הרש"פ בוחנת ברצינות דרכים להכשרת תשלום המשכורות למחבלים ולבני משפחותיהם כדי לשפר את תדמיתה בעיני המדינות התורמות וממשל ג'ו ביידן. ישראל חייבת להתנגד לכל פשרה בעניין התמיכה הכספית בטרור ובעידודו, גם אם הרש"פ מנסה להציג את התמיכה במחבלים כבעיה הומניטרית.

הרש"פ נערכת כבר לקראת תחילת עבודתו של הממשל האמריקני החדש של ג'ו ביידן בסוף חודש ינואר הבא. לאחר שהורידה מסדר היום את הנתק מישראל וחידשה את הקשרים האזרחיים והביטחוניים עם ישראל, היא בוחנת כעת את הדרכים להתמודד עם הסוגייה הרגישה של תשלום משכורות למחבלים ולבני משפחות ה"שהידים".

לאחר שהורידה מסדר היום את הנתק מישראל וחידשה את הקשרים האזרחיים והביטחוניים עם ישראל, הרש"פ בוחנת כעת את הדרכים להתמודד עם הסוגייה הרגישה של תשלום משכורות למחבלים ולבני משפחות ה"שהידים"

על פי גורמים בכירים בפת"ח, הרש"פ כבר החלה לטפל בנושא לפני כמה חודשים בעקבות תלונות של כמה מדינות אירופאיות התורמות כספים לרש"פ.

הרש"פ גם קיבלה עצות מפעילים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב כי כדאי לה לשנות מעתה את שיטת תשלום המשכורות למחבלים הכלואים בישראל ולמשפחות ה"שהידים", מכיוון שממשלו של ג'ו ביידן יתקשה לקבל זאת וכי טענותיה של ישראל בעניין הזה עשויות להישמע באזניו של הנשיא החדש כטענות הגיוניות וצודקות.

על פי המקורות האלה, יו"ר הרש"פ בוחן כעת ברצינות לשנות את השיטה, כדי לשמוט מידיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו קלף חשוב בשיחות עם הממשל החדש על חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים וחידוש העברת הסיוע הכספי לרש"פ.

קדרי אבו בכר, ראש מטה האסירים הביטחוניים, הודיע ב-20 בנובמבר כי יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס וראש הממשלה מוחמד א-שתייה החליטו כי 7000 אסירים ביטחוניים ששוחררו מהכלא הישראלי ייקלטו כפקידים לכל דבר במוסדות האזרחיים והצבאיים של הרש"פ.

מדובר במחבלים שמקבלים משכורות קבועות ממטה האסירים הביטחוניים ושריצו עונש של יותר מחמש שנות מאסר בכלא הישראלי.

מחבלים משוחררים בשטחי הגדה כבר קיבלו בימים האחרונים טפסים מהמטה לענייני האסירים, בו הם נדרשו למלא פרטים על מצבם המשפחתי והשכלתם והתבקשו לבחור בכמה אפשרויות לגבי העדפותיהם בענין עבודה בתחום האזרחי או במנננוני הביטחון של הרש"פ.

על פי בכירים בפת"ח, יו"ר הרש"פ בוחן ברצינות לשנות את השיטה, כדי לשמוט מידי רה"מ נתניהו קלף חשוב בשיחות עם הממשל החדש על חידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים וחידוש העברת הסיוע הכספי לרש"פ

אחרי החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 קלטה הרש"פ במנגנוניה השונים כ-12 אלף מחבלים ששוחררו  מהכלא הישראלי במסגרת הסכם אוסלו.

האם ישונה חוק תשלום המשכורות למחבלים?

קליטת אלפי מחבלים משוחררים במנגנוני הרש"פ איננה פוטרת את בעיית חוק התשלום הפלסטיני למחבלים שעדיין אסורים בבתי הכלא בישראל.

לפני כמה ימים אמר קדרי אבו בכר כי הרש"פ בוחנת את האפשרות לשנות את חוק תשלום המשכורות לאסירים הביטחוניים.

לדבריו, נבחנת ברצינות האפשרות כי משפחות האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל לא יקבלו עוד משכורות המבוססות על קריטריון חומרת המעשה של בן המשפחה הכלוא בישראל וחומרת העונש שקיבל בבית המשפט הישראלי, אלא משכורות המבוססות על מצבה הכלכלי והסוציאלי של המשפחה ומספר הנפשות שבה.

על פי גורמים בפת"ח, החוק ישונה וישומו יהיה בהדרגה כדי למנוע זעם ברחוב הפלסטיני.

לדבריהם, מלבד המחווה כלפי ג'ו ביידן יש פה גם היבט משפטי, הרש"פ רוצה להימנע מכך שתחשוף את עצמה לתביעות משפטיות בארה"ב, עקב חוק "טיילור פורס" האמריקני, לאחר שממשל ביידן יחדש את הסיוע הכספי לרש"פ.

נבחנת אפשרות שמשפחות האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל לא יקבלו עוד משכורות על פי קריטריון חומרת המעשה והעונש של קרובם הכלוא בישראל, אלא על פי על מצבה הכלכלי והסוציאלי של המשפחה

הנושא בבחינה ולפי גורמים בפת"ח  מחמוד עבאס כבר נתן "אור ירוק" לעשות את השינוי, הרש"פ שומרת על איפול מלא בגלל רגישות הנושא.

זעם ברחוב הפלסטיני

אשרף אלעג'רמי, השר לשעבר לענייני אסירים ברש"פ, אומר כי השינויים האלה יביאו לזעם רב בחברה הפלסטינית, במיוחד לאחר ההצהרות של מחמוד עבאס בעבר כי לא יכנע ללחצי ישראל בנושא, אולם הרש"פ מחוייבת לשנות את שיטת התשלום:

"נוכח הנזקים המדיניים שנגרמו לה  מהמצב הקיים של שיטת התשלום לאסירים הביטחוניים".

ברחוב הפלסטיני יש התנגדות עזה לרעיון הזה שנתפס ככניעה ללחצי ישראל וארה"ב וכניסיון למחוק את הבעיה ולהפוך אותה מבעיה "לאומית" לבעיה סוציאלית.

אחד מהמחבלים המשוחררים בגדה אומר:

"אנו לוחמים צבאיים למען הבעיה הפלסטינית ולא מקרים סוציאלים. זה פוגע בכבוד הלאומי הפלסטיני, לא נסכים לתוכנית של אבו מאזן".

הקמת בנק מיוחד

בינתיים נמשך גם המאבק בין ישראל לרש"פ על תשלום המשכורות החודשיות למחבלים מתקציב הרש"פ, אחרי שישראל העבירה חוק בכנסת שמחייב לנכות מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרש"פ את סכום הכסף שהיא מעבירה למחבלים ולמשפחותיהם מדי חודש בחודשו ("חוק הקיזוז").

בינתיים נמשך המאבק בין ישראל לרש"פ על תשלום המשכורות החודשיות למחבלים מתקציב הרש"פ, אחרי שישראל העבירה את "חוק הקיזוז" בכנסת, המחייב לנכות מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרש"פ את סכום הכסף שהיא מעבירה למחבלים ולמשפחותיהם

קדרי אבו בכר, ראש מטה האסירים הביטחוניים גילה ב-21 בנובמבר כי הרש"פ תקים בנק ממשלתי באמצעותו ישולמו משכורות האסירים הביטחוניים ומשפחות "השהידים"בגדה וברצועה.

הבנק יקרא "אלאיסתיקלאל" ("עצמאות" בערבית) והוא יוקם בחודש ינואר הבא בגלל הסנקציות שישראל מאיימת לנקוט נגד הבנקים בגדה.

ישראל הודיעה רשמית לרש"פ כי בסוף חודש דצמבר השנה יכנס לתוקף הצו הצבאי נגד כל בנק בשטחים המחזיק חשבונות, שדרכם משולמות המשכורות למחבלים.

הצו הצבאי שיכנס לתוקף חושף את הבנקים הירדנים והפלשתינים לסנקציות, עיקולים ותביעות, הדבר מעורר חשש רב בקרב הנהלות הבנקים, הבנקים הירדנים כבר הודיעו לרש"פ כי אם הצו יכנס לתוקף הם יסגרו את סניפיהם בגדה. גם הבנקים הפלשתינים צפויים ללכת בדרך דומה. על הצו חתם בזמנו שר הביטחון נפתלי בנט. כששר הביטחון גנץ נכנס לתפקיד הוא הקפיא את ישום הצו אך עתה נפלה ההחלטה ליישם אותו בסוף השנה הנוכחית.

בחודש מאי האחרון, לאחר שהצו פורסם לראשונה, מיהרו הבנקים בשטחי הגדה לסגור עשרות חשבונות של מחבלים שקיבלו דרכם את משכורותיהם. הדבר עורר גל מחאה וכמה סניפי בנקים בערים הראשיות בגדה הותקפו בירי ובאבנים על-ידי מחבלים משוחררים ובני משפחותיהם.

הלחץ העממי על הרש"פ גבר, וראש הממשלה הפלשתיני מוחמד א-שתייה הודיע על הקמת ועדה מיוחדת למציאת פתרון למשבר ללא קשר לבנקים. ישראל נהנתה מגיבוי מלא של ממשל טראמפ בנושא והרש"פ במצוקה מכיוון שהמערכת הכלכלית שלה תלויה לחלוטין בישראל. ישום הצו הצבאי הישראלי אמור להשפיע על 12 אלף מחבלים ובני משפחותיהם, חלק מהם אסורים עדיין בבתי הכלא בישראל וחלק אחר שכבר שוחרר מן הכלא.

במאי האחרון, לאחר פרסום הצו, מיהרו הבנקים בגדה לסגור עשרות חשבונות מחבלים שקיבלו דרכם את משכורותיהם. הדבר עורר גל מחאה, וכמה סניפי בנקים בערים הראשיות בגדה הותקפו בירי ובאבנים ע"י מחבלים משוחררים

הבנקים הפועלים בשטחי הגדה צריכים לקבל את אישור "רשות המטבע" הפלשתינית להפסיק את פעילותם בעניין חשבונות הבנק של המחבלים, אך הם אינם ממתינים. הם חוששים מהסנקציות הישראליות נגדם.

הרש"פ נדחקה לפינה. היא איננה יכולה למנוע מישראל ליישם את הצו הצבאי ומאידך גיסא היא איננה יכולה לאלץ את הבנקים להמשיך ולשלם למחבלים את משכורותיהם דרך חשבונות הבנקים.

כיום משולמות המשכורות באופן ידני. המחבלים מקבלים צ'קים ממשרד האוצר הפלשתיני.

לדברי גורמים בפת"ח, ברש"פ חששו מגל אלימות פלשתיני קשה כלפי מוסדות הרש"פ והבנקים בסוף השנה וזו סיבה נוספת להקמת הבנק הממשלתי הפלסטיני.

*  *  *

הקמת הבנק הממשלתי שישלם משכורות למחבלים האסורים בישראל ולבני משפחותיהם היא התחכמות שנועדה לעקר את משמעות הצו הצבאי שעליו חתם שר הביטחון נגד הבנקים בגדה, כדי להמשיך ולשלם את המשכורות.

לישראל אסור להסכים לשום שינוי של הקריטריונים, שעל פיהם משלמת הרש"פ משכורות למחבלים האסורים בישראל ולבני משפחותיהם. התוכנית של הרש"פ היא להמשיך ולשלם להם בכל מקרה משכורות חודשיות, פשוט תחת הגדרות אחרות כאילו הם "מקרים הומניטריים". אבל עצם תשלום המשכורות החודשיות מהווה תמיכה בטרור ועידודו.

הרש"פ רוצה "להכשיר את השרץ" ולמלכד את ישראל בפני הממשל האמריקני החדש. לכן ישראל צריכה כבר עכשיו, עוד לפני שנכנס הממשל החדש, להודיע כי הדבר איננו מקובל עליה.

הרש"פ רוצה "להכשיר את השרץ" ולמלכד את ישראל בפני הממשל האמריקני החדש. לכן ישראל צריכה כבר עכשיו, עוד לפני שנכנס הממשל החדש, להודיע כי הדבר איננו מקובל עליה

היא יכולה גם להיעזר עדיין בממשל טראמפ כדי שיתמוך בעמדתה. אסור לתת פרס לטרור והזרמת הכסף החודשי למחבלים ולבני משפחותיהם של כמה מיליוני שקלים בכל חודש חייבת להיפסק. זו העמדה שישראל צריכה להחזיק בה גם כשהממשל החדש יתחיל לפעול באופן רשמי.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

אחת המגמות שאני מזהה היום היא לחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, או להצטרף למפלג/ות ולרוץ במסגרתן, או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה הזאת מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי", כלומר ההאשמה שלמוחים אין אף אג'נדה מלבד סילוקו של הנאשם.

הלחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, להצטרף למפלג/ות או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי" – האשמה שלמוחים אין אג'נדה מלבד סילוק הנאשם

שותפים להאשמה קולות מימין, שתומכים בנאשם בשוחד ומרמה מסיבותיהם שלהם, או כי הם חושבים שהוא אפוד המגן מפני מו"מ מדיני שיסתיים בנסיגות ופינוי יישובים. שותפים נוספים ללעג הזה קולות ותיקים משמאל, שמפריע להם כי למחאה אין דרישה חד משמעית משותפת לסיום הכיבוש, לצדק חברתי, להפרדת דת ממדינה. מפריע להם שהשפה של מפגיני בלפור היא לא השפה הפוליטית שהם התרגלו אליה.

אני שמאלני "ישן". אני בא מהעולם של ה"איזמים" הישנים בעצמי. אני סוציאליסט, ובקונפליקט עם קפיטליסטים. אני מאמין בשיוויון אזרחי, בהפרדת דת ממדינה. אני מאמין שהכיבוש כבר הפך מזמן לאפרטהייד דה-פקטו. אני מאמין במפלגות ובחלוקה ברורה למחנות. אני משוכנע ששראל זקוקה לחוקה חילונית ורפובליקאית היום. אתמול.

שוחחתי עם הפעילים. אין ספק: שפתי אינה שפתם. כשהם מזלזלים, למשל, בחלוקה לימין ושמאל – אני חייב להתאפק לא לצעוק ולדפוק על השולחן (עוד מנהג של הדור הישן). אבל אני מכיר בכך שיש להם שפה אחרת ופרספקטיבה אחרת ויש להן מקום ולגיטימיות. עצם המעורבות הפוליטית הממושכת שלהם היא מבורכת. בתנאים הקשים שבהם הם פועלים, הנחישות שלהם מעוררת הערצה.

צריך להבין: לצד מחאת היחידים ו"חוזה חדש" ("קריים מיניסטר"), רוב גופי המחאה הוקמו בחודשים האחרונים והרוב המוחלט והמוחץ בהם הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה. לטוב ולרע, זאת שפה שונה.

המרחב הדמוקרטי כולל מחאה לא מפלגתית לצד מפלגות, לא המצאנו פה את הגלגל. כמו שהפוליטיקה באיגודים המקצועיים, או ברשויות המקומיות, מתנהלת לפי חוקים אחרים מהקשת המפלגתית שמיוצגת בכנסת. גוש אמונים שלום עכשיו, התנועה לאיכות השלטון – כולן לא מפלגתיות. לכולן יש מקום של כבוד בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

הרוב המוחץ במחאה הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה, לטוב ולרע

אם נרחיק למקומות וזמנים אחרים – המחאה נגד מלחמת וייטנאם היתה ברובה על-מפגתית. הפוליטיקה הסביבתית היא לא פעם על-מפלגתית (גם אם מחנה פוליטי חד מזוהה עם פוליטיקה סביבתית הרבה יותר). המחאות שצמחו נגד המשטרים במזרח אירופה לא היו מפלגתיות. גם התנועה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. ועוד ועוד.

לגבי הדרישה להדחת נתניהו ומקומה המרכזי, כבר היה בישראל קמפיין כזה: "מספיק ודי בשלטון מפא"י". אג'נדה לגיטימית לגמרי. גם טוהר המידות זו אג'נדה נורמלית לגמרי להתאחד סביבה, בלי הסכמה על דברים אחרים. טוהר המידות או מלחמה בשחיתות זאת אג'נדה שמקובלת מאוד בתנועות חוץ פרלמנטריות, ולפעמים גם מתגבש מחנה פוליטי סביבה.

הדחתו של ראש מדינה שמסרב לפרוש חרף מחאה ציבורית והליך משפטי על עבירות חמורות זה מכנה משותף סביר בהחלט. נכון שבישראל, שמתחזקת כיבוש 53 שנים, שחלוקת העושר בה בלתי שיוויונית באופן קיצוני, שהמבנה החוקתי שלה הוא שאין חוקה ויש ממסד דתי ששולט בנישואין, בגירושין ובמעמד האזרחי של מהגרים ובני מהגרים – זה נראה מוזר, להעמיד את השחיתות והדחתו של אדם אחד בראש סדר העדיפויות הפוליטי.

אבל השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-1996 נתניהו היה סתם ראש ממשלה ימני מהליכוד. לא כך המצב ב-2021. נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו למשהו שהוא יותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת. כל תזוזה, כל שינוי, כל רפורמה מותנים עכשיו בהדחתו ובפירוק המשטר שהתעצב סביב אישיותו וסביב מקורביו.

השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-2021, נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו ליותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת

אז כן. "רק לא ביבי". האיש חייב לעמוד לדין, וכך גם לא מעט מהמקורבים והדמויות הבכירות במשטר שהתעצב פה. בכל מקרה, אסור להם להישאר בשלטון. אין בכך התנכרות לכ-4.5 מיליון נכבשים, או התעלמות מהחצי-תיאוקרטיה, או אדישות לאי-שיוויון חברתי. להפך. זה תנאי מוקדם הכרחי כדי להתקדם בכל שאר החזיתות.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.