלים בזה עם כסף שלנו, מתוך שאיפה שאולי במקרה מחירי הנפט יהיו במקום נוח, וענף התעופה יתאושש ואל על תהיה יותר יעילה, אז יהיה אפשר לעשות כאן מה שנקרא חילוץ"
משקיע אסטרטגי
בהנחה שההתייעלות תצא לפועל ויחד איתה גם גיוס ההון בבורסה, יש גם תסריט אחר, שבו אל על תעבור בסופו שלדבר לידיים פרטיות, גם אם תגיע לתחנת ביניים אצל נאמן מטעם המדינה. האם יימצא המשקיע האסטרטגי המיוחל שייקח את המושכות לידיו? ניסיון השנים האחרונות, מעלה שיש מועמד אחד בולט שכזה: ישי דוידי, באמצעות קרן פימי שהקים, ומנהלת כ-5 מיליארד דולר.
דוידי, בעברו מאבטח באל על, ניסה לסגור מעגל ולקנות את השליטה בחברה לפני 8 שנים. אז הטייסים תוארו בתקשורת כבעלי הבית האמיתיים בחברה, וכמי שסידרו לעצמם תנאי שכר והטבות מפליגות. דוידי נסוג אז בסופו של דבר. אבן הנגף שסיכלה את העסקה הייתה כישלון המגעים להסכם קיבוצי חדש מול העובדים, ובראשם הטייסים. זה היה התנאי שלו, שלא התקיים אז. הוא היה מוכן להשקיע 75 מיליון דולר כדי לקנות את השליטה בחברה.
כדי להיות בעל השליטה הבלעדי עכשיו, דוידי יצטרך להביא מהקרן 125 מיליון דולר, שיקנו לו קצת מעל מחצית מהמניות. למדינה בכל מקרה תישאר מניית זהב, המאפשרת לה להטיל וטו על מהלכים שלא לרוחה, בהקשרים ביטחוניים ואחרים.
ההבדל בין כישלון העסקה אז, לבין המצב הנוכחי, הוא שדוידי יבוא לחברה בלי ללכלך את הידיים בהתעסקות מול העובדים. בחלומות הוורודים שלה, פימי לא חלמה בסיבוב הראשון על קיצוץ של מאות מיליוני דולרים. את העבודה הזו תעשה המדינה, שמציבה לחברה את התנאי הזה כבר עכשיו, אם היא רוצה להישאר בחיים, ולקבל את ההלוואה וההתחייבות לקנות את כל המניות בהנפקה.
פימי לא הגיבה לשאלה אם היא בוחנת כעת את ההשקעה באל על. למה שבכל זאת הקרן תמשיך להיות מעוניינת בחברה הזו, שנים אחרי שהחיזור הראשוני נכשל, והכלה לא עמדה בתנאי הסף? כי זה מה שהם עושים: יושבים על הזנב של חברות כאלה הרבה זמן, אוספים כל בדל מידע שאפשר, ומחכים לחלון הזדמנויות שייקרה בדרכם להשתלט עליה, גם אם צריך לחכות כמה שנים טובות.
אם אכן כך יהיה, דוידי יסכן רק את כספם של אחרים, שחלק גדול מהם כוללים גם משקיעים מוסדיים ישראליים, כלומר החסכונות של כולנו שהושקעו בקרן שלו.
אחרי שנעלמו מהאופק הטייקונים האחרים, שאפשר היה לראות בהם בעלי בית ברורים ומזוהים של חברות תעשייה וחברות גדולות, פימי וקרנות פרטיות אחרות, נותרו לבד במגרש. לכאורה, מדובר במה שמכונה משקיע ריאלי, שלא בא לעשות סיבוב מהיר, אלא כזה שינסה להשביח את החברה לטווח ארוך.
למה שבכל זאת הקרן תמשיך להיות מעוניינת באל על, שנים אחרי שהחיזור הראשוני נכשל, והכלה לא עמדה בתנאי הסף? כי זה מה שהם עושים: יושבים על הזנב של חברות כאלה הרבה זמן, אוספים מידע, ומחכים להזדמנות
בפועל, אין להם סנטימנטים, ואם זה אומר פיטורים או סגירה של מפעל, כמו שקרה לאחרונה לפניציה שבבעלות קרן פורטיסימו, אז זה בדיוק מה שיקרה.
הציבור ממילא לא מזהה את בעלי המפעל עם מנהלי הקרן, וממילא גם לא יודע כלום על מי שאוחז במושכות שלה מאחורי הקלעים, זולת מה שיחסי הציבור רצו לפרסם, שכן הדוחות שלהם לא חשופים לציבור. בשנים הטובות יספרו לנו שהקרן הניבה תשואות פנטסטיות, ובשנים קשות יותר לא נדע כלום. גם שכר מנהלי הקרן הפרטית יישאר חבוי מאור השמש, בניגוד לעולם הישן והטוב, שבו לפחות ידענו מה עלות שכרו של נוחי דנקנר בחברה הציבורית בכל סוף שנה.
בנוגע לאל על, נראה שהמשקיעים דווקא מריחים שמשהו טוב בכל זאת עשוי לקרות שם, והמניה קפצה ביום שני ב-12%, אם כי היום (ג') שוב ירדה.
אם כל הכוכבים יסתדרו, שזה אומר שהאוצר, ההסתדרות, ההנהלה, הטייסים, הדיילים, עובדי התחזוקה והלוגיסטיקה יצליחו להגיע להסכמות על היקף הפיטורים, והענף יתאושש בעוד כמה חודשים, אולי שנה, ייתכן מאוד שדוידי ייהנה מההפקר, ויתפתה להפוך סוף-סוף לבעל הבית בחברה שבה החל כקב"ט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו