האינטלקטואל האגרסיבי

אחרי ששב מותש מעוד פאנל פוליטי בערוץ 13, ובדרכו הביתה התראיין לגל"צ, ואז סיים לאשר את ההגהה למאמר החמישי שיפרסם החודש בעיתון "הארץ", ד"ר נדי פעמוני ניקה את תיבת הדואר הנכנס ותייק את הדו"חות הרבעוניים מהוצאת הספרים שלו ומתל"י על התמלוגים בגין ספריו וסדרות הטלוויזיה שכתב. הוא הביט בייאוש בערמת העבודות של הסטודנטים שלו מהאוניברסיטה העברית שהמתינו לבדיקה והחליט לשחרר קצת קיטור בפייסבוק, לפני שימשיך בעמל יומו.

"כשהם מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם ל'לך', הם לא רק קוראים לנתניהו ללכת. הם רוצים שגם אתם ואני נלך מכאן. כי השמאלנים האלה – תאמינו לי, אני מכיר אותם, באתי מתוכם – לא מספיק להם שהם שולטים בכל מרכזי הכוח, בכל הבמות, שומרים לעצמם את המשרות הכי נחשקות עם קביעות לכל החיים.

כשהם מחליפים את תמונת הפרופיל שלהם ל'לך', הם לא רק קוראים לנתניהו ללכת. הם רוצים שגם אתם ואני נלך. כי השמאלנים האלה – תאמינו לי, אני מכיר אותם, באתי מתוכם – לא מספיק להם לשלוט בכל מרכזי הכוח"

"עכשיו הם גם רוצים לדחוק אותנו לפינה, להשאיר לנו רק את הרשתות החברתיות ואת ערוץ 20 – וגם זה לזמן מוגבל, עד שהם יחוקקו חוקים חדשים שיצרו עוד יותר את צעדינו. והם כבר לא מסתירים את הכוונות האמיתיות שלהם: הם רוצים שנלך מכאן. אז יש לי חדשות בשבילם – אנחנו לא נלך לשום מקום".

הוא לגם מכוסית הגלנמוראנג'י (סינגל מאלט, מיושן 18 שנה) וספר בלב 3… 2… 1… והתגובה הצפויה הגיעה. "יאללה-יאללה, שחרר, זוכר אותך מתוכניות הילדים והנוער". ד"ר נדי פעמוני העיף את המגיב לרשימת החסומים המתארכת שלו, והתפנה לבדוק את ערמת העבודות של הסטודנטים.

המלומד מצועף המבט

הדוקטור פקח את עיניו, שערו הארוך פזור על הכר מסביבו, ועוד לפני שהידק אותו לקוקו, הושיט יד אל הסלולארי שלו, שלף אותו מהטעינה, נכנס לפייסבוק והחל לגלול את הפיד. המון אנשים צירפו בלילה את המילה "לך" לתמונת הפרופיל שלהם.

"ההגמוניה….", הוא מלמל לעצמו, "ההגמוניה". יום חדש התחיל.

העורך בעניבת הפרפר

מאז חצה לני (ליאונרד) קיביצער את הקווים והתנדב לכהן כשטיחון לניגוב רגליים באמבטיה של שרה נתניהו, הוא זוכה לפופולריות עממית שמעולם לא ידע כמוה. המשכיל רך הדיבור ורחב האופקים, שבמשך שנים הוזמן רק לעיתים נדירות לאולפני הטלוויזיה הנידחים ביותר, תמיד כדי להדגים שם את כשרונו המיוחד לחקות חילזון מנוזל הזוחל על צלחת ג'לי רוטטת, הפך במהירות לבן-בית מקובל ורצוי בכל תוכניות האקטואליה והבידור המרכזיות.

אחרי שהסתגל למעמדו החדש כסלב, הוא החל לדלג בעליצות בין אולפני תוכניות הבוקר לקטטות בתוכניות האקטואליה של אחר הצהריים, כשבין לבין נהנה גם מכל ההצעות המחמיאות שהחלו לזרום מתוכניות פריים-טיים מצליחות.

בשבועיים האחרונים רודפת אחריו מלהקת חמודה מ"הישרדות" ומנסה לפתות אותו להצטרף לעונת ה-VIP הקרובה. "שומע קטע, לנוש", היא המתיקה באוזניו סוד, "העונה הבאה שלנו תיקרא 'הישרדות איי קיימן' ותוקדש כולה להעלמות מס ורישומים כוזבים במסמכי תאגיד. אתה יודע שזה מה שהולך עכשיו, סבבה? בהן צדק, זו תהיה עונה פיצוצים. הליהוק כבר כמעט סגור, כולם איי ליסט, הלוואי שהיה מותר לי לספר לך מי. היית מתעלף על המקום. חסר לנו מישהו בול בפרופיל שלך. חכם כזה. שקורא וגם מכיר בעצמו משוררים ונראה טוב בבגד ים".

אחרי שסיים לערוך את המאמר הפותח לגיליון הקרוב – "על פואטיקה, הומור ומשלבי לשון וירטואוזיים ברשימות מכולת של ש"י עגנון מהשנים 1923-1931" – התפנה קיביצער לטפל בדף הפייסבוק הפופולרי שלו. הפוסטים קמוטי המצח שהוא מעלה זוכים לוויראליות יוצאת דופן, למרות שהוא מקפיד לשלב בהם ציטוטים ממיטב הקלאסיקה העולמית לצד טקסטים מפוברקים שהוא מייחס למלומדים טורקים מימי הביניים, בתקווה – שלעולם לא מתגשמת – שמישהו ישים לב להבדל.

קמפיין הרשת "לך" של השמאלנים הצליח להרגיז אותו. הוא התרווח על הכורסא שעליה ישבה לפני חודשים אחדים שרה נתניהו עצמה, כשבני הזוג נתניהו התארחו בביתו של קיביצער לארוחת ערב היסטורית שתיזכר לדורות. הוא עצם את עיניו ולרגע כמעט חש בחום ישבנה של רעיית ראש הממשלה בשקערורית תחתיו. ואז מזג לעצמו מעט שרדונה צונן ושקע בקריאת ה"פוליטיאה" של אפלטון, כדי לחפש שם ציטוט שיעטר את פוסט התגובה הזועם שהחליט לכתוב.

הוא התרווח על הכורסא שעליה ישבה שרה נתניהו עצמה, כשבני הזוג נתניהו התארחו בביתו לארוחת ערב היסטורית שתיזכר לדורות. הוא עצם את עיניו ולרגע כמעט חש בחום ישבנה של רעיית ראש הממשלה

"השמאלנים המפונקים והמתנשאים שלנו חושבים שזה שהם צופים כל לילה בסדרות בנטפליקס, עושה אותם חכמים יותר מאחרים. מילא שהחמוצים האלה נטשו מזמן את המקורות שלנו ולא יודעים צורת דף גמרא. האיגנורנטים האלה גם לא מכירים את הורטיוס שהפליא לתאר את האספסוף כ'מפלצת מרובת ראשים' ('בלואה מולטירום קפיטום' בלטינית) או את אפלטון שכתב במשל הספינה הידוע:

בעל האונייה עולה בגודלו ובכוח גופו על כל יורדי האונייה… ואילו המלחים רבים זה עם זה על הנהגת האונייה, וכל אחד מדמה בנפשו שעליו לתפוס את ההגה, בלא שלמד אומנות זאת מימיו, ובלא שיהא בידו לנקוב בשם מורהו, או לציין את פרק הזמן שבו למד.

"נו, תגידו בעצמכם – זה לא תיאור מדויק להפליא של שמאלנינו האוויליים, שרוקדים כמו מפלצת מרובת ראשים על הפסלים הכי קדושים שיש לנו, ואז עורכים בכל הארץ מסיבות הדבקה המוניות שמהן עולה דרישה אחת: שהקברניט המנוסה שלנו, שעולה עליהם במידת חוכמתו ובתבונת ליבו ובכוח רצונו – יפקיד בידיהם את ההגה? בוז להם".

לא חלפו שניות מרגע שלחץ "פוסט" והתגובות הנלהבות החלו לזרום. "יווו… איזה מרגש אתה", "מה שרשמת בלטינית זה מה זה נכון. מפלצות זה מה שהם", "קיביציער יא קורררררררעעעע", "איך הבאת להם את אפלטון בהפוכה לתוך הפרצוף העקום שלהם", "בום!" ו"אין עליך יא מלך".

קיביצער פיזר לייקים ולבבות בין התגובות היפות ביותר, ואז התפשט, לבש בגד ים ספידו קטנטן וניגש למראה לבחון את דמותו. המלהקת מ"הישרדות" צדקה! מהמראה ניבט אליו גבר מושך וצעיר בהרבה ממניין שנותיו. גבר שהיה חכם מספיק ללגום בזמן ממעיין הנעורים של התהילה ולנצח בקרב ההישרדות הגדול של החיים. הקרב על תשומת הלב.

הכלכלן בעל הג'ורה

מאז נבעט ממשרתו האחרונה אל החצר האחורית הפרועה של הרשתות החברתיות, הוא יורה לכל עבר. מהר מאוד הוא הבין שהנישה של האינטלקטואלים כבר תפוסה – לא שמלכתחילה היה לו מה להציע בגזרה הזו – אז הוא טיפח טקטיקה מקורית משלו: לסחרר את עוקביו על ידי חיבור של נתונים וציטוטים ממקורות שונים, איזכור דו"חות עלומים, שיתוף מסמכים סודיים לכאורה, ואז קפיצה למסקנות מופרכות, שממש במקרה תמיד משרתות את ההודעות של ראש הממשלה מאותו יום. והעיקר – אריזה של כל אלה בקללות, השמצות, נאצות, חרפות וניבולי פה, שמבטיחים מהומת רשת וטראפיק.

אצבעותיו טסות על המקלדת. האדרנלין שוצף. "הם מעיזים לקרוא לנתניהו 'לך'? בואו אזכיר לכם מי הם. זה מנדלבליט שלא הגיב על שמונה פניות של השופט דוד רוזן בעניין הטיפול הכושל של הפרקליטות בתלונות על מני נפתלי. כן, אותו דוד רוזן שכתב את הדו"ח המזעזע על פרשת רות דוד, כדי להלבין את כל הפשעים האיומים של הפרקליטות.

"אבל על כל הדברים האלה לא תשמעו מצייצני החנופה של התשקורת, אלה שלא מסוגלים לקרוא תשקיף, שלא מכירים את חוקי המס, שממשיכים לגונן על ליאת בן-ארי, כאילו עבירות הבנייה החמורות שלה לא עולות בהרבה על העבירות שהם עצמם בדו, ואז העניקו לעצמם פרסים על 'ההישגים' העתונאים' כביכול. צבועים! על זה הם לא ייצאו להפגנות. מה פתאום.

"על כל הדברים האלה לא תשמעו מצייצני החנופה של התשקורת, אלה שממשיכים לגונן על ליאת בן-ארי, כאילו עבירות הבנייה החמורות שלה לא עולות בהרבה על העבירות שהם עצמם בדו"

"מזל של כולנו שמנדלבליט הסמרטוט נכשל בניסיון הנואש שלו להדביק לנתניהו את תיק המניות הפיקטיבי, וגם זה רק בזכות המאמרים שאני פרסמתי לפני שהם דאגו שאפוטר ושבהם הוכחתי שהחבורה המושחתת של דה-מארקר וכל משתפי הפעולה המתועבים שלהם בערוצי התעמולה 12 ו-13 מקשקשים את עצמם לדעת בלי שיהיה להם מושג קלוש על מה הם מדברים".

הוא העלה את הפוסט, מזג לעצמו בירה ועקב בדאגה אחר מספר השיתופים הנמוך. מדי פעם פזל אל הטלפון. אולי נתניהו יתקשר סוף-סוף לומר לו מילה טובה? אבל גם הערב זה לא קרה.