גם שוחרי השלום הגדולים ביותר בישראל לא יכולים להישאר אדישים לקריקטורות בעלות המאפיינים האנטישמיים המתפרסמות בעיתוני העולם הערבי, כולל במצרים ובירדן שאיתן יש לישראל הסכמי שלום.
אחד מתתי-הז'אנר של הקריקטורות הללו עוסק באיום של ישראל על "אל-חרם אל-קודסי א-שריף" – מתחם הר הבית, שבו נמצא מסגד אל-אקצא.
"המזימה נגד אל-אקצא", לפיה ישראל שואפת להחריב את המסגדים על הר הבית ולהקים שם את בית המקדש השלישי, הגבירה בעשורים האחרונים את מידת הנפיצות סביב ההר, והפכה לדגל של מנהיגים קיצוניים כמו ראאד סלאח, מייסד הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית. גם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, מנהל בשנים האחרונות קמפיין סביב הסיסמה המזוהה עם סלאח, "אל-אקצא בסכנה".
מהעבר השני, בעשור האחרון חלה התעוררות של יהודים המבקשים להתפלל בהר, וגם ההתפתחות הזו תרמה להגברת המתח. בשדה המדיני, מעמד ההר הוא אחד מסלעי המחלוקת בין ישראל לפלסטינים, וסוגיה המחוללת משברים סדרתיים בין ישראל לירדן, האחראית על העניינים הדתיים בהר באמצעות הווקף.
אם מקשיבים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ וליועצו וחתנו ג'ארד קושנר, הסכם אברהם, שנחתם בשבוע שעבר בוושינגטון, עומד לפוגג את המתיחויות סביב ההר ולפתוח בו עידן חדש. ההסכם, טוען קושנר, "ייצר מציאות שבה המסגד פתוח לכל המוסלמים לתפילה והם גם יכולים להגיע אליו… הקיצוניים והאיראנים ינסו לומר שאל-אקצא בסכנה, אבל ההישג הגדול שלנו הוא שפתחנו אותו לכל המוסלמים".
בטקס החתימה בבית הלבן חזר טראמפ על מסר דומה: "הסכמי אברהם פותחים דלת למוסלמים ברחבי העולם לבקר באתרים ההיסטוריים בישראל ולהתפלל בשלום במסגד אל-אקצא בירושלים, המקום השלישי בקדושתו לאסלאם".
בהמשך הוסיף: "במשך דורות, האנשים במזרח התיכון לא התקדמו בגלל סכסוכים ישנים, עוינויות, שקרים, בוגדנויות. כל כך הרבה דברים עצרו אותם.
"למעשה, שקרים על כך שהיהודים והערבים היו אויבים, ושמסגד אל-אקצא היה תחת מתקפה. לעתים קרובות נטען שהוא תחת מתקפה… ההסכמים האלה מוכיחים שאומות האזור משתחררות מהגישות הכושלות של העבר".
"ההסכם ייצר מציאות שבה המסגד פתוח לכל המוסלמים לתפילה והם גם יכולים להגיע אליו… הקיצוניים והאיראנים ינסו לומר שאל-אקצא בסכנה, אבל ההישג הגדול שלנו הוא שפתחנו אותו לכל המוסלמים"
"טראמפ אמר בפעם הראשונה את מה שאני לועס עשר שנים", אומר נדב שרגאי, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ועיתונאי ב"ישראל היום".
"המוני מוסלמים קונים את הסיפור שאל-אקצא בסכנה, וטראמפ מצפה שביקורים של מוסלמים מכל העולם יוכלו להזים אותו; שעכשיו יבואו המוני מוסלמים לאל-אקצא וייווכחו שאין לשקר בסיס. זה קצת נאיבי, אבל זה מה שהוא אמר".
האם הציפיה להגעתם של מיליוני צליינים מוסלמים להר הבית היא לא ויתור דה-פקטו של ישראל על ריבונותה עליו?
שרגאי: "לצערי, ישראל ויתרה על הר הבית כבר ב-67', כשמשה דיין נתן את המפתחות לווקף ונתן להם אוטונומיה אדמיניסטרטיבית דתית. הוא הניח שההתנהלות הזאת שלו תוכל ליצור חוצץ וחומה בין הממד הלאומי-טריטוריאלי של הסכסוך, לבין הממד הדתי שלו. במבט לאחור זאת הייתה מחשבה נאיבית.
"בהסכם השלום עם ירדן ב-1994, נכתב שבעת הסדר הקבע עם כל מדינות ערב, יוכר מעמדה הבכיר של ירדן מבין הגורמים המוסלמים בהר הבית, והיא תהיה האפוטרופוסית של המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. בפועל, ישראל שידרגה את המעמד של ירדן כדי לשנמך את המעמד של גורמי קיצון אחרים, כמו הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, חמאס וטורקיה.
"לירדן יש השפעה ויש לה מנגנון תיאום עם ישראל בנושא הר הבית. היא קיבלה לידיה את השיקום של הכותל המזרחי והכותל הדרומי שהתגלו בהם סדקים, ואפילו היה איזה פרק זמן שמהנדסים חששו שעלולות להיות שם התמוטטויות. ישראל גם נענתה לווטו של ירדן על בניית גשר קבע במקום סוללת המוגרבים, שקרסה ב-2004. היו תקופות שירדן השפיעה גם על התנהלות המשטרה בהר".
בעשור האחרון פרסם שרגאי שני ספרי מחקר בסוגיית הר הבית, במסגרת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. ב-2012 יצא הספר "עלילת 'אל-אקצא בסכנה': דיוקנו של שקר", בו תוארה מה ששרגאי מכנה "עלילת הדם המודרנית" על שאיפת ישראל לכאורה למוטט את המסגדים ולהקים את בית המקדש. בפועל, הוא טוען, הסטטוס קוו שנקבע בהר ב-1967 כורסם לרעת ישראל. "כיום מוגבלים גם ביקורי יהודים בהר, ושטחי התפילה של המוסלמים התרחבו", כתב בספר.
לפני כמה חודשים פרסם שרגאי בהוצאת סלע מאיר את ספר ההמשך: "טרור אל-אקצא – מעלילה לדם". לדבריו, "הספר הראשון עסק בעלילה עצמה, בסוכנים שלה, בביטויים השונים שלה, עד כמה היא פופולרית בקרב המוני מוסלמים בעולם. הספר השני עוסק בתוצרי העלילה, שהפכה להיות פס ייצור של פיגועים.
"מקור העלילה בימי המופתי הגדול חג' אמין אל-חוסייני, אז התחיל הכל, אבל היא התעצמה בעשורים האחרונים. הרבה מאוד מהמפגעים בשנים האחרונות, בעיקר מה שמכונה המפגעים הבודדים, הסכינאים, הדורסים, ינקו ושאבו השראה מהעלילה הזאת, אחרי שהוסתו להאמין שאכן אל-אקצא בסכנה. זה היה לפחות אחד המרכיבים הדומיננטיים במסכת המניעים שהביאו אותם לפעול".
זכות התפילה
כמו תיאוריות קונספירציה רבות, ה"מזימה" הישראלית להשתלטות על ההר והרס המסגד לא מבוססת על דמיון בלבד. היהודים חולמים אלפיים שנה על בית מקדש שלישי, ונותנים לכך ביטוי בתפילות, במזמורים ובפעילות פוליטית וחבלנית.
חלק מחברי המחתרת הציונית-דתית ("המחתרת היהודית") של שנות השמונים תכננו לפוצץ את מסגד אל-אקצא, וב-1982 ביצע החייל אלן גודמן פיגוע ירי בהר. חברי התארגנות נוספת, כנופיית ליפתא, נתפסו בהר מצוידים במטעני חבלה.
לאורך השנים נאבקו יהודים על זכותם להתפלל בהר, זכות מתבקשת אם שוכחים את ההקשר הנפיץ. ראש החץ בתחום הייתה תנועת נאמני הר הבית, שאת רוב שנותיה עשתה בשוליים הרחוקים של החברה הישראלית, כולל אלה של הימין.
בעשור האחרון חדר המאבק על הר הבית למיינסטרים הימני והפך לאג'נדה גלויה של חברים בליכוד, בהם יהודה גליק ומירי רגב. במקביל נחשפו ישראלים רבים לארגונים כמו "מכון המקדש" ו"התנועה לכינון המקדש", ובסוף 2014 פרסמו 50 רבנים מהציונות הדתית קריאה פומבית לעלות להר כחלק מ"דרישת המקדש".
הקריאות הגוברות ל"מימוש הריבונות" בהר גרמו למפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו, להפנות בתחילת 2015 דברים חריפים אל הפוליטיקאים:
"הר הבית הוא איום קיומי על מדינת ישראל לא פחות מהפצצה… אחרי הבחירות נכנסו לכנסת גורמים שלקחו כאג'נדה לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית… אתם מדליקים פה לא רק את מדינת ישראל ולא רק את המזרח התיכון, אלא את כל העולם המוסלמי – מיליארד איש, ועל מה? הרי אין שום סיכוי שנשנה את הסטטוס-קוו".
ואכן, בספטמבר 2015 וביולי 2017 התרחשו שני משברים גדולים בהר, שבמסגרתם התרחשו עימותים אלימים בין כוחות הביטחון לפלסטינים. ההתרחשויות ב-2015 גרמו לירדנים לנתק מגע עם ישראל, מחשש שהיא מפירה את הסטטוס-קוו המקנה לה את הניהול הדתי על ההר. שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי נזעק לתווך.
"אחרי הבחירות נכנסו לכנסת גורמים שלקחו כאג'נדה לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית… אתם מדליקים פה לא רק את מדינת ישראל ולא רק את המזרח התיכון, אלא את כל העולם המוסלמי – מיליארד איש, ועל מה?"
בסיום המגעים הודיע קרי על שורת התחייבויות שנתן ראש הממשלה בנימין נתניהו: ישראל מכבדת את התפקיד המיוחד של ירדן בהר ואת מעמד המלך עבדאללה כשומר המקומות הקדושים לאסלאם; ישראל תשמור על המדיניות המאפשרת למוסלמים להתפלל בהר וללא-מוסלמים רק לבקר בו; ישראל מצהירה שאין לה כל כוונה לחלק את ההר; והיא מחויבת להגברת התיאום עם ירדן והרשות הפלסטינית בנוגע למתרחש בהר.
"בהבנות קרי חתמה לראשונה מדינה מוסלמית – ירדן – על כך שיהודים יוכלו לבקר בהר באופן חופשי", אומר שרגאי. "ישראל, מצד שני, חתמה באופן פורמלי על מה שלא חתמה עד אז – כי הסטטוס-קוו מעולם לא הועלה על הכתב – שיהודים לא יממשו את הזכות שלהם להתפלל במקום".
המהומות ביולי 2017 פרצו בעקבות פיגוע ירי שבו נרצחו על ההר השוטרים האיל סתאוי וכמיל שנאן. בעקבות הרצח אסרה המשטרה באופן תקדימי כניסת מוסלמים להר לתפילת יום שישי, ובהמשך הציבה גלאי מתכות (מגנומטרים) שנויים במחלוקת בכניסה להר. המגנומטרים עוררו זעם אצל הפלסטינים, וטענות נוספות מצד הירדנים להפרת הסטטוס-קוו.
לאחר עשרה ימים של משבר הסירה ישראל את המגנומטרים, אך יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שהודיע כמה ימים קודם לכן על ניתוק כל הקשרים עם ישראל, קרא להמשיך בעימותים ובמחאות. ארדואן קרא מטורקיה לכל המוסלמים להגיע להר הבית, כדי להגן עליו מפני הישראלים ש"מטנפים" אותו.
נורמליזציה עם ישראל
"העולם המוסלמי חלוק בתוכו הרבה שנים בשאלה האם מוסלמים מרחבי העולם בכלל רשאים לבוא – או נכון שיבואו – למדינת ישראל ולירושלים ולהר הבית, הכבושים מבחינתם", אומר שרגאי. "המחלוקת היא האם הביקורים האלה מחזקים את הפלסטינים, או מחזקים את הנורמליזציה עם ישראל.
"השייח' אל-קרדאווי וחמאס, למשל, אוחזים כל השנים בדעה שאסור לבקר באל-אקצא ובירושלים, כי זה מחזק את הנורמליזציה ואת ישראל.
לעומת זאת, טורקיה ואבו מאזן (עבאס) החל מ-2012, וכמובן גורמים מוסלמים יותר מתונים, תומכים בביקורים וטוענים שזה מחזק את הפלסטינים.
"לאבו מאזן היה נאום מאוד מפורסם בדוחה ב-2012, שבו הוא אמר שאם מוסלמים מכל העולם באים לאל-אקצא, זה משול לביקורים אצל האסיר ואין בכך משום הכרה בסוהר, שזה ישראל. 'אל-אקצא שבוי אצל הישראלים, מחולל על ידם, הם מטמאים אותו, את המוסלמיות שלו', כך הוא התבטא אז. עכשיו הוא שינה לכאורה את גישתו, ואומר: מכיוון שזה מסייע לנורמליזציה אל תבואו".
קשה לראות מוסלמים ממדינות אחרות מתחשבים בדעתו או בדעת חמאס.
"נכון, אבל ההשפעה שלהם היא מכיוון אחר. הם מסוגלים, והם הוכיחו זאת בעבר, להדליק את מזרח ירושלים ואת ההר. לפעמים הם פועלים כל אחד לחוד, ולפעמים הם משתפים פעולה זה עם זה. ראינו במשבר המגנומטרים איך המזרח ירושלמיים, הפלג הצפוני, הרשות הפלסטינית וחמאס התאחדו בנושא הזה
"המוסלמים מסוגלים להדליק את את ההר. לפעמים הם פועלים כל אחד לחוד, ולפעמים בשיתוף פעולה. ראינו במשבר המגנומטרים איך המזרח ירושלמיים, הפלג הצפוני, הרשות הפלסטינית וחמאס התאחדו בנושא הזה
"יש להם יכולת לייצר מהומות בהר, למרות הניסיונות של ישראל לרומם שם את המעמד של ירדן כדי ליצור משקל נגד לחמאס ולגורמים פלסטיניים אחרים. כשביקרו בהר כל מיני רמי-דרג שלא אהודים על הפלסטינים, לא פעם רגמו אותם בביצים ובאבנים והבריחו אותם משם. אם זה הבלוגר הסעודי ואם זה שר ירדני".
קשה לראות את הפלסטינים רוגמים מאה תיירים מאיחוד האמירויות.
"אם זה מאה דווקא קל לראות, אבל אם יבואו אלפים זה כבר סיפור אחר".
לסוחרי מזרח ירושלים יש אינטרס חזק שיגיעו הרבה עולי רגל מוסלמים. ההנהגה תעז לפגוע בהם?
"לפעמים סדר היום הלאומי והדתי גובר על האינטרס הכלכלי. האם זה יקרה בסיפור של תיירות מוסלמית? אולי זה לא יהיה קיצוני כמו בסיפור המגנומטרים, כי זה משהו פחות ממוקד והוא גם משתרע על פני טווח זמן רחב יותר. זה לא יום-יומיים אלא חודשים ושנים, וזה יותר מורכב ומסובך".
כשאתה משקלל את כל הנתונים, אתה חושב שנראה כאן המוני עולי רגל מוסלמים מהמפרציות, או שזה יסתכם בכמה אלפים?
"אני חושב שיבואו יותר. במשרד התיירות מעריכים כי הפוטנציאל לשנה הוא שני מיליון מוסלמים בשלב הראשון, ממדינות המפרץ ואולי מעוד מקומות שיבואו בעידוד ההסכם. אני לא חושב שזה יקרה מיד. בשלב הראשון נראה אלפים עד עשרות אלפים מעבר למה שאנחנו רואים היום, אם מתעלמים מתקופת הקורונה".
"במשרד התיירות מעריכים כי הפוטנציאל לשנה הוא שני מיליון תיירים מוסלמים בשלב הראשון, ממדינות המפרץ ואולי מעוד מקומות שיבואו בעידוד ההסכם. אני לא חושב שזה יקרה מיד"
במשרד התיירות מסרבים למסור פרטים בנושא, על רקע כוונה לפרסם בתוך כמה ימים תכנית מסודרת לעידוד תיירות מוסלמית. במשרד הסכימו לומר שמלבד ההר, התוכנית מתייחסת לשורת אתרים עם חשיבות דתית והיסטורית למוסלמים.
במקביל תכלול התוכנית מיפוי מפעילי תיירות רלוונטיים בארץ ובחו"ל, מסרים שיווקיים מתאימים, ותחשיבים כלכליים על איפה וכמה כדאי להשקיע בנושא.
לדברי שרגאי, התיירות המוסלמית המשמעותית ביותר לאל-אקצא מגיעה מטורקיה, בעידוד ארדואן, אך היקפה זניח יחסית – כ-26 אלף עולי רגל ב-2018.
"לדעתי ארדואן בדילמה בעניין הנורמליזציה", הוא אומר, "ויהיה מעניין לראות איך יפעל. האינטרס שלו הוא לתקוע כאן יתד והשפעה, והוא מזרים לכאן כסף באמצעות עמותות כמו טיקה ומורשתנו. הוא תרם בין השאר לשיפוץ הברזייה בהר הבית ולהחלפת הסהר המוזהב שמעל כיפת הסלע".
נראה שהאחיזה של ישראל בהר אכן מעורערת.
"בפועל מה שקורה הוא שבשנים האחרונות, בעיקר בהשפעת (השר לשעבר לביטחון פנים) גלעד ארדן ויורם הלוי, שהיה מפקד מחוז ירושלים, פתחו את הר הבית להרבה יותר מבקרים יהודים. מממוצע של כ-5,000 בשנה לפני עשור, ל-37-38 אלף בשנה לפני הקורונה, שזה זינוק גדול מאוד. מדובר במבקרים, לא במתפללים, אבל בפועל המשטרה מעלימה עין ומאפשרת תפילות יחיד בלי סממנים יהודיים – בלי טלית, תפילין, סידור – בפינות שאינן מנקרות עיניים.
"אני חושב שאם תהיה תיירות מוסלמית, אז יש יותר סיכוי שהמדינה תפתח עוד יותר את ההר לביקורים של יהודים, ואולי יהיו גם פחות הגבלות בקטע של תפילות חטופות לא פורמליות, כי זה יותר ייבלע בנוף.
"בשנים האחרונות, בעיקר בהשפעת גלעד ארדן ויורם הלוי, שהיה מפקד מחוז ירושלים, פתחו את הר הבית להרבה יותר מבקרים יהודים. מממוצע של כ-5,000 בשנה לפני עשור ל-37-38 אלף בשנה לפני הקורונה"
"אגב 30-40 אלף, אני מניח שהמשטרה הייתה מאפשרת גם יותר אם היה ציבור יהודי שרוצה לבוא, אבל אין דרישה גבוהה. זה יכול להשתנות, עובדה שזה השתנה בשנים האחרונות, אך זה רחוק מעשרה מיליון מבקרים מוסלמים בשנה".
איזו משמעות, אם בכלל, אתה רואה בהסכמים לעניין ריבונות ישראל בהר?
"אני לא יודע מה יש בהסכמים או בנספחים שלהם ולכן לא רוצה לענות באופן מוחלט, אבל האובדן הוא לא מהיום. יש כל מיני ממדים שבהם הריבונות של ישראל בהר מאוד מוגבלת, אם זה חוק התכנון והבנייה, אם זה חוק העתיקות.
"תחשוב על זה שכשהמוסלמים שמים פיגומים על או סביב אבן השתייה כדי לטפל בכיפת הסלע, זה לא משהו שהיה עובר בלי אישור בכל מקום אחר, ועוד במקום כל כך רגיש מבחינת היסטוריה, מבחינת עתיקות – והם עושים את זה מול המשטרה באיזה סידור לא פורמלי, לא מול רשות העתיקות או רשויות התכנון.
"או כאשר הם חופרים בהר תעלות חשמל או קווים של תשתית אחרת, זה לא עובר דרך הצינורות המקובלים כמו בכל מקום אחר בארץ. לפעמים פועלים עם אישור, לפעמים בלי. הייתה תקופה שפגעו באופן קשה בעתיקות בהר, סביב שנת 2000, בין היתר בהכשרה של אורוות שלמה כמסגד. בשנים האחרונות רשות העתיקות והמשטרה דווקא קצת הידקו מחדש את הפיקוח על מה שנעשה שם.
"יהיה מעניין לראות האם ערב הסעודית, למשל, גם תקבל דריסת רגל בהר – דבר שירדן מאוד חוששת ממנו – בעקבות תהליך הנורמליזציה עם מדינות המפרץ, שסעודיה, גם אם באופן לא פורמלי, עומדת מאחוריו.
"מבחינת ירדן, מעמדה בהר הוא לא רק זכות היסטורית ודתית, אלא עוגן של יציבות שבלעדיו השלטון מעורער ונתון לאיום הרבה יותר גדול מצד האחים המוסלמים, חמאס, וכל מי שהוא לא השבטים הבדואים שלוקחים חלק בשלטון. הסיפור הזה נתפס כסוג של בלם עוד מימי חוסיין, וכמובן שגם אצל עבדאללה".
השתלטות ישראלית בגיבוי אמריקאי
"יש נקודה מאוד משמעותית שהופיעה בנאומו של טראמפ בטקס, שמשום מה לא התייחסו אליה, ונבלעה בין הדברים האחרים", אומר ד"ר קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ועורך כתב העת "עדכן אסטרטגי", ששימש כמשנה למנכ"ל המשרד לנושאים אסטרטגיים. "כשהוא דיבר על המוסלמים שיוכלו להגיע למסגד אל-אקצא, הוא אמר שהם יוכלו להגיע למסגד אל-אקצא בירושלים, ישראל.
"הוא בעצם אמר לפלסטינים, לירדנים, לכל העולם: מתחם ההר הולך להישאר בריבונות או בשליטת ישראל. אני מפרש זאת כריבונות. הוא היה יכול להגיד אל-אקצא, למה היה צריך להוסיף ירושלים וישראל? זו לא אמירה סתמית. לנשיאים באירועים כאלה, כשכותבים להם את הנאומים, אין משפטים סתמיים".
למען הדיוק, טראמפ דיבר על האתרים ההיסטוריים בישראל, ובהמשך המשפט ציין גם את אל-אקצא בירושלים. בעיני מיכאל המשמעות זהה, והוא סבור שהדברים הללו עלולים לשמש דווקא לליבוי היצרים ולא להרגעתם.
נאום טראמפ, הוא אומר, "מעורר לדעתי דאגה רבה מאוד גם אצל הפלסטינים וגם אצל הירדנים, וזה כמובן משחק לידיהם של חכמי הדת ושאר מבקרי ההסכם. זאת תהיה עוד הוכחה אולטימטיבית שיש כאן השתלטות ישראלית בגיבוי אמריקאי על קודש הקודשים האסלאמי. בעיני מתנגדי ההסכם והקונספירטורים, ישראל תמיד זוממת להשתלט על הר הבית ולהחריב את יסודות המסגד".
מיכאל לא מצפה לראות בזמן הקרוב עלייה מוסלמית המונית להר: "מאחר שהשלום עם האמירויות צפוי להיות חם, נראה כאן כנראה יותר אמירתיים, אבל צריך לזכור שיש שם רק מיליון וחצי אזרחים, ובבחריין המספרים קטנים אף יותר; מדינה של 700 אלף איש, וללא ילדים, נשים וזקנים, עם פוטנציאל די שולי.
"מאחר שהשלום עם האמירויות צפוי להיות חם, נראה כאן כנראה יותר אמירתיים, אבל צריך לזכור שיש שם רק מיליון וחצי אזרחים, ובבחריין המספרים קטנים אף יותר; מדינה של 700 אלף איש, וללא ילדים, נשים וזקנים"
"הדבר המשמעותי יהיה אם האמירויות ובחריין יהפכו לנקודת מעבר למוסלמים ממדינות שאין להן יחסים עם ישראל, ומסובך להם להגיע לפה. אם יגיעו לכאן מלזים דרך בחריין, ובכלל מיליוני עולי רגל מוסלמים, זה יהיה נהדר. הווקף ימשיך לנהל את המתחם, אבל בפיקוח ישראלי; מי שיכניס את המתפללים למתחם וידאג שיוכלו להגיע מרחבי העולם היא ישראל, וזה רק יחזק את שליטתה בהר.
"זה יקל ויגמיש מאוד את כל מה שקשור לכניסת יהודים להר. מדוע לא, אם האתר הזה הופך להיות אתר קוסמופוליטי שמתפללים בו לא רק פלסטינים ומעט טורקים ואינדונזים שמגיעים בטפטופים, אלא המוני מוסלמים מהעולם? גם המספרים הגדולים, וגם העובדה שזה הופך לעניין שהוא לא רק ישראלי-פלסטיני-ירדני, אלא ישראלי-כלל מוסלמי, יקלו על כניסת יהודים להר.
"יש כאן דברים נוספים שקשורים לפוליטיקה הרבה יותר גבוהה ורגישה. ייתכן שסעודיה תרצה להיות מעורבת בסיפור, ובינה ובין ירדן יש כיפופי ידיים על השליטה במקומות הקדושים לאסלאם. יש לסעודיה אינטרס חזק להיות מעורבות בניהול הר הבית בהיבט הדתי-מוסלמי, ויכול להיות שישראל תמצא דרך יצירתית לאפשר לה אחיזה יותר משמעותית, מבלי לוותר על המעמד המיוחד של הירדנים.
"ייתכן שסעודיה תרצה להיות מעורבת בסיפור, ובינה ובין ירדן יש כיפופי ידיים על השליטה במקומות הקדושים לאסלאם. יש לסעודיה אינטרס מאוד חזק להיות מעורבות בניהול הר הבית בהיבט הדתי-מוסלמי"
"במקרה כזה היא תוכל להגיד לכל אחד מהצדדים: 'אתם רוצים את הדיווידנדים שלכם ואנחנו רוצים את הדיווידנדים שלנו. המקום הזה הוא גם הכי קדוש ליהודים, ואנחנו כאן בהסכם אברהם מדברים על חופש פולחן, אז בואו ניתן. אתם תביאו מיליוני מוסלמים להר ואנחנו נאפשר ליהודים לעלות.
"אני לא בטוח שיקימו שם בית כנסת בעתיד הנראה לעין, ואני לא בטוח שיאפשרו שם תפילה יהודית המונית, כי עדיין יש רגישויות, אבל אני כן חושב שניתן יהיה להגמיש חלק מהקריטריונים וחלק מהמגבלות שמושתות על יהודים שמבקשים לעלות להר, אם אכן יגיעו לכאן מיליוני צליינים מוסלמים.
"בסופו של דבר אני חושב שההסכם הזה מבטא את הסטטוס-קוו הקיים. הריבונות היא ישראלית, השליטה הביטחונית היא ישראלית, והניהול הדתי נשאר של הווקף. ישראל תעשה מאמץ לשמר את הסטטוס-קוו".
האם ההנהגה הפלסטינית תיזום מהומות כדי למנוע ממוסלמים להגיע להר?
"פלסטינים במזרח ירושלים חיים מהתיירות הזו, והיא יכולה לשפר את רמת חייהם, והציבור הפלסטיני מאס בהנהגה. אני לא חושב שזה יקרה. הטורקים והקטרים ינסו לחמם ולהפעיל כל מיני גורמים מיליטנטיים בירושלים, אבל ישראל ערה היום יותר מאשר בעבר לפעילות הטורקים באזור, ומנסה לצמצם אותה".
ד"ר עודד ערן, לשעבר שגריר ישראל באיחוד האירופי ובירדן, כיהן גם כמנהל המו"מ עם הפלסטינים בשנים 1999-2000. עד לפני תשע שנים כיהן כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי וכיום הוא חוקר בכיר בו. לדבריו, רב הנסתר על הגלוי בהסכם הלקוני שחתם נתניהו עם שרי החוץ של איחוד האמירויות ובחריין, ולכן מוקדם לדבר על השפעותיו ארוכות הטווח על מעמד הר הבית.
"יש כאן איזו תעלומה, משום שהנושא לא מוזכר ככזה בהסכמים ובמסמכים הגלויים, והשאלה היא מה היו – אם היו – ההבנות בנושאים שונים, כולל כמובן בהקשר הזה", אומר ערן. "אני לא יודע. באשר לאפשרות שיבואו המונים, אני חושב שבשלב זה, גם בגלל הקורונה אבל לא רק, זה לא יקרה. אני לא רואה מאות אלפים שמגיעים לפה, משום שהם היו יכולים להגיע כבר אחרי השלום עם מצרים ובוודאי אחרי השלום עם ירדן, והם לא הגיעו, טכנית לא הייתה בעיה בצד הישראלי.
"אם היינו מקבלים לפני עשר שנים פניות מהאמירויות או ממדינות אחרות במפרץ, שהיו באות ואומרות יש לנו קבוצות של תיירות דתית ואנו מעוניינים להביא אותם דרך ירדן, לעבור את הגשר, להגיע להר הבית להתפלל, ולהסיע אותם בחזרה – אני אומר לך באחריות מלאה שישראל הייתה נענית לבקשה.
"אבל זה לא קרה, אז מה, בגלל שחתמו על איזה מסמך בוושינגטון, עכשיו כל התיירים הדתיים יתעוררו ויגידו שעכשיו הם רוצים לבוא? בהנחה שזה כן יקרה, זה טוב מבחינה כלכלית, כי מי שכבר יגיע לירושלים יישאר לילה, שני לילות וכו'.
"השאלה היא אילו הסכמים ואילו הבנות יהיו בינינו לבין הפלסטינים בנושא הזה. כי נאמר שחלק מהתיירים מהמפרץ יגידו, 'אנחנו רוצים לבוא להתפלל', בין אם דרך שדה התעופה או הגשר הירדני, אבל הם יגידו שהם רוצים לשהות במלון בבית לחם, זה מסוג הדברים שהפלסטינים צריכים להסכים להם.
"כשמגיע תייר מבחריין, לא מעניינת אותו העמדה המדינית של אש"ף. הוא מעוניין לבקר במקומות הקדושים בבית לחם או לבקר בשכם. אם יגידו לו שהוא לא יעמוד שלוש שעות בתור בקלנדיה או בבית לחם, שיעלה לרכב מישהו שיראה שמדובר בתיירים מאבו דאבי או מבחריין, אז הוא יבוא. אבל אם לא, בהתחלה הם יבואו, אבל בהמשך לא. צריכה להיות הבנה בינינו לבין הפלסטינים".
"כשמגיע תייר מבחריין לא מעניינת אותו העמדה המדינית של אש"ף. הוא מעוניין לבקר במקומות הקדושים בבית לחם או בשכם. אם יגידו לו שהוא לא יעמוד שלוש שעות בתור בקלנדיה או בבית לחם, אז הוא יבוא"
העלייה לרגל לאל-אקצא היא מצווה באסלאם באותה רוח של החאג' במכה?
"זאת לא אותה דרגת חשיבות. אתה כן צריך לעשות את החאג', אבל אתה לא חייב לנסוע לירושלים. למכה מגיעים מיליונים בכל רמדאן, רואים את התמונות שלהם עושים את הסיבוב מסביב לכעבה. זה בכלל לא באותה רמה של ירושלים.
"בשבוע שעבר אמר המופתי בירושלים, אם אני לא טועה, שאלה שיבואו מאבו דאבי אינם רשאים להתפלל באל-אקצא. קודם כל הוא לא השליט, אלא משטרת ישראל. השאלה היא אם זאת תהיה עמדת הפלסטינים. אם באמת ייווצרו בעיות לכל מי שהגיע מאבו דאבי ועלה להתפלל באל-אקצא, אז ביום הראשון יבואו עשרה וביום השני כבר לא יבוא אף אחד".
האם הדיבור על הר הבית צריך לעורר דאגה בירדן?
"ירדן יכולה לראות בהסכם אפשרות להפחתת מעמדה, משום שמה שקורה זה שאבו דאבי, מדינה ערבית מוסלמית, מגיעה או תגיע להסכם כזה או אחר עם ישראל, בשעה שבהסכמי השלום מ-1994 בינינו לבין ירדן יש סעיף מיוחד שאומר שישראל מכירה במעמדה המיוחד של ירדן במקומות הקדושים לאסלאם בעיר.
"כל זה אמנם מוזכר בעקיפין, כאשר יש התייחסות בהסכם בינינו לבין אבו דאבי של ההסכמים שכבר נחתמו, אבל אין אזכור לסעיף על מעמדה המיוחד של ירדן, ובירדן יש, בוא נגיד, דאגה".
זה החשש שעליו מדברים מהרצון של סעודיה להיות מעורבת בניהול ההר?
"אני חושב שזה יותר ספקולציה יותר מאשר מידע קונקרטי. אם אני רוצה להגן על השמועה, אומר שהם בתור האפוטרופוס על מכה ומדינה היו רוצים לצרף גם את ירושלים לחגורה הזאת. אבל ככל שזה גם פוגע בפלסטינים וגם בירדנים, זאת לא בדיוק בעיה שמטרידה את הסעודים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם