לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם מדינת ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים.

הביקור בישראל נתפס כתורם באופן מובהק למשתנים שונים, ביניהם קשר, התלהבות, פיתוח מקצועי, רוחניות, זיקה למסורת, שייכות, ותחושת ביטחון בקרב יהודי התפוצות. במיוחד חשוב לציין את הקשר עם הדור הצעיר בחו"ל, שגם הוא מתבסס על ביקורים ועל קשרים אישיים חבריים, משפחתיים ומקצועיים עם צעירים בישראל.

לאחרונה פורסמו נתוני סקר עולמי, שהראה כי כמעט ממחצית יהודי התפוצות מעוניינים בקשר קבוע עם ישראל. אולם בשנים האחרונות הקשר של יהודי העולם לישראל מבוסס בחלקו הגדול על ביקורים פיזיים

תפיסת קשר המבוססת על ביקור פיזי בישראל עומדת כעת במבחן.  סגירת הגבולות של  המדינה משפיעה לא רק על תיירות נכנסת ויוצאת אלא גם מציבה אתגר לשמירת הקשר בין יהדות העולם וישראל, במיוחד בקרב הדורות הצעירים. יחד זאת, כל העולם עובר שינויים מרחקי לכת בדפוסי עבודה, פנאי ואינטרקציה חברתית. ניצבת בפנינו, אם כן, הזדמנויות חדשות גם בתחום חיזוק הקשר בין ישראל והעם היהודי.

בנוסף לכך, תשומת הלב של הצעירים היהודיים בעולם, כמו של כולנו, עוברת לנושאים מיידים ומקומיים ולהתמודדות אישית מאתגרת. רבים מהם חוששים לפרנסתם ובריאותם, ולאחרונה נושא הצדק החברתי והגזענות נמצא בראש סדר יומם של צעירים רבים. השאלה אם זה מרחיק או מקרב? ומה לגבי הערבות ההדדית שלנו הישראלים לגבי יהדות התפוצות?

רבות נכתב על חשיבותו הקריטית של חיזוק הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות. ברור כי האינטרס הינו הדדי ויש לעשות הכל על מנת לשמרו. אולם, אם בדורות קודמים הקשר נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש המבוססים על ההיסטוריה המשותפת, ששזורה בטרגדיה ובאמונה, ברור כי כעת, יש למצוא מכנים משותפים חדשים עבור הדור הנוכחי והמשימה המידית שלנו הינה לפצח את הקשר ולגרום לשני הצדדים להרגיש  שייכים זה לזה גם מרחוק, בהעדר אפשרות ממשית להיפגש פנים אל פנים.

הקשר עם יהדות העולם בעתיד, גם על רקע המחלוקת הפוליטית, שמתחממת בימים אלה עקב הפולמוס על החלת החוק הישראלי על חלק מהשטחים, הוא חיוני לישראל. מעבר למחלוקת הפוליטית, חייבים לזכור כי כולנו חלק מעם אחד.

אם כן, לאור המציאות החדשה הזו, נשאלת השאלה, כיצד על ישראל והישראלים לשמר את הקשר עם צעירי העולם היהודי? כיצד עלינו להראות אמפטיה ועניין במצבם המקומי- ולעניין אותם במצבנו הייחודי בו זמנית? ברור כי עלינו לחפש דרכים חלופיות ליצירת קשר זה וחיזוקו מרחוק, וזאת על מנת להרגיש קרוב!

אם בדורות קודמים הקשר בין ישראל ליהודי התפוצות נוצר ותוחזק סביב מיתוס ורגש מבוססי היסטוריה משותפת, השזורה בטרגדיה ובאמונה – ברור כי יש למצוא מכנים משותפים חדשים לדור הנוכחי

ברור כי ההשפעה מרחוק על הזהות של הצעיר היהודי והקשר שלו עם ישראל היא משימה קשה ומורכבת. עלינו ראשית להכיר בה ובהמשך להיות יצירתיים במציאת פתרונות. אל לנו לשכוח את צעירי התפוצות גם בזמנים מורכבים אלה ולזכור כי האופן שבו ננהג כעת ישפיע בעתיד על טיב היחסים הכל כך חשובים האלה.

אני קורא לשרת התפוצות החדשה, עומר ינקלביץ', להקדיש תשומת לב ובעיקר משאבים ליוזמות הולכות ומתרבות לחיזוק הקשר בין ישראל והעולם היהודי, גם כאשר ביקור פיזי אינו בר מימוש. משבר הקורונה יוצר הזדמנות לחדשנות ויצירתיות גם בתחום קריטי זה.

אילן וגנר הוא נשיא ומנכ"ל אונוורד ישראל, ארגון המפעיל תכניות התמחויות לצעירים בינ"ל בישראל. מפרוץ משבר הקורונה משתתפי התכנית מתמחים בחברות מרחוק. וגנר הוא יליד ארה"ב. במהלך השנים כיהן במיגוון רחב של תפקידים חינוכיים, ביניהם בארגונים הדסה, הילל, הסוכנות היהודית ועוד.

האם החזקה נרחבת של נשק בידי אזרחים פרטיים היא דבר טוב או רע? השאלה הזו – אחת השאלות הטעונות והמפלגות ביותר בפוליטיקה האמריקאית – כמעט שלא נידונה בציבוריות הישראלית. אצלנו, הפרקטיקה המקובלת הייתה שצה"ל והמשטרה אוחזים בנשק ומספקים את הביטחון לאזרחים; הבעלות הפרטית על נשק הינה מצומצמת, יחסית.

אולם בשנים האחרונות מסתמן שינוי מדיניות. גלעד ארדן, כשר לביטחון פנים, פעל להרחיב את הזכאות של אזרחים לרישיון נשק, ועבור השר הנוכחי, איתמר בן גביר, חימוש של אזרחים הוא מטרה מרכזית.

אסיף אפרת הוא פרופסור חבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ומ״מ ראש המכון לחירות ואחריות.

בזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה? אז זהו שלא. כולם אמנם אומרים שבזמן מלחמה לא עוסקים בפוליטיקה, אבל בפועל עוסקים בפוליטיקה – ובאינטנסיביות רבה.

בזמן המלחמה, ובתוך המשא ומתן לשחרור חטופות וחטופים, בשבוע שעבר, אישרה הממשלה תקציב מעודכן לשנת 2023. ניתן היה לחשוב שכל הכספים הקואליציוניים – כספים פוליטיים – יוסטו לצרכי המלחמה. אז ניתן היה לחשוב. הממשלה החליטה שפוליטיקה עכשיו חשובה לא פחות – ואולי יותר – מצרכי המלחמה; וכך כמעט חמישה מיליארדי שקלים הלכו לחיזוק הקואליציה ולא לצרכי המלחמה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.