"בני גנץ: המדינה על אש קטנה כי נתניהו חושב קודם על המשפט. יאללה פאודה"

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", 23 בנובמבר 2020

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מטפל: שלום בני, מה שלומך?

גנץ: נהדר! היה לי שבוע פנטסטי. אני מרגיש כמו צוער בקורס קצינים שהתברבר בניווט לילה, אנס את המפה, לא שמר על משמעת מים וכבר היה בטוח שהוא הולך להתייבש מתחת לאיזה פיסטין עלוב ואחר כך גם לקבל בראש במסדר ריג'קטים ולעוף מהקורס בחזרה לבקו"ם, ופתאום גילה לתדהמתו שהוא התעורר מהשינה מול השער של בה"ד 1. קרה לי נס.

מטפל: מה הנס?

גנץ: עוד מתייחסים אלי ברצינות.

מטפל: תענוג לראות אותך ככה, נמרץ ומלא אנרגיה. בפגישות האחרונות ניתחנו איך אתה מתבלבל בכל פעם שאתה עומד מול אתגרים קשים. בוא ננסה לברר יחד מה השתנה השבוע.

גנץ: קודם כל – צרחתי. פרקתי הכול. התנקיתי. ולא סתם צרחתי. צרחתי כמו משוגע. מכל הלב והריאות והקישקעס. צרחתי כמו אחד שאין לו יותר מה להפסיד.

מטפל: אולי כי באמת אין לך יותר מה להפסיד?

גנץ: פשוט התפוצצתי על ביבי. כי נשבר לי. כי אני לא יכול יותר לסבול את הפרצוף שלו, את החיוך הזחוח והמתנשא שלו. את הזלזול שלו. את השקרים. נכנסתי בו ב-200 קמ"ש. זה היה תענוג. פשוט לפרוק את כל מה שהחזקתי בבטן.

"פשוט התפוצצתי על ביבי. כי נשבר לי. כי אני לא יכול יותר לסבול את הפרצוף שלו, את החיוך הזחוח והמתנשא שלו. את הזלזול שלו. נכנסתי בו ב-200 קמ"ש. זה היה תענוג. פשוט לפרוק את כל מה שהחזקתי בבטן"

מטפל: איפה ואיך זה קרה?

גנץ: בישיבה לילית של קבינט הקורונה. דיברנו על המתווה של פתיחת בתי הספר. והרגשתי שאני פשוט מאבד את זה. שאני לא מסוגל יותר לשתוק מול הטריקים והשטיקים והפליקים והרובוטריקים. כל מי שהיה שם היה בהלם. היית צריך לראות את המבטים של כולם. הם לא האמינו שזה אני.

מטפל: כי בני שהם מכירים הוא מי שקראנו לו בפגישות הקודמות בשם הקוד "בני הסמרטוט"?

גנץ: נמאס לי ממנו. והבנתי שגם לציבור נמאס ממנו. זהו, זרקתי אותו לפח האשפה של ההיסטוריה. כשחזרתי הביתה צרוד וסמוק פנים מהישיבה הלילית רויטל אמרה שהפעם האחרונה שהיא ראתה אותי ככה הייתה כשחזרתי מהיתקלות עם מחבלים בלבנון כשהייתי מג"ד 890 והיא הייתה קצינת הת"ש שלי. זה היה הלילה שהיא התאהבה בי.

מטפל: אולי כי מבחינתך להתמודד עם ביבי זה כמו להיתקל עם מחבלים בלבנון?

גנץ: אבחנה מעניינת. אני צריך לישון עליה.

מטפל: או שאתה מרגיש שאתה חייב לידך קצינת ת"ש צמודה שתאהב אותך ללא תנאי?

גנץ: רויטל אומרת שבפעם הראשונה מאז שהתמניתי לראש ממשלה חליפי היא מרגישה שאני קם בבוקר עם ברק בעיניים. והיא הדגישה "לא אהוד ברק, ולא אהרון ברק" כדי שאני לא איעלב. אפילו צחקנו על זה שאני הולך בשמחה לבית הספר בזמן שתלמידי בית הספר עוד לומדים בזום. קטע. אבל בוא נעזוב את רויטל ואותי, דיברנו עלינו מספיק. אני רוצה לדבר על כל הדברים הגדולים והטובים שקרו לי השבוע. זה באמת היה שבוע אדיר. מזמן לא הרגשתי ככה. כל כלי התקשורת חיזרו אחרי. פתאום כולם רוצים לשמוע מה שיש לבני לומר.

"רויטל אומרת שבפעם הראשונה מאז שהתמניתי לראש ממשלה חליפי היא מרגישה שאני קם בבוקר עם ברק בעיניים. אפילו צחקנו על זה שאני הולך בשמחה לבית הספר בזמן שתלמידי בית הספר עוד לומדים בזום"

מטפל: ומה יש לבני לומר?

גנץ: הו הו. זה היה כל הכיף. פשוט השתוללתי. השתחררתי. יריתי לכל הכיוונים. נכנסתי בביבי כמו מוחמד עלי בימים הגדולים. בום! ימנית קורנס עם פרשת הצוללות. בום! שמאלית סנוקרת לסנטר עם התקציב. מרחף כמו דבורה ועוקץ כמו פרפר.

מטפל: אצל מוחמד עלי זה היה הפוך.

גנץ: בסדר-בסדר, אל תהיה קטנוני. מה שחשוב זה שהחטפתי לביבי בכל הכוח. הראיתי לו מה זה "גנץ. שמאל. חלש". נכנסתי בו ככה שלא הייתה לו ברירה, לפחדן הזה. הוא היה חייב לברוח עד סעודיה לחבר החדש שלו מוחמד בן סלמן, עם ראש המוסד הפודל השפוט שלו, ללקק שם את הפצעים.

מטפל: אתה בטוח שזה מה שקרה? ביבי לא טס לסעודיה לסגור שם הסכם שלום עם מוחמד בן סלמן בלי לשתף אותך ובלי להתייעץ איתך?

גנץ: הוא יכול לספר את זה לשרה ולילדים שלו ולכל האפסנאים שמכרכרים סביבו. אני יודע את האמת – ברגע שביבי הבין שאני הולך לעשות לו פאודה, הוא חטף צביקה פיק ברכיים. רץ לערבים להתייעץ איתם מה זה בכלל פאודה ואיך מתמודדים איתה. הוא אפילו התחיל לחפש פרטנרים ברשימה המשותפת. כאילו ששכחנו לו את "הערבים נוהרים לקלפיות". פתאום הוא מנסה לסגור דילים עם הסעודים. ולמה? רק כי בני התעורר, התחבר לנמר שבתוכו והתחיל להפציץ.

מטפל: אוקיי. נדבר בהמשך גם על בוחן המציאות שלך. אבל עכשיו אני רוצה שנתמקד בבחירה המעניינת שלך להשתמש במילה הזאת, "פאודה". מה זה פאודה בשבילך, בני?

גנץ: אני אגיד לך מה זה פאודה בשבילי. אתה זוכר שמוניתי להיות מפקד אוגדת איו"ש בספטמבר 2000, בדיוק כשפרצה האינתיפאדה השנייה? בגזרה שלי היו קבר יוסף, הלינץ' ברמאללה. אלה היו הימים שבהם התחלנו לשמוע מיחידות המסתערבים על הפאודה שעושים להם במחנות הפליטים כשהזהות שלהם נחשפת. הפלסטינים היו צועקים "פאודה! פאודה!" ומתחילים לזרוק על החיילים שלנו מלמעלה מקררים, מכונות כביסה, סלעים.

מטפל: אז כשאתה מאיים לעשות לביבי פאודה, יכול להיות שאתה בעצם מקבל את המשוואה שביבי הוא צה"ל, הצבא הכובש, החזק, הכול יכול, ואתה הפלסטיני המסכן במחנה הפליטים, שכל מה שהוא יכול לעשות זה להילחם בעזרת מכונת כביסה חלודה בצבא שעומד מולו, מצויד בנשק הכי משוכלל שיש?

"אז כשאתה מאיים לעשות לביבי פאודה, יכול להיות שאתה בעצם מקבל את המשוואה שביבי הוא צה"ל, הצבא הכובש, החזק, הכול יכול, ואתה הפלסטיני המסכן במחנה פליטים?"

גנץ: די, נו. אתה הורג אותי עם הניתוחים הפסיכולוגיסטיים האלה שלך. מה יש לך? למה אתה תמיד חייב להוריד? כמו שאכלת לי את הראש על זה שכשקוראים לי "פורסט גנץ" בכלל לא מתכוונים להחמיא לי שאני שחקן ענק כמו טום הנקס.

מטפל: זה טיפול פסיכולוגי, בני. ניתוחים פסיכולוגיסטיים זה מה שאנחנו עושים כאן.

גנץ: וחוץ מזה – זה לא רק פאודה מהאינתיפאדה. בוא לא נשכח שיש גם את "פאודה" בטלוויזיה.

מטפל: מה איתה?

גנץ: סדרה מעולה. רייטינג בשמיים. המון מעריצים. הצלחה עולמית. נמכרה לנטפליקס. כבשה את אמריקה.

מטפל: אה, אז כשאתה אומר לביבי "יאללה פאודה" אתה בעצם מתכוון להזכיר לכולם שביבי הוא סיפור הצלחה עולמי, שהוא כבש את אמריקה ושיש לו המון מעריצים?

גנץ: לא. אני רק רוצה שפעם אחת יאהבו אותי ויעריכו אותי כמו שאוהבים ומעריכים את ליאור רז.

"פאודה" בכיכוב בני גנץ וגבי אשכנזי. מימ של אורן אדלר