במפנה המאה ה-20, אמריקה הוקסמה מאגדה אמיתית של סיפור אהבה: רוז פסטור, מהגרת יהודייה מרוסיה ולשעבר פועלת במפעל לסיגרים, פגשה בן למשפחה אנגלוסקסית פרוטסטנטית לבנה אמידה, ונישאה לו נגד כל הסיכויים.

הרומן של רוז עם ג'יימס גראהם פלפס סטוקס כלל פרק בלתי צפוי. אף על פי שפסטור נישאה לאריסטוקרטיה האמריקאית ואימצה את השם רוז פסטור סטוקס, בני הזוג תמכו בעקרונות פרוגרסיביים כגון עבודה מאורגנת, שוויון גזעי ופיקוח ילודה, ונאבקו למענם. הם הצטרפו למפלגה הסוציאליסטית החדשה, ואירחו סביב שולחן ארוחת הערב שלהם הוגים בעלי השקפות דומות, בהם יוג'ין דבס, מרגרט סנגר, ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז ואמה גולדמן.

למרות שנישואיהם התפרקו על רקע מחלוקת פוליטית במהלך מלחמת העולם הראשונה, והסתיימו בגירושים, הם נמשכו שני עשורים והפכו את פסטור סטוקס לאישה המוזכרת ביותר בעיתונות האמריקאית בשלוש השנים שבין 1918 ל-1921.

רוז הייתה הנושא של שני ספרים ושל סרט אילם, ועזרה לייסד את המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית לפני ששבה לאלמוניותה. כעת ביוגרפיה חדשה שבה ועוסקת בה: "סינדרלה המורדת: מעוני לעושר לרדיקליות, המסע האפי של רוז פסטור סטוקס", מאת הסופר והעיתונאי האמריקאי אדם הוכשילד.

הספר יצא מוקדם יותר השנה, לפני הקורונה. בדרך מקרה, דפיו כוללים אזכור רלוונטי יותר מתמיד לאירוע מרכזי מ-1918: "מגפת שפעת עולמית, שהתפשטותה הואצה בשל תזוזתם הרבה של הכוחות במלחמה, גבתה מחיר עצום".

אדם הוכשילד (צילום: Courtesy)

לפני שהמגפה הנוכחית הגיעה לממדי משבר בארצות הברית, הוכשילד קיים הרצאה ב-4 במרץ לפני החברה הגנאלוגית ההיסטורית של ניו אינגלנד, בשיתוף עם מרכז וינר למורשת יהודית וארכיון הנשים היהודיות, שהצטרפתי אליה.

"בעיניי, זה פשוט מפתיע איך שהיא נעלמה מעין הציבור", אמר לי הוכשילד לאחר האירוע. "לדעתי, היא הייתה בן אדם כל כך מעניין. היא עשתה קפיצה כל כך גדולה מהתרבות, מהמעמד ומהסביבה שהיא נולדה בהם".

היא נולדה בשם רוז ויזלנדר ב-1879 באוגוסטוב, עיר חיל-מצב שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית. הוריה נפרדו זמן קצר לאחר לידתה, ובסופו של דבר התגרשו. בעקבות פוגרומים, היא ואמה נאלצו לעזוב לאנגליה, שם הן חיו שבע שנים בעוני בלונדון ובגטו היהודי באיסט אנד. אמה נישאה מחדש לישראל פסטור, והמשפחה היגרה אל מעבר לים, אל גטו יהודי נוסף, בקליבלנד, אוהיו.

במשך העשור שלאחר מכן, החל מגיל 11, רוז עבדה במפעל לסיגרים. ריח הטבק דבק בבגדיהם ובעורם של הפועלים. ריאותיהם נחלשו מאבק הטבק. שיעור חולי השחפת בקרב מגלגלי הסיגרים היה השני הגבוה ביותר בארצות הברית, אחרי סתתי האבן; רוז סבלה מבעיות ברֵיאות למשך שארית חייה. ועדיין, היה עליה לעבוד. לאחר שאביה החורג נטש, היא הפכה למפרנסת היחידה של אמה וששת אחיה הצעירים. אבל שכרה לא הספיק, ושניים מאחיה נאלצו לעבור לבתי אומנה.

רוז בת ה-15, שלישית משמאל בשורה האחורית, עם עמיתים ממפעל הסיגרים (צילום: Courtesy)

ההזדמנות הגדולה הראשונה שלה הגיעה בגיל 21. היא ראתה מודעה שביקשה מקוראי הניו יורק ג'ואיש דיילי ניוז (יידישעס טאגעבלאט) לכתוב על חייהם. הטורים שהגישה התקבלו. אחרי שנתיים שכתבה מקליבלנד, העיתון הציע לה משרה מלאה ככתבת בניו יורק. "עד מהרה היא הפכה לעיר הגדולה בעולם, העיר היהודית הגדולה בעולם", אמר הוכשילד לקהל שלו בבוסטון.

רוז עבדה במפעל לסיגרים מגיל 11. ריח הטבק דבק בבגדיה וריאותיה נחלשו מהאבק. שיעור חולי השחפת בקרב מגלגלי הסיגרים היה השני הגבוה ביותר בארה"ב, אחרי סתתי האבן

רוז, שהתגוררה ועבדה בלואר איסט סייד, תיעדה את חייה של אוכלוסיית המהגרים היהודית המקומית. היא התוודעה לדרך מקובלת לעזור לעניים – בתי אקלום, או "מרכזי משאבים", שנודעו בזכות פעילותה של ג'יין אדמס בשיקגו.

המתנדבים בבתי האקלום היו ברובם בני המעמד הגבוה. שישה חודשים לאחר תחילת עבודתה החדשה, העורך של פסטור ביקש ממנה לראיין את אחד המתנדבים האלה: ג'יימס גראהם פלפס סטוקס, שחבריו קראו לו גראהם.

סטוקס היה היורש של הון עתק בתחומים כגון מכרות, בנקאות ונדל"ן. משפחתו המפורסמת הייתה בעלת הבית הפרטי הגדול ביותר בארה"ב דאז – בית קיץ בן 100 חדרים במערב מסצ'וסטס. על פי האגדה, אמו חשבה פעם בטעות שאחיו הזמין 96 אורחים לביקור; היא אמרה לו שהם יכולים לאכסן רק חמישים.

"זה היה כמו להיכנס לעולם אחר, עולם שרוז לא ידעה אם תרגיש בו בנוח", אומר הוכשילד. אבל המרואיין שלה היה בעל מצפון חברתי. "היא הוקסמה מהבחור הגבוה שנראה כי אכפת לו מהעניים", מוסיף הוכשילד, "וגם הוא הוקסם ממנה".

"זה היה כמו להיכנס לעולם אחר, עולם שרוז לא ידעה אם תרגיש בו בנוח. היא הוקסמה מהבחור הגבוה שנראה כי אכפת לו מהעניים", אומר הוכשילד, "וגם הוא הוקסם ממנה"

כך התחיל ביניהם רומן בלתי סביר. כאשר הוריו של סטוקס גילו על אודותיו, הם הגיבו תחילה בחוסר אמון ובעוינות. על פי הוכשילד, אמו של סטוקס ראתה ברוז "פועלת סיגרים יהודייה רוסייה", אם כי הוריו הביעו רגשות מעט פושרים יותר במכתב מאוחר יותר: "היא באמת נחמדה מאוד, ולא נראית כזאת יהודייה".

כששאלתי את הוכשילד על אמה של רוז, הוא השיב: "אני בטוח שהיא הייתה שמחה. היא קיבלה הרבה תמיכה (כלכלית)… לאחר שרוז נישאה לגראהם, הוא סייע לאמה ולששת אחיה הצעירים", והשניים שנשלחו לבתי אומנה שבו הביתה.

רוז וגראהם ביום חתונתם, 18 ביולי 1905 (צילום: מסמכי פסטור סטוקס/כתבי יד וארכיונים, ספריית ייל)

כשבני הזוג נישאו ב-18 ביולי 1905 – יום הולדתה ה-26 של הכלה – האירוע עורר עניין רב בעולם, בחלקו בשל האיחוד בין עושר קיצוני לעוני קיצוני, ובחלקו בשל האיחוד בין יהודייה לגוי, שלדברי הוכשילד היה חריג ביותר באותו הזמן.

"אלה היו, באופן מילולי, כותרות ראשיות: 'ג'יימס גראהם פלפס סטוקס עומד להינשא לצעירה יהודייה'", אומר הוכשילד. "הם משכו אש למשך שני עשורים".

אולם, אומר הוכשילד, "החיים שלהם לא תאמו את סיפור סינדרלה. היא וגראהם תמיד היו מודעים לפערים העצומים ברמת העושר, לכך שהם חיים במדינה שבה אנשים חיים ועובדים בתנאים מסוכנים". כדי לתקן זאת, בני הזוג הצטרפו לחברה הסוציאליסטית שנוסדה לא מכבר. בראשה עמד יוג'ין ו' דבס, מנהיג איגוד פועלי הרכבת, שהתמודד לנשיאות ב-1908 (בפעם השנייה מתוך חמש שעשה זאת).

באותה שנה, רוז ניהלה מסע בחירות הן למען דבס והן למען בעלה, שהיה המועמד הסוציאליסטי לבית הנבחרים של מדינת ניו יורק מהלואר איסט סייד.

הסוציאליסטים הפסידו בשני המקרים, אבל רוז נרתמה למטרות חדשות כעיתונאית וכאקטיביסטית, ונשאה דברים לפני מאות מבין אלפי הפועלים ששבתו בארצות הברית בכל שנה. "אז היא השתתפה לראשונה בשביתה כמארגנת", אומר הוכשילד. "היא הייתה דוברת פופולרית מאוד באנגלית או ביידיש, לפי הנדרש. עד מהרה היא זכתה להכרה כאחת הנואמים הרדיקלים הגדולים של זמנה".

היא ובעלה פיתחו קשרים עם כמה מהאנשים הפרוגרסיביים המשפיעים של התקופה. "זה אחד הדברים שהיה כל כך מרתק לכתוב עליהם", אומר הוכשילד. "הם היו מיודדים עם כמה מהאנשים המעניינים ביותר בארצות הברית של אז".

אותם אנשים כללו את המנהיג האפריקאי-אמריקאי של התנועה לזכויות האזרח דו בויז ואת חלוצת פיקוח הילודה סנגר. בני הזוג אירחו לעתים קרובות גם את גולדמן, שהוכשילד מתאר אותה כאנרכיסטית שחיבבה את רוז, אך לא את בעלה.

"אמה גולדמן הייתה מאוד בוטה", אומר הוכשילד. "גולדמן הייתה אדם ישיר. היא לא הצליחה להבין איך רוז יכולה לסבול את זה".

קוטג' הקיץ בן 100 החדרים של פלפס סטוקס (צילום: אוסף החברה ההיסטורית של גרט בארינגטון)

בשיחה נוספת שקיימתי איתו לאחר תחילת ההפגנות למען צדק גזעי ששטפו את ארצות הברית ואת העולם, הוכשילד אמר שאם פסטור סטוקס הייתה חיה היום, היא הייתה יוצאת להפגין ברחובות. "היא הייתה ללא ספק מודעת היטב לאפליה הגזעית, ואני מתאר בספר איך היא התעקשה להקים סניף של החברה הסוציאליסטית הבין-אוניברסיטאית בקולג' לשחורים בדרום שהיא ביקרה בו, למרות שבעלה וסוציאליסטים זהירים אחרים התנגדו לרעיון", אמר לי.

"הם היו מיודדים עם דו בויז ותמכו בהתאחדות הלאומית למען קידום אנשים צבעוניים. והיא ידעה היטב כמה אלימים יכולים להיות כוחות המשטרה האמריקאים, אחרי שראתה אותם מתעמתים עם עובדי טקסטיל ששבתו בניו יורק – שביתה שהיא מילאה בה תפקיד", הוא הוסיף.

"רוז ידעה היטב כמה אלימים יכולים להיות כוחות המשטרה האמריקאים, אחרי שראתה אותם מתעמתים עם עובדי טקסטיל ששבתו בניו יורק – שביתה שהיא מילאה בה תפקיד"

תחילתה של מלחמת העולם הראשונה חשפה מתחים בין רוז לגראהם. כשהקרבות השתוללו מעבר לים, וגבו בסופו של דבר את חייהם של 9 מיליון חיילים ושל אזרחים רבים נוספים, הפציפיזם שלה התנגש עם המיליטנטיות שלו.

הקרע ביניהם החריף כאשר ארצות הברית הצטרפה לבעלות הברית ב-1917. אף על פי שהיה מבוגר מכדי להילחם, גראהם סטוקס התגייס למשמר הלאומי, בזמן שאשתו נסעה ברחבי המדינה והשמיעה ביקורת על המאמץ המלחמתי.

פער נוסף ביניהם היה תמיכתה של רוז במהפכה הרוסית, שלא רק הרגיזה את גראהם, אלא גם גרמה לדודו השנוי במחלוקת, ויליאם ארל דודג' סטוקס, לנקוט נגדה צעד חריף. "הדוד ויל" יידע את לשכת החקירות, הגוף שקדם ל-FBI, שסוכניה עשויים למצוא ראיות להסתה בביתה של אחייניתו ברחוב גרוב בניו יורק. אירוע גרוע יותר התרחש לאחר מכן, כאשר היא נשאה נאום אנטי-מלחמתי בקנזס סיטי, ונעצרה באשמת התנגדות למשטר תחת חוק הריגול.

רוז שוחררה בערבות על ידי בעלה, אך נדונה ל-10 שנות מאסר. למרות שהאישומים נגדה בוטלו בערעור, היא המשיכה להחזיק בהשקפותיה, למורת רוחו של בעלה. היא אף ביקרה ברוסיה הסובייטית ב-1922 כדי להשתתף בקומינטרן במוסקבה, שם פגשה את ולדימיר לנין והאזינה לנאום של לאון טרוצקי.

הנואמות המשלהבות אמה גולדמן (למעלה), במהלך אחד מנאומיה הרבים, ואליזבת גורלי פלין (צילום: ספריית וולטר פ' רויטר, ארכיון העבודה והעניינים האורבניים, אוניברסיטת ויין סטייט)

בתוך כמה שנים, הם התגרשו. גראהם סטוקס נישא מחדש, לאישה מהמעמד החברתי שלו, ופיתח עניין בשילוב של הינדואיזם ונצרות. בספר הזיכרונות שלו לא הזכיר כלל את רוז, למרות שבספר זיכרונותיה – שלא פורסם – הוא מוזכר רבות.

גם היא נישאה בשנית, לפקיד אמריקאי קומוניסט צעיר ממנה בהרבה, שנודע בהיסטוריה כוויקטור ג'רום. הזוג החדש חי בעוני, וכשפסטור חלתה בסרטן היה עליהם לגייס כסף לטיפולים. הוכשילד כותב שספק אם בעלה לשעבר עזר בכך, אבל אחותו הלן הציעה עזרה כלכלית. באופן אירוני, הטיפול של פסטור סטוקס כלל ביקורים בגרמניה, אצל ד"ר הנס הולפלדר, שהיה עתיד לשמש קצין אס-אס; הוכשילד כותב שככל הנראה רוז לא הייתה מודעת לאנטישמיות שלו.

ב-1933, כאשר רוז היא מתה בגרמניה, היטלר כבר היה בשלטון מזה כמה חודשים. הרשע שוב עמד להשתלט על העולם, ונדרשו קולות שידברו נגדו.

הוכשילד מקווה שספרו יעורר השראה ברוז פסטור סטוקסיות של היום. "למרבה הצער, הרבה מהבעיות שהיו אז בארצות הברית עדיין קיימות היום", הוא אומר לי.

לדבריו, "יש היום פערים הולכים וגדלים בין האחוזון העליון לבין כל השאר. זה גם היה המצב כשרוז וגראהם נישאו ב-1905. האנטישמיות, הפרנויה לגבי מהגרים והלהיטות לגרש אנשים מהמדינה, עוד איתנו. כל הבעיות האלה עדיין כאן".

"יש היום פערים הולכים וגדלים בין האחוזון העליון לבין כל השאר. זה גם היה המצב כאשר רוז וגראהם נישאו ב-1905. האנטישמיות  והפרנויה לגבי מהגרים עדיין כאן"