לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם מדינת ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים.

הביקור בישראל נתפס כתורם באופן מובהק למשתנים שונים, ביניהם קשר, התלהבות, פיתוח מקצועי, רוחניות, זיקה למסורת, שייכות, ותחושת ביטחון בקרב יהודי התפוצות. במיוחד חשוב לציין את הקשר עם הדור הצעיר בחו"ל, שגם הוא מתבסס על ביקורים ועל קשרים אישיים חבריים, משפחתיים ומקצועיים עם צעירים בישראל.

לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים

תפיסת קשר המבוססת על ביקור פיזי בישראל עומדת כעת במבחן.  סגירת הגבולות של  המדינה משפיעה לא רק על תיירות נכנסת ויוצאת אלא גם מציבה אתגר לשמירת הקשר בין יהדות העולם וישראל, במיוחד בקרב הדורות הצעירים. יחד זאת, כל העולם עובר שינויים מרחקי לכת בדפוסי עבודה, פנאי ואינטרקציה חברתית. ניצבת בפנינו, אם כן, הזדמנויות חדשות גם בתחום חיזוק הקשר בין ישראל והעם היהודי.

בנוסף לכך, תשומת הלב של הצעירים היהודיים בעולם, כמו של כולנו, עוברת לנושאים מיידים ומקומיים ולהתמודדות אישית מאתגרת. רבים מהם חוששים לפרנסתם ובריאותם, ולאחרונה נושא הצדק החברתי והגזענות נמצא בראש סדר יומם של צעירים רבים. השאלה אם זה מרחיק או מקרב? ומה לגבי הערבות ההדדית שלנו הישראלים לגבי יהדות התפוצות?

רבות נכתב על חשיבותו הקריטית של חיזוק הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות. ברור כי האינטרס הינו הדדי ויש לעשות הכל על מנת לשמרו. אולם, אם בדורות קודמים הקשר נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש המבוססים על ההיסטוריה המשותפת, ששזורה בטרגדיה ובאמונה, ברור כי כעת, יש למצוא מכנים משותפים חדשים עבור הדור הנוכחי והמשימה המידית שלנו הינה לפצח את הקשר ולגרום לשני הצדדים להרגיש  שייכים זה לזה גם מרחוק, בהעדר אפשרות ממשית להיפגש פנים אל פנים.

הקשר עם יהדות העולם בעתיד, גם על רקע המחלוקת הפוליטית, שמתחממת בימים אלה עקב הפולמוס על החלת החוק הישראלי על חלק מהשטחים, הוא חיוני לישראל. מעבר למחלוקת הפוליטית, חייבים לזכור כי כולנו חלק מעם אחד.

אם כן, לאור המציאות החדשה הזו, נשאלת השאלה, כיצד על ישראל והישראלים לשמר את הקשר עם צעירי העולם היהודי? כיצד עלינו להראות אמפטיה ועניין במצבם המקומי- ולעניין אותם במצבנו הייחודי בו זמנית? ברור כי עלינו לחפש דרכים חלופיות ליצירת קשר זה וחיזוקו מרחוק, וזאת על מנת להרגיש קרוב!

אם בדורות קודמים הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש מבוססי היסטוריה משותפת, השזורה בטרגדיה ובאמונה – ברור כי יש למצוא מכנים משותפים חדשים לדור הנוכחי

ברור כי ההשפעה מרחוק על הזהות של הצעיר היהודי והקשר שלו עם ישראל היא משימה קשה ומורכבת. עלינו ראשית להכיר בה ובהמשך להיות יצירתיים במציאת פתרונות. אל לנו לשכוח את צעירי התפוצות גם בזמנים מורכבים אלה ולזכור כי האופן שבו ננהג כעת ישפיע בעתיד על טיב היחסים הכל כך חשובים האלה.

אני קורא לשרת התפוצות החדשה, עומר ינקלביץ', להקדיש תשומת לב ובעיקר משאבים ליוזמות הולכות ומתרבות לחיזוק הקשר בין ישראל והעולם היהודי, גם כאשר ביקור פיזי אינו בר מימוש. משבר הקורונה יוצר הזדמנות לחדשנות ויצירתיות גם בתחום קריטי זה.

אילן וגנר הוא נשיא ומנכ"ל אונוורד ישראל, ארגון המפעיל תכניות התמחויות לצעירים בינ"ל בישראל. מפרוץ משבר הקורונה משתתפי התכנית מתמחים בחברות מרחוק. וגנר הוא יליד ארה"ב. במהלך השנים כיהן במיגוון רחב של תפקידים חינוכיים, ביניהם בארגונים הדסה, הילל, הסוכנות היהודית ועוד.

מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".

בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.