בפרקליטות המדינה, כך נדמה, שוררת אימה מבית המשפט המחוזי בירושלים – תולדה של הטראומה שנגרמה לאנשי התביעה הכללית בסיבוב הראשון של משפט אולמרט בפרשות ראשונטורס ומעטפות הכסף.

שלושת שופטי ההרכב אז, בראשות מי שכיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי, מוסיה ארד, זיכה את אולמרט בשנת 2012 מהאישומים המרכזיים שעמדו נגדו, והרשיע את אולמרט רק בסעיף הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות. רק בסיבוב השני, לאחר חשיפת קלטות שולה זקן, ולאחר שאת השופטת ארד שפרשה לגמלאות החליפה שופטת אחרת, רבקה פרידמן-פלדמן, שינה המחוזי את טעמו והרשיע את אולמרט גם בפרשת מעטפות הכסף.

כל זה כדי לומר, שבפרקליטות המדינה מצויים בתודעה שבית המשפט המחוזי בירושלים, לפחות בעניינים פליליים, איננו מצוי בכיסם. הוא אינו מרשיע באופן אוטומטי. גם, ואולי בפרט, כאשר מדובר באנשי ציבור בכירים. התובע במשפטו של אהוד אולמרט, אלי אברבנאל, הספיק בינתיים להתמנות כשופט בבית המשפט הזה, ועדיין – ככל שמדובר במשפטו של ראש הממשלה המכהן, בנימין נתניהו, לעולם אין לדעת לאיזה כיוון תישלח המהלומה הבאה.

שופטי נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם, בבית המשפט המחוזי ירושלים, ב-24 במאי 2020 (צילום: Amit Shabi/POOL)

החלטת שופטי נתניהו מאתמול (שני) בטענות המקדמיות שהעלו סנגורי הנאשמים היא בבחינת מהלומה דו-צדדית. אחת לכל צד במשפט. הפרקליטות ספגה אתמול מהלומה, צריך לומר נכוחה.

החלטת בית המשפט כי אופן ניסוחו של כתב האישום פגום, וכי על הפרקליטות לתקנו ולהגישו מחדש, מהווה ביקורת משמעותית על קבלת ההחלטות בתביעה. אם כי צריך לדייק – יותר על שאלות של סגנון ומעטפת, ופחות על המהות עצמה.

החלטת בית המשפט כי אופן ניסוחו של כתב האישום פגום, וכי על הפרקליטות לתקנו ולהגישו מחדש, מהווה ביקורת משמעותית על קבלת ההחלטות בתביעה. אם כי יותר על שאלות של סגנון ופחות על המהות

מצד שני, בית המשפט השליך מכל המדרגות את טענות סנגורי נתניהו בעניין חסינותו. בהחלטתם פירקו השופטים אחת לאחת את הטענות שהשמיעו הסנגורים בעניין החסינות, ולמעשה הגחיכו את עצם העלאתן, כמעין מעשה ליצנות.

נוכח המהלומה הדו-צדדית הזו, אין פלא שהן הפרקליטות והן עורכי דינו של ראש הממשלה שיחררו אתמול מעין הודעות ניצחון: "מכה קשה לפרקליטות", מסרו עורכי הדין בעז בן צור ועמית חדד, מטעם נתניהו, "בית המשפט פוצץ את הבלון – ההחלטה קובעת כי לפרקליטות לא היה מה לטעון נגד ראש הממשלה נתניהו, אז טענו נגדו טענות כלליות ואמורפיות, בלי ראיות, בלי עובדות ובלי נתונים – כדי לייצר מראית עין של כתב אישום".

ברוח מגמת בדיקת העובדות הרווחת בימים אלה, יובהר: זה לא מה שאמרו השופטים.

מצד שני, בפרקליטות בחרו להדגיש את העובדה כי "בית המשפט דחה את בקשת נתניהו לביטול כתב האישום בשל פגמים שנפלו בהליכים הנוגעים לחסינות הדיונית, וקבע כי זכויותיו של הנאשם לא נפגעו בדרך כלשהי בהליך. על פי ההחלטה, משבחר הנאשם לוותר על בקשתו לחסינות, אין כל מקום להשיב כעת את הגלגל לאחור ולבטל את כתב האישום".

אין מקום לדוגמאות

שני התיקונים המרכזיים שהשופטים הורו לפרקליטות לערוך בכתב האישום באו בעקבות טענות סנגוריו של נתניהו.

התיקון המרכזי נוגע לצורך המוטל כעת על התביעה לפרט במדויק במה מואשם נתניהו עצמו, ולהפריד בכל המקומות בכתב האישום, במסגרת האישום בתיק 4000, בין מעשים המיוחסים לנתניהו לבין כאלה המיוחסים לבני משפחתו – רעייתו או בנו יאיר. זאת, הן ביחס לדרישות המיוחסות לכל אחד מהם, והן ביחס למה שכל אחד מהם קיבל לכאורה במסגרת אותה פרשה.

"ככל שטענת התביעה, בסעיפים השונים של כתב האישום, היא כי דרישות של בני המשפחה וקבלת טובות הנאה על ידיהם נעשו בידיעת הנאשם [נתניהו], עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום", כתבו השופטים.

"ככל שטענת התביעה, בסעיפים השונים של כתב האישום, היא כי דרישות של בני המשפחה וקבלת טובות הנאה על ידיהם נעשו בידיעת הנאשם [נתניהו], עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום", כתבו השופטים.

בד בבד, תצטרך התביעה לכתוב במפורט מהן טובות ההנאה, מהו השוחד בכל אחד מהמקרים, ומהו לוח הזמנים. השופטים הנחו את התביעה להימנע ממילים מכלילות או כלליות – "בין היתר", "לרבות", "פרשות שונות", "גורמים מטעמו". בכתב אישום אין מקום ל"דוגמאות", הנחו השופטים; יש עובדות נטענות שאותן יש להוכיח בבית המשפט.

התובעת במשפט נתניהו, עו"ד ליאת בן-ארי, בדיון בבית המשפט המחוזי, ב-6 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המטלה שקיבלה הפרקליטות אמנם מקשה עליה בנקודת הזמן הנוכחית, אבל ממרחק הזמן היא עשויה לשחק באופן משמעותי לטובתה.

המשימה לזהות במדויק מי דרש מה, מי קיבל מה, מי אמר מה, ולהפריד את החבילה המשפחתית למרכיביה, עשויה בבוא היום להקל על הפרקליטות להוכיח את העובדות המרכיבות את האישומים, ולחזק את המבנה הראייתי שעשוי להביא להרשעה.

במובן מסוים, זהו כמו סבב השלמות החקירה שעשתה התביעה בתיק משה קצב, לאחר שהוא חזר בו מהסדר הטיעון המקל שנחתם עמו. גם אז, תיקון החורים הראייתיים בשלב מוקדם, חיזק את מצב התביעה בשלבים המתקדמים.

התיקון המרכזי השני שהשופטים הנחו את הפרקליטות לבצע, לבקשת הסנגורים, הוא בהשמטת הנספח שצירף היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לכתב האישום, המכונה "דוגמאות להיענות בני הזוג אלוביץ' לדרישות הנאשם נתניהו להתערבות בפרסומים באתר וואלה".

השופטים קבעו כי מדובר בחלק ממסכת הראיות, וראיות אין מקומן בכתב האישום, גם לא במסגרת "נספח". אם כי, לפחות במובן הציבורי, בהקשר הזה הסוסים כבר ברחו מהאורווה. הנספח צורף לכתב האישום ופורסם ברבים. השמטתו כעת היא חסרת משמעות, משפטית או ציבורית.

השופטים קבעו כי מדובר בחלק ממסכת הראיות, ואין מקומו בכתב האישום, גם לא במסגרת "נספח". אם כי, לפחות במובן הציבורי, בהקשר הזה הסוסים כבר ברחו מהאורווה

"מה? מה פתאום?"

לצד זאת, כאמור, דחו השופטים את מכלול טענות סנגוריו של נתניהו ביחס לחסינות. צריך לומר – מדובר היה בטענות עזות מצח.

כזכור, נתניהו הגיש לפני כשנה בקשה לקבל חסינות לאחר שהתחייב פומבית שלא לעשות כן ("מה? מה פתאום?"), וזאת כאשר ידע שבין מערכות הבחירות לא מונתה ועדת כנסת שתוכל לדון בבקשתו, מה שעתיד היה לתקוע את האפשרות להגיש את כתב האישום נגדו לבית המשפט.

כשהתברר שוועדת כנסת מתמנה בכל זאת, ומשהבין שהוא צפוי לתבוסה בוועדה, משך את בקשת החסינות וסלל את הדרך להגשת כתב האישום לבית המשפט, עוד באותו יום.

סנגוריו של נתניהו, עורכי הדין בעז בן צור ועמית חדד, בדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, ב-6 בדצמבר 2020

ומה טענו סנגוריו בעניין החסינות? כי כתב האישום הוגש שלא כחוק, כי מנדלבליט היה צריך למסור את כתב האישום לוועדת הכנסת (שלא קמה באותו זמן) ולא רק ליו"ר הכנסת; כי נתניהו הוטעה על ידי היועמ"ש לחשוב שמניין 30 הימים כבר החל, עם פנייתו של מנדלבליט ליו"ר הכנסת; כי משך את בקשת החסינות כי "היה ברור" שלא יזכה להליך הוגן; והשיא – כי עצם הודעתו של נתניהו ליו"ר הכנסת כי הוא מושך את בקשת החסינות – בטלה.

"גם טענה זו לא ניתן לקבל", כתבו השופטים, "ולו בשל מניעות הנאשם מלערער בדיעבד על תוקפה של בקשתו שלו לחזור בו מבקשתו לחסינות".

ביחס לכלל הטענות קבעו השופטים כי זכויותיו של נתניהו בתחום החסינות לא קופחו, ובכל מקרה, לא ניתן להבין מדוע בחר להתעכב במשך שנה תמימה בטרם העלה את טרוניותיו.

ביחס לכלל הטענות קבעו השופטים כי זכויותיו של נתניהו בתחום החסינות לא קופחו, ובכל מקרה, לא ניתן להבין מדוע בחר להתעכב במשך שנה תמימה בטרם העלה את טרוניותיו

רכבת המשפט ממשיכה במסלולה

על אף שיעורי הבית שהשופטים הטילו על הפרקליטות, לוח הזמנים להתקדמות המשפט אינו משתנה.

כתב האישום המתוקן יוגש בתוך שבועיים, אך באמצע ינואר יתקיים, כמתוכנן, שלב תשובת הנאשמים לכתב האישום – שבו נתניהו ייאלץ להתייצב בבית המשפט ולהודיע אם הוא כופר בעובדות או מודה בהן.

גם שלב ההוכחות יתחיל בחודש פברואר, כמתוכנן – כאילו אמרו השופטים: נכון, נפלו פגמים בכתב האישום, אירעו תקלות, אך הן בטלות בשישים ביחס לרכבת הנוסעת.

הרכבת משפטו הפלילי של ראש הממשלה יצאה מהתחנה וממשיכה להתקדם כמתוכנן. דבר לא יעצור בעדה.