נתניהו התנתק סופית. הוא התנתק מההסכם עם כחולבן. הוא התנתק מהממשלה. הוא התנתק מתקציב המדינה. הוא התנתק מהחוק הישראלי – כנראה שכבר מזמן. הוא התנתק מניהול משבר הקורונה, "התאדה מהחדר" לדברי בכיר במערכת הבריאות. הוא התנתק מהציבור הישראלי והכניס אותו לסגר.

בימים אלה נתניהו משלים את המעבר מ-ממלכתיות ל-מלוכנות. המשא ומתן וההסכם עם האמירויות ממחישים את התהליך הזה: הוא נוהל ללא הגופים הממלכתיים, מעל ראשם ומאחורי גבם. הוא הובל על ידי קומץ מקורבים שנאמנותם-אומנותם – נאמנותם האישית לנתניהו, לאו דווקא לאינטרס הציבורי. הם מכהנים בתפקידים ממלכתיים קריטיים, אבל במה שמכונה "מישרות-אמון".

ההסכם ממחיש את תהליך ההתנתקות של נתניהו: נוהל מעל ראשם ומאחורי גבם של הגופים הממלכתיים והובל ע"י קומץ מקורבים שנאמנותם אומנותם – נאמנותם האישית לנתניהו, לאו דווקא לאינטרס הציבורי

ההיגיון שעמד ביסוד המישרות הללו הוא הצורך בשילוב ובאיזון בין נאמנות לאתוס של שירות ציבורי ממלכתי ומקצועי, לבין יחסי אמון עם ראש הממשלה. בעידן נתניהו האיזון הזה מופר ברגל גסה. זכורה פרשת מינויו של ראש המוסד יוסי כהן, שלפי פרסומים שלא הוכחשו הועדף ברגע האחרון על פני המועמד המוביל, כיוון שהלה סירב להשיב בחיוב על השאלה "האם תהיה נאמן לי אישית?". הסיטואציה המטורפת הזו מזקקת את שינוי המשטר דה-פקטו.

סיטואציה דומה מאוד מתוארת על ידי ראש ה-FBI ג'יימס קומי – גם בראיון שהעניק ל'זמן ישראל' בשבוע שעבר – שטראמפ דרש ממנו נאמנות אישית באותן מילים ממש. לקומי זה הזכיר את התנהלות ראשי המאפיה, אותם פגש בחדרי החקירות. האם נאמניו של נתניהו לא מבינים את מה שקומי הבין מיד? נסתכן בהנחה שהם מבינים מצויין. ולכן הם שותפים מלאים לשינוי המשטר ולניגוד העניינים המובנה שנתניהו שתל בלב ליבה של הדמוקרטיה הישראלית.

המשא ומתן הבעייתי שניהלו המקורבים הנאמנים על נוסח ההסכמים עם האמירויות ועם בחריין נמשך, כנהוג במקרים כאלה, ממש עד הרגע האחרון, מבלי שהקבינט המדיני-בטחוני, ממשלת ישראל או הכנסת ומי מוועדותיה הובאו בסוד העניינים. גם ההסתרה הזו היא חסרת תקדים. צייצנים תומכי נתניהו מצביעים על "תקדימים" בהסכמי אוסלו, אבל הם טועים – לבטח בתום לב. המשא ומתן על הסכמי אוסלו נוהל אכן בחשאי, אבל לא באופן הסינגולרי שבו מתנהל נתניהו.

רבין כראש ממשלה ופרס כשר חוץ היו שותפים מלאים למידע בטרם סוכמו הנוסחים ונחתמו ההסכמים, וכך גם שרים נוספים והמערכות הממלכתיות הרלבנטיות. נכון שגם אוסלו לא היה מופת של התנהלות, אבל ממתי נאחז הימין באוסלו כסוג של 'רשיון'? .

רבין כרה"מ ופרס כשר חוץ היו שותפים מלאים למידע בטרם סוכמו הנוסחים ונחתמו ההסכמים, וכך גם שרים נוספים והמערכות הממלכתיות הרלבנטיות. נכון שגם אוסלו לא היה מופת של התנהלות, אבל ממתי נאחז הימין באוסלו כ'רשיון'?

קומי היה גם הסבך המשפטי שנוצר בשעות שלפני החתימה. קומי-לכאורה, אבל לאמיתו של דבר אינדיקציה נוספת לעומק השינוי המשטרי שעוברת ישראל, כמו גם לרשלנות הפושעת שבה מתנהלים ענייני מדינה רגישים ביותר. התקשורת הישראלית דיווחה בתדהמה על היעדרה של סמכות-חתימה פורמלית לנתניהו.

דפנה ליאל מפרסמת: כשנתניהו כבר בארה"ב, התברר שרק שר חוץ מוסמך לחתום על ההסכם@DaphnaLiel

— החדשות – N12 (@N12News) September 15, 2020

קשה להאמין שנתניהו ואנשיו גילו רק אז שהממשלה, או שר החוץ מטעמה, חייבים להאציל את סמכותם לראש הממשלה כדי שיוכל לחתום על הסכם בינלאומי. ישראל איננה משטר נשיאותי, וברור שהסמכות נתונה בידי הרשות המבצעת כולה, ולא בידי ראש הממשלה.

צריך מידה רבה של תמימות כדי לחשוב שנתניהו, המכהן כבר כ-14 שנים (!) בתפקיד, "גילה להפתעתו" שעליו לקבל את אישור הממשלה. סביר הרבה יותר שהוא בחר לפעול כך כדי לא להסתבך ב"פרשת צוללות וכלי שיט 2.0", והפעם עם כלי טיס מתקדמים, F-35 ועוד. לשם כך אף ניבנה 'אליבי' בדמות שיחת טלפון תמימה בין ראש המל"ל, מנאמני נתניהו, לבין מפקד חיל האוויר, שבה נרשם לפרוטוקול כי ישראל מתנגדת למכירת חמקנים לאמירויות.

זאת כשבמקביל, כפי שדיווח הניו יורק טיימס, נתן נתניהו לארה"ב ערבויות אישיות, בשם הממשלה והמדינה אך ללא ידיעתם, שישראל תשנה את מדיניותה ההסטורית, תפגע בעקרון היתרון הצבאי האיכותי, עקרון מדיניות ממלכתי ויסודי שכל ראשי הממשלה לא העלו בדעתם לשנות – ותאפשר את עיסקת-הענק מפרת-האיזון. נתניהו מכחיש כמובן את הדיווחים, אבל מרבית המשקיפים קובעים כי האמירויות לא היו חותמות על הסכם הנורמליזציה ללא ערבויות ברורות לביצוע עסקת הנשק, ולהקפאת הסיפוח עד שנת 2024.

במקביל, כפי שדיווח הנ.י. טיימס, נתן נתניהו לארה"ב ערבויות אישיות, בשם הממשלה והמדינה אך ללא ידיעתם, שישראל תשנה את מדיניותה ההסטורית, תפגע בעקרון היתרון הצבאי האיכותי, שאף רה"מ לא חלם לשנות

תסבוכת היעדר סמכות החתימה נפתרה רק בזכות יפוי כוח שערורייתי שהעביר "שר החוץ-במרכאות" אשכנזי לנתניהו, מבלי שהוא יודע מה יש בהסכם, או בהבנות החשאיות על כלי הטיס ואמצעי הלחימה הנוספים, או על הקפאת הסיפוח.

דרמה מדינית מאחורי הקלעים: אחרי שנתניהו המריא התברר שהוא אינו מוסמך לחתום על ההסכם עם איחוד האמירויות – אלא אך ורק שר החוץ גבי אשכנזי שנשאר בארץ. זאת מכח החלטה משנת 51'. אשכנזי נתן את ייפוי הכח לאחר שהובהר בתוך ההסכם עצמו עם איחוד האמירויות שהוא מותנה באישור הממשלה. pic.twitter.com/WIr23q6n4p

— דפנה ליאל (@DaphnaLiel) September 15, 2020

באקט המינורי הזה טמונה סמליות גדולה. היא מהווה המחאת האינטרס הציבורי לידיו של נתניהו, בצ'ק פתוח. היא רגע מזוקק של שינוי משטר, של ריכוז סמכות קריטית של הרשות המבצעת בידיו של ראש הממשלה, בניגוד ליסודות המשטר.
גם ביטולה-העצמי המתמשך של האופוזיציה לנתניהו, כפי שבא לידי ביטוי בחתימה על הצ'ק הפתוח, הוא נדבך משמעותי בשינוי המשטר, ובדומה לנאמני-נתניהו בראשות המוסד והמל"ל, גם בגנץ ואשכנזי אין לחשוד בחוסר הבנה של הסיטואציה. גם הם שותפים מלאים ומודעים להפיכה דה-פקטו שמבצע נתניהו.

במישור יחסי ישראל-ארה"ב, ובישורת האחרונה לקראת הבחירות לנשיאות ב-3 בנובמבר, ההתייצבות החנפה של נתניהו לצד טראמפ תוך הימנעות מפגישת נימוסין עם המועמד הנגדי, כפי שכל ראש ממשלה ישראלי ממלכתי היה מקפיד מאוד לעשות – וכפי שללא ספק המליצו כל גורמי המקצוע הממלכתיים – היא יריקה בפרצופם של ביידן והדמוקרטים וסממן נוסף של נטישת הממלכתיות, שכולנו נשלם עליו.

יפוי הכוח הוא רגע מזוקק של שינוי משטר, ריכוז סמכות בידי רה"מ בניגוד ליסודות המשטר. גם ביטולה-העצמי המתמשך של האופוזיציה באקט החתימה על הצ'ק הפתוח, הוא נדבך משמעותי בשינוי המשטר

האם יש בהסכמים הישגים משמעותיים לבטחון ישראל? כן. אבל בשורה התחתונה, במאזן הכולל, צבר האירועים המתואר, ועוד רבים שתקצר היריעה מלפרטם, מאשררים ומקבעים את ההבנה – נתניהו מבצע שינוי משטר בישראל, והמשך כהונתו מהווה סכנה ברורה ומיידית לבטחון ישראל.

בניגוד חריף להצהרתה האומללה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בעת הדיון המכונן בסוגיית כשירות כהונת ראש ממשלה נאשם בפלילים, המבצר – מבצר המשטר הדמוקרטי הישראלי – נופל גם נופל.

לאור זאת, ההסכם הבא שחייב להיחשף מיידית לציבור הוא הסדר ניגוד העניינים של נתניהו, שעליו מנהלים עורכי דינו משא ומתן עם מנדלבליט. לפי הדיווחים האחרונים ההסכם הזה מחורר ואוורירי בערך כמו ההסכם עם בחריין. אבל האמת היא שברור ששום הסכם לא יוכל לפתור את הבעיה המהותית – נתניהו בניגוד עניינים מול מדינת ישראל, ועליו לצאת לנבצרות מיידית.

כיוון שנתניהו לא צפוי לשנות כיוון, ולאור החלשתן המכוונת והאפקטיבית של המערכות הממלכתיות, הנטל הוא על הציבור הישראלי הדמוקרטי, שחייב להגביר את הלחץ על נתניהו ותומכיו בכל האמצעים החוקיים, עד לעצירת מהלכי שינוי המשטר, ופתיחת פרק חדש בתולדות המדינה, פרק של תיקון גדול ועמוק, פוסט-נתניהו.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית