התעוררתי כך לפתע פתאום בלילה, הצצתי מבעד לחלון, הכל חשוך, שקט. מבעד לאפלה הבנתי שגם אני לא מצליח לראות כלום, רק את הלילה השחור. פתיחה כזאת למאמר הגות נראית הזויה, אך היא משקפת את התחושה. תחושה של עיתונאי וותיק, שמציץ מדי כמה דקות ברשתות החברתיות ואפילו מצייץ פה ושם. מצייץ, ובכל רגע נדהם מחדש איך גלגל החדשות נע במהירות ובקצב שקשה מאוד לעקוב אחריו. העיתונאים והעיתונאיות, אלה שמשקפים בפנינו את המציאות, מאיצים הילוך ברשתות החברתיות כדי לא להפסיד בתחרות הוירטואלית מול חבריהם למקצוע ומול עיתונאי הרשת.

העיתונאים והעיתונאיות, אלה שמשקפים בפנינו את המציאות, מאיצים הילוך ברשתות החברתיות כדי לא להפסיד בתחרות הוירטואלית מול חבריהם למקצוע ומול עיתונאי הרשת

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אז באמת התעוררתי לפתע פתאום והתפניתי להציץ בסלולר, וראיתי שביבי עסוק מאוד בהצלת המשק, רוצה להקדים את הבחירות, מתעניין בעולים החדשים, והרוצח של אמיל גרינצווייג ז"ל הופך לכוכב תקשורת. והסיפור לא נגמר. על הגשרים יש מפגינים וכך גם מול מעון ראש הממשלה, ומקצתם אף ישנים בגן הציבורי הסמוך. וככל שאני גולל עוד ועוד – אני מגלה שיש עוד כאלה שלא מצליחים לישון בלילה. אני בטוח כשהבוקר יאיר הכל ישכח, אולי כן, אולי לא. כמו כן, נזכרתי, יש כאלה שרוצים שנשיא המדינה שלנו יהיה ראש הממשלה במקום ביבי.

האמת, כשאני קורא את מה שכתבתי – אלו דברים שלא מתקשרים ולא מתכתבים עם המציאות. אבל מה לעשות שזו המציאות כפי שהיא משתקפת מהפצצת המידע ברשתות, ולאחר מכן גם במהדורות החדשות המשודרות בכלי התקשורת הממוסדים. בכל שניה מתחלפת הודעה וקודמתה נדחקת לפינה, אלא אם כן היא מעוררת סערה גדולה יותר. במילים אחרות, אפשר לדבר על חדשות אקלקטיות. חדשות שהן הבלחות שקשה לעקוב אחריהן, אבל למי שמשתמש ברשת ככלי הפצה יש דרכים יעילות להגיע אלינו ולערבב לנו את התודעה עם המסרים המתאימים לו.

וכעת לנקודה המרכזית, אל המערב הפרוע ברשת, שבו עיתונאים מתנגחים זה בזה ומשרתים היטב את מכונת התעמולה. על פי הניתוח שלי, בטוויטר יש חלוקה מדויקת בין עיתונאים ימניים לבין האחרים, בין אלה שתומכים בביבי לבין אלה שאינם תומכים בו. נמצא גם עיתונאים שמצטטים בכל פעם את המקורות שלהם ולא מסוגלים לשנות כיוון גם כשהמידע לא מסתדר עם המציאות.

ויש עיתונאים המכנים עצמם עצמאיים, משתמשים ברשת ככלי שידור, וזוכים, ולא בכדי, לצופים לא מעטים. אלה גם מקפידים ללעוג לעיתונאים המסורתיים שאינם מדווחים על ההפגנות כפי שהם מצפים. אלה גם אלה, ובלי יוצא מהכלל, נטשו את כלי העבודה העיתונאיים והתאהבו בכותרת ובקיצורי דרך שמביאים תהילת עולם מרגע לרגע.

ככל שאני גולל – אני מגלה שיש עוד שלא מצליחים לישון בלילה. בכל שניה מתחלפת הודעה וקודמתה נדחקת, אלא אם מעוררת סערה גדולה יותר. אפשר לדבר על חדשות אקלקטיות, הבלחות שקשה לעקוב אחריהן

הכאוס הזה בתקשורת, שהוא תערובת של בורות, יוקרה אישית, אגו, קנאה ועצלות מחשבתית – מוביל רבים מהעיתונאים להצמד אל מה שהטלפון הסלולרי פולט, במקום לעשות עבודת שטח. מסיבה זו כאמור, מה שאנחנו רואים בתקשורת המסורתית אלו בעיקר ההבלחות מהטוויטר והפייסבוק. מידע שנמצא שם עובר אחר כבוד להיות הנושא המרכזי שמוצג בפנינו כהישג עיתונאי. האם העליתם בדעתכם שהם מספרים לכם את מה שהם קוראים בשעת השידור? קטעי מידע שמתיישנים לאחר שנכתבו?

נתניהו ובנו יאיר, כמו רבים נוספים ממובילי הדעה ברשת, יודעים זאת היטב ומנצלים זאת למכונת התעמולה. אפשר לומר בביטחון שהם שולטים ביד רמה ברשתות ומקבלים שרות טוב מהיריבים שטורחים להגיב על כל ציוץ שלהם. שרות שהופך טוב פי כמה כשעיתונאים מנכיחים אותם בכלי התקשורת שלהם ונותנים למידע חותמת כשרות, "מידע חשוב  לציבור".

בואו נעשה לרגע תרגיל מחשבתי: דמו לכם שלא היו תגובות זועמות לציוצים של ראש הממשלה, ומתנגדיו היו פשוט מתעלמים ואפילו לא עוקבים אחרי מה שהוא מפרסם ברשתות. כדאי לעשות ניסוי כזה.

וכעת, אל השורה התחתונה עיתונאיות ועיתונאים יקרים. קחו אוויר, שתו מים ואז תנסו לחבר תמונה, כתמים, צבעים וחלקי רישום לסיפור. כל אלה עדיין אינם סיפור מלא. אנא, התאמצו יותר להבין את המסר: כן, אני יודע שכיף לשלוף כמו במערב הפרוע, אך מה לעשות במקצוע הזה צריך ללמוד אחריות, אתיקה וגם מתודולוגיה. את הדרך שבה אוספים את המידע ומעבדים אותו לסיפור כדי שאנחנו הצופים, המאזינים והקוראים נבין. זהו התפקיד של העיתונות בכלל ובעידן הדיגיטלי הכאוטי בפרט. אם תמשיכו במרוץ אחר כל ציוץ ברשת – תאבדו את מקומכם, והיחס אל מה שאתם כותבים יהיה בדיוק כמו אל עיתונאי הרשת בסגנון ביבי, יאיר ועוד רבים אחרים שזוכים בלייקים, תגובות, שיתופים וציוצים מחדש.

אגב גם זה סוג של עיתונות, אך זו עיתונות שמזכירה יותר מלחמת אזרחים מאשר ניסיון לשקף את המציאות, כדי שנדע למשל לגבש אידיאולוגיה משותפת, להקים מסגרות מפלגתיות שיש להן מסר ועוד ועוד.

נתניהו ובנו יאיר, כמו רבים נוספים ממובילי הדעה ברשת, יודעים היטב שהתקשורת פולטת הבלחות טוויטר, ומנצלים זאת למכונת התעמולה. הם שולטים ביד רמה ברשתות ומקבלים שרות טוב מהיריבים שטורחים להגיב על כל ציוץ שלהם

אגב כך, על פי תיאוריות של תקשורת פוליטית, העיתונאים הם ספקים וצרכנים של מידע שמספקים הפוליטיקאים. תיאוריות שעובדות טוב בדרך כלל ומסבירות למה יש לנו ממשלה של 36 שרים שכל אחד מהם מושך את העגלה למקום אחר. ממשלה שראשיה עושים תקציב חד/דו שנתי, רצים לבחירות ועוטים מסיכה כשהמצלמות פועלות. אופס, כמעט שכחתי שאחד מראשי הממשלה, זה שכעת מושך במושכות, נתפס באקראי כשהוא משלם על מנת שווארמה שקנה ברמלה.

אז עיתונאיות ועיתונאים חברי למקצוע, שיהיה לנו בהצלחה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.