אנחנו נמצאים במלחמת התשה ארוכה ומתישה שהנאשם נתניהו פתח בה נגדנו: נתניהו נגד מדינת ישראל ואזרחיה. אין ספק, נתניהו מעייף. כמויות השטיקים, הקשקושים, הזיופים, חדשות הכזב, ההסתות, השקרים והאיומים שהוא מפזר ביום אחד בלבד עלולות לבלבל, להטעות ולהלאות. החוצפה וחוסר הבושה שלו עולים מדרגה בכל יום ויום.

עכשיו הוא שולח את חיצי הארס שלו לעבר היועץ המשפטי לממשלה ותוקף אותו בפראות ובאופן חסר תקדים. כמו תמיד הוא מתקרבן ומתבכיין, ועכשיו על הפרק: רוצים לכאורה לרצוח אותו ואף – אתם יושבים? – לאנוס את אשתו.

לא ייאמן פשוט. האיש המאובטח במדינה שהוא וכל בני ביתו מאובטחים על חשבוננו על ידי השב"כ, בוכה ברשתות החברתיות בדמעות תנין על "איומים" על חייו מצד חשבונות פייסבוק וטוויטר מזויפים, שעלול להתעורר החשד כי הוא זה שעומד מאחוריהם. אם זה אכן המצב, אז במילים אחרות: ביבי מאיים על נתניהו ברצח.

האיש המאובטח במדינה על חשבוננו, בוכה ברשתות החברתיות בדמעות תנין על "איומים" על חייו מצד חשבונות פייסבוק וטוויטר מזויפים, שעלול להתעורר החשד כי הוא זה שעומד מאחוריהם

עוד הוא מתלונן ברשתות החברתיות על איום לכאורה לאנוס את אשתו, לא פחות – איום שנכתב לכאורה ברשתות החברתיות לפני שנה וחצי. זו היטפלות לציוץ ישן של אדם פרטי הידוע בגסותו, בוולגריות ובסקסיזם הדוחה והמגונה שלו, שגם נלקח לחקירה משטרתית, והעיקר: אין לו שום קשר למחאה ולמוחים. ציוצים כאלה ודומים להם נמצאו בכמויות נגד אנשי שמאל ונשות שמאל, ומעולם זה לא הפריע לנתניהו. קל וחומר שלא נחקרו במשטרה בדרך כלל.

ועכשיו רעייתו התראיינה לערוץ 12, ושם התלוננה, בין השאר, שהיא אישה מוכה וילדיה ילדים מוכים. אם נתייחס ברצינות לריאיון המוזמן, התמוה, המוזר והמיותר שנתנה, ריאיון שנודף ממנו ריח חריף של בחירות, פניקה ולחץ – הרי שיש בריאיון הזה בין השאר זילות ברורה וקשה כלפי נשים מוכות באמת. שהרי הגברת נתניהו לא באמת אישה מוכה וילדיה אינם ילדים מוכים. לא בכדי יצאה יו"רית נעמ"ת, חגית פאר, נגד דבריה השקריים והנלוזים של שרה נתניהו בעניין היותה אישה מוכה לכאורה.

כל אלה נשמעים כמו חומר טוב לפרודיה, לסָטירה. אלמלא זה היה טרגי כל כך היינו מתפקעים מצחוק. אלא שאלה הם חיינו.

כן, גבירותיי ורבותיי, עד כדי כך הפרנויה השתלטה עליו. השיגעון עולה על גדותיו ומתפרץ במלוא אונו החוצה.

אז נכון, לפעמים נדמה שאנחנו חיים בתוך סיוט מתמשך בלתי נגמר, בתוך סרט אימה שאפילו היצ'קוק הגדול, אומן סרטי המתח והאימה, לא היה מסוגל לדמיין, להסריט ולביים. בסרט הזה הנאשם נתניהו הוא הבמאי, המפיק, התסריטאי והשחקן הראשי, ואנחנו ניצבים ושחקני משנה קטנים. לפעמים נדמה שאנחנו רק כלים במשחק שחמט אין־סופי ובו הנאשם נתניהו מזיז אותנו ממקום למקום בהתאם לצרכיו האנוכיים והאגוצנטריים.

אבל אסור לנו ליפול לתוך זה. אסור לנו לאבד ריכוז ושיווי משקל. אחרי שנתניהו ייפול יהיה לנו מספיק זמן להתבונן בתקופה החולנית הזאת, לבכות ולהתרפא. עד אז חייבים להמשיך להילחם. עד שננצח. אין אפשרות אחרת.

אסור לנו לאפשר לו להטעות אותנו, אסור לנו לאפשר לו להפחיד אותנו, להרתיע אותנו. אסור לנו ללכת שבי אחרי הסחרירים היומיים והיום־יומיים שלו. אסור לנו לבזבז זמן ואנרגייה על הטרלול היומי שלו. נמשיך להילחם כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתעייף, להראות חולשה, להיכנע.

זו היטפלות לציוץ ישן של אדם פרטי – הידוע בגסותו, בוולגריות ובסקסיזם המגונה שלו, ואשר נלקח לחקירה. והעיקר: אין לו שום קשר למחאה ולמוחים. ציוצים כאלה ודומיהם נמצאים בכמויות נגד אנשי ונשות שמאל, ומעולם לא הפריעו לנתניהו

נתניהו, חזק ככל שיהיה, לא יוכל לנו. הוא איש אחד מול מדינה שלמה, איש אחד מול עם שלם. אין שום סיכוי שאדם אחד יילחם במדינה שלמה וינצח. העם הוא הריבון, העם הוא החזק, העם קובע, לא נתניהו. העם ינצח.

וכדי שזה יקרה חייבים להתמיד במחאות ובהפגנות בכל הכוח בכל הארץ ובכל האומץ. די לפחוד מהמילים "פוליטי" ו"אישי". כן, זו מחאה פוליטית (לא מפלגתית), וכן, זו מחאה אישית. מחאה פוליטית נגד הממשלה הגרועה בתולדות ישראל ומחאה אישית נגד העומד בראשה, הנאשם נתניהו. אין מה להתבייש בכך. להפך, עלינו להתגאות במחאה הפוליטית והאישית הצודקת והחשובה בתולדות ישראל.

כי הגיעו מים עד נפש. כי נתניהו וממשלתו לא רואים אותנו ממטר. כי זו מלחמה על החיים שלנו. כי אין לנו מדינה אחרת לבזבז.

עלינו להתייצב באומץ מול כל ההסתות והאיומים, למחות בכל הארץ מחאות יומיות ויום־יומיות. בלבנון המחאה הובילה להתפטרות ראש הממשלה ולהפלת הממשלה. אין שום סיבה שגם כאן היא לא תוביל לאותה תוצאה.

לכן חייבים להתמקד בדבר אחד בלבד: "נכשלת, תתפטר!" לא "ביבי תעזור לנו", לא "ביבי תתעורר", לא "ביבי פתח ת'תאטרון" ולא שום דבר דומה לזה, המחאה חייבת להיות ממוקדת בשתי מילים בלבד ואלו הן: "ביבי תתפטר!" נתניהו לא יתעורר ולא יעזור לנו. זה פשוט לא קיים בדי־אן־אי שלו.

מי שעדיין מצפה שנתניהו יטפל במשברים הרבים שהנגיף קורונה יצר או שיבין ללב הציבור ויסייע לו, חי בחלום מתוק מנותק מהמציאות. אין מה לצפות שביבי יטפל במשהו, הדרישה חייבת להיות אחת בלבד: נכשלת, תתפטר! רק כך ננצח! כל מאבק אחר סופו להיכשל ואין טעם להמשיך בו.

חייבים להתמקד בדבר אחד בלבד: "נכשלת, תתפטר!" לא "ביבי תעזור לנו", לא "ביבי תתעורר", לא "ביבי פתח ת'תאטרון". המחאה חייבת להתמקד בשתי מילים בלבד: "ביבי תתפטר!" הוא לא יתעורר ולא יעזור לנו. זה פשוט לא בדי־אן־אי שלו

זה מעל עשור שאין מנהל ראשי למדינה. מעל עשור שאין מנהיג, מבוגר אחראי, הורה מלווה, מנכ"ל שינהל את המדינה. זה מעל עשור שמדינת ישראל לא מנוהלת אלא מתנהלת מעצמה, מכוח ההֶתמד, האינרצייה. משל למה הדבר דומה? לילד קטן שהוריו נפטרו והוא נאלץ לגדל את עצמו ולגדול מעצמו. הוא יגדל בסופו של דבר, אבל שום דבר לא יפצה על ילדותו האבודה ועל אובדן הוריו.

כך ישראל: באין מנהיג – ישראל מנהלת את עצמה, מתנהלת מעצמה, מגדלת את עצמה. היא תמשיך להתקיים, אבל שום דבר לא יפצה על השנים האבודות של היעדר מנהיגות ראויה לשמה ושל נפילה בשבי בידי ארגון פשע שחטף את המדינה ומחזיק בה בת ערובה לסיפוק צרכיו החולניים והפליליים.

אל ייאוש, חברים. אין לנו הפריווילגיה להתייאש. אין לנו שום אפשרות לוותר. מדובר בחיים שלנו, בעתיד שלנו, של ילדינו, של נכדינו. מדובר בגורלה של מדינת ישראל. זה בידיים שלנו, ננצח רק אם נתמיד במאבק ובמחאה ולא ניתן לרעשי הרקע שיוצאים מבלפור להפריע לנו ולוּ לרגע.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.