מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב דורון ידיד, הגיב שלשום, ה-24 לאוגוסט, בוועדת הפנים של הכנסת, לטענות לאלימות מצד המשטרה בהפגנה. ידיד התייחס גם לתקרית שבה תועד סגן ניצב ניסו גואטה, קצין אגף המבצעים של מרחב ציון, מתנפל על מפגין ומכה אותו בברוטליות באגרופיו.
לדברי ידיד:

"גואטה הפעיל את מלוא שיקול דעתו".

מעצרים אחרי צעדת המחאה בי-ם; קצין בכיר במשטרה הכה מפגינים • @omrimaniv ו@Yossi_eli עם כל הפרטים >> https://t.co/eQFE9qOkG7 pic.twitter.com/VWhfPYF7x0

— חדשות 13 (@newsisrael13) August 22, 2020

סרטון חדש של ניסו גואטה תוקף את בר משה בשנית לאחר שהוא כבר עצור. רק הבוקר דורון ידיד הכריז שגואטה יחזור להפגנה בשבת ושהוא טוען שתקפו אותו לפני. הפצה חובה pic.twitter.com/JJcS4F9qEJ

— ‏‎أوري جبعاتي Ori Givati (@origivati) August 24, 2020

בתמונה הזאת סנ"צ ניסו גואטה לוחץ וחוסם את העורק התרדמני של המפגין. אחד משני העורקים בשני צידי הצוואר המובילים דם וחמצן לראש ולמח ולחץ ממושך עליהם עלול לגרום לעצירת הדם לראש ולמח ולשבץ מוחי. pic.twitter.com/o8OUJZSLYB

— Naomi Alon (@naomilster) August 24, 2020

מה זה 'הפעיל את מלוא שיקול דעתו'? אלו הן מילים ריקות המעידות על נביבות מי שאומר אותן.

הבעיה היא, שבעקבות הפעלת שיקול הדעת הזה סנ"צ גואטה החליט לפעול באלימות ברוטלית, להתנפל על מפגין, להכות אותו באגרופיו, ולנסות לחנוק אותו.

גם ניצב ידיד הפעיל את מלוא שיקול דעתו, ולמרות שהחקירה נגד סנ"צ גואטה בגין תקיפת מפגינים עדיין נבדקת במח"ש, הוא החליט, מן הסתם בעקבות הפעלת מלוא שיקול דעתו, על עקיפת מח"ש, סימן למח"ש את מה שמצופה ממנה, והחזיר את גואטה לתפקידו. כדבריו:

"ככל שההרחקה שלו מסתיימת היום הוא יחזור לתפקוד מלא".

מומלץ לניצב ידיד לקרוא את הספר 'מצעד האיוולת', המתאר מקרים בהם מנהיגים הפעילו את מלוא שיקול דעתם והחליטו החלטות קטסטרופליות. ואולי לא צריך להרחיק לכת, גם ההיסטוריה שלנו, הרחוקה והקרובה, מורות על החלטות שגויות שהתקבלו לאחר הפעלת מלוא שיקול הדעת.

גם ניצב ידיד הפעיל את מלוא שיקול דעתו, ובשעה שהחקירה נגד סנ"צ גואטה בגין תקיפת מפגינים עדיין נבדקת במח"ש, החליט, מן הסתם בעקבות הפעלת מלוא שיקול דעתו, על עקיפת מח"ש

אפשר וצריך להפעיל שיקול דעת, ולהגיע להחלטות ותוצאות אחרות, כפי שמלמד אותנו טבח כפר קאסם.

ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש. גדוד משמר הגבול, בפיקודו של רב-סרן שמואל מָלִינקי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים, כולל נשים וילדים.

למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו.

מפקד הפלוגה הצפונית של הגדוד, יהודה פרַנקֶנטַל, הורה למפקדי המחלקות שלו לא לירות בכפריים החוזרים מעבודתם לאחר כניסת העוצר, אלא ללוותם לבתיהם.

מפקד הפלוגה הדרומית, חיים לוי, אישר למפקדי המחלקות שביקשו ממנו הנחיות, לפעול בהתאם לשיקול דעתם.

מתוך 8 מפקדי המחלקות של הגדוד, רק אחד, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים.

מתוך 8 מפקדי המחלקות של הגדוד, רק אחד, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים

אנשי מחאת הדגלים השחורים מסרו בתגובה להודעה כי גואטה ישוב להפגנות:

"לצערנו הרב ניצב דורון ידיד נמצא בסיטואציה בלתי אפשרית, בה מופעלים עליו לחצים אדירים ממפלגת הליכוד 'לפעול על פי מדיניות הליכוד' (לפי דבריו של השר אלי כהן מהיום). ההחלטה להחזיר שוטר אלים לתוך הפגנות לא אלימות היא שגויה. אנו קוראים להרחיק את גואטה מההפגנות עד למיצוי החקירה נגדו בגין תקיפת מפגינים ע"י מח"ש. נפעל לכך באמצעים העומדים לרשותנו".

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

השבוע נודע, כי בית משפט השלום בקריות השתמש בחוק הלאום, כדי להכשיר מחיקת תביעה של שני ילדים ערבים מכרמיאל. הילדים, שני אחים בני שש ועשר, תבעו את העירייה באמצעות דודם על החזרי הוצאות על נסיעות למוסדות לימוד שאליהם הם נאלצים לנסוע, מאחר שאין בתחומי כרמיאל אף מוסד לימוד ערבי.

ביהמ"ש השלום בקריות השתמש בחוק הלאום להכשרת מחיקת תביעה של שני ילדים ערבים מכרמיאל. הילדים, אחים בני 6 ו-10, תבעו החזרי נסיעות למוסדות לימוד, כי אין בכרמיאל אף מוסד לימוד ערבי

כמותם יש עוד מאות תלמידים ערבים שלומדים מחוץ לעיר מחוסר ברירה, ועיריית כרמיאל מסרבת לממן להם הסעות. הטעמים למחיקת התביעה היו שמירה על צביונה היהודי של כרמיאל בהתאם לחוק הלאום. הרשם הבכיר יניב לוזון כתב בהחלטתו:

"כרמיאל, עיר יהודית, נועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל. הקמת בית ספר בשפה הערבית… (וכן) מימון הסעות לתלמידים ערביים, לכל דיכפין ובכל אתר, עלול לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר. סעיף 7 לחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי קובע: 'המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה'. פיתוח ההתיישבות היהודית וביסוסה הינו ערך לאומי המעוגן בחוק יסוד ויש בו כדי להוות שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית כולל לעניין הקמת בית ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".

מחיקת התביעה עוררה בצדק זעם רב בקרב ערביי ישראל וחוגי השמאל. אבל אני רוצה להעיד משהו על כרמיאל. אותה עירייה, המסרבת לממן הסעות תלמידים ערבים מתחומה לבתי ספר מחוצה לה, היא זו המקיימת את קונסרבטוריון כרמיאל, שילדים וילדות יהודים וערבים לומדים ומנגנים ומופיעים בו יחד. אותה עירייה, היא זו המקיימת חוגי כדורגל מעורבים. לכן, כשם שעיריית כרמיאל מקיימת דו-קיום בכול שדרות החיים בעיר, מחינוך מוסיקלי ועד חינוך לספורט, עליה לדאוג להקמת בית ספר ערבי בתוכה, ועד אז – למימון היסעי תלמידים ערביים לבתי ספר מחוצה לה.

צודק ארגון עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, שפנה למשרד החינוך כדי להרחיב את רשימת היישובים המשויכים לעיר כרמיאל במיפוי של המשרד, כך שישקף את רישומם בפועל של הילדים בבתי ספר ביישובים הערביים הסמוכים לעיר. אבל הזעם אינו צריך להיות מופנה לעיריית כרמיאל, אלא למשרד החינוך וגם ובעיקר לרשם בית המשפט, שנקט בנימוקים גזעניים ופסולים מבחינה מוסרית, בשעה שמחק תביעה צודקת זו. הבעיה היא לא כרמיאל, אלא חוק הלאום, שהוא חוק גזעני, קולוניאלי ופסול מבחינה מוסרית.

הזעם אינו צריך להיות מופנה לעיריית כרמיאל, אלא למשרד החינוך ובעיקר לרשם ביהמ"ש, שנקט בנימוקים גזעניים ופסולים מוסרית, כשמחק תביעה צודקת זו. הבעיה היא לא כרמיאל, אלא חוק הלאום

הדברים האלה צריכים להיאמר דווקא בעצרת 'בלפור בכרמיאל', מפני שהעצרת הזאת, כמו כול הצעדות, העצרות, השיירות וההפגנות ברחבי ישראל, מונעות בחזון משותף אחד: דמוקרטיה. שוויון, צדק, חירות, ערבות הדדית, שקיפות, ומנהיגות, המחויבת למצביעיה ולא בוגדת בהם.

אי אפשר לעמוד מדי שבוע על גשר מוטה גור בכרמיאל, ובצומת כרמיאל מערב, וכאן, בערב הזה, ולהניף דגלים שחורים וורודים ודגלי ישראל, מבלי להתקומם נגד אפליית הערבים בישראל ובגליל.

אי אפשר לקרוא לערביי הכפרים להצטרף למחאה מבלי להיאבק את מאבקם הצודק לשוויון זכויות, וגם חובות.

אי אפשר לקרוא להפלתו החוקית של ראש ממשלה, המתנהל כרודן, מפלג את החברה הישראלית ומשסע אותנו איש ברעהו וברעותו, קורע את מוסדות האכיפה, החוק והמשפט, מבלי לעמוד לצד שכנינו.

אי אפשר להפיל ראש ממשלה, הקורא לערבים תומכי טרור, מבקש להחדיר מצלמות לקלפיות בכפרים כדי לפגוע בזכותם להצביע, מזהיר שהם נוהרים לקלפיות, ובו-בזמן כורת בריתות מפיסטופליות עם חברי כנסת ערבים, ללא שיתוף פעולה עם הערבים. הצביעות וכפל הפנים האלה חייבים להיגמר כאן ועכשיו, כי אלה בדיוק הדברים נגדם אנו נלחמים בבלפור, בכיכרות ובגשרים.

וכעת, מכאן, מעצרת בלפור בכרמיאל, אפנה אליך, אדוני ראש הממשלה, הנאשם בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים. באתי הנה לא רק כדי לטעון בשמם של ערכי הדמוקרטיה והשוויון, אלא כדי לומר לך דבר אחד, ביבי. זה נגמר.

ללא ערבים אי אפשר להפיל רה"מ, הקורא לערבים תומכי טרור, מבקש להחדיר מצלמות לקלפיות בכפרים כדי לפגוע בזכותם להצביע, מזהיר שהם נוהרים לקלפיות, ובו-בזמן כורת בריתות מפיסטופליות עם חכ"ים ערבים

זה נגמר, כי חשבת שתוכל לפורר רוב מוחלט של 62 מנדטים, שהצביע נגד המשך כהונתך, כי הצלחת להקים קואליציה על ידי סחיטה-לכאורה ומרמה-בפועל את מי שבחרנו בהם כנציגינו, ובכך הפכת אותם לבוגדים ולגנבי קולות ואותנו לנלחמים בשיטה.

זה נגמר, כי מרגע שהצלחת להקים את ממשלתך, להכניס אותם מתחת לאלונקה, לא פסקת לרגע מחרחור ריב ומדון בינך לבין שותפיך, התכחשת להבטחת הרוטציה ושיתוף הפעולה מצדך, והמשכת לתקוף את מערכות האכיפה, החוק והמשפט, ובראשם התובעת במשפטך, פרקליטות המדינה, היועהמ"ש ובית הדין הגבוה לצדק.

זה נגמר, כי המשכת לנסות להנדס לנו את התודעה. חשבת שתוכל להמשיך בהפקת סרטוני שנאה והסתה, פוסטים מטונפים מתחת למקלדת של הבן הפרטי שלך, דברי ביזוי ושיסוי מפי שופרותיך, כי המשכת לאסור עלינו את זכות ההשוואה בין תהליכים היסטוריים, שהצמיחו מתוכם את המשטרים החשוכים והאפלים ביותר במאה העשרים, לבין הדברים שאתה מחולל כאן, וחשבת שניכנע לך.

זה נגמר מפני שניכסת לעצמך הישגים מדיניים שנרקמו על ידי קודמיך, ובו-בזמן גילית סודות צבאיים, הפרת את מדיניות העמימות של ישראל, רקמת בסתר עסקאות נשק המערערות את מבנה הכוח בצה"ל ואת תקציב המדינה, ותוך הפרה בוטה של הליכי קבלת ההחלטות בצבא.

זה נגמר כי הפקרת את ישראל בניהול הכושל שלך את משבר הקורונה, כי שברת את מטה לחמם של הישראלים ודרדרת אותם לעוני מחפיר, כי גמרת שנת לימודים לילדינו ומכרת לנו את התקווה.

זה נגמר, כי המשכת לנסות להנדס לנו את התודעה. חשבת שתוכל להמשיך בהפקת סרטוני שנאה והסתה, פוסטים מטונפים ממקלדת בנך הפרטי, דברי ביזוי ושיסוי מפי שופרותיך

זה נגמר כי תכף המשפט שלך מתחיל, ויהיה עליך להתייצב בו, ותכף ועדת החקירה של משרד הביטחון תתכנס ואחריה גם תוקם ועדת חקירה ממלכתית, ואז ייצאו כול השדים מן הבקבוק. השדים שאתה יצרת ואתה דחפת לבקבוק הסתרים המבעבע הזה, יחד עם כול סודותיך, אדוני ראש המכשלה.

זה נגמר גם מסיבה אחת פשוטה. אתה בהיבריס, אדוני ראש הממשלה. השתכרת מן הסקרים, נבהלת מן הנסיקה של בנט, ואז ערערת את ההסכם הקואליציוני שחתמת עליו והבטחת כי תעמוד בו, וברוב נוכלותך אתה עוד מאשים בבחירות הקרבות את שותפיך לקואליציה המגונה הזאת.

האמנת, ואתה כנראה עדיין מאמין, שגוש הימין בהנהגתך ינצח גם את הבחירות הבאות, ואז תוכל להשלים את בניית הרודנות שלך על ידי חקיקת פסקת ההתגברות והחוק הצרפתי, השלמת כול המינויים במערכת החוק והמשפט באנשים מטעמך וביטול משפטך. התבוננת מסביב, וחשבת שאין לך מתחרים, שגוש השמאל-מרכז מרוסק, שאמנם המחאה נגדך אדירה, אבל היא מפוזרת, מבוזרת ולא מכוונת פוליטית, נחמדה ולא אלימה, מרוסנת ומאופקת, ולכן אין בכוחה לסכן אותך.

אני שמח להודיע לך שטעית, אדוני ראש המכשלה. מכאן, מעצרת בלפור בכרמיאל, אני מתכבד להודיע לך, שבעוד אתה ושופרותיך מפמפמים לנו סקרים מדומיינים, המבוססים על תמונת האתמול ומהנדסים קדימה את ניצחונך, קמנו, אנשים ונשים טובים וטובות, מתוך המחאה, והקמנו את האלטרנטיבה החדשה, שתקלוט אליה את כול המוחים והמוחות נגדך. קוראים לה המפלגה הדמוקרטית.

היא כבר מופיעה ברשומות, ומחר בבוקר יתחיל מבצע גיוס החברים והחברות שלה. היא לא הוקמה על ידי אהוד ברק, אלא על ידי אהוד אחר, פרופסור אהוד שפירא, חוקר דמוקרטיות ממכון וייצמן. והיא לא ממומנת על ידי אף אחד, אלא על ידינו, כמו כול דבר אחר שמומן במחאה הזאת. בגיוס המונים. ההמונים שרוצים אותך מחוץ למעון ראש הממשלה.

בעוד אתה ושופרותיך מפמפמים לנו סקרים מדומיינים, המבוססים על תמונת האתמול ומהנדסים קדימה את ניצחונך – קמנו, אנשים ונשים טובים וטובות, מתוך המחאה, והקמנו אלטרנטיבה, שתקלוט את המוחים נגדך

הדמוקרטית היא מפלגה שקופה. והיא מפלגה של כלל אזרחי ישראל, כפי שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת כול אזרחיה. יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים. ערכיה הם הערכים ששכחת. שוויון, צדק, חירות וערבות הדדית. כול מי שמוכנ/ה לחתום על הערכים האלה מוזמן/ת להיות חבר/ה בה. וכול אחד ואחת מאתנו גם יכול/ה להעמיד את עצמו/ה לפריימריז שקופים במסגרתה. כך נקבע את הנהגתה, את רשימת המועמדים והמועמדות לשרים ולשרות מטעמה ואת רשימת חבריה וחברותיה לכנסת.

דיברנו עם כולם, עם כול מי שרוצה בהחלפתך. כולם יוכלו להתמודד אצלנו, כי אנחנו פלטפורמה דמוקרטית פתוחה. הריבון, חברי וחברות המפלגה, הם שיחליטו מי ינהיג ותנהיג אותנו, והם גם יחליטו מה יהיה מצעה.

במפלגה שערכיה הם שוויון, חירות, צדק וערבות הדדית, אי אפשר לשלוט על עם אחר. אי אפשר לקבל יחסי כובש-נכבש, שולט-נשלט, הדרה מגדרית או אחרת. אי אפשר לקבל היעדר זכויות, חוסר שקיפות, או ריכוז הכוח הפוליטי בידי שליט יחיד. במפלגה הדמוקרטית כולם שווי ערך, כולם קובעים את הדרך, ובלבד שתהיה דרך של שוויון, חירות, צדק וערבות הדדית.

אתה האמנת שתוכל לסגור לשלושים שנה את הפרוטוקולים של קבינט הקורונה, ולהמשיך להפיק סרטונים ונאומים ופוסטים של שנאה, ובזה לבצר את שלטונך. אנחנו נראה לך בדיוק את ההפך מזה. איך ניתן למגר אותך ואת השלטון הרודני, שלטון היחיד הסכסכני שלך, בהנהגה הצומחת, לא מוצנחת, מתוך הציבור, ופועלת למענו מתוך מחויבות ושקיפות מלאה.

ולכן זה נגמר, ביבי. אתה ושרה ו"הילד" שלכם יכולים להתחיל לארוז. תוכלו לבחור באיזה מן הבתים באימפריית הנדל"ן הפרטית שלכם תגורו. בקיסריה, בעזה או בפורצים, או שמא בחו"ל. אבל את הבית שלנו בבלפור אתם תפנו. כי באמת התעסקתם עם הדור הלא נכון, ובאמת אתם החורבן, ואנחנו התקווה.

הערב, מעצרת בלפור בכרמיאל, אני שמח להודיע לך. זה נגמר, ביבי. צא צא, איש הדמים. צא מבלפור, ועמוד למשפטך ולגורלך.

לסיום, אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולקרוא בצו 8 דווקא מכאן, מכרמיאל, מבירת הפריפרייה, לאנשים הבאים. שקמה ברסלר, אורלי בר לב, ישי הדס, גונן בן יצחק, דניאל חקלאי, יאיר נהוראי, גבי לסקי, קוסטה בלאק, יעל ראפ, רועי פלג, יניב סגל, גיל ברדה, אופק פרידמן, אלק יפרמוב, יגאל רמבם, סדי בן שטרית, אייבי בנימין, אמה טוקטלי, דקלה דיין, מאיה מן, לוסי אהריש, ניצן וייסברג, נעה רוטמן, כלנית שרון, קורל אלקובי, אור בירון, לירון אחדות, זיו ברטפלד, אייר סמל ועוד חברים וחברות יקרים ויקרות לי מאוד, מן הפעילים והפעילות המרכזיים במחאה.

ולכן זה נגמר, ביבי. אתה ושרה ו"הילד" שלכם יכולים להתחיל לארוז. תוכלו לבחור באיזה מן הבתים באימפריית הנדל"ן הפרטית שלכם תגורו. בקיסריה, בעזה או בפורצים, או שמא בחו"ל. אבל את הבית שלנו בבלפור אתם תפנו

חודשים ארוכים אנחנו שרים יחד שאנחנו התקווה, שהם נפלו על הדור הלא נכון. עכשיו הגיע הזמן לצעוד אל קדמת הבמה. לא לשלוח בשמנו את הוותיקים אל הכנסת ואל הממשלה. אהוד ברק וציפי לבני, גבי אייזנקוט ורון חולדאי, דני יתום ואחרים יכולים להצטרף אלינו, להעניק לנו מניסיונם עתיר השנים. אבל הם לא יכולים לבוא במקומנו.

כול אחד ואחת מכםן כבר חרגתם מחייכםן כדי לעלות שבוע אחרי שבוע לבלפור, לכיכרות ולגשרים. כול אחד ואחת מכםן כבר הוכיחו אומץ לב, מחויבות, נחישות, יצירתיות ושרידות, והשתפשפתםן היטב במהלך המחאה. עכשיו אני קורא לכםן לעשות את הצעד הבא, ההכרחי והמתבקש מאליו – בואו הצטרפו לדמוקרטית והעמידו את עצמכםן לבחירות לראשות המפלגה בפריימריז, בואו לכנסת ולממשלה, הטוו את החזון והנהיגו את התיקון הדרוש כול כך לחברה בישראל.

אילן שיינפלד (1960) הוא סופר ועורך, לשעבר עורך ספרותי ב"על המשמר" ודובר "הקאמרי," כיום עורך ומורה לכתיבה, ואב יחידני גאה לתאומים שנולדו בפונדקאות בהודו. חתן פרס ראש הממשלה לסופרים (1990, 2015), ותושב הגליל המערבי. מרגיש שהדמוקרטיה היא מה שלוקחים לך כשאתה עסוק בגידול ילדים.

אני רופא משפחה שעובד בשני בתי אבות קטנים בגליל. תקופת הקורונה הציבה אתגרים ייחודיים בהתנהלות ובטיפול בקשישים בבתי אבות.

הדאגה הגדולה ביותר היא חדירת הנגיף לתוך הבית. איום זה תמיד מרחף באוויר. מנתונים מארצות הברית, עולה שכ-10% ממקרי הדבקה ומעל 40% ממקרי המוות מקורונה הם דיירי בתי אבות. גם אם הנתונים הללו שונים ממקום למקום, המסקנה הכללית נשארת איתנה ובעינה: דיירי בתי אבות ביחס לאוכלוסייה הכללית נמצאים הן בסכנה גבוהה יותר לחלות בקורונה, והן בסכנה גבוהה יותר למות ממנה. ואם אדם אחד נדבק בתוך בית האבות, קרוב לוודאי שתהיה הידבקות לאחרים, לפעמים באופן מסיבי.

דוגמה מוחשית לכך היא אירוע בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland שבמדינת וושינגטון, שהתרחש בחודש מרץ. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו! הידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון.

דוגמה מוחשית לכך שהידבקות בבית אבות עלולה להיות הרת אסון היא אירוע שהתרחש במרץ בבית אבות ע"ש קירקלנד Kirkland במדינת וושינגטון. מתוך כ-180 אנשי צוות, 47 אנשי צוות חלו בקורונה. כ-80 מ-120 הדיירים חלו במחלה ו-35 נפטרו

מכורח מציאות קטלנית זו נגזרו נהלים דרקוניים, שכללו בהתחלה איסור כניסה לבני המשפחות ולצוות הלא חיוני, שימוש באמצעי מיגון – עטיית מסכות, כפפות ולעיתים חלוקים, ושימוש רב של תרכיבי סבון ואלכוהול למיניהם ועוד.

אם עד פרוץ המגיפה משרד הבריאות פעל כמבצע בקרה-ביקורת, במהלך המגפה גישתם עברה לבקרה-תמיכה. כתופעה חדשה, היה מורגש שהמשרד לא היה ערוך מראש להתמודד עמה, במיוחד בהתחלה. כמעט בכל יום יצאה הנחייה אחרת, כאשר לפעמים ההנחיה החדשה סתרה הנחייה קודמת, לא היתה ניתנת ליישום ולא תמיד התעכבה על השלכותיה בשטח. יחד עם זאת, לדעתי, בד"כ עקרונות ההנחיות היו סבירים.

לפני הקורונה, הפרוטוקולים בבתי אבות היו יציבים ורק מדי פעם נכנס נוהל חדש, שגם אז לא ערער את שגרת העבודה. לעומת זאת, עם כניסת עידן הקורונה היה צורך לבצע שינויים מרחיקי לכת ובאופן מיידי. דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מבית החולים או מהבית עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. מחד, לא תמיד הייתה אפשרות טכנית ליצור בידוד כפי שנדרש ומאידך היה לחץ מצד בתי החולים לשחרור קשישים לקהילה שאינם זקוקים לאשפוז או להעביר קשישים שלא הסתדרו בביתם.

כל אחד משני בתי אבות שבהם אני עובד פעלו בצורה אחרת. בבית האבות בקיבוץ, הצוות המוביל – מנהלת הבית, האחות האחראית ואני ישבנו באופן קבוע, עשינו הערכת מצב כולל לעבור על ההנחיות החדשות וגיבשנו דרכי פעולה המניחות את הדעת שהשתנו מיום ליום בהתאם לחוזרים המתעדכנים. היה חשוב ביותר לעבוד בצוותא.

כמנהל רפואי תפקידי היה להתוות מדיניות ולאשר דרכי פעולה נכונות מבחינה רפואית ואשר ניתנים ליישום. דוגמה של חשיבות מעורבותה של מנהלת המוסד הייתה הבנתה המיידית בחיוניות אספקת מלאי של אמצעי הגנה כגון מסכות, כפפות, חלוקים וחומרי ניקיון מיוחדים למרות שהפריטים הללו לא תוקצבו. זה אינו עניין של מה בכך. בשונה מגישתה, היו מקרים אומללים בחו"ל שבהן הנהלות לא שעו לאזהרות וסירבו לרכוש ציוד מגן. התוצאה הייתה התפשטות קטלנית של הנגיף.

ובאשר לאחות האחראית – אחד מתפקידיה החשובים היה לגייס את שיתוף הפעולה מתוך רצון והבנה של האחיות האחרות ושאר העובדים. אצלנו אף איש צוות לא סירב להגיע לעבודה למרות הסכנה והסרבול. כולם שיתפו פעולה גם אחרי סיום עבודה כאשר נזהרו לא לבוא במגע עם אנשים שעלולים לשאת את הנגיף. היום, שמונה חודשים אחרי פרוץ המגפה, אף עובד (בד"כ עובדת) לא נדבקה בינתיים מקורונה. צעדים אלו נראים סבירים אך בתחילת המשבר הם נראו שרירותיים והזויים.

דוגמה לקושי הייתה הכנסת דייר חדש לבית האבות מביה"ח או מהבית, עם הנחיות קשוחות באשר לבידודו, עד שהוכח שלא נושא את הנגיף. לא תמיד התאפשר טכנית ליצור בידוד כנדרש, אך היה לחץ מצד בתיה"ח לשחרור קשישים

בבית אבות השני בתקופה הראשונה נקטו בגישה קיצונית יותר. מדובר בבית אליעזר, בית אבות שמיועד רק לניצולי שואה. כמעט כל הדיירים נמצאים במצב רפואי ונפשי גבולי ביותר ונדרשת סביבה מיוחדת ובטוחה על מנת לשמור אותם בחיים. אילו הנגיף היה חודר, קשה להאמין שמישהו מהדיירים היה שורד. היות שיש למוסד מערך מתנדבים שחי במעון ליד בית האבות, הוחלט לא לתת לאף אחד מבפנים לצאת מחוץ לכותלי המבנים ובמקביל – מלבד רופא אחד, חל איסור גורף מבחוץ להיכנס למוסד. בכך, בתחילת המגיפה, המוסד צמצם את סכנת חדירת הנגיף לכמעט אפס.

היה קטע, שעלול היה להיות מביך, שבו צוות משרד הבריאות ביצע בקרת פתע – מה שמקובל כמדיניות המשרד. במקרה זה, הנהלת הבית נשארו דבקים לעמדותיהם ואסרו גם על נציגי משרד הבריאות להיכנס, כך שהבקרה נעשתה בחוץ בגינה ורק על פי דיווח. למזלנו, הבקרים ראו עין בעין את ההיגיון שמדיניות המוסד גם יחול עליהם. מאז כאשר הם עצמם אישרו חזרה לשגרה חלקית, המצור נפתח ובוצעה בקרה חדשה, הפעם מבפנים.

הדרישות הנחוצות למען מיגור נגיף הקורונה סותרות את העקרונות הבסיסיים שהיו נר לרגליי שנים רבות בטיפול מקצועי ועבודה (professional compassionate care) רגישה בקשישים. שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה במיוחד כאשר מדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. במיוחד איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם.

בעקבות כך, וגם לאור ניסיון שנלמד ממקרים בחו"ל, שבהם המשפחות היו מנותקות גם כאשר הנגיף השתולל בבית האבות, הוחלט בבית אבות בקיבוץ לתגבר את התקשורת היזומה של הבית ע"י טלפונים יזומים שלי, פתיחת קו טלפון נוסף למשפחות, יוזמת טלפונים עם וידיאו דרך וואטסאפ' וטאבלטים, שליחת עדכונים לכלל המשפחות וסרטונים של הפעילות שכן נעשתה.

שימוש במסכות הקשה על אפשרות של תקשורת ברורה, במיוחד כשמדובר בדיירים שגם בימים כתיקונם עלולים להיות מבולבלים ו/או כבדי ראיה ו/או כבדי שמיעה. איסור ביקור המשפחות הביא לבדידותם

העבודה עם נהלי קורונה לדוגמה – עטיית מסכות שעות רבות, שימוש רב בכפפות, חלוקים ושמירת מרחק הביאה לפעמים לסרבול מתיש בעבודה. למרות זאת, עם הזמן למדנו לשלב את הנהלים לתוך שגרת העבודה. כמה שקשה ומסורבל, אני מקבל פרספקטיבה כאשר אני מביט בהערכה בעמיתים שלי שעובדים במחלקות עם חולי קורונה כאשר עליהם להתמודד עם ביגוד מסורבל יותר, סכנת הידבקות והתמודדות עם חולים שמסתבכים ואף נפטרים.

הטיפול הרפואי עצמו גם שונה:  גם אם בימים כתיקונם אני מסתייג מלהפנות דיירים החוצה למרפאות בקהילה או לבית החולים למעט מקרים בודדים, כעת נדרשו עוד פחות הפניות, במיוחד בתקופה הראשונה. היו מחלקות לא זמינות בבית החולים מפני שהוסבו לקורונה, ומרפאות מומחים בקהילה שלא עבדו כך שלא תמיד בכלל היה לאן להפנות דייר. מגבלות אלו בשילוב עם פחד מהנגיף ואיסור ליווי המשפחות הביאו ללחץ אדיר לא להפנות, ובכך היה עלי לקבל אחריות מקצועית באופן בלעדי, במקום להיעזר ברופאים אחרים.

בתחילת המשבר היה לנו מקרה של דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת – לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, היה נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד. החלטנו להגמיש את הכללים לגביה.

ניצלנו דלת צדדית בבית האבות שהיתה בסמוך לחדרה, כדי לאפשר למשפחה להיכנס ביממות האחרונות ולשבת עמה ככל שרצו בתנאי שהיו להם מסכות ושמרו על מרחק. רק אחרי פטירתה, כאשר השכלנו להבין שתהיה לוויה ושבעה בהרכבים מצומצמים, הבנו שהשפעת הקורנה נמשכת גם לאחר פטירה החולה. במקרה זה, לפחות היא יכולה היתה למות בכבוד, מוקפת משפחה אוהבת.

בתחילת המשבר היתהה לנו דיירת וותיקה שחלתה, הגיעה לסוף דרכה וגססה ממחלה אחרת, לא קורונה. למרות שאז חל איסור על ביקור משפחות, נראה לנו אכזרי ביותר לתת לה למות לבד

בתקופת הקורונה דיירי בתי האבות סובלים מהשלכות הקורונה – גם בבתי אבות שבו הנגיף לא נמצא. מטרות הטיפול הן למנוע חדירה של נגיף, לצמצם את הקשיים המיוחדים ככל שניתן, גם אם נדרש לעשות זאת באמצעים טכנולוגיים מרוחקים, ובמקביל לתת תחושת בטחון, תחושה ביתית והמשך טיפול מסור רב מקצועי וגם פליאטיבי (תומך) בדיירינו. לעמוד בהצלחה מהווה אתגר אישי, צוותי וניהולי.

ד"ר ג'ים שלום הוא מומחה לרפואית המשפחה בעל עניין מיוחד בטיפול בסוף החיים.