השבוע השתתפתי בהרצאה. המרצה הציג את עצמו, את תוכנית הקורס ולפני התחלת הלמידה אמר:

"אני חושב שאתם דור מסכן, הלמידה בזום חסרה הרבה מאוד דברים המסייעים ללמידה, המפגש עם החברים, האינטרקציה, לומדים ביחד, עוזרים אחד לשני ועוד…"

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

חשבנו שהזום יפתור את כל הבעיות שלנו. גם משרד החינוך חשב כך. ההורים חשבו שאולי זה יספק פתרון ואז הם יוכלו לעבוד ולהתפנות לעיסוקים נוספים. המורים, על פי מה שראיתי והרגשתי, עסקו בלימוד "המתודה" החדשה אבל לאט לאט הקונספט הזה מתנפץ והופך משנת למידה ושנת עבודה, לשנה אבודה.

המורים הפכו לבייביסיטרים מרחוק. הלימוד מועט מאוד ובעצם אינו משרת את היעוד הנכון שלו. הפוך מאבני היסוד של מערכת החינוך בה קבוצת תלמידים נפגשים עם בני גילם בנוכחות מבוגר שמתווך, מלמד, שמלווה את התהליך הפדגוגי וגם מלווה ריגשית, שתומך ומפתח מיומנויות חברתיות – כל זה לא קורה.

המורה שאמור להיות לנו הוא מורה לחיים ולא בייביסיטר. התלמיד שלנו זקוק למרחב המשותף בתחומי בית הספר, והזום אינו פיתרון יחיד ללמידה. הישענות רק על זום מובילה לשנה אבודה.

המורים הפכו לבייביסיטרים מרחוק. הלימוד מועט מאוד ואינו משרת את ייעודו: קבוצת תלמידים שנפגשים עם בני גילם בנוכחות מבוגר שמתווך, מלמד, מלווה פדגוגית וריגשית, תומך ומפתח מיומנויות חברתיות

הברומטר הנפשי מראה את אותותיו. האלימות בחברה גדולה יותר. תאונות דרכים בעליה יחסית (לעומת אשתקד, ביחס למספר כלי הרכב על הכביש), דאגה גדולה בקרב המבוגרים ודאגה גדולה בקרב התלמידים. התלמידים מבינים שהם מפסידים הרבה מאוד חומר, מה שיוצר פער לימודי לקראת היעד הסופי – בגרויות (חסרה תוכנית תלת שנתית, עליה כבר כתבתי). וכל זה גורם לחוסר ודאות. עוד שנה אבודה, עתיד אבוד.

ומילה על המורים, הזרוע החשובה בתוך מכונת מערכת החינוך. כ-30% מהמורים, על פי דיווחים, הצליחו להעביר את הלימודים מרחוק. ומה בעצם קרה? לרוב המורים היתה תחושה של חוסר מסוגלות, ובמקביל לחץ מהמערכת שעליהם "להצליח" ללמד מרחוק, דבר שבילבל את המורים, תיסכל אותם וגרם לכך שבעצם המורה לא בא לידי ביטוי. וכן, הילד רואה זאת. שנה אבודה באמון התלמידים.

יש לתת למורים את הכלים להפעלת מערכת על פי הכשרתם המקצועית. הם מומחים בחינוך, לא בשידורים מרחוק (לפחות בעת הזו).

צריך תוכנית תלת שנתית, המתבססת על למידה עם יעדים לתלמיד, חשיבה על פעולות אינטרקציה בין אישית, מערכי שיעור חוויתיים, משחקים, טבע ומפגש פנים אל פנים עם המורה – זה אפשרי גם בעת הזו.

עדיין אפשר להציל את השנה האבודה.

כולנו מבינים, הלמידה בישראל – העתיד של המדינה.

פעיל חברתי, חל"תניק של מסע ישראלי, ציוני, פטריוט, איש חינוך, איש תפעול, מוביל מעת לעת.