תוכנית הגרעין האיראנית הינה מקור גאווה של טהרן ונהנית לרוב מקונצנזוס בקרב האוכלוסייה באיראן. הזכות של איראן להקים ולפתח מתקני העשרה לטובת צרכים "אזרחיים" לא מוטלת בספק בעיני קברניטיה ואלו רואים בה זכות בסיסית ויסודית שלא ניתן לערער עליה או למנוע מטהרן לממשה.

תוכנית הגרעין נהנית מקונצנזוס נרחב באיראן ונחשבת שם מקור לגאווה. זכותה להקים ולפתח מתקני העשרה לצרכים "אזרחיים" לא מוטלת בספק בעיני קברניטיה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

איראן מבקשת, לצד מאפייניה "האזרחיים" של תוכניתה הגרעינית והדגשת הצידוק לקיומה (העשרה לכורים הגרעיניים של איראן, ייצור חשמל באמצעותם) לחזק גם את המאפיינים "הבטחונים" של תוכנית זו (מתקנים תת קרקעיים לדוגמא). זאת מתוך רצון להשתמש ביכולת העשרה האזרחית שלה כנקודת פתיחה, המאפשרת לה להגביר את הרתעתה "הגרעינית" אל מול אויביה, גם אם אין בידה כעת (או בעתיד) יכולת גרעין צבאית.

שאלת המפתח בהקשר היא – האם כיצד (והאם ניתן) לעצור את תוכנית הגרעין של איראן (המבוססת בעיקרה על מתקני העשרה), "ולהחזיר" את הגלגל לאחור.

בפני המבקש לעצור תוכנית זו עומדות מספר אפשרויות:

המסלול המדיני

נקודת הפתיחה של איראן בכל תהליך מדיני שהתנהל מאז שתוכניתה הגרעינית "יצאה לאור" היא שאין כל עוררין על זכותה להעשרה. ללא מוכנות הקהילה הבינ"ל (ובעיקר של ארה"ב) להכיר בתנאי זה, לא ניתן היה  להגיע להסכם ה-JCPOA. ההסכם אמנם הגביל משמעותית (לפרק זמן מוגבל) את תוכניתה הגרעינית של איראן, אבל הלכה למעשה נתן לאיראן גושפנקה בינלאומית להעשיר אורניום על אדמתה. רק כאשר הממשל האמריקני היה מוכן להכיר בזכות זו – התקיימה אותה פריצת דרך היסטורית במו"מ בין המדינות שהתקיים בעומאן (שהובילה ל-JCPOA).

נקודת הפתיחה של איראן בכל תהליך מדיני מאז שתוכניתה הגרעינית "יצאה לאור" היא, שאין כל עוררין על זכותה להעשרה. ללא מוכנות הקהילה הבינ"ל (ובעיקר של ארה"ב) להכיר בתנאי זה, לא ניתן היה להגיע להסכם

במובן הזה, כל חזרה למו"מ עם האיראנים תחת המשטר הנוכחי יחייב הכרה מחודשת בזכות זו, וגם אם יהיו הגבלות כאלו ואחרות על איראן, שטהרן תהיה מוכנה לשקול לאור מצבה הכלכלי (כדוגמת הארכת תוקף ההסכם באופן שירחיק את איראן שנים נוספות מהיכולת לבנות על תוכניתה הגרעינית האזרחית לצרכים צבאיים) – אלו לא יכללו את שלילת הזכות להעשרה. לכל היותר הארכה של ההסכם הנוכחי. איראן רואה בויתור על הזכות להעשיר כניעה והסבירות שהיא תסכים לתנאי זה (יהיה מצבה אשר יהיה) קלושה.

מסלול "הלחץ המקסימלי"

מאז "התנערותה" של ארה"ב מהסכם ה-JCPOA, היא החלה להוביל (מחדש) את מדיניות "הלחץ המקסימלי" על טהרן, בעיקר באמצעות לחץ כלכלי חסר תקדים, אשר ביחד עם מגיפת הקורונה מוביל את המהפיכה האסלאמית למשבר הכלכלי (אולי) החמור בתולדותיה.

תגובת הנגד של לחץ זה מצד טהרן היתה, בין השאר, מסמוס כמעט מוחלט של המגבלות שהוטלו עליה תחת הסכם ה-JCPOA, בעיקר בכל הנוגע לכמות החומר המועשר לרמה נמוכה שנמצא במדינה, וכן בהשמשה מחדש של האתר התת קרקעי בפורדו להעשרת אורניום. סביר שהמשך הלחץ המקסימלי יוביל לכך שאיראן תמשיך ותתעלם מהמגבלות שהוטלו עליה בהסכם ואף תעבור להעשרה לרמה גבוהה יותר (20%?), תפעיל את מתקני העשרה בנתנז ופורדו בהספק מלא, ואף תחזור "להפריע" לעבודת הפקחים הבינ"ל.

סביר שהמשך הלחץ המקסימלי על איראן יוביל להמשך התעלמותה מהמגבלות שהוטלו עליה בהסכם ואף מעבר להעשרה לרמה גבוהה יותר (20%?) והפעלת מתקני ההעשרה בנתנז ופורדו בהספק מלא

הפער בין המסלול המדיני למסלול הלחץ המקסימלי

בין המסלול המדיני לאותו מסלול של לחץ מקסימלי הפער ברור:

• המסלול המדיני יאפשר חזרה מהירה למגבלות על תוכניתה הגרעינית של איראן. אבל התשלום הוא לא רק הכרה מחדש בזכותה של איראן להעשרה אלא בהזרמה מחודשת של כספים למשטר באיראן אשר יאפשר לו להתאושש "ולעמוד על הרגליים" (ובכך להבטיח את המשך שלטונו).
• מסלול "הלחץ המקסימלי" יוביל בטווח הקצר ככל הנראה להתרחבות משמעותית של תוכנית הגרעין של איראן, אבל יגביר את הלחץ הכלכלי שקיים על איראן ובכך עשוי להחיש את המהפיכה באיראן.

אמצעים "אחרים"

במקביל אירעו בעבר כל מיני אירועים באתרי ההעשרה באיראן אשר פגעו ביכולת ההעשרה של המדינה. לפי פרסומים זרים הבולט שבהם היה שימוש "בתולעת" שנשאה את השם STOXNET (https://en.wikipedia.org/wiki/Stuxnet) ואשר פגעה בצורה קשה בצנטריפוגות באתר ההעשרה בנתנז.

יכולת ההתאוששות האיראנית מאירוע זה הוכיחה שפעולות מסוג זה, יעילות ככל שיהיו, לא מובילות את איראן לוותר על זכות ההעשרה שלה, אלא סביר שמהלכים אלו רק יחדדו את רצונה להמשיך קדימה בתוכניתה.

העובדה שעם ההגעה להסכם הגרעין (JCPOA) היו בידי איראן אלפי צנטריפוגות באתרי ההעשרה שלה, כולל מתקדמות, היא עדות ליכולתה של איראן להתגבר על אירועים מסוג זה, גם אם אלו גורמים לעיכובים כאלו ואחרים.

יכולת ההתאוששות האיראנית מאירוע כמו "התולעת" מוכיחה שפעולות מסוג זה, יעילות ככל שיהיו, לא גורמות לאיראן לוותר על זכותה לההעשרה, אלא דוקא מחדדים את רצונה להמשיך קדימה בתוכניתה

בכל הנוגע לתקיפת מתקני הגרעין של איראן, הגם שאפשרות זו עודה "השולחן" כפי שטען בריאן הוק, שאחראי על הסוגיה האיראנית בממשל האמריקני, המגבלות הרבות שקיימות בפני תקיפה זו, כפי שבאו לידי ביטוי בעשרות מאמרים, לפני, במהלך ואחרי התקיפה – מתגמדות לנוכח ההבנה כי תקיפה קינטית, מוצלחת ככל שתהיה, לא תוביל את איראן לוותר על תוכניתה הגרעינית, אלא ככל הנראה להאיץ אותה. וגם אם תהיה פגיעה כזו או אחרת במתקניה, הידע הגרעיני שקיים באיראן ביחד עם המוטיבציה שתהיה לאחר תקיפה שכזו לשקם אתרים אלו, עלול להפוך גם תקיפה יעילה טקטית לכשלון אסטרטגי.

בשורה התחתונה

ויתור של איראן על מתקניה הגרעינים יושג ככל הנראה רק אם יהיה שינוי בזהות המשטר באיראן. היכולת "לזרז" שינוי זה תלויה בהרחבת הלחץ המקסימלי אשר תוביל (בהכרח) בטווח הקצר להרחבה משמעותית של תוכנית הגרעין האיראנית.

מהלך מדיני מול המשטר הנוכחי הינו האופציה הבטוחה ביותר לעצור כעת את תוכנית הגרעין של איראן אבל המחיר הוא הקלה כלכלית משמעותית למשטר בטהרן והבטחת שלטונו למשך שנים נוספות, תוך הכרה מחודשת בזכות איראן להעשרה.

מהלך מדיני מול המשטר הנוכחי הוא האופציה הבטוחה ביותר לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית, אבל במחיר הקלה כלכלית משמעותית למשטר והבטחת שלטונו לשנים נוספות, תוך הכרה מחודשת בזכות איראן להעשרה

"הדילמה הגרעינית" היא האם להסתכן בהרחבת התוכנית הגרעינית עם הרחבת מדיניות הלחץ המקסימלי או להוביל לחזרה להסכם אשר יוריד את העניין הגרעיני האיראני מסדר היום לשנים הקרובות אבל יחזק משמעותית את המשטר בטהרן.

דני (דניס) סיטרינוביץ, שירת כ-25 שנים באגף המודיעין במגוון תפקידי פיקוד ביחידות האיסוף והמחקר של אמ"ן וכיום עמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי (INSS).