משרד המשפטים בירושלים (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)
יוסי זמיר/פלאש90

לפרקליטות המדינה דרוש: משפטן בעל עמוד שדרה יציב

החשיפות האחרונות על מערכת היחסים בין מנדלבליט לשי ניצן מלמדות על מורכבות תפקיד פרקליט המדינה - כראש משרד עורכי הדין הגדול בישראל מחד, וכמספר שתיים של היועמ"ש מאידך ● בימים האחרונים פירסמה ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה קול קורא להגשת מועמדויות לתפקיד ● אפשר רק לקוות כי מי שייבחר יפגין יותר מיכולת ניהולית וידע משפטי ● פרשנות

"מניאק" – כינה היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את פרקליט המדינה שי ניצן בשיחת טלפון עם חברו הטוב, ראש לשכת עורכי הדין באותה עת, אפי נוה. השיחה, שנחשפה בחדשות 12 בשבוע שעבר ועוררה סערה, התקיימה ביוני 2016, כארבעה חודשים לאחר שמנדלבליט החל בכהונתו כיועץ המשפטי לממשלה.

טרונייתו של מנדלבליט נאמרה, אגב סירובו של ניצן לפעול לשינוי עילת סגירת תיקו של מנדלבליט בפרשת הרפז, מעילה של "חוסר ראיות מספיקות" לעילת "היעדר אשמה". מנדלבליט דיבר מנהמת לבו, כחשוד לשעבר, לא כיועץ המשפטי לממשלה.

אם היה מנדלבליט נזכר במהלך שיחתו עם נוה בתפקידו הממלכתי, היה בוודאי מבין שאין בסיס לתסכולו: ניצן פעל כראוי בסירובו לשנות את עילת סגירת תיקו של הבוס, לטובתו של הבוס. מנדלבליט היה בניגוד עניינים בעצם העלאת הדרישה, בשלב שבו יש בינו לבין ניצן יחסי כפיפות. ניצן סירב לפנייה, כדי שניגוד העניינים הזה לא ידבוק גם בו.

הסיפור הזה ממחיש יפה חלק מהמורכבות בתפקיד הזה, הקרוי פרקליט המדינה. מצד אחד מי שעומד בראש המערכת החשובה הקרויה פרקליטות המדינה; מצד שני, מי שמתויג לעתים כמספר שתיים של היועץ המשפטי לממשלה. בין עצמאות לכפיפות, זה הסיפור של פרקליט המדינה.

ניצן יצא טוב מסיפור התיק של מנדלבליט, אך בכהונתו היו גם רגעים אחרים – כמו למשל כשפורסם שאיילת שקד, בעת שכיהנה כשרת המשפטים, מתכתבת בווטסאפ עם ניצן על תיקים המנוהלים בפרקליטות והנוגעים לשחרורו המוקדם ממאסר של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.

איילת שקד ושי ניצן בעת שעבדו יחד במשרד המשפטים, 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
איילת שקד ושי ניצן בעת שעבדו יחד במשרד המשפטים, 2018 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בימים האחרונים פירסמה ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה קול קורא להגשת מועמדויות לתפקיד, לאחר שבשבוע שעבר הסיר נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ את התנגדותו לקידום הליכי המינוי.

בכלי התקשורת כבר רוחשות הספקולציות באשר למועמדים המובילים לתפקיד. שלושת השמות שנזרקים לחלל הם – שלמה (מומי) למברגר, עמית איסמן וליאת בן-ארי. בעוד שבועות אחדים, יש להניח, תתכנס הוועדה, שבראשה יושב היועץ המשפטי מנדלבליט עצמו. זאת, בהתאם להחלטת הממשלה משנת 2002, שקבעה את הרכב ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה.

בניגוד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה עצמו, שבוועדת האיתור בעניינו יושב גם חבר כנסת וגם שר משפטים לשעבר – דהיינו, אישים פוליטיים – הרי שבעניינו של פרקליט המדינה הורחקו הפוליטיקאים מהליך הבחירה. הנגיעה היחידה היא של הממשלה עצמה, שאמורה לאשר את בחירת ועדת האיתור, בהתאם להצעת החלטה ששר המשפטים מניח על שולחנה.

גם בימים שבהם ראש הממשלה איננו מואשם בעבירות פליליות, מרחב התמרון הממשלתי ביחס למועמד שהוצע לה הוא מצומצם ביותר; יש להניח שבנסיבות הנוכחיות אין לה כלל זכות סירוב.

שי ניצן, אביחי מנדלבליט ואמיר אוחנה בכנס משפטי בתל אביב, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: פלאש90)
שי ניצן, אביחי מנדלבליט ואמיר אוחנה בכנס משפטי בתל אביב, ב-4 בנובמבר 2019 (צילום: פלאש90)

מה בדיוק מצופה מפרקליט המדינה? מה התכונות המקצועיות המרכזיות המכשירות אדם לתפקיד הזה? ברור שפרקליט המדינה אמור להיות משפטן המנוסה בהלכות המשפט הפלילי ודיני הראיות. שהרי, רוב עיסוקה של הפרקליטות הוא בתחום הפלילי – בהעמדה לדין של נאשמים ובניהול המשפטים נגדם, אם כי יש לה לפרקליטות גם מחלקות מינהליות, אזרחיות ומחלקה לדיני עבודה.

ניצן היה חריג בנוף הזה – הוא היה פרקליט מדינה שלא צמח בפרקליטות מחוז, לא ניהל כתובע משפט פלילי מימיו, ואת מומחיותו בתחום הפלילי ספג בעקיפין, במסגרת עבודתו במחלקת הבג"צים וכמשנה לפרקליט המדינה בתחום הביטחוני.

ניצן היה חריג בנוף: הוא היה פרקליט מדינה שלא צמח בפרקליטות מחוז, לא ניהל כתובע משפט פלילי מימיו, ואת מומחיותו בתחום הפלילי ספג בעקיפין, במסגרת עבודתו במחלקת הבג"צים וכמשנה לפרקליט המדינה

פרקליט המדינה אמור להיות גם מנהל טוב. הפרקליטות היא כידוע – בהפרש גדול – משרד עורכי הדין הגדול בישראל, המעסיק כאלף פרקליטים. אי אפשר לנהל ארגון בסדר גודל כזה, בהתבסס על האווירה המשפחתית והפמיליארית ששררה בפרקליטות עד שנות ה-80.

פרקליט המדינה אמור לדעת כיצד לחלק את משאביו ואת זמנו, בין סוגיות ניהוליות של הארגון לבין מעורבות פרטנית בתיקים קונקרטיים, בשאלות מדיניות ובנושאי פיתוח וחדשנות. וכמובן, לכבות שריפות ככל שאלה מתעוררות – וזה קורה כל הזמן.

השאלה החשובה ביותר היא, כמובן, מידת הגיבוי שאמור פרקליט המדינה לספק ליועץ המשפטי לממשלה. מצד אחד, בריא ונכון יותר למשרד המשפטים שלא יהיו בצמרתו קרבות כל העת. זכורה היטב תקופת הפיצוצים בין היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין לפרקליטת המדינה עדנה ארבל, ובמידת-מה בין היועץ יהודה וינשטיין לפרקליט המדינה משה לדור.

יהודה וינשטיין ומשה לדור במסיבת הפרידה ללדור בפרקליטות המדינה, ב-16 בדצמבר 2013 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
יהודה וינשטיין ומשה לדור במסיבת הפרידה ללדור בפרקליטות המדינה, ב-16 בדצמבר 2013 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

אך מצד שני, יש ערך חשוב ביותר בכך שפרקליט המדינה יהיה משפטן בעל עמוד שדרה יציב. אם יש לו דעה נוגדת – מצופה ממנו להיאבק עליה. במקרים מסוימיים, נכונותו לשלם מחיר במסגרת מאבקים פנימיים כאלה, היא קו ההגנה האחרון מפני התעקמותם של מקבלי החלטות אחרים. במערכת הזו כולם שומרים על כולם לבל יתקפלו בפני לחצים, והשמירה ההדדית הזו תלויה כל-כולה ביושרתם ובאומץ לבם של היושבים בחדר.

הנה כך כתב אליקים רובינשטיין, בכהונתו כשופט בעליון, באחת העתירות בתחילת מסלול החקירות בתיקי האלפים נגד נתניהו:

"מדובר במנגנונים רבי משתתפים, החל ביועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ובכירי משרדיהם ועד לפרקליטים ולאנשי המשטרה העוסקים בחקירה ובליוויה. איננו סבורים כי בקלות יכולות להינתן החלטות שאינן ראויות ושקולות ו'לחמוק מתחת לרדאר', המקצועי מזה והציבורי מזה".

ובכל זאת, כבר היו דברים מעולם.

את ערן שנדר, ששימש במשך שלוש שנים כפרקליט המדינה תחת היועץ מני מזוז, לפני שהחליט על פרישה מוקדמת והתמסרות לתחום החינוך, נהגו לכנות "עוזר היועץ לענייני פרקליטות", על שום תדמיתו כמי שפועל בכל מצב לרצות את הבוס. רק בהמשך התברר שבחדרים הסגורים – למשל במסגרת הדיונים בפרשת הנשיא משה קצב – הוא השמיע לעתים עמדות תקיפות בהרבה מאלה של מזוז.

כך גם ניצן עצמו, שעשה לו שם כמי שנוהג לשקף את רצונו של הבוס, אך בדיעבד התברר כי המליץ למנדלבליט להגיש נגד בנימין נתניהו כתב אישום הכולל עבירות שוחד בכל שלושת תיקי האלפים. אם כי, לא ברור עד כמה נלחם כדי שעמדתו תתקבל.

עוד 824 מילים ו-1 תגובות
סגירה