בינואר שעבר, לפני פרוץ הקורונה לחיינו, ביקר בארץ פיטר ביינרט, עיתונאי יהודי-אמריקאי מוביל. בהרצאה שנתן בכנס של מכון המחקר לחקר ארצות הברית באוניברסיטת ת"א, הוא העריך שבחירות 2020 יהיו אתגר קשה לדמוקרטיה האמריקאית, בין אם דולנד טראמפ ינצח בהן ובין אם ג'ו ביידן.
אם טראמפ ינצח, העריך ביינרט, סביר שניצחון זה יהיה בקרב חבר האלקטורים – אבל הוא יפסיד בקרב כלל הקולות, וזו תהיה מערכת הבחירות השלישית מתוך השש האחרונות בהן המועמד שקיבל את רוב הקולות הפסיד.
אם ביידן ינצח, המשיך, סביר שטראמפ לא יקבל את תוצאות הבחירות, וסביר שרוב המפלגה הרפובליקאית תשתף איתו פעולה ברמה כזו או אחרת או לפחות לא תעמוד נגדו. זה יגרור משבר חוקתי חריף שיוכרע, העריך ביינרט, רק כאשר ראש המטות המשולבים ירמוז לטראמפ שהצבא האמריקאי לא עומד מאחוריו.
זה נשמע מעט דמיוני בינואר, אבל התחזית של ביינרט לא רחוקה בינתיים מהמציאות. בששת השבועות האחרונים למדנו לא מעט על עמידוּת המוסדות הדמוקרטיים בארה"ב.
ניסיונו של טראמפ להיאחז בשלטון למרות שהפסיד בבחירות – כלומר להקים דיקטטורה – החל בתביעות משפטיות, שנדחו כולן. לאחר מכן ניסה להשפיע על בתי מחוקקים מדינתיים שנשלטים ע"י רפובליקאים למנות אלקטורים בניגוד לתוצאות הבחירות, ניסיון שנכשל. הנה לנו שני מוסדות שעמדו בניסיון: המערכת המשפטית ומחוקקים ופקידי ממשל רפובליקאים שונים ברמת המדינות.
טראמפ אף ניסה לדחות ולחבל בתהליך העברת השלטון, וגם השבוע קיבלו עובדי הבית הלבן מסרים סותרים: בהתחלה שעליהם להתכונן לעזיבתם ב-6 בינואר, כמתבקש מלוח השנה של המעבר, ולאחר מכן יצא תזכיר המבטל את ההוראה.
הרפובליקאים בקונגרס, מצידם, לא ניסו באף שלב לעצור את טראמפ באופן פעיל, וחלק משמעותי מחברי בית הנבחרים הרפובליקאים אף תמך במאמציו, למשל בתביעת טקסס נגד פנסילבניה. הנה לנו שני מוסדות שנכשלו: רפובליקאים בממשל ובקונגרס.
ועוד למדנו שנראה כי טראמפ לא יכיר במציאות אף פעם. אחרי שהאלקטורים הצביעו בשבוע שעבר, טראמפ מכוון כעת למעמד הקראת תוצאות הצבעת האלקטורים בקונגרס ב-6 בינואר.
במעמד זה, שני בתי הקונגרס מתכנסים בראשות סגן הנשיא (שהוא גם נשיא הסנאט) ומקריאים את תוצאות הצבעת האלקטורים כפי שהגיעו מהמדינות השונות. אם לפחות סנאטורית אחת וחברת קונגרס אחת מתנגדות להכללת אחד מקולות האלקטורים, המושב מתפצל לכינוסים של שני בתי הקונגרס שמצביעים כל אחד בנפרד על ההתנגדות; אם שני הבתים מאשרים את ההתנגדות, הקול לא נספר.
לפי חוק "הנמל הבטוח" מ-1887, ישנן שתי עילות בלבד להתנגדות: שהאלקטורית לא נבחרה כחוק ואושרה כחוק לפני מועד "הנמל הבטוח", או שהצבעתה לא "ניתנה באופן רגיל" (regularly given). התנגדות כזו היא מאוד נדירה: היא קרתה רק פעמיים מאז 1887, ונדחתה בשני המקרים ברוב גדול.
זאת ועוד: השנה כל האלקטורים אושרו כחוק לפני מועד "הנמל הבטוח" וכל הצבעות האלקטורים נערכו בצורה מדוקדקת לפי הנהלים וללא כל הקלות (ולכן, בניו יורק למשל, התכנסו האלקטורים פיזית בבניין הקפיטול של המדינה באלבני כדי להצביע, למרות מגפת הקורונה המשתוללת). כך שעובדתית אין כל בסיס להתנגדות. אבל כמובן, זה לא מה שיעצור את טראמפ.
השבוע סנאטורים רפובליקאים עמדו בפני מסעות לחצים נגדיים: טראמפ לחץ עליהם שיגישו התנגדות כזו. מיץ' מקונל מצידו כינס כינוס מיוחד בו הזהיר אותם שלא יגישו התנגדות, שכן התנגדות כזו תכריח את כל הסנאטורים להצביע, ואם ידחו אותה – כפי שבכל זאת סביר שיקרה, שכן אין שום בסיס להתנגדות – הם יעוררו את זעמם של מצביעי טראמפ.
יתכן שבסוף אכן תוגש התנגדות; יתכן אפילו שתעבור בסנאט, אם כי הסיכוי קלוש – רובם המכריע של הסנאטורים הרפובליקאים אמנם לא התנגדו לטראמפ, אבל גם לא תמכו במפורש בניסיונות ההפיכה שלו, ולאחר הצבעת האלקטורים בשבוע שעבר חלק ניכר מהם כבר הכירו במפורש בניצחונו של ביידן, כולל מקונל בעצמו. אבל גם אם זה יקרה, אז בבית הנבחרים – הנשלט על ידי הדמוקרטים – ההתנגדות תיכשל.
צריך סדרת אירועים מאוד מאוד לא סבירה – הכוללת היעדרות כזו או אחרת של מספר חברי בית נבחרים דמוקרטים בנוסף על כל מה שאמרנו לעיל, וכן שבית המשפט העליון לא יתערב בתביעות שבוודאי יוגשו – כדי שניסיון ההפיכה יצליח בשלב הזה.
צבא
הרעיונות האחרים שטראמפ משתעשע בהם בימים האחרונים כוללים הטלת משטר צבאי במדינות המפתח ועריכת בחירות מחודשות. מייקל פלין – יועצו הראשון לביטחון לאומי של טראמפ שהורשע בשיבוש הליכי חקירה ונחון על ידי טראמפ לפני כמה שבועות – מתראיין ומפיץ רעיונות כאלה לא מעט בשבועות האחרונים.
ביום ששי שעבר נערכה פגישה בחדר הסגלגל עם פלין, עורכת דינו לשעבר סידני פאוול – שהפכה לנושאת הדגל של הקצה הכי מופרך ומביך של המסע המשפטי של טראמפ להפיכת תוצאות הבחירות – ראש סגל הבית הלבן מארק מדוז, ופאט סיפולון, פרקליט הבית הלבן. בפגישה נדון הרעיון משטר הצבאי ונדחה רק בקושי אחרי ויכוח קולני בין פאוול ופלין למדוז וסיפולון.
מאז הפגישה, יועצי טראמפ השונים מביעים דאגה הולכת וגוברת ממהלכיו בימים ובשבועות הקרובים, שכן הנשיא חדל להקשיב לאיש מיועציו פרט לפאוול ופלין. הרעיונות של פלין ופאוול נשמעים כמובן מופרכים, אבל למדנו שמוסדות שונים שאמורים לשמור על הדמוקרטיה האמריקאית נכשלו.
בנוסף, הדמוקרטיה האמריקאית נכשלה גם בעבר – למשל, כלפי שחורים לאורך שנים ארוכות, תחילה בעבדות ולאחר מכן בחוקי ג'ים קרואו; אבל גם מקרים אחרים כמו מעצר עשרות אלפי יפנים במחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה, המקארתיזם בשנות ה-50, ועוד. כך שהסיכון תמיד קיים.
עם זאת, בניגוד לרוב הדיקטטורות, הצבא הפדרלי דווקא היה גורם משמעותי בהתגברות על כישלונות אלה: כוחות הצפון היו המשען המשמעותי של הניסיון לבנות חברה רב-גזעית בדרום לאחר מלחמת האזרחים.
כוחות פדרליים סייעו לממש את זכויות האזרח של שחורים ברגעים המתוחים ביותר של מאבק זכויות האזרח באמצע המאה ה-20 – למשל כאשר ליוו את תשעת התלמידים השחורים לבית הספר התיכון המרכזי בליטל-רוק, ארקנסו ב-1957. או כששברו את המצור שהטיל ג'ורג' וולס, מושל אלאבמה, על האוניברסיטה של אלאבמה כדי למנוע כניסתם של סטודנטים שחורים ב-1963.
![כוחות צבא ארה"ב מאבטחים בית ספר תיכון בליטל רוק, ארקנסו, אליו הגיעו תשעה תלמידים שחורים, ב-26 בספטמבר 1957 (צילום: AP Photo)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/12/AP_19268735225926.jpg "כוחות צבא ארה"ב מאבטחים בית ספר תיכון בליטל רוק, ארקנסו, אליו הגיעו תשעה תלמידים שחורים, ב-26 בספטמבר 1957 (צילום: AP Photo)")
גם המקרתיזם החל את דעיכתו כאשר ג'וזף מקארתי החל לערוך שימועים כנגד חדירה קומוניסטית כביכול לצבא. באחד השימועים הדרמטיים, שגם נצפה על ידי מיליונים בטלוויזיה, תקף בשלב מסויים ג'וסף וולץ', פרקליט הצבא, את מקארת'י במשפט המפורסם: Have you no sense of decency, sir? At long last, have you left no sense of decency? ("האין בך הגינות, אדוני? בסופו של דבר, האם לא נותרה בכך כל הגינות?").
וכך גם השנה. הנאום שנשא ב-12 בנובמבר ראש המטות המשולבים, הגנרל מארק מילי, באירוע חנוכת מוזיאון צבא היבשה בפורט-בלוואר, וירג'יניה, אולי לא ייזכר כדרמטי במיוחד, אבל הוא אבן דרך חשובה ואולי הסופית בדחיית ניסיונות ההפיכה של טראמפ.
"אנו ייחודיים בקרב צבאות העולם", אמר אז מילי. "אנחנו לא נשבעים אמונים למלך, למלכה, לעריץ או לדיקטטור. אנחנו לא נשבעים אמונים לאדם פרטי. אנחנו לא נשבעים אמונים למדינה, לשבט או לדת. אנו נשבעים אמונים לחוקה. וכל חייל המיוצג במוזיאון זה, כל מלח, טייס, נחת ואיש משמר החופים, כל אחד מאיתנו יגן על המסמך הזה, יהא המחיר אשר יהא".
ובכך הוריד מהפרק כל יומרה של שימוש בצבא – אולי הכח הכי משמעותי שיש לנשיא – להפיכת הבחירות. טראמפ אולי ינסה, אבל הצבא פשוט יסרב לפקודותיו.
חקיקה
השבוע היה נראה שהקונגרס הגיע סוף-סוף לפשרה שתאפשר חקיקה של חוק-המשך לחבילות התמריצים הכלכליים כתגובה למשבר הקורונה. חוקים משמעותיים בתחום חוקקו לאחרונה באביב, וכעת חלקים שונים – כמו הארכת תקופת דמי אבטלה – היו צפויים לפוג ולהנחית מכה כלכלית משמעותית על אמריקאים רבים.
העמדה ההתחלתית של הדמוקרטים, שנחקקה בחוק של בית הנבחרים, הייתה של חבילה בסך 3-4 טריליון דולר, כולל העברה ישירה של $3,000 לכל משק בית. הרפובליקאים תמכו בחבילה קטנה בהרבה, של כ-600 מיליארד דולר, אותה העבירו בגרסת הסנאט לחוק. אלה פערים דרמטיים שלקח שבועות רבים לגשר אליהם.
סיבה צינית יותר לכך שהפשרה הושגה דווקא עכשיו היא מערך התמריצים של שני הצדדים: בסביבה הפוליטית המקוטבת בארצות הברית של ימנו, לדמוקרטים לא היה תמריץ להתפשר ולהגיע להסכמה שתירשם כהישג עבור טראמפ לפני הבחירות. מנגד, לרפובליקאים אין תמריץ להתפשר ולהגיע להסכמה שתהווה הישג עבור ביידן אחרי שיושבע. לכן, דווקא הימים האלה, בין הבחירות להשבעה, הם חלון הזדמנויות שבו לשני הצדדים פחות כואב להתפשר.
הפשרה, בסך 900 מיליארד דולר, יותר קרובה למספר הרפובליקאי, אבל עדיין המדבור בסכום עצום שכולל העברה ישירה של $600 לכל משק בית. דא עקא, דווקא כשנראה שהכל סגור, הנשיא טראמפ – שלא היה מאוד מעורב במו"מ ולא הראה התעניינות מרובה מדי – החליט שלשום שהוא מתנגד לחוק, אלא אם המענק יוגדל ל-$2,000.
חוק נוסף שטראמפ מנסה לטרפד הוא חוק המימון השנתי למשרד ההגנה. זה שנים ארוכות שחוק כזה עובר ברוב גדול בשני הבתים ונשאר מחוץ למחלוקות הפוליטיות. הפעם טראמפ רמז מדי פעם שיטיל וטו על החוק, בעיקר מכיוון שהוא אינו כולל סעיפים המסירים את החיסיון של הרשתות החברתיות מתביעות דיבה על תוכן המופץ בהן.
הסעיף לא קשור בכלל למימון הצבא, אבל דווקא הטקטיקה של הכנסת סעיפים שונים ולא קשורים רווחת בחוקים כאלה – למשל, בחוק התמריצים יש גם סעיפים לגבי מי ארצות הברית רשאית להכיר בתור הדלאי לאמה וענייני זכויות יוצרים על שירים.
בנוסף, טראמפ גם הביע חוסר שביעות רצון מהיעדר התייחסות בחוק לדרישתו לבטל שינוי שמות בסיסים שהיו קרויים על שם גנרלים בצבא הדרום ואשר שמם שונה לאחרונה ברוח הזמן.
כך או אחרת, טראמפ הטיל וטו על חוק המימון לצבא וטרם חתם על חוק התמריצים. סביר שיותר מכל נימוק ענייני, הוא עשה זאת כי הוא עצבני על מקונל שהכיר בניצחונו של ביידן. בשני המקרים, לחוקים יש רוב עצום בקונגרס שיכול לגבור על הווטו, אבל בשביל כך הקונגרס צריך להספיק להצביע עליהם מחדש בימים הבודדים בין חזרתו מפגרת חג המולד לבין פיזורו ב-3 בינואר.
תקשורת
ביום שני שידרה ניוזמקס, אחת משתי רשתות הטלוויזיה שמנסות לעקוף את פוקס ניוז מימין, הודעה נדירה בת שתי דקות שלמות, שמתחילה כך:
"מאז יום הבחירות, מרואיינים, עורכי דין ונציגי ציבור הופיעו בניוזמקס והביעו דעות וטענות ביחס לסמארטמטיקס ודומיניון סיסטמס…וניוזמקס מעוניינת להבהיר את דיווחיה בנושא ולהבהיר שהיא לא דווחה אמת בכמה מטענות אלה".
לאחר מכן, הכילה ההודעה רשימה ארוכה של כל שקרי סידני פאוול, רודי ג'וליאני וחבריהם, אשר ניוזמקס מודה כעת שהן בעצם שקריות (או לפחות ללא כל ראייה). סגמנט דומה, אם כי מעט פחות משפיל, שודר גם בפוקס ניוז.
זו הליכה לקנוסה מפוארת ומספקת למדי, שבאה לאחר שלבכירי חברת דומיניון, יצרנית מכונות הצבעה שמככבת בתיאוריות הקונספירציה הללו, החל להימאס מהטינופים המתמשכים על מוצריה, והם הגישו מכתבי התראה לפני הליכים משפטיים כנגד שתי הרשתות.
הם גם הגישו מכתבים כאלה ל-OAN, מתחרתה של ניוזמקס במשבצת רשת הקונספירציה מימין, וכנגד סידני פאוול עצמה. הודעת הבהרה דומה טרם שודרה ב-OAN. כמו כן הגישו דרישה לקמפיין טראמפ לשמר כל מסמך ברשותם הנוגע לניוזמקס, ואכן מזכר הופץ בבית הלבן בדרישה לשמר כל חומרים כאלו. יהיה מעניין לעקוב.
היסטוריה
ולבסוף, פיסת היסטוריה בוושינגטון השבוע: בחלקים שונים של בנין הקפיטול מוצגים 101 פסלים, שניים מכל מדינה ואחד מטעם וושינגטון הבירה. חלקם של מנהיגים ידועים מההיסטוריה האמריקאית – למשל, סם אדמס מטעם מסצ'וסטס, ג'ורג' וושינגטון מטעם וירג'יניה, אנדרו ג'קסון מטנסי או רונלד רייגן מטעם קליפורניה.
חלק מהמדינות מנציחות דמויות מייסדות מעברן: קליפורניה בחרה את חוניפרו סרה, ממיידי המיסיונים הספרדים במדינה במאה ה18. מסצ'וסטס מנציחה את ג'ון ווינת'ורפ, מייסד המושבה ומנהיגה במאה ה-17, ומנסח מניפסט "העיר על הגבעה". ויסקונסין מנציחה את מושלה, רוברט לה פולט, המנהיג הפרוגרסיבי מתחילת המאה ה-20.
מדינות רבות פשוט בחרו סנטורים מפורסמים שיצאו מקרבן, כמו הנרי קליי מקנטאקי, דניאל וובסטר מניו המפשייר וג'ון קאלאהון מדרום קרוליינה – מנהיגי הסנאט בתקופת הפשרות הגדולות של אמצע המאה ה-19.
אבל רוב הפסלים הם של דמויות מעט פחות מובנות מאליהן. מטעם אלאבמה מונצחת, למשל, הלן קלר, ילידת המדינה. וושינגטון הבירה בחרה בפרדריק דאגלאס, העבד המשוחרר, הסופר והאבולישיניסט הנודע. פלורידה מנציחה, כמתבקש מאקלימה, את ג'ון גורי, הממציא של המכונה הראשונה לקירור מכני (אם-אמו של המזגן של ימנו).
נברסקה מנציחה את "דב עומד", צ'יף אמריקאי יליד מסוף המאה ה-19 שחי במדינה והצליח לגרום בפעם הראשונה לבית משפט אמריקאי להכיר בילידים כבני אדם בעלי זכויות ב-1871.
אוהיו בחרה את גדול הממציאים האמריקאים, תומס אדיסון, ופנסילבניה את רוברט פולטון, ממציא ספינת הנהר. יוטה מנציחה כצפוי את בריגהם יאנג, מייסד הכנסייה המורמונית.
מדינות דרומיות לא מתביישות לייצג בגאון בפסליהן מנהיגי קונפדרציה: כך מיסיסיפי, שמציגה את ג'פרסון דיוויס, נשיא הקונפדרציה; ג'ורג'יה, שמציגה את אלכסנדר המילטון סטיבנס, סגן נשיא הקונפדרציה; ועוד.
אחת מאלה הייתה גם וירג'יניה, שהציגה את רוברט א. לי, מפקד כוחות הדרום של מלחמת האזרחים, ואחת הדמויות המוערצות ביותר בקרב מעריצי הקונפדרציה. עד השבוע. השבוע הוסר הפסל, לאחר שביולי החליטה ועדה שמינה המושל הדמוקרטי של וירג'יניה ראלף נורת'אם להחליף את הפסל, שיועבר למוזיאון בריצ'מונד.
במקומו, יוצב פסל של ברברה ג'ונס, פעילת זכויות אזרח שכנערה בת 16 הובילה את התביעה היחידה לדה-סגרגציה של בתי ספר מטעם תלמידים וכונסה לתוך סך התביעות שנכללו בבראון נ' מועצת החינוך, תיק הדגל שהביא לביטול הסגרגציה בבתי ספר בארצות הברית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוקראתי בתשומת לב את הכתבה הארוכה והלכאורה מפורטת, אולם לא ניתן היה שלא להתרשם "מההנדוס" המגמתי של המציאות כפי שמתרחשת בארה"ב בנושא הבחירות מאז הבחירות ועד היום הזה. בתוכן הכתבה שמתיימרה להיות מעיין כתבת תחקיר מוצג הנשיא טראמפ כעבריין ושוחר מלחמות הנלחם כנגד הצדק והחוק.
אני יוצא מתוך הנחה שכותבי מאמר זה מניחים שכל אלו שקוראים אותה הם אנשים נבערים מדעת, תמימים ומטופשים שאנם מבחינים בין ימינם לשמאלם בכל הקשור לפרסומים הכתבות והידיעות המפורסמים באתרי המדייה והאינטרנט ברחבי הרשת בעברית ובאנגלית.
לכתוב כתבה כל כך ארוכה ולכאורה מפורטת ולא להזכיר ולו במעט את זיופי הבחירות שבוצעו לכאורה ע"י המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, את ההפגנות האלימות של כנופיות האנטיפה ושאר הקבוצות האנרכיסטיות הממומנות על ידי חוגי השמאל הקיצוני שהשתלט על ערים מרכזיות בארה"ב, היא עדות נוספת וחד משמעית שכתבה כל כך לא מאוזנת היא באה מבית היוצר השמאלני שמנסה בכל כוחו להנדס לנו את התודעה במידע מגמתי, מוטה ושקרי.
אני פונה מכאן לקוראים לתת את דעתם לניסיונות רעים אלו של אמצעי התקשורת בארץ וגם בעולם לא לתת להם ולתכנים השקריים שהם מפרסמים כל לגיטימציה תודעתית ומחשבתית.
הם לא מוסרים לנו מידע, הם מהנדסים לנו את התודעה והמחשבה.