מי לא זוכר את המשפט הידוע מתחום מכירת המכוניות "מכונית יד ראשונה מרופא". אמירה שבאה להמחיש את איכות המכונית המשומשת העומדת למכירה. מכונית שנשמרה בקפידה על ידי אותו רופא, שגם לא נסע בה הרבה כי היה עסוק בטיפול בחולים. המשפט ההפוך הוא "ממנו? בחיים לא הייתי קונה מכונית משומשת". משפט שנועד להביע חוסר אמון מוחלט באדם כזה או אחר. במאמר הזה אני בוחן את הסוגיה הזאת כשמוכר המכונית (הדמיונית) הוא ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו.

בנימין נתניהו הבין מהר מאוד, שבישראל קונים מוצרים מבלי לבדוק את איכותם, מה שחשוב זו המעטפת. לכן הוא למד מאחת המורות הטובות את מה שאז, לפני הרבה שנים, רבים עדיין לא הבינו: איך עומדים מול מצלמה.

נתניהו הבין מהר מאוד שבישראל קונים מוצרים מבלי לבדוק את איכותם, מה שחשוב זו המעטפת. לכן הוא למד מאחת המורות הטובות את מה שאז, לפני הרבה שנים, רבים עדיין לא הבינו: איך עומדים מול מצלמה

זה נושא שברור לכל מי שמבקש או מבקשת להגיש תכניות טלוויזיה, אך פוליטיקאים לא היו ערים כל כך למדיה הטלוויזיונית. נתניהו חיבר את הידע שלו בשיווק מעבודתו בחברת הרהיטים רים לטכניקה, שאותה למד מהמורה – ומכאן סלל את דרכו אל הצמרת. מאז החל את דרכו מכר מילים, משפטים ולפעמים גם רעיון ששמע או קרא עליו, או שמישהו סיפר לו עליו.

כאיש שקולט מהר טרנדים, נתניהו ידע בכל רגע לומר את הדבר הנכון, בקצב, בהיגוי ובמנח הגוף והפנים המדויק. בהתחלה זה היה קשה, אך במדינה שבה אזרחים צמאים למידע חלקי ומהיר – האיש קלט ונקלט היטב ממש כמו צמח שאין לא מתחרים. הוא לא בא מהצבא, הוא גם לא בא ממש מהעסקים, הוא בא וידע להתברג. האסון שפקד אותו ואת משפחתו ובעצם את כולנו, נפילתו של האח יוני נתניהו ז"ל הפכה את ביבי למישהו ידוע, מישהו ששילם את מחיר השכול.

נוסיף על כך את השהיה הארוכה בארצות הברית, האנגלית השוטפת, גבר שהתגרש פעמיים והתחתן שלוש פעמים. כל אלה הוסיפו לתדמית של מישהו חדש בציבוריות הישראלית. הוא לא ממש צבר מחוספס, הוא סוג של ישראלי חדש, לבוש בחליפות ומעשן סיגרים שקיבל במתנה מחברים. ציפה שבכל מקום יכבדו אותו ויאהבו אותו. לתקשורת הוא סיפק דמות של מרואיין שאומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון. את אף אחד לא עניינה העובדה שבכל פעם אלה היו מסרים שהתאימו לו למטרות האישיות שלו.

ההצלחה שלו, של הפוליטיקאי המבטיח, הופעה מדויקת להפליא, יכולה לשמש מודל שיווקי בלימודי מנהל עסקים. זו אסטרטגיה הקיימת גם בטבע כשהסחלבים מושכים מאביקים שעושים את מלאכתם אך אינם מקבלים גמול, כמקובל בעולם הפרחים.

כאיש שקולט מהר טרנדים, נתניהו ידע בכל רגע לומר את הדבר הנכון, בקצב, בהיגוי ובמנח הגוף והפנים המדויק. בהתחלה זה היה קשה, אך במדינה שבה אזרחים צמאים למידע חלקי ומהיר – האיש קלט ונקלט היטב

בנימין נתניהו הצמיח את הכלכלה הישראלית על ידי צמצום הוצאות הממשלה, במיוחד בענפים החברתיים – חינוך, בריאות, רווחה. הוא פינק את הסטאראפיסטים ואלה מכרו את החברות המצליחות שלהם לבעלי עניין בחו"ל, תוך שהוא מדבר בלשון חלקלקה על הצורך בטיפוח החדשנות כדי לייצר מקומות עבודה חדשים. במקרים רבים מאוד הישראלים גרפו קופה נאה והסטארט-אפ נדד לחוץ לארץ כדי לקלוט שם עובדים.

במילים אחרות, ישראל של נתניהו עוזרת לסטארט-אפים באמצעות קרנות ממשלתיות כאלה ואחרות, ולא תורמת ליצירת מקומות עבודה חדשים באמצעותם. בעלי הרעיון הם היחידים שמרוויחים מהאקזיט. אהה, וישראל גם מקבלת את המיסים, בתנאי שהחברה רשומה במלואה בישראל ולא באיזו מדינה אחרת שפטורה ממחויבות אלינו.

ובואו נשוב אל הצמיחה וצמצום "האדם השמן",  הכינוי שנתניהו הצמיד לסקטור הציבורי שלטעמו היה מנופח. למה? כי מישהו סיפר לו שהתורה הניאו-ליברלית דוגלת בצמצום כוחה של הממשלה, הקטנת רגולציה ומתן חופש לשוק לפעול. וכך הסקטור הציבורי קוצץ וקוצץ. ההצלחה הייתה אדירה, הוצאות הממשלה הצטמצמו, הוצאות האזרחים גדלו, הכלכלה צמחה, הרפואה בישראל שהיא מהמתקדמות בעולם מבחינת הידע דעכה מבחינת השרות לציבור. פחות רופאים ופחות מיטות לאשפוז, או בקיצור: השירותים הציבוריים הצטמצמו. מתי גילה את זה מר נתניהו? כשהחלה המגפה אמרו לו הרופאים שחסרות מכונות הנשמה.

תופעה דומה התרחשה גם בתחום החינוך, כשישראל של נתניהו, ה"סטארט-אפ ניישן", נדחקת לשוליים בבחינות בינלאומיות. כך גם בתחומי הרווחה, כשישראל נמצאת בין המדינות שיש בהן שיעור עוני גבוה. העניים לא מדביקים את רצף ההתעשרות של קבוצות קטנות. במילים אחרות, האקזיטים משאירים את העניים מאחור.

הסקטור הציבורי קוצץ וקוצץ. ההצלחה הייתה אדירה: הוצאות הממשלה הצטמצמו, הוצאות האזרחים גדלו, הכלכלה צמחה, הרפואה בישראל, מהמתקדמות מבחינת ידע, דעכה מבחינת השירות לציבור. כנ"ל גם בתחום החינוך

אם ננסה לבחון את התהליך, נראה שעיקרו נשען על גישה ניאו-ליברלית, אך דומה שדפוס החשיבה של נתניהו נשען על החלטות שלא יגרמו לו עימותים חזיתיים, שבהם הוא חלש מאוד. אפשר לראות את המהלכים כמדיניות ניאו-ליברלית אד-הוק.

הוא גם מחפש את קירבתם של מנהיגים טוטליטריים בעולם, מנהיגים שבזים לאזרחים, ומקבל מהם גיבוי. הגיבוי הזה משמש אותו ביום יום ליצירת התדמית של מנהיג נערץ. את המסר הזה הוא טורח לחזק בפוסטים שהוא מעלה ברשתות החברתיות. יתר על כן, צורת הדיווח הזאת מאפשרת לו לדבר בלי הפרעה של עיתונאים.

אז הנה כי כן אפשר לראות איך מנהיג יכול למכור לאזרחים מידע חלקי ולהבטיח  מוצר, מבלי להתעמק במפרט שלו או בסוגיה. החלק החזק שלו הוא הופעה מול מצלמה. תוצאת המהלך שהוא מוכר לא משנה, כי לכל תוצאה יש הסבר משכנע.

בתחילת דרכי התקשורתית, לימדו אותי המורים לתקשורת בקול ישראל את כלל הברזל: "עשית, לא פרסמת, לא עשית". צרוף מילים שבא להמחיש את הצורך בפרסום, בדיווח על כל פעולה שאתה עושה. כמובן שאנחנו כאן מדברים על התחום הפוליטי. נתניהו שיכלל את המשפט ל:"עשית, פרסמת, הצלחת – גם אם לא ממש עשית". נשמע מסובך? נכון, אבל זה עובד, עובד טוב. זו שיטה מעניינת של מכבסת מילים ובניית מנגנון תעמולה, שמבנה סיפור של אדם אחד כסיפור לאומי. זהו סוד ההצלחה של נתניהו, זהו סוד הכישלון שלנו האזרחים בזיהוי התופעה.

אין אני מציג זאת ככתב אישום, אך אני בטוח שאם נחייב פוליטיקאים בעמידה בכללים אתיים – לא נצטרך לבדוק שבע פעמים למה פוליטיקאי מתכוון כשהוא מתחייב למשהו.

נתניהו שיכלל את המשפט "עשית, לא פרסמת – לא עשית" ל"עשית, פרסמת, הצלחת – גם אם לא ממש עשית". נשמע מסובך? נכון, אבל זה עובד. כך עובדים מכבסת המילים ומנגנון התעמולה

אופסס, שלא אשכח את שאלת הפתיחה: האם הייתי קונה מכונית משומשת מראש ממשלתנו? שאלה פשוטה, התשובה לא כל כך. ובכל זאת אסביר. סביר להניח שהמכונית תהיה מאובזרת ומטופלת, בהנחה שיהיה מי שיממן זאת עבורו, בעל הון או המדינה. למרות זאת, תמיד ינקר בי החשש שיש כאן תרגיל שיווקי כזה או אחר, ולכן אוותר על המכונית יד ראשונה מראש הממשלה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

מה כבר לא נאמר על ההפרדה במעיינות ובכלל בסוגיית ההפרדה במדינת ישראל.
איראן זה כאן, השפלה, הדרה, שנאה ועוד. כמי שמוביל את היוזמה אשמח לכתוב כמה מילים בעניין. אז על מה בכלל מדובר?

רשות הטבע והגנים פתוחה 364 ימים בשנה, כשעיקר המבקרים הינם בשבתות וחגים וחופשים. לרשות הטבע ישנם אתרי טבע רבים שבהם ניתן לרחוץ, כמו הסחנה בצפון, עינות צודקים בדרום ים המלח ועוד.

עד כה הציבור הדתי החרדי והערבי לא היה שם. נסו להזכר מתי ראיתם אשה חרדיה או ערביה רוחצת בשמורות טבע? לא תמצאו, כי זה נוגד באופן חריף את אמונתן של הנשים. כיום אשה חרדית ואשה ערבייה מודרות משמורות טבע. כן, קרוב לעשרים אחוז מאזרחי ישראל מודרים כבר עשרות שנים ממשאבי הטבע.

עד כה הציבור הדתי החרדי והערבי לא היה שם. נסו להזכר מתי ראיתם אשה חרדיה או ערביה רוחצת בשמורות טבע? לא תמצאו, כי זה נוגד באופן חריף את אמונת הנשים. כיום חרדיות וערביות מודרות משמורות טבע

האם זה שיויוני? האם זה הוגן?

בפוסט המקיף שכתב מר אמנון פורטוגלי הוא ציטט מפסק דין של בג"ץ שחייב את מועצת קרית ארבע לאפשר רחצה מעורבת עבור ציבור שחפץ בכך, למרות שאין כל ספק שמדובר במיעוט מתושבי הישוב.

הפניה שלנו הגיעה בעקבות אותו בג"ץ ובעקבות חוות דעת שכתבה אז המשנה ליועמ"ש דינה זילבר על החובה לדאוג גם לקבוצות מיעוט.

אולם לצערנו, כנראה שישנן קבוצות מיעוט שלהם דואגים וכאלה שלא.
כך למשל בכל הארץ עברו טפסים שונים מהכיתוב אבא ואמא להורה אחד והורה שני (במשרד הביטחון, המשפטים ורשויות שונות) מדוע? מפני שישנן משפחות רבות שבהם ישנו תא משפחתי אחר והדבר יכול לפגוע בילדים ובהוריהם.

מבלי לבדוק באחוזים בכמה אנשים מדובר אין ספק שמדובר במיעוט מאוד גדול בקרב אזרחי ישראל. יחד עם זאת הבינו כל הגורמים המקצועיים כולל המשנה ליועמ"ש (דאז) דינה זילבר, שבשם החובה לדאוג לקבוצות מיעוט ישונו הטפסים הללו, כי חובה לדאוג לכל אדם שנברא בצלמו של אלוהים (ציטוט ממכתב של המשנה בעד היוזמה).

לצערנו כנראה שישנן קבוצות מיעוט שלהן דואגים וכאלה שלא. כך למשל עברו טפסים שונים מהכיתוב אבא ואמא להורה 1 והורה 2, מפני שישנן משפחות רבות שבהן תא משפחתי אחר וזה יכול לפגוע בילדים ובהוריהם

וכעת נראה האם הפיילוט שניתן לציבור הדתי והערבי במדינה, שמונה קרוב לעשרים אחוז, הינוי שוויוני.

סוכם שבמהלך הפיילוט שנערך בספטמבר, ארבעה ימים יינתנו בהפרדה. וגם זה רק בשעות הבוקר, וגם אז מדובר במקום שיש בו שתי בריכות, אחת לציבור הכללי ואחת לציבור הנפרד. וגם אז הבריכה הגדולה תלך לציבור הכללי.

לכן דבריו של אמנון במאמר, ואני מצטט "לכאורה מדובר על זמנים שונים לרחצה נפרדת באותם המעיינות ומקווי המים, כלומר, איסור על רוב המבקרים להתרחץ בשעות אלו. גם זו הצעה שיש לדחות על הסף", אינם נכונים.

רחצה נפרדת משמעותה למנוע מרוב העם להגיע למקומות בהם תונהג הפרדה באותם זמנים.

מדובר פשוט באי ידיעת עובדות.

לא יצא שום רגע שבו אשה או גבר יבואו לרחצה ולא תינתן להם כניסה. פשוט לא יקרה. בנוסף הוצע עוד פיילוט שבו מעבר לשעות הפתיחה הרגילות יפתחו שעות לציבור הנפרד. שוב, לא על חשבון הציבור הכללי.

דבר נוסף, הוא ממשיך במאמר: אבל לא מדובר בזמנים לרחצה נפרדת במעיינות ומקווי מים בשמורות טבע. מדובר בהקצאה שלהם לגברים בלבד ולנשים בלבד. באותם מעיינות ומקווי מים לא תורשה כלל רחצה משותפת בכל זמן שהוא, מאחר ששחייה מעורבת מטמאת את הבריכה.

זה שקר. אף אחד, ואני אומר זאת בוודאות, לא ביקש למנוע ביתר הימים האחרים את הרחצה של כלל אזרחי ישראל. פשוט פייק ניוז.

ולגבי סכנת המדרון החלקלק: מדובר בטענה שאיננה מחזיקה מים, שכן כבר כיום ישנה רחצה נפרדת בחלק מהערים וכן בחלק מהבריכות העירוניות. אם כבר, זו השלמה של הדבר. אגב, יש גם חוק שמחייב הקצאת מתקני מרפא (כמו ספא וכדומה) נפרדים, ואף חופי ים נפרדים, אם הוגשה בעניינם בקשה מטעם נציגי הציבור. מדובר בהשלמת החוק.

ולגבי סכנת המדרון החלקלק: מדובר בטענה שאיננה מחזיקה מים, שכן כבר כיום ישנה רחצה נפרדת בחלק מהערים והבריכות העירוניות. אם כבר, זו השלמה. אגב, יש גם חוק שמאפשר הקצאת חופי רחצה נפרדים

לסיכום, עולה שאלה אחת: האם הציבור "הליברלי" מוכן להכיל ולתת לציבור הדתי והערבי את האפשרות ליהנות ממשאבי טבע מספר ימים בודדים בשנה, תוך כיבוד אמנותו ואורח חייו. או שהוא ליברל רק לטובת מי שחושב כמוהו.
אני מאמין ויודע שרוב אזרחי ישראל חושבים כמו יו"ר הנהלת מרצ.
העם רוצה אחדות לא רוצה פילוג.
העם רוצה שוויון לא התנשאות.

שי גליק, 33, הוא מנכ"ל ארגון בצלמו, לזכויות אדם ברוח יהודית, הפועל למען ערכי צדק משפט ומאבק בשחיתות משפטית. הוא איש מחשבים שאוהב לעזור לאנשים ולא מסוגל להשאר אדיש לעוולות. הוא אוהב משחקי שחמט ואוספים, בהם, אוסף של מאות מחזיקי מפתחות. אם יש למישהו מחזיק מפתחות מדובאי הוא ישמח לקבל.

כן, אפשר לשנות את השיטה. זה הדפוס הרצוי לממשל דמוקרטי, שמתבסס על חיבורים בין מפלגות. בעיקר כשמדובר בלא מעט מפלגות, כפי שאנחנו רואים במקומותינו.

זה אפשרי, כפי שניסינו בעבר בחירה ישירה של ראש ממשלה. גם אם ניסינו וחזרנו במהרה למה שהורגלנו אליו, ערב רב של מפלגות שתלויות אלה באלה, ובאלו שעורקים מדי פעם בפעם. הנה ממש כעת חובר איש הציונות הדתית, שקיבל מנדט מבוחרי הליכוד, למפלגה הציונית דתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.

אופיר סופר כנראה בהופעת בכורה על דוכן הכנסת כחבר סיעת הציונות הדתית אחרי שפרש מסיעת הליכוד אתמול והותיר אותה עם 29 מנדטים pic.twitter.com/809HrwDXOY

— Naaman Stavy نعمان ستڤي (@NaamanStavy) June 28, 2021

למחוקקים הישראלים אין מעצורים. הם מסוגלים לחוקק, למשל, חוק שיאפשר לקבוצה קטנה להיפרד ממפלגת האם. המטרה ברורה, שימור קואליציה בכל מחיר.

דומה שהמפלגות שבהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את היכולת שלנו להשפיע באמת על הרכב הכנסת. אנחנו פועלים על פי כללי קח תן, כמו בארגונים כלכליים. כל ערך קונים בכסף ובתפקיד. אין בכך אולי רע בשוק הכלכלי אבל יש בזה הרבה רע בהתנהלות הפוליטית שבה אנחנו אמורים לדון לפני הכל בערכים. הפוליטיקה היא ראשית לכל הקצאת ערכים ואידיאולוגיה. המשאבים חשובים, אך הם נועדו למימוש הערכים.

דומה שהמפלגות בהן אנו בוחרים משתנות על פי הצרכים ההישרדותיים לאחר הבחירות, מה שמעקר את יכולתנו להשפיע הרכב הכנסת. כמו בארגונים כלכליים. כל ערך נקנה בכסף ובתפקיד

הנטייה הטבעית היא לחשוב שהנה עוד מאמר תיאורטי על אתיקה שמנותק מהמציאות. במקרים קלים יותר התגובה תהיה עוד מאמר נאיבי ותמים. הגדיל לעשות בן שיח עלום שם ברשת הטוויטר ששלח לי ציטוט שמופיע שלוש פעמים בתלמוד בבלי וכתוב בשפה הארמית "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". משפט שמייצג תפישה, על פיה לא העכבר הוא האשם בגנבה אלא החור שדרכו חדר העכבר. תפישה שפונה אל המערכת שאמור לפעול ללא פרצות, כי בני האדם לא יכולים לעמוד בפני הפיתוי. כמובן שהכוונה שלו, במילים אחרות, היא: תנקוט בגישה הראליסטית. יש גנבים ומי שצריך לשמור עלינו מפניהם זו המערכת, המדינה.

זו גישה שמחפשת את המטבע מתחת לפנס ולא נותנת מענה לתרבות הפוליטית הישראלית ובכלל. בהערת שוליים אומר, שכותבי המשפט במקור יצאו מתוך הנחה שהעכבר גונב אוכל. זו הנחה שגויה, כי הוא אוכל כשהוא רעב ומבחינתו הוא מחפש אוכל איפה שהוא מוצא. מונח הגנבה לא מצוי בתרבות שלו ושל בעלי חיים אחרים, אלא רק אצלנו בני האדם, וטוב שכך. שכן בני אדם רבים אינם יודעים שובע ותמיד רוצים יותר.

ההצעה שלי היא ללכת עם ערכי מוסר ואתיקה ולהיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. איך עושים זאת? אני מכנה את השלב הראשון: אמת. הכוונה היא שנבחרי הציבור יתחילו בדיונים בקבוצות וינסו לשקף לעצמם את המציאות. הם יכולים גם להיעזר במנחה חיצוני.

לא לחשוב על מערכת החוקים אלא לחשוב על אמירות, על מהלכים פוליטיים. כל זאת כדי לראות את התמונה האמתית, שתכלול את עצם תרבות השיח, את אי ההקשבה, את השימוש לרעה בחוקים, את ההכרה בחוקים שאינם עומדים בכללי המוסר.

ההכרה באמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית שתהיה מושתתת על קוד אתי שיבנה אט אט. קוד אתי שהוא כל מה שאנחנו חושבים ומסכימים פה אחד שהוא ראוי ומוסרי.

למשל כבוד הדדי, תרבות שיח והקשבה, כללים מוסכמים שמסדירים את כללי ההתנהגות של נבחרי הציבור. כדי להשלים את המהלך המורכב יש צורך שגם הרשות השופטת וגם הרשות המחוקקת יעברו תהליך דומה ויעצבו קוד אתי שיגדיר את הראוי וכך לכל אחת מהרשויות יהיו כללי משחק ברורים וראויים.

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

ההצעה שלי היא להיפרד לשלום מתרבות השקר והכזב. ההכרה במושג האמת יכולה לשמש כתחילת הריפוי ובניית תרבות פוליטית המושתתת על קוד אתי. כזה שיכיל את המוסכם על כולנו כראוי ומוסרי

האתיקה והמוסר הם כללי התנהגות רצויים, לעתים נשגבים, אבל הם הרף. החוקים מסדירים את כללי ההתנהגות הבסיסיים שבלעדיהם לא ניתן לחיות בחברה אנושית. החוקים קובעים את המותר והאסור בעוד האתיקה והמוסר קובעים את הראוי.

כפי שכבר נאמר, זה נראה אולי במבט ראשוני נאיבי ולא בן מימוש כי התרגלנו לכללים אחרים. אבל בעידן שאיבדנו את הסולידריות ושקענו בתחרות האינסופית למי יש יותר, חשוב לעצור מלכת ולהתחיל להבין את האמת. את כל אותם מעשים לא ראויים שעשינו, גם אם הם נשענו על חוקים כאלה ואחרים.

קחו למשל התרחשות שהיתה השבוע בכנסת. ח"כ מהקואליציה אלי אבידר נואם על הדוכן, וחברת הכנסת מהאופוזיציה, גלית דיסטל אטבריאן צועקת לו את המלים הבאות:

"אתה גוש של שינאה, אתה בנאדם שונא, אתה בנאדם מתועב, כולך שינאה, יה גוש של שינאה, שינאה, שינאה, כולך שינאה".

הציבור תמך בנו. לא נאכזב אותו pic.twitter.com/uRp72WZ0TM

— Eli Avidar אלי אבידר (@avidareli) June 29, 2021

יתכן שבהצעה זאת נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור שצורחים ומקללים, לא נראה נבחרי ציבור שמוגשים נגדם כתבי אישום ועוד. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית בכלל וברשתות החברתיות בפרט? בתי משפט שמסיימים דיונים במהירות, בהגינות וביעילות? שירותים ממשלתיים יעילים?

יתכן שכך נאבד את הממד התיאטרלי של הפוליטיקה. לא נשמע נבחרי ציבור צורחים ומקללים או כאלה שמוגשים נגדם כתבי אישום. אתם חוששים מכנסת משעממת? מממשלה שלא מעוררת סקרנות תקשורתית?

המון שאלות, ולמי שחי ברשת הדיגיטלית 24/7 הן שאלות קריטיות. הרי לאחר כל התהליך גם השיח בטוויטר, למשל, ישתנה. השיח המתגרה, השיח המעליב, יהפכו למיעוט ויתחלפו בשיח בונה. כן, אני יודע זה עוד רחוק מאתנו, אבל מקווה שלא רחוק מדי.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.