-אהלן מה העניינים, חזרתם?
-חזרנו
-נו, איך היה, ספר משהו
-בסדר
-מה בסדר? מה קרה לך? לא היית בברזיל?
-כן, ברזיל
-אז מה זאת אומרת בסדר?
-בסדר נו, מה אתה רוצה שאני אגיד?
-תגיד יא מניאק, אנחנו נקרעים פה בעבודה, אתה עושה לך חיים בברזיל, מלון חמישה כוכבים, חוף מהסרטים, ברזילאיות בחוטיני, אגוזי קוקוס, היה קוקוס?
-היה קוקוס
-וכל מה שיש לך להגיד זה שהיה בסדר?
-כן נו, היה כיף
-כיף? כיף?? יא זבל, אני לא מאמין, אתה פשוט דפוק, לא יודע ליהנות משום דבר.
-טוב, אני מצטער נו עזוב, איך אצלכם?
-שום עזוב, ואל תחליף לי נושא. היית בברזיל?
-כן
-מלון חמישה כוכבים?
-חמישה
-חוף?
-סוף
-קוקוס?
-נו די כבר, אמרתי שהיה קוקוס
-חוטיני?
-אההה, לא ממש חוטיני אבל הברזילאים לא גילו עוד את בגד הים ברמודה, הם הולכים עם מין ספידו כזה שמבליט להם.
-מה ברזילאים, אני מדבר אתך על הברזילאיות עם החוטיני.

מניאק, אנחנו נקרעים פה בעבודה, אתה עושה לך חיים בברזיל, מלון חמישה כוכבים, חוף מהסרטים, ברזילאיות בחוטיני, אגוזי קוקוס

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

-טוב תשמע, זה לא נעים לי כל העניין הזה, קודם כל זו החפצת נשים, חוץ מזה יש רעבים בהודו, סגר על עזה, פליטים מסודן, מה אתה רוצה שאני אקטר לך על המלון חמישה כוכבים בברזיל?
-מה יש לקטר?
-לא היה חוטיני
–איך לא היה חוטיני? אמרת ברזיל.
-חצי מהנשים היו בהריון והחצי השני מטופל בארבעה ילדים, נראה לך שהן שם בתצוגת אופנה בשבילך? תנסה אתה לטפל בילדים עם חוטיני.
-על מה אתה מדבר?
-טוב, זה היה מין דיל כזה, למשפחות. במלון עם חמש מאות חדרים, מאה דונם. מהחדר למסעדה מסע כומתה, אל תשאל. והמסעדה לא ממש מסעדה, יותר חדר אוכל במפעל של ההסתדרות, הגשה עצמית וזה אם יש לך מזל ותפסת שולחן.

החוף סבבה באמת כמו בסרטים אבל בשתיים אחרי הצהריים מקפלים את הכסאות והשמשיות כי הברזילאים צריכים לנוח, וזה שהתעוררו באחת עשרה…

נו אין ים אז הולכים לבריכה, ובבריכה מה? קריוקי. שמעת שהברזילאים יודעים לרקוד, לא? אז זהו, שלשיר הם לא כל כך יודעים. בבריכה יש בכל רגע נתון 700 ילדים, צועקים – בטח שצועקים ובוכים ומקנחים את האף במים ומשפריצים. פיפי לא, לפחות לא מהמקפצה.

ומשחקי חברה. אתה רואה אותי משחק משחקי חברה? כן, יש אנשים שנהנים מזה אני יודע, ראיתי. הרבה אנשים נהנים מזה, זה מה שהכי מעצבן. אתה מרגיש כמו במסיבה שאף אחד לא הזמין אותך אליה ושחס וחלילה גם שלא יזמינו.

כשמתקרב אלי אחד מצוות הווי ובידור אני מגיב כמו שאני מגיב תחת אש – הלם מוחלט. ולא, זה לא מצחיק אותי כשעושים לי קטעים ושיגועים מגניבים כאלה על השביל בדרך לארוחת ערב, גם כשהייתי ילד לא אהבתי בטיולים שימרחו לי משחת שיניים על הפרצוף כשאני ישן, מה אני אעשה, משבית שמחות.

נו אין ים אז הולכים לבריכה, ובבריכה מה? קריוקי. שמעת שהברזילאים יודעים לרקוד, לא? אז זהו שלשיר הם לא כל כך יודעים

וכדורעף חופים זה נפלא בסרטים על קליפורניה, אבל במציאות זה לא מחזה נעים לעין, זה נראה קצת כמו יום כיף של וועד עובדי חברת חשמל, שיסלחו לי אלוהי התקינות הפוליטית. ואקווה ג'ים – אל תשאל, והמוזיקה… חשבתי שהמוזיקה הזו נעלמה עם מתי כספי אבל היא עוד חיה ובועטת תאמין לי.

-טוב טוב, עזוב נו. תפסיק לקטר יא אללה אתך.
-אמרתי לך. לא נעים, הפליטים מסודן וכל זה, אבל שאלת.
-אז מה עכשיו?
-אני צריך חופש.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.