הרשומה הזו מוקדשת עם כל הלב לכל חברות וחברי הכנסת. בזו הפעם, תעבדו למעננו האזרחים. בחרנו בכם, במקצתכם, כדי שתייצגו את האינטרס הציבורי.

הרשומה הזו מוקדשת גם לחברי וחברותי למקצוע, עיתונאים ועיתונאיות: אנא, חדלו מסגידה לעגל הטוויטר, חצאי האמיתות והספינים. ככאלה שרוקדים טנגו עם הפוליטיקאים, תנסו להיות המובילים ולא המובלים.

הרשומה הזו מוקדשת גם לחברי וחברותי למקצוע, עיתונאים ועיתונאיות: אנא, חדלו מסגידה לעגל הטוויטר, חצאי האמיתות והספינים. כמי שרוקדים טנגו עם הפוליטיקאים, נסו להיות המובילים

הרשומה הזו מוקדשת גם לאזרחי ואזרחיות ישראל: תשחררו את תחושות הקיפוח, על שמאל ועל ימין. תעברו למצב של הכלה והבנה. אטמו את האוזניים כשפוליטיקאים מחרפים ומגדפים, אל תאזינו להם כשהם "מחרטטים". תתעלמו מההודעות שלהם בטוויטר, אל תריבו ביניכם לבין עצמכם כדי להגן עליהם, על מי מהפוליטיקאים.

ולאחר ההקדמה הארוכה, נסכם את השבועות האחרונים של ממשלה רחבה, ממשלה עם המון סולנים, כתזמורת ללא מנצח. כך מתקבלות ההחלטות לגבי הקורונה שהתעצמה – בתחרות בין השרים מי ישחרר מהר יותר את המשק.

ראש הממשלה מבין שהופעות רבות בתקשורת יפגעו במסע התעמולה האינסופי שלו, שעיקרו – הוא היחיד שיכול להנהיג את המדינה. אז הוא מסתפק בוולוג, מעין יומן שבועי מצולם. בוולוג האחרון שלו הוא מדינאי דגול, שמנצח על הכלכלה, על הקורונה ועל קשרי החוץ ביד רמה. אף מילה בסיכום השבועי שלו על הדיון הנרחב בהטבות המס האישיות שלו בוועדת הכספים.

הוא סוחף אחריו עדת מעריצים עצומה, שלצערי לא מבינה שבדמוקרטיה אסור לאפשר למנהיג אחד להיות כל יכול. אסור בתכלית האיסור, גם אם נדמה שהמנהיג הנוכחי הוא המועמד היחיד למשול.

השאלה למה? למה לשנות מה שעובד טוב? ראשית, נקדים ונאמר שאם במשטר דמוקרטי המנהיג מאפיל על כל הממשלה, והוא היחיד הבולט בתוך הארגון שאמור להוביל את הרשות המבצעת – כי אז יש בעיה קשה של ביזור סמכות ואחריות כפי שנדרש בכל ארגון באשר הוא.

ראש ממשלה שמאפיל על שריו צובר עוצמה לא סבירה ועוצר את היכולת של הארגון להיות יצירתי וחדשני, ובעיקר חוסם כך את יכולת הביצוע של הארגון. שר שיודע כי ראש הממשלה לא חולק איתו אחריות, יתכנס בלשכתו ופרט להודעות לעיתונות לא יעשה דבר אחד משמעותי. זוהי תופעה מוכרת כשמנהיג דומיננטי חוסם את דרכם של הכפופים לו לפעול ולהצליח. ראש הממשלה נתניהו רואה בהצלחת השרים סוג של גניבת תשומת הלב שחייבת להיות מרוכזת אך ורק בו.

נתניהו מבין שהופעות רבות בתקשורת יפגעו במסע התעמולה האינסופי שלו, לפיו הוא היחיד שיכול להנהיג את המדינה. הוא סוחף אחריו מעריצים שלא מבינים כי בדמוקרטיה אסור לאפשר למנהיג להיות כל-יכול

שנית, ראש ממשלה שנמצא בתפקידו זמן כה רב, נשחק ומתעייף, ככזה הוא נוטה להיצמד להחלטות קודמות שעבדו לו, לא מצליח להתמודד ביצירתיות עם משימות מורכבות. די שתקשיבו לדברים שאומר היום נתניהו ותיווכחו, שהוא לא מחדש ולו דבר אחד, למשל בעניין הקורונה.

יתר על כן, הוא גם משתף פעולה עם השרים שההחלטות שלהם שגויות ומטיל את האחריות להדבקות במחלה על האזרחים באופן אישי. הוא עושה זאת גם כי אין לו עניין להתמודד עם כל השרים שרוצים לבלוט, ככאלה שעושים משהו. די שתראו את ההחלטות של שרי הבריאות, החינוך, התחבורה, הכלכלה והאוצר. כל אחד מושך את העגלה לכיוון אחר, אין חשיבה מתכללת, אין מנצח על התזמורת ולכן הכי קל להאשים את האזרחים ולשסות בהם שוטרים שיקנסו אותם אם אין להם מסכה (או כפי שכונו ב'ישראל היום': "עברייני הקורונה")

שלישית, ראש הממשלה שלנו רואה שלמרות הסגר ומסע ההפחדות – הקורונה שנדמה כי עזבה אותנו, חזרה. לצד הטלת ההאשמה על האזרחים, הוא מצא את פתרון הפלא: כשיש מחלה נוראית ברחובות והכלכלה קורסת, מספחים את הישובים היהודיים ביהודה ושומרון.

הוא וחבריו מהימין קוראים לזה מתן ריבונות לישובים היהודיים. אכן זו ריבונות אך היא כבר קיימת כי הם תושבי ישראל לכל דבר ועניין. כבר היום הם עוברים במחסומים בלי הפרעה לעומת שכניהם הפלשתינים. הסיפוח/ריבונות נועד בעיקר להטות את תשומת הלב מכשלי הניהול של המדינה וכמובן מהכשל האישי של ראש ממשלה שניצב מול שופטים בישראל כשעל השולחן מונח כתב אישום על עבירות פליליות.

די שתראו את החלטות שרי הבריאות, החינוך, התחבורה, הכלכלה והאוצר. כל אחד מושך את העגלה לכיוונו, אין חשיבה מתכללת, אין מנצח על התזמורת, והכי קל להאשים את האזרחים ולשסות בהם שוטרים שיקנסו אותם

כאמור, נתניהו מוכשר מאין כמוהו אך עייף, שחוק ומזיק לעצמו ולנו אזרחי ישראל. הוא מזיק לעצמו כי כעת הוא פועל רק כדי לשרוד, מותיר טעם רע אצל רבים ופוגע בתדמיתו, כמי שידע בעבר לקבל החלטות. כעת הוא נהנה מאהדה עצומה של ציבור מצביעים, הבטוחים שהוא המנהיג האחד והיחיד, אך לדעתי הוא ייחרט בהיסטוריה של תולדות הציונות כעוד מנהיג שירד מגדולת וחבל.

אחד מסימני המשבר אלו אותן שלוש שעות מתוקשרות שבהן דנה וועדת הכספים בוויכוח כספי בין ראש הממשלה לבין רשות המסים. אני לא נכנס לגופו של עניין אלא לעיתוי ולעצם העיקרון. ממעוף הציפור ניתקל בעשרות אלפי הודעות של פקידי שומה שאנחנו לא שומעים עליהן. והנה על ההודעה שקיבל ראש ממשלתנו יש דיון ארוך וממושך ואפילו מתקנים את החוק למענו.

כן, תנאי השרות של ראש הממשלה נידונים בוועדת הכספים וזה בסדר. אך בימים של משבר כלכלי כה עמוק – הדיון הארוך והמתוקשר מעיד בעיקר על אטימות. לפתע פתאום הוויכוח השגרתי הזה הופך לסוגיה עקרונית, הזדמנות לחבוט ברשות המסים ולהציגה כעוד אחת מזרועות השלטון שמתנכלות לראש הממשלה.

כדאי גם לשים לב להסברים המכוננים של מגישי ההצעה מטעמו של ראש הממשלה, שמקפידים להציגו כאחד והיחיד שעובד למעננו 24/7 ולכן צריך לדאוג לכל מחסורו ולכל הוצאותיו. מבחינה תקשורתית זו הייתה הצלחה אדירה של המנגנון. יש לנו ראש ממשלה שעובד למעננו יומם וליל, ממגר אויבים, ממגר את הקורונה, ממגר את כשלי הכלכלה, מספח חלקי מולדת – אבל לא יכול להודעת פקיד השומה. זה נראה טוב ומחזק את כל אלה שמאמינים שרשויות החוק רודפות את ראש הממשלה הטרוד בעניינים חשובים יותר.

וכעת אל כל מה שנאמר עד כה, נוסיף עוד חוק נטול אתיקה ומוסר, החוק שקובע שאי אישור תקציב מדינה גורר מידית את פיזור הכנסת והליכה לבחירות. זהו חוק שאנחנו חיים אתו שנים. המטרה היא לאלץ את חברי הכנסת להגיע להסכמה, אך בפועל הוא עוד תירוץ עקום להליכה לבחירות. החלטה שהפכה לאחרונה לעניין שבשגרה.

הקלות הבלתי נסבלת שבה הנושא הזה עולה על הפרק, רק ממחישה עד כמה מקבלי ההחלטות בישראל הם חסרי אחריות ציבורית ומתעתעים בנו האזרחים כשהם חושבים על רווחים אישיים. פירוק ממשלה והליכה לבחירות רק כי הסקרים מעודדים – מותרת על פי חוק אך למעשה מדובר בשחיתות ציבורית לכל דבר ועניין.

אחד מסימני המשבר הן אותן 3 שעות מתוקשרות, בהן דנה וועדת הכספים בוויכוח כספי בין רה"מ לבין רשות המסים. אני לא נכנס לגופו של עניין אלא לעיתוי ולעצם העיקרון

לצד הדברים הללו, כדאי לשים לב שראש הממשלה החליפי שותק, הוא וחבריו להתארגנות הפוליטית, רוצים שהשנה וחצי תחלוף ואת התואר חליפי יקבל בנימין נתניהו.

אגב השימוש במילה חליפי מעניין. אני בודק את מה שנאמר באתר של האקדמיה ללשון עברית ובעיקר לאחר התייעצות עם יועצת הלשון רות אלמגור רמון. יש שתי מילים דומות, אך לכל אחת יש משמעות אחרת. אדם שנועד להחליף את ראש הממשלה על פי הסכם שנעשה מראש הוא ראש ממשלה חליפי.
חלופי הוא אלטרנטיבי. אם אדם כלשהו ראוי להחליף את ראש הממשלה, אפשר לומר עליו שהוא חלופי, כלומר הוא חלופה אפשרית לראש הממשלה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.