לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם מדינת ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים.
הביקור בישראל נתפס כתורם באופן מובהק למשתנים שונים, ביניהם קשר, התלהבות, פיתוח מקצועי, רוחניות, זיקה למסורת, שייכות, ותחושת ביטחון בקרב יהודי התפוצות. במיוחד חשוב לציין את הקשר עם הדור הצעיר בחו"ל, שגם הוא מתבסס על ביקורים ועל קשרים אישיים חבריים, משפחתיים ומקצועיים עם צעירים בישראל.
לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים
תפיסת קשר המבוססת על ביקור פיזי בישראל עומדת כעת במבחן. סגירת הגבולות של המדינה משפיעה לא רק על תיירות נכנסת ויוצאת אלא גם מציבה אתגר לשמירת הקשר בין יהדות העולם וישראל, במיוחד בקרב הדורות הצעירים. יחד זאת, כל העולם עובר שינויים מרחקי לכת בדפוסי עבודה, פנאי ואינטרקציה חברתית. ניצבת בפנינו, אם כן, הזדמנויות חדשות גם בתחום חיזוק הקשר בין ישראל והעם היהודי.
בנוסף לכך, תשומת הלב של הצעירים היהודיים בעולם, כמו של כולנו, עוברת לנושאים מיידים ומקומיים ולהתמודדות אישית מאתגרת. רבים מהם חוששים לפרנסתם ובריאותם, ולאחרונה נושא הצדק החברתי והגזענות נמצא בראש סדר יומם של צעירים רבים. השאלה אם זה מרחיק או מקרב? ומה לגבי הערבות ההדדית שלנו הישראלים לגבי יהדות התפוצות?
רבות נכתב על חשיבותו הקריטית של חיזוק הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות. ברור כי האינטרס הינו הדדי ויש לעשות הכל על מנת לשמרו. אולם, אם בדורות קודמים הקשר נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש המבוססים על ההיסטוריה המשותפת, ששזורה בטרגדיה ובאמונה, ברור כי כעת, יש למצוא מכנים משותפים חדשים עבור הדור הנוכחי והמשימה המידית שלנו הינה לפצח את הקשר ולגרום לשני הצדדים להרגיש שייכים זה לזה גם מרחוק, בהעדר אפשרות ממשית להיפגש פנים אל פנים.
הקשר עם יהדות העולם בעתיד, גם על רקע המחלוקת הפוליטית, שמתחממת בימים אלה עקב הפולמוס על החלת החוק הישראלי על חלק מהשטחים, הוא חיוני לישראל. מעבר למחלוקת הפוליטית, חייבים לזכור כי כולנו חלק מעם אחד.
אם כן, לאור המציאות החדשה הזו, נשאלת השאלה, כיצד על ישראל והישראלים לשמר את הקשר עם צעירי העולם היהודי? כיצד עלינו להראות אמפטיה ועניין במצבם המקומי- ולעניין אותם במצבנו הייחודי בו זמנית? ברור כי עלינו לחפש דרכים חלופיות ליצירת קשר זה וחיזוקו מרחוק, וזאת על מנת להרגיש קרוב!
אם בדורות קודמים הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש מבוססי היסטוריה משותפת, השזורה בטרגדיה ובאמונה – ברור כי יש למצוא מכנים משותפים חדשים לדור הנוכחי
ברור כי ההשפעה מרחוק על הזהות של הצעיר היהודי והקשר שלו עם ישראל היא משימה קשה ומורכבת. עלינו ראשית להכיר בה ובהמשך להיות יצירתיים במציאת פתרונות. אל לנו לשכוח את צעירי התפוצות גם בזמנים מורכבים אלה ולזכור כי האופן שבו ננהג כעת ישפיע בעתיד על טיב היחסים הכל כך חשובים האלה.
אני קורא לשרת התפוצות החדשה, עומר ינקלביץ', להקדיש תשומת לב ובעיקר משאבים ליוזמות הולכות ומתרבות לחיזוק הקשר בין ישראל והעולם היהודי, גם כאשר ביקור פיזי אינו בר מימוש. משבר הקורונה יוצר הזדמנות לחדשנות ויצירתיות גם בתחום קריטי זה.
אילן וגנר הוא נשיא ומנכ"ל אונוורד ישראל, ארגון המפעיל תכניות התמחויות לצעירים בינ"ל בישראל. מפרוץ משבר הקורונה משתתפי התכנית מתמחים בחברות מרחוק. וגנר הוא יליד ארה"ב. במהלך השנים כיהן במיגוון רחב של תפקידים חינוכיים, ביניהם בארגונים הדסה, הילל, הסוכנות היהודית ועוד.
עד רגע זה, ככל הידוע, שום שר בממשלה לא התקשר לעמית סוסנה וביקש סליחה, הודה לה על עמידתה בזוועות השבי והביע את הוקרת ממשלת ישראל לאזרחית שהמחדל נחרט בגופה. בוודאי לא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
צריך להדגיש. ישראל למודת מלחמות ושבי של לוחמים, אבל מעט מאוד נשים נפלו בשבי במהלך מלחמות ישראל. האירוע הידוע מתש"ח הוא נפילת גוש עציון. כ-160 איש נטבחו בידי הלגיון הערבי, ועשרות אזרחים ובהם נשים רבות נפלו בשבי הלגיון. עשרות נשים חששו מאונס כאשר ההמון ניסה לחטוף אותן מידי הלגיון, אך לפי עדויות הלגיון קיבל הוראה מהמלך הירדני לנהוג לפי אמנת ז'נבה ולא לגעת בנשים.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
בזמן שמספר האזרחים הישראלים החיים שנחטפו על ידי חמאס לעזה הולך ופוחת, נחטפה גם מדינת ישראל על ידי ממשלת יהודה. זה לא רק העימות הבלתי נתפס עם האמריקאים של ראש הממשלה שמקריב את הנכס המדיני החשוב ביותר שלנו כדי להחזיק בשלטונו, או המסמוס המכוון של עסקאות החטופים, זו גם הנכונות למלא כל גחמה של שותפיו הקיצוניים ולהחדיר את המשיחיות באופן עמוק אל תוך משרדי הממשלה.
* * *
ביולי האחרון הוצגו לראשונה באתר הארכאולוגי תל שילה שבגדה המערבית, הפרות האדומות שהוטסו לארץ מטקסס. תחקיר של "עיר עמים" דגל אדום חשף אז את מעורבות רשויות המדינה בהבאתן של הפרות האדומות לארץ.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם