בעולם התובענות הייצוגיות בישראל, נרשם רגע חגיגי בינואר 2019. בית המשפט המחוזי מרכז החליט לקבל בקשה לתביעה ייצוגית נגד החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (או בקיצור, קוקה קולה) בסכום עתק של 450 מיליון שקלים. עילת התביעה הייצוגית: מחיר מופרז ובלתי הוגן שנגבה מהצרכנים על בקבוקי 1.5 ליטר.
מי שנתן את פסק הדין הוא השופט עופר גרוסקופף, בשבתו כשופט בית המשפט המחוזי, וזאת אף שנבחר לעליון כבר בפברואר 2018 והחל לכהן בערכאה הבכירה כחודש לאחר מכן. תיק ייצוגית קוקה קולה היה אחד התיקים הבודדים שהשאיר אחריו כשובל מתקופת כהונתו במחוזי, והוא התעקש לסיים את כתיבת פסק הדין בעצמו. ולא בכדי: גרוסקופף הוא אחד הידענים והמומחים הגדולים ברזי המשפט הכלכלי, ובפרט בתחום התובענות הייצוגיות.
חגיגיותו של פסק הדין נבעה לא רק מהשורה התחתונה האופרטיבית שמשמעותה הייתה שקוקה קולה תפצה את הצרכנים ששילמו לאורך השנים מחירים מופרזים תמורת הזכות לטעום מטעם החיים, אלא מביסוסה במשפט הישראלי של עילת "התמחור המופרז על ידי מונופול" בתחום התובענות הייצוגיות. באותו יום, אגב, גרוסקופף נתן בכובעו כשופט מחוזי פסק דין בתובענה ייצוגית נוספת, בעניין מחיר מופרז של השוקו של שטראוס – ודחה את הבקשה להכרה כייצוגית.
הכרה בעילת התמחור המופרז, קבע גרוסקופף, מחייבת מבחן דו-שלבי: קודם יש לבחון האם אכן קיים באותו שוק מונופול כהגדרתו בחוק; ולאחר מכן, ככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, יש לבחון האם המונופול ניצל לרעה את מעמדו לשם פגיעה בציבור על דרך של קביעת מחיר מופרז.
הכרה בעילת התמחור המופרז, קבע גרוסקופף, מחייבת מבחן דו-שלבי: קודם יש לבחון האם אכן קיים באותו שוק מונופול כהגדרתו בחוק; והאם המונופול ניצל לרעה את מעמדו על דרך של קביעת מחיר מופרז
הדרך להסקת מסקנות בנושאים אלה חורגת מעבר לשיקולים משפטיים בלבד ועוסקת מטבע הדברים בנתונים כלכליים, אך שני הפרמטרים המשמעותיים בהקשר זה הם כוח השוק של המונופול – וכתוצאה מכך, הפער שבין התמחור בפועל לבין תמחור המבוסס על עלויות הייצור והשיווק.
פער זה נבחן באמצעות בחינת עלויות הייצור, מבחני השוואה למוצרים אחרים באותו שוק, וכן מבחן ניתוח הרווחיות. כל אחד ממבחנים אלה, קבע גרוסקופף, מהווה אינדיקציה רלוונטית לקיומו של מחיר לא הוגן.
את השלב הבא בסיפור קל מאוד לנחש: קוקה קולה ערערה לבית המשפט העליון.
מנדלבליט בעמדת הלפרין
ערעורה של קוקה קולה עדיין תלוי ועומד בבית המשפט העליון. בערעורה היא טוענת כי מבחני התמחור המופרז שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אינם תואמים את עמדת רשות התחרות (שנקראה עד לפני כשנה וחצי רשות ההגבלים העסקיים) ואינה עולה בקנה אחד עם שורה של פסקי דין אירופיים.
דיון בערעור התקיים בחודש נובמבר האחרון, בפני הרכב בראשות השופט ניל הנדל. בסופו הוחלט לבקש מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, להתייצב להליך ולהביע את עמדתו בסוגיה החדשנית במשפט הישראלי. לפני שבועיים, הגישה הפרקליטות את עמדתו של מנדלבליט.
משרד המשפטים גזר קופון תקשורתי על המסמך רחב ההיקף, מתוך רצון לשרטט את היועץ כמחדש חידושים במשפט הישראלי. לגישתו, "יש להכיר בקיומה של עילת מחיר בלתי הוגן גבוה במסגרת דיני התחרות בישראל, אולם ראוי להחיל את העילה בזהירות ובריסון, רק כאשר קיימות אינדיקציות ברורות לכך שהמחיר הנגבה הוא גם גבוה וגם בלתי הוגן".
מנדלבליט: "יש להכיר בקיומה של עילת מחיר בלתי הוגן במסגרת דיני התחרות בישראל, אולם ראוי להחיל את העילה בזהירות ובריסון, רק כאשר קיימות אינדיקציות ברורות לכך שהמחיר הנגבה הוא גם גבוה וגם בלתי הוגן"
ומדוע נדרשים אותם ריסון וזהירות? לדעת היועץ המשפטי, יש לפעול בדרך זו כדי למנוע "חשש לפגיעה בתחרות החופשית וברווחת הצרכנים", להימנע מפגיעה בתמריצים לחדשנות ולהתייעלות במשק, וכן "מתוך הכרה בקושי המעשי הרב להוכיח את קיומו של מחיר בלתי הוגן גבוה, אשר עלול לפגוע בוודאות של השחקנים בשוק". במילים אחרות: העילה שעניינה תמחור גבוה ובלתי הוגן על ידי מונופול הוכרה, אך יישומה בעולם המעשה נראה כעניין תיאורטי, שלא לומר מדע בדיוני.
עמדתו של היועץ המשפטי איננה באמת עמדתו של מנדלבליט, אלא יותר עמדתה של מיכל הלפרין, הממונה על התחרות. הלפרין, שבאה לתפקיד זה מהמגזר הפרטי, מתהדרת בפעולתה למען ציבור הצרכנים: "אנו פועלים לקדם את התחרות בישראל לטובת הצרכן הישראלי ולטובת כלכלה חופשית ומשגשגת", כתבה באחד הדו"חות שהוציאה הרשות. ואולם בפועל, העמדה שגובשה בהשראתה משרתת את האינטרסים של בעלי ההון.
"עצם האפשרות לגבות מחיר גבוה מהמחיר התחרותי" על ידי מונופול, נכתב בעמדת היועץ, "הוא השמן המניע את גלגלי התחרות, ומעודד חדשנות ופיתוח של השוק".
המעניין הוא, שבמסגרת ניסיונו של היועץ לבסס את עמדתו כי יש צורך בריסון וזהירות כה מוגברים ביישום עילת התמחור המופרז, הוא מביא אסמכתאות מכתיבתם של מומחים אירופאיים. האם אלה מומחים נייטרליים? ובכן, לא. הם עבדו ועובדים עבור התאגידים הגדולים, והאינטרס שלהם במדיניות המצמצמת את היישום של דוקטרינת התמחור המופרז, מובנה מאליה.
בחזרה למחאת הקוטג'
עילת התמחור המופרז עומדת גם במרכזה של התביעה הייצוגית בעניין מחיר גביע הקוטג', שהוגשה כבר ב-2011 בתקופת המחאה החברתית, והוכרעה בימים האחרונים על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בלוד אסתר שטמר. הבקשה להכרה בתביעה כייצוגית אושרה כבר לפני ארבע שנים, וההחלטה שהתפרסמה כעת עניינה חישוב גובה הפיצוי, בהתבסס על חוות דעת שהגישו הצדדים – התובע הייצוגי מצד אחד, וחברת תנובה, שהיא מונופול בשוק הקוטג', מצד שני.
שטמר סירבה להישמע לקריאות האזהרה מצד היועץ המשפטי לממשלה בעמדה העקרונית שהוגשה לעליון בתיק קוקה קולה – ומצד המונופול עצמו: "אני סבורה כי במקום שעילת התביעה הוכרה", כתבה, "אין להימנע במכוון משימוש בה, מסיבות הקשורות באידיאולוגיה שבעצם קיומה, או בגלל הקושי ביישום המבחנים לבחינתה. ככל שענייננו עונה על המבחנים שהוצבו בפסיקה – וכך אני סבורה – אין להירתע מקביעה פוזיטיבית בדבר הפרת חוק התחרות, וחישוב הנזק".
התובע הייצוגי, המיוצג ע"י עו"ד שחר בן-מאיר ודוד דנינו, טען כי שורש הבעיה הוא המבחן הדו-שלבי שנקבע בפסיקתו של גרוסקופף ושעליו מתבסס גם היועץ המשפטי לממשלה. אין צורך בו, טענו נציגי התובע הייצוגי, ויש לאמץ מבחן פשוט יותר, בהתאם לגישה שהביע הממונה על ההגבלים בעבר, פרופ' דיוויד גילה.
שטמר קבעה בהחלטתה שאין צורך להכריע בשאלה זו, שכן בעניין תנובה מתחייבת המסקנה שהמחיר שנגבה בין השנים 2008-2011 היה מופרז ובלתי הוגן גם על-פי המבחן המחמיר יותר, כך שאין מנוס מהמסקנה כי תנובה עשתה שימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי. עם זאת, נוכח גובה הפיצוי שפסקה, הנמוך משמעותית מהסכום שנתבע – יש להניח ששני הצדדים יערערו לבית המשפט העליון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו