המקרה שקרה לאחרונה בבת ים, בו תיעד אדם התעללות בכלב, הוציא את כולנו מהשקט שלנו (עם כמה שיכול להיות כזה בתקופת הקורונה). נדמה היה שהמקרה הזה השפיע עלינו יותר מהרבה אירועים אכזריים אחרים שנעשו כלפי בני אדם, ועם כמות הזמן והתגובות שקיבל המקרה המתוקשר הזה נשארה השאלה – למה מקרה של התעללות בכלב תפס יותר מקום מהתעללות באדם?

בני אדם יכולים להיות דבר אכזרי מאוד. אנחנו מסוגלים לשקר אחד לשני, להכשיל אחד את השני ואפילו להרוג אחד את השני. אבל מה שעושה אותנו לאכזריים באמת היא העובדה, שאנחנו לא חייבים לעשות את זה, אנחנו לרוב לא צריכים להרוג אחד את השני כדי לשרוד, בניגוד למצב בטבע, ועדיין אנחנו עושים את זה אחד לשני ופוגעים בסביבה שמקיפה אותנו באופן בלתי פוסק. כלבים לא.

כל אדם שנפגע מאדם אחר בדרך כזאת או אחרת והופך לקורבן, הוא עדיין חלק מהחברה האנושית, וככזה הוא לא נקי מהצדדים הפחות נעימים של האנושות. גם הוא שפט, גם הוא קינא, גם היא נקמה וגם היא פגעה ברגשות אדם אחר. זה לא אומר שהוא או היא אשמים במה שקרה להם, אבל הם כן חלק מהקולקטיב האנושי שמסוגל לעשות דברים כל כך אכזריים לנו ולעולם. והאמת, אפשר להבין למה אנשים מסוימים מעדיפים כלבים על בני אדם.

זה לא אומר שהוא או היא אשמים במה שקרה להם, אבל הם כן חלק מהקולקטיב האנושי שמסוגל לעשות דברים אכזריים לנו ולעולם. והאמת, אפשר להבין למה אנשים מסוימים מעדיפים כלבים על בני אדם

כלב אמנם דורש מאתנו תשומת לב מסוימת, אבל הוא תמיד מתגמל אותנו על טיול מוצלח. הבוס שלנו פחות. כלב יכול לגרום לנו להרגיש נאהבים, להרגיש שאנחנו רצויים בחברת מישהו כל הזמן. גם החברים הכי טובים שלנו לא רוצים בחברתנו בכל רגע נתון. והכי חשוב, כלב אף פעם לא ישפוט אותנו. אפילו ההורים שלנו כן. בסופו של יום, קשר עם כלב הוא מבחינה מסוימת קשר אנושי אידיאלי. הוא מכיל בתוכו הרבה מהציפיות שלנו כלפי קשר אנושי, ונקי מכל הדברים שאנחנו סולדים מהם בקשרים אנושיים.

כשמדברים על קשרים אנושיים, המונח שחוזר ונשמע היום בשיח הציבורי הוא "אהבת חינם" – אהבת אדם ללא שום מחיר או אינטרס, או לפחות נתינת אהבה בלתי פוסקת כלפי כל בני האדם בלי קשר לדמותם. אבל נראה שהיחידים שמצליחים באמת לפעול לפי העיקרון הזה הם כלבים. תהיה ימני, תהיה שמאלני, תהיה מרוקאי, תהיה אשכנזי, תהיי לבנה, תהיי שחורה – כלב יאהב אותך בכל מחיר. זה משעשע לחשוב שחיה אשר משמעותית פחות אינטליגנטית מאתנו, מגיעה בדרך מסוימת לרמות הגבוהות ביותר של תפיסת המוסר האנושי.

כמובן שההשקפה התרבותית משפיעה מאוד על איך שאנחנו תופסים כלבים. באזורים מסוימים בסין, לדוגמה, לא רואים או לא מודעים לאיכויות הטמונות בקשר כלבלבי, וחבל. יש גם חיות אחרות שמסוגלות לתת דברים דומים למה שהכלב נותן – תוכי, אוגר, ארנב, או שאם אתם ממש מוזרים אז גם עכבישים ונחשים. האמת, כמעט כל חיה שאפשר לנסות לביית. אבל נראה שהכלב הוא היחידי שכה נאמן לבעליו. נחש פיתון רעב, פחות. אבל אני בטוח שהוא אוהב אתכם בדרכו שלו.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמקרה היה מצולם, וסביר שאם היינו רואים אדם מתעלל באדם אחר ומתעד את זה, היינו מגיבים בצורה כה חריפה גם. אבל הכלב מבת ים הצליח לעשות משהו שבני אדם כמעט לא מצליחים לעשות, הוא הצליח לגרום לאנשים להפגין "אהבת חינם". כל התגובות על המקרה של הכלב בבת ים היו מלאות באהבה. אולי לא "אהבת חינם" כלפי אנשים, אבל הכלב זכה למה שהוא נותן בלי הפסקה.

הכלב מבת ים הצליח לעשות משהו שבני אדם לא מצליחים לעשות כמעט: לגרום לאנשים להפגין "אהבת חינם". כל התגובות על המקרה של הכלב בבת ים היו מלאות באהבה. גם אם לא "אהבת חינם" כלפי בני אדם

המקרה הזה מלמד אותנו שאפשרי להתמודד עם הפילוג בעם. כמעט כולם אוהבים כלבים וכמעט כולם שונאים אנשים שמתעללים בכלבים. בלפוריסטים וביביסטים כאחד.

אם נזכיר לעם הזה מה יש לו במשותף חוץ מדעה פוליטית – אולי יהיה פה טוב יותר. ואם זה לא יעבוד – תמיד אפשר למנות כלב לראש הממשלה, נראה שזאת האופציה היחידה אשר תהיה מקובלת על כולם.

רשומה זו מדברת על כלבים וחתולים מסוימים כאחד.

גיא פלביאן הוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, עבד בעבר ב"כאן", תאגיד השידור הישראלי, מחפש את ההסבר הרגשי לכל תופעה אקטואלית, ומחבר הבלוג - "כל מה שאנושי".