"בית המשפט הנכבד יתבקש לקבוע כי בשל כל אחד ואחד מהמעשים והמחדלים שיפורטו להלן, ובשל משקלם המצטבר וחסר התקדים, יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק"

מתוך כתב הטענות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, 29 בנובמבר 2020

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

החיים במעון ראש הממשלה מזכירים לפעמים שירים של מוקי. המהלכים שלהם צפויים מראש, קצת דביקים אבל למרות זאת מצליחים לרגש קהל רחב. אחרי ההצלחה המסחרית של "ילד של אבא" – השיר על ילד'ז שיצא לטרוף את החיים בטוויטר כשאביו הגאה מדרבן אותו "עד סוף העולם אנ'לא עוזב אותך, ילד שלי לך רק בדרך שלך" – הגיע השבוע התור של "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק".

כולם מדברים על השלום עם דובאי, אף אחד לא מדבר על הצדק שנשלל מנתניהו האומלל. המפגינים הנודניקים מחוץ לביתו דורשים "צדק לסלמסה" ו"צדק לאיאד" כאילו יוסף סלמסה ואיאד אל-חלאק הם היחידים שנפגעו כאן משרירות ליבו של השלטון. יאללה-יאללה, שחררו, חמוצים. הגיע הזמן שתתחילו לחשוב גם על צדק לבנימין.

המפגינים הנודניקים דורשים "צדק לסלמסה" ו"צדק לאיאד" כאילו הם היחידים שנפגעו כאן משרירות ליבו של השלטון. יאללה-יאללה, שחררו, חמוצים. הגיע הזמן שתתחילו לחשוב גם על צדק לבנימין

מסמך מרשים שנפרש על פני לא פחות מ-174 עמודים – היקף של רומן קצר – הגישו השבוע פרקליטי נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים, כדי לנמק את דרישתם המקדמית להעניק ללקוח שלהם "הגנה מן הצדק" ולבטל את המשפט הפלילי המתנהל נגדו.

כל חכמי ופרשני המשפט הסכימו שזה לא יותר ממהלך טקטי וצפוי מראש, שברור שאין לו כל סיכוי לשכנע את השופטים. עיקר התועלת שלו בזירה הציבורית, עם קריצה אל ההיסטוריה. לשם ורק לשם הוא מכוון.

נתניהו הזדרז לאמל"ק את המסמך לעוקביו הנאמנים ברשת, ואלה הפיצו את עיקרי הטענות לכל עבר. הפרקליטים הבכירים עמית חדד ובועז בן צור לא הסתפקו בכך ותמצתו את הדברים לסרטון וידיאו קצרצר, לטובת אלה שאין להם כוח וסבלנות לקרוא גם את תקציר המנהלים של הבוס.

"הצגה שכולה מורכבת מציטוטים מפורסמים"

גם אם ברור שטענת "ההגנה מן הצדק" של ראש הממשלה לא תשנה את מהלך המשפט שלו – והיא לא תשנה – חבל שנתעלם ממסמך כזה, שהוא פרי עבודתם המסורה של מתמחים אמביציוזיים, שעשו לילותיהם כימים כדי לגזור ולהדביק מובאות מפסקי דין חשובים, דיוני חקיקה בכנסת ואפילו ציטוטים מתולדות הפילוסופיה והתיאטרון. מגיע למסמך הזה שנתייחס אליו בכבוד הראוי. בכל זאת – ראש ממשלת ישראל יוצא מגדרו להסביר לנו מהו "צדק".

בדיחה נושנה של חובבי תיאטרון מספרת על צופה שהזדמן פעם להצגת המחזה "המלט" של שייקספיר, וכשנשאל בתום ההצגה מה דעתו עליה אמר בזלזול "זו לא חוכמה, זו הצגה שכולה מורכבת מציטוטים מפורסמים".

העדות הזו, על גדולתו של המחזאי הגאון ששם בפי גיבוריו משפטים שזכו במהרה לחיים משל עצמם מחוץ לבמת התיאטרון, מתאימה גם לנתניהו – האם "לא היה כלום כי אין כלום" נופל מ"להיות או לא להיות"? – והיא בוודאי חלה גם על מחזה המוסר "הגנה מן הצדק" שהוא העלה לעינינו השבוע.

העדות הזו, על גדולתו של המחזאי הגאון ששם בפי גיבוריו משפטים שזכו במהרה לחיים משל עצמם מחוץ לבמת התיאטרון, מתאימה גם לנתניהו – האם "לא היה כלום כי אין כלום" נופל מ"להיות או לא להיות"?

הטענה המשפטית ל"הגנה מן הצדק" היא טענה בעלת עוצמה יוצאת דופן: בכוחה לסכל הליך משפטי לפני שהוא התחיל ולהביא לביטולו של כתב אישום עוד לפני שהראיות הוצגו לבית המשפט.

הדוקטרינה הזו, שמקורה במשפט האנגלי, התגנבה אל המשפט הישראלי בדלת האחורית במשפט הבנקאים (המוכר כפס"ד יפת). בית המשפט העליון דן שם בטענות ההגנה, לפיהן הבנקאים הודחו לבצע את מעשיהם על ידי הרשויות שעודדו את ויסות מניות הבנקים, ולכן כשהרשויות העמידו את הבנקאים לדין, זה היה מעשה קיצוני של חוסר צדק.

השופטים בפרשת יפת קבעו כי הדוקטרינה החריגה הזו של הגנה מן הצדק יכולה להיות מופעלת רק במקרים קיצוניים במיוחד שבהם "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת". מה שכמובן לא קרה במשפט הבנקאים.

טענות הבנקאים אמנם נדחו אבל כיסא המפלט הבריטי "הגנה מן הצדק" נשתל אל תוך המשפט הישראלי. כעבור עשר שנים, בפסק דין בורוביץ', בית המשפט הרחיב מעט את תחולת ההגנה וקבע שהיא יכולה לחול גם כש"ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות". כלומר, המצפון כבר לא חייב ממש להזדעזע. מספיק שתיפגע תחושת הצדק.

בפס"ד בורוביץ' הרחיב ביהמ"ש את תחולת ההגנה וקבע שהיא יכולה לחול גם כש"ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות". כלומר, המצפון כבר לא חייב ממש להזדעזע. מספיק שתיפגע תחושת הצדק

גם במקרה ההוא, שבו עמדו לדין מנהלי חברות ביטוח שהואשמו בתיאום מחירים, בית המשפט נמנע מלהפעיל את הדוקטרינה החריגה, אבל הוסיף שורה של מבחנים שיאפשרו את הפעלתה בעתיד.

בית המשפט רמז שהוא עשוי להפעיל בעתיד את מה שהיום ראש הממשלה ותומכיו היו מכנים "אקטיביזם שיפוטי". הוא האיר למעננו את הדרך אל הצדק אבל נזהר מלצעוד עליה בעצמו.

כך הגיעה "ההגנה מן הצדק" לספר החוקים הישראלי ב-2007 בדמות סעיף 149(10) לסדר הדין הפלילי, שקובע שניתן לבטל כתב אישום כאשר "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

"מהפכת ההגנה מן הצדק"

מאז כולם רודפי צדק. מהמיליונרים של עבירות צווארון לבן ועד ראשי משפחות פשע שליבם שחור משחור.

החוקרים דיברו אל החשוד לא יפה בחקירה? נדרשת הגנה מן הצדק. התביעה התרשלה ולא הזכירה לבית המשפט לקבוע מועדים לדיון? נדרשת הגנה מן הצדק. חלפו שנתיים וחצי מיום החקירה ועד שהוגש כתב אישום? נדרשת הגנה מן הצדק. הנספחים של כתב האישום לא היו מפורטים מספיק? נדרשת הגנה מן הצדק.

החוקרים דיברו אל החשוד לא יפה בחקירה? נדרשת הגנה מן הצדק. חלפו שנתיים וחצי מיום החקירה ועד שהוגש כתב אישום? נדרשת הגנה מן הצדק. הנספחים של כתב האישום לא היו מפורטים מספיק? נדרשת הגנה מן הצדק

כולם לא מפסיקים לדבר על צדק. השימוש בטענה המקדמית הכללית הזו הפך כל כך שכיח בבתי המשפט, שהתקבל הרושם שמאחורי הקלעים של המשפט הישראלי התחוללה "מהפכת ההגנה מן הצדק". אבל כולם יודעים שהאמת היא שבתי המשפט מסתייגים מהטענות הללו וכמעט תמיד דוחים אותן על הסף. ובצדק.

העובדה שעורכי הדין, הפוליטיקאים והפרשנים המשפטיים מתייחסים ל"צדק" כאל לא יותר מלהטוט מילולי ציני, שמשרת צרכים טקטיים בניהול המשפט, לא אומרת שאנחנו, בני האדם הרגילים, צריכים לאבד את האמונה שלנו ברעיון הנאצל, שבא לידי ביטוי גם בטענה החזקה הבאה, שפרקליטי נתניהו ציטטו בשמו בעתירתם:

"זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה, ולא כל השיטות בהן נוקטים אויביה פתוחות לפניה. לא פעם נלחמת הדמוקרטיה כאשר אחת מידיה קשורה לאחור. חרף זאת, ידה של הדמוקרטיה על העליונה, שכן שמירה על שלטון החוק והכרה בחירויות הפרט, מהוות מרכיב חשוב בתפיסת ביטחונה. בסופו של יום, הן מחזקות את רוחה ואת כוחה ומאפשרות לה להתגבר על קשייה".

הציטוט מעורר ההשראה הזה נלקח מפסק הדין שכתב נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק בעתירה לבג"ץ שהגיש הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

אהרן ברק ב-2006, בעת שהיה נשיא בית המשפט העליון (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

החלטת בג"ץ הסעירה אז את דעת הקהל בישראל כשאסרה את השימוש ב"טלטולים" בחקירות שב"כ וקבעה כי אסור לחקירה לגלוש לעינויים ואף ליחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל כלפי החשוד.

פסק הדין הזה, שניתן ב-1999, הרגיז בשעתו מאוד את מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל. הוא אפילו שקל לחוקק בתגובה חוק שיכשיר את השימוש בטלטולים, ותרם ללקסיקון הישראלי את המשפט "כאן זה לא הולנד". צדק-שמדק, אנחנו לא יכולים להתנהג כאילו אנחנו חיים במרכז אירופה ולא במזרח התיכון.

לראש הממשלה ההוא קראו בנימין נתניהו. אז הוא זעם על פסק הדין, היום פרקליטיו מצטטים מתוכו, כי נדמה להם שהוא משרת את האינטרסים שלו.

ואז ממריאים עורכי הדין אל הפסגות הגבוהות של הפילוסופיה והתיאטרון – מגייסים לצידם אפילו את הציווי המוסרי העליון של עמנואל קאנט, "אין להתייחס אל אדם כאל אמצעי בלבד להשגת תכליות נלוות חיצוניות, שכן בכך נעוצה פגיעה בכבודו".

הם מבקשים להגן כך על הלקוח שלהם, שמפורסם בכך שאין לו שום בעיה להתייחס לכל האנשים סביבו – שותפים לדרך או יריבים פוליטיים – אך ורק כאל אמצעים להשגת מטרותיו, ומסוגל לרמוס ולרסק את כבודם של מי שמפריעים לו בדרך בלי למצמץ. רבים מאוהדיו בטוחים שאלה דווקא תכונות חיוניות למנהיג לאומי חזק. עם כל הכבוד לצדק.

סנגוריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עמית חדד ובועז בן צור, בבית המשפט המחוזי בירושלים, 1 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אבל שיאו של מחזה המוסר שמעלים פרקליטי נתניהו, בפרק ארוך ומסחרר שמוקדש כולו לחקירתו של ניר חפץ. בראש הפרק הזה הם קבעו ציטוט ידוע מהמחזה "חפץ" של חנוך לוין.

• חפץ: "אתם באמת החלטתם להרוס לי את החיים"
• טיגלך: "אל תעשה עניין מהחיים שלך. הורסים וזהו".

אין סיבה לחשוד בפרקליטי נתניהו שהם התעמקו לקראת המשפט במחזה של לוין. סביר להניח שהם רק חיפשו ציטוטים מרשיעים על ניר חפץ בגוגל והציטוט מ"חפץ" עלה לעיניהם ונראה להם מגניב. אם היו מקדישים לכך מחשבה נוספת, ייתכן שהיו נמנעים מלצטט דווקא מתוך מחזה שגיבוריו הם משפחה של טיפוסים גרוטסקיים, מוגזמים, שכל אחד מחבריה הוא לא יותר מקריקטורה מופרעת המאופיינת בקפריזות קיצוניות.

אין סיבה לחשוד בפרקליטי נתניהו שהם התעמקו לקראת המשפט במחזה של לוין. סביר להניח שהם רק חיפשו ציטוטים מרשיעים על ניר חפץ בגוגל והציטוט מ"חפץ" עלה לעיניהם ונראה להם מגניב

מתחת לכותרת מהמחזה "חפץ" הביאו פרקליטי נתניהו ציטוטים נרחבים מתוך חקירתו של עד המדינה חפץ. אלה דיאלוגים נוקבים, שכאילו נכתבו ביד אמן. איכותם התיאטרלית-דרמטית לא נופלת מהדיאלוגים של טיגלך, כלמנסע, פוגרה, ורשביאק וחפץ – גיבורי "חפץ" של חנוך לוין.

רק שהפעם אנחנו, הקוראים, נדרשים לשכוח שגיבור המחזה שירת במסירות ובמשך שנים רבות את כל האדונים – מנוני מוזס ונוחי דנקנר ועד בנימין ושרה נתניהו. חרב להשכיר בשירות החזקים ביותר, שהיה נכון לכל משימה שהטילו עליו.

ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ב-10 בנובמבר 2019 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

והנה אנחנו פוגשים אותו בתא המעצר, מרוט ומעורר רחמים, פשפשים אוכלים את עורו, הוא מתהפך על משכבו ומתקשה להירדם בלילות, והחוקרים מאיימים עליו שהם יודעים את סודותיו הכמוסים ביותר, ושוקלים להרוס את משפחתו, אם לא ישתף עמם פעולה.

• חפץ: עכשיו פשוט ל… לחוקר היה איזה שיחה עם אשתי ש…
• חוקר: מה קרה?
• חפץ: הוא פשוט עיכב בתום לב… נתן לה להבין שיש סיכוי שאני משתחרר ו… מאוד, אה, אני לא רוצה שישחקו ברגשות של המשפחה שלי (חפץ בוכה) כאשר ברור שאני לא משתחרר. הרי יש עוד פרשיה. אז למה צריך להגיד לה את זה?
• חוקר: אני מניח, אני מניח… אני בטוח…
• חפץ (ממשיך לבכות): יש עורך דין למה לא מדברים איתו? בשביל מה צריך להעביר את זה אליה?  אני מת… אני מתבייש… אני לא נוהג לבכות, אבל… (קם ממקומו)
• חוקר: אל תתבייש. בוא הנה ניר, קח את זה, קח את זה (נותן לנחקר בקבוק מים).
• חפץ: תודה. מה זה… מה זה… אני לא מבין את הדבר הזה. למה זה בכלל ככה? בשביל מה יש עורך דין בעולם?

פרקליטי נתניהו מבקשים לעורר כך את רחמי השופטים. האם כך נגבות עדויות במדינת ישראל? האם לא נדרשת כאן "הגנה מהצדק", ממש כמו שנטען בבג"ץ המפורסם ההוא של הוועד נגד עינויים, שהלקוח שלהם הסתייג ממנו?

וזעקתו של חפץ האומלל מהדהדת בליבנו. "בשביל מה יש עורכי דין בעולם?" הוא מתחנן לדעת.

אולי כדי לקחת את הרעיון העצום הזה – "צדק" – ללוש אותו, לזהם אותו, למהול אותו בציטוטים מרשימים מפה ומשם, ולהשכיח את הכבוד שהוא עורר בליבנו פעם, כשעוד האמנו בתמימותנו שלמילים יש משמעות.

וכשפרקליטי נתניהו מגייסים לצידם בציניות דווקא את חנוך לוין, מחזאי שבלי ספק היה בז להם וללקוח  שלהם – כאן כבר נדרשת התערבות נוספת: הגנה על הצדק הפואטי.