בשעות הבוקר המוקדמות לפני ארבע שנים, הכול כבר היה גמור. במטה של הילארי קלינטון החלו בציוצי התבוסה (היא עצמה לא העזה לצאת אל הציבור עד ערבו של היום למחרת, והדיווחים דיברו על הרבה מאד דמעות ושרדונה) ובכל העולם מומחי בחירות מטעם עצמם נאלצו לאכול את הכובע, ולחשב כמה כסף הפסידו בהתערבויות עם חברים.

בסיבוב הנוכחי, גם אחרי כוס הקפה השישית והניתוח ה-730 של ג'ון קינג – איש הגשם של המספרים בסי.אן.אן – פשוט אי אפשר לומר כלום, להעריך כלום ואולי אפילו להבין כלום. הבחירות בארצות הברית איבדו כל קשר למציאות או הגיון, והפכו למסע אל תוך מנהרה חשוכה כשמהצד השני מגיעה רכבת. מעין מרתון בינגו בבית אבות שבו כל מספר יכול לצאת וכל אחד יכול לזכות.

הסטטיסטיקאי של סי.אן.אן ג'ון קינג עם תמונת המצב נכון לשש וחצי בבוקר שעון ישראל (צילום: צילום מסך)

במשך שלוש שעות של כסיסת ציפורניים בלתי פוסקת התהפך המירוץ לפחות ארבע פעמים בשעה, כשברגע אחד ג'ו ביידן מסתמן כמנצח הגיבור באוהיו, צפון קרולינה ואפילו טקסס לקראת שלוש לפנות בוקר, ותוך שעה מאבד את ההובלה בשלושתן ומסומן כמפסיד – רק כדי לעלות חזרה על הסוס מחדש עשרים דקות אחר כך.

ב"פוקס ניוז" העריכו לרגע שלביידן יש סיכוי של 95 אחוז לזכות באוהיו (ובמירוץ כולו) וב"ניו יורק טיימס" הכריזו כמה פעמים על סיכויים מוגברים של דונלד טראמפ לקחת את פלורידה (שעד עכשיו לא הוכרזה), צפון קרולינה וג'ורג'יה. שעות עברו – ושום דבר לא השתנה. חוץ מלחץ הדם שלנו.

הפרשנים בטלוויזיה האמריקאית הזיעו במשך כל הלילה בניסיון להסביר את התנהגות המצביעים, וביקשו מהצופים בבית שוב ושוב "להתאזר בסבלנות". המיקס הביזארי של אחוזי הצבעה מוקדמים חסרי תקדים לדמוקרטים אל מול גלי הצבעה עצומים לטראמפ ביום הבחירות עצמו, גרם לכך שבמדינות בהן נספרו קודם המצביעים בדואר ביידן הוביל באופן מרשים בהתחלה (ואז הלך והתגמד), ואילו במדינות בהן נספרו קודם המצביעים ביום הבחירות קרה בדיוק ההיפך.

מצביעה מודאגת עוקבת אחר התוצאות בליל הבחירות לנשיאות ארה"ב 2020 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

לקראת חמש בבוקר נכנס המירוץ כולו לשיתוק מוחין טוטאלי שבו גם במדינות בהן נספרו 85 אחוז מהקולות עדיין לא היה שום דרך לקבוע בוודאות או אפילו להעריך מי ניצח. נכון לעכשיו חמישית מארה"ב מסתובבת על הקרוסלה, נאבקת בבחילה: טקסס, צפון קרולינה, ג'ורג'יה, פלורידה, אוהיו, פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין ואיווה. "טו קלוס טו קול" – צמוד מדי מכדי להכריז. אם אשמע את הצירוף הזה עוד פעם אחת אני עלול לשבור את המסך.

אבל תהיה התוצאה אשר תהיה, היא כנראה כבר לא תספק קתרזיס למי שמאמין שארה"ב היא הגיבור מהשיר "אשר תמיד חוזרררר, חוזרררר" – האומה שתמיד בסוף מתעשתת ועושה "את הדבר הנכון".

שוב ושוב סיפרו לנו הסקרים סיפור מוכר על הבייס ההולך ומצטמק של טראמפ שרובו מורכב מגברים לבנים מיושנים (ואולי גם גזענים ומיזוגנים בסתר), אל מול קואליציה ליברלית מתעצמת של נשים, לטינים, שחורים וקשישים הנוהרים אחרי ביידן הנאור. ואז, כשהחלו לספור את המספרים התברר שבאמריקה כמו באמריקה – לשמרנות יש את הכוח שלה. והבייס של טראמפ מצטמק ונעלם רק בתחזיות של הסטטיסטיקאים מניו ג'רזי.

תהיה התוצאה אשר תהיה, היא כנראה כבר לא תספק קתרזיס למי שמאמין שארה"ב היא הגיבור מהשיר "אשר תמיד חוזרררר, חוזרררר" – האומה שתמיד בסוף מתעשתת ועושה "את הדבר הנכון"

אז ביידן והקורונה אולי הצליחו להוציא מביתם מספר שיא של 102 מיליון מצביעים מוקדמים שנהרו אל הקלפיות באוטובוסים של השמאל במשך שבועות, הרבה לפני שנשמע גונג הפתיחה בקלפי אחת.

אבל טראמפ הוכיח שעם כל כישלונותיו וחסרונותיו, עם העליה המטורפת בקורונה, השקרים הבוטים, ההסתה והעלבונות שחילק בנדיבות לנשים, שחורים ומיעוטים – עדיין ביכולתו לנער את תומכיו ולהוציא אותם מהחורים הנידחים ביותר בארה"ב ביום הבחירות עצמו. בלי מסכה, אבל עם אמונה גדולה בלב שהוא ורק הוא יכול להפוך את אמריקה ל"גרייט אגיין".

הלילה הזה מסתיים ללא הכרעה. אולי בכלל הקורונה מפריעה להם הרבה פחות משחשבנו ואולי זה בגלל שביידן מצטייר כאשכנזי יהיר ופריבילגי. מי יודע.

אם בסופו של תהליך מתיש יוכרז ביידן כמנצח, יהיה זה נצחון חמוץ-מתוק, אולי על חודה של מדינה יצרנית אנרגיה או מכוניות כלשהי. אם המירוץ הביזארי הזה יסתיים בעוד הכרעה מדהימה לטובתו של טראמפ, יש כמה אלפי סוקרים שיצטרכו למצוא מערה להתבודד בתוכה. אמריקה עלולה להיכנס לאחת התקופות המסוכסכות, החשוכות והבדלניות בתולדותיה.

אבל חכו, חכו. זה עוד לא נגמר.