מפלגת "הרשימה המשותפת" מהווה כרגע את המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ולפי הסקרים האחרון צפויה להיות באזור החמישית. היא מהווה כיום את מפלגת השמאל הגדולה ביותר, וכל עוד כחול לבן ישבה בקואליציה עם נתניהו, היא היוותה את מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר. היא זוכה במגזר הערבי ליותר מ-85% תמיכה, וגם חוגי שמאל רדיקלי (מה שמכונה בקרב ההמון "ההיפסטר התל אביבי") מגלים אהדה למפלגה.

בפוסט זה אפרוש שורה של עשרות התבטאויות מפי ראשי המפלגה ופעיליה הבולטים, שיוכיחו שעוברת בה כחוט השני תמיכה בפעולות טרור, שרצחו יהודים על עצם היותם יהודים. עובדה זו מטויחת בידי התקשורת, החוגים האוהדים אותה ומערכת המשפט הישראלית, שדחתה כמות גדולה של עתירות נגד בכירי המפלגה על רקע זה.

בפוסט זה אפרוש שורה של עשרות התבטאויות מפי ראשי המפלגה ופעיליה הבולטים, שיוכיחו שעוברת בה כחוט השני תמיכה בפעולות טרור, שרצחו יהודים על עצם היותם יהודים

איימן עודה

נפתח באימן עודה, ראש המפלגה. הפייסבוק הישראלי מלא בפוסטים המתמוגגים מהגבר הנאה והחייכן, שמביע חזון לדו קיום ולהתעניינות הדדית בין ערבים ויהודים בישראל, כשלצדה חיה בשלום פלסטין, ומצטלם כאבא גנוב המקריא סיפור לילדיו ונעלב כשמקשרים אותו לטרור.

אך בדיקה של היסטורית ההתבטאויות שלו מציירת תמונה מלבבת פחות:

• בשנת 2013 שיבח עודה את חיזבאללה על כך שנחל נצחון על ישראל.
• במאי 2016 השתתף עודה בארוע ליום הנאכבה, שעיקרו הנחת זרים על קברו של עז א דין אל קסאם, מייסד ומנהיג של כנופיות שעסקו ברצח יהודים. את המחווה הזו הציג כחלק ממאבק בפינוי קברים באותו בית עלמין.
• לאחר כחודש השתתף בקבלת פנים לחאלדה ג'ראר, פעילה בארגון המחבלים "החזית העממית", שהסיתה לחטיפת חיילים. עודה תאר אותה כלוחמת חופש שנכלאה למטרת השתקה.
• בנובמבר 2016 השתתף בועידת הפת"ח ברמאללה. בנאומו התנגד לפיצול הפת"ח והחמאס וקרא לשני הפלגים להיות מאוחדים נגד ישראל. לאחר הנאום קרא הקהל "לירושלים צועדים מליוני שהידים" ועודה חייך לקהל שצעק כך.
• ביוני 2018 השתתף עודה בכנס שארגנו "החזית העממית" ו"החזית הדמוקרטית" במזרח ירושלים. המשטרה הפסיקה את הכנס.
• ביולי 2020 השתתף עודה בועידת זום של פת"ח וחמאס נגד תכנית הסיפוח. תכנית הסיפוח בוטלה בתמורה לשלום של ישראל עם איחוד האמירויות, לו התנגד עודה.

אחמד טיבי

טיבי שימש שנים כיועץ ליאסר ערפאת, שעד מותו עמד מאחורי אינסוף פיגועי וגלי טרור נגד תושבי ישראל. כבר בשנת 1987, בהיותו מתמחה ברפואה בבית החולים הדסה, ביצע טיבי תקרית אלימה כאשר הטיח את התיק שלו בראשו של מאבטח וגרם לו לפציעה.

• בשנת 2000 הגדיר טיבי את חטיפת שלושה חילי צה"ל בהר דב בידי חיזבאללה כדבר שנכפה על חיזבאללה בידי טמטומה של ממשלת ישראל.
• אחמד טיבי התנגד לחיסול שייח' יאסין, שתחת הנהגתו הרוחנית רצח חמאס מאות ישראלים, וכינה את החיסול פשע מלחמה.
• בתחילת שנת 2008 התראיין טיבי בטלפון לטלויזיה הפלסטינית והגדיר את חמאס כמתנגד לגיטימי לכיבוש.
• בשנת 2011 השתתף טיבי בעצרת לציון תחילת פעילות הפת"ח ואמר שישנן שלוש צורות התנגדות: בדרכי שלום, עממית ופעילה. הוא הגדיר את הפת"ח כמשגר הניצוץ לתהלוכת השחרור ושכל צורת התנגדות היא חובה.
• בשנת 2012 נחשף סרטון בו מצהיר טיבי ששאהיד הוא שיא התפארת ומגלם בפועלו את הנעלה בערכים. טיבי היתמם וטען שהתכוון רק להרוגים לא חמושים ולא מעורבים בסכסוך, אולם משפט באותו נאום בו הוא מאשים את ישראל שסיווגה כמחבלים את אלה שמתו למען המולדת, אינו מותיר ספק ביחס לכוונותיו.
• באפריל 2018 השתתף טיבי בארוע של הרשות הפלסטינית לכבוד מרוואן ברגותי, שהורשע בחמישה פיגועי ירי רצחניים. טיבי תאר אותו כדמות נערצת שלא נעצר כדין אלא נחטף. באותו נאום הביע טיבי תמיכה באבו ג'יהאד, שחוסל בידי ישראל לאחר שרצח במשך "קריירת" טרור ענפה לפחות 125 ישראלים, בכרים ובמאהר יונס, רוצחי החייל אברהם ברומברג בשנת 1981, ובאחמד סעדאת, מנהיג החזית העממית, שלקחה אחריות על רצח רחבעם זאבי.

היבא יזבק

• היבא יזבק כתבה בפוסט פייסבוק על דלאל מוגרבי, מחבלת שהנהיגה רצח 35 ישראלים בפיגוע כביש החוף שבוצע בשנת 1978: "הספיקה כה רבות בחיה למרות שמתה בגיל עשרים. אני מצדיעה להתנגדות הנשים".
• בפוסט פייסבוק אחר היא כינתה את סמיר קונטאר, רוצחן של שתי הילדות הקטנות, עינת ויעל הרן, "שאהיד".
• בפוסט אחר היא בירכה על השחרור מהכלא את ראווי סולטאני, שנשפט על ריגול נגד הרמטכ"ל אשכנזי.

חנין זועבי

חנין זועבי אינה מכהנת בכנסת כרגע, אולם כיהנה מטעם הרשימה המשותפת והרשימה מעולם לא התנערה ממנה, לכן אתיחס להתבטאיותיה כאל חלק מההסטוריה של המפלגה ומרוחה:

• בשנת 2010 השתתפה זועבי במשט הטורקי לעזה, שכל מטרתו היתה לפגוע בזכותה של ישראל לפקח על הכנסה לעזה של חומרים, שעלולים לשמש לירי ולפיגועים נגד אזרחיה. יש להזכיר שישראל הביעה נכונות להכניס את תוכן הספינה, ברגע שבדיקה תוכיח שאכן מדובר בציוד סיוע. בצילומים מהמשט היא נראית לצד פעילים המחזיקים נשק חם ומוטות.
• באותה שנה האשימה את ישראל בטהור אתני נגד הפלסטינים.
• בשנת 2011 התיחסה זועבי לירי טיל בידי חמאס על אוטובוס ילדים, ממנו נהרג נער, בהצהרה שמדובר בתוצאה טבעית של העובדה שישראלים אינם מפגינים נגד הסגר הישראלי על עזה.
• בשנת 2012 התנגדה זועבי לחלוקת כבוד לנרצחי הפיגוע באולימפיאדת מינכן.
• באותה שנה טענה שישראל היא לא קורבן כשאזרחיה נרצחים אלא האשמה בכך.
• היא אמרה גם שישראל לא מתנגדת לנשק גרעיני בידי איראן בשל הסכנה שזה מהוה לתושביה, אלא מתוך שאיפות כוחניות.
• ביוני 2014 דיברה על חטיפת שלושת הנערים וחזרה על טענתה לפיה ישראל מאלצת את הפלסטינים לבצע פעולות כאלו.
• לאחר כחודש צעקה בבית המשפט בנצרת, שצריך להשתמש בערבים, המשרתים במשטרת ישראל, לניגוב הרצפה, ושהם בוגדים הראוים לנידוי ולהפחדה.באותו חודש הביעה זועבי התנגדות למשא ומתן עם ישראל.
• באוקטובר 2014 הכחישה הבדל בין צה"ל לדאע"ש.באוקטובר 2015, על רקע גל טרור פלסטיני, התראינה זועבי לאתר המזוהה עם החמאס והצהירה שהאינתיפאדה צריכה להפסיק להיות אינתיפאדת בודדים כפי שכונתה, ולהשתדרג להשתתפות של אלפי אנשים.בינואר 2016 התיחסה לחיסול המחבל, שרצח שלושה אנשים בפיגוע שברחוב דיזנגוף, בקריאה להעמיד לדין את אלה שחיסלו אותו.בפברואר 2016 נפגשה זועבי עם משפחות של מחבלים שנהרגו כשביצעו פעולות טרור ועמדה לכבודם דקה דומיה.
• באפריל 2016 סרבה להשתתף בארועי יום השואה בטענה שישראל עושה לפלסטינים את מה שעשו הנאצים ליהודים.בדצמבר 2016 האשימה את ישראל בכריתת איברים לאסירים בטחוניים.

לגבי מעשים שמעבר לדיבורים:

• עזמי בשארה נמלט מישראל לאחר שהואשם בריגול עבור חיזבאללה.
• באסל גטאס העביר טלפונים נידים לאסירים עם דם על הידים. בשנת 2015 סרב גטאס לגנות את רצח הזוג הנקין ופיגוע הדקירה בירושלים, בטענה שלעם כבוש יש זכות להתנגד בכל דרך שיבחר, ושהאחריות היא על נתניהו. באותה שנה אמר בעימות לח"כ יואל חסון שלגיטימי להתנגד לכיבוש גם באלימות. גם הוא השתתף ב-2016, לצד זועבי, במפגש עם משפחות מחבלים שנהרגו, שכלל דקה דומיה לכבודם

למרות ההסטוריה הזאת של עשרות התבטאויות, המהוות התרת דם של בני אנוש, היציאה נגד מפלגה זו היא נחלתם של כלי תקשורת ימניים מובהקים, שאינם בעלי החשיפה הגדולה והמיינסטרימית. עתונאי זר עשוי להחשף רק לקליפה החיצונית של המפלגה, זו המדברת על שויון ודו קיום, ולהתרשם כי היציאה נגדה היא נחלתם של חמומי מוח חשוכים, שמשחקים שש בש בפיצוציה ושונאים כל מה ששונה מהם.

עתונאי זר עשוי להחשף רק לקליפה החיצונית של המפלגה, זו המדברת על שויון ודו קיום, ולהתרשם כי היציאה נגדה היא נחלתם של חמומי מוח חשוכים, שמשחקים שש בש בפיצוציה ושונאים כל מה ששונה מהם

המפלגה זוכה כאמור לתמיכה של יותר משמונים אחוז במגזר הערבי, דבר שאומר משהו רע מאוד על רצונו של כאחד מכל עשרה אזרחים במדינה לגנות רצח גזעני או לקבל את עצם קיומו של שכנו היהודי כמשהו מעבר לעוול ולעצם בגרון.

את ההכחשה בחוגים הנחשבים נאורים לגבי בעיתיות המפלגה יש מבחינתי לראות כמקבילה לתאור נוכחות צה"ל בשטחים במלים כיבוש ואפרטהייד, תוך התעלמות מהעובדה שכל שטח ממנו הסיגה ישראל את נוכחותה הפך לבסיס טרור וטילים, ושהפלסטינים עצמם על כל פלגיהם מצהירים שהתגובה היא לעצם קיום ישראל.

וזה כשלעצמו חלק ממגמה שלטת בשיח העולמי, שמדברת על גברים לבנים כמקור הרוע בעולם, ושתוך התעלמות מאינסוף עובדות אקטואליות והסטוריות, מזוועות שבוצעו ושמבוצעות בשם האסלאם ועד לאכזריותם של רודנים אפריקאים – ומתרכזת רק במערב כישות לא לגיטימית.

ג'רי הראל בן 41. כותב ומביט בעולם. שואף לצדק ולאמת. איש תרבות. כמו שאומר פתגם רוסי: "המלה היא אלהים", וכמו שאמר עוזי חיטמן: "סליחה אם לפעמים קצת לא יפה היה הטון, אך נסו נא להבין זה עמד על הלשון"

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים, ששבת-בשבתו נדחית אצלה מפני ספק-פיקוח-נפש בהבהלת חולים ויולדות לבית החולים, שהקימה את "יד שרה", "עזר מציון", "עזרא למרפא" (הרב פירר) ועוד עשרות מפעלים מצילי-חיים לטובת הכלל, הידרדרה להפקרות ולהפקרה של חייהם וחיי זולתם?

ההתנהגות העולה בחיי-אדם רבים ובסבלם של אלפי חולים בחצרות חסידיות וקהילות ליטאיות מעלה שאלה נוקבת: כיצד חברה האמונה על קדושת-החיים הידרדרה להפקרת חייהם וחיי זולתם?

המשבר הזה מוביל בהכרח לדיון רחב יותר על אחריותם של אדמו"רים ורבנים ולשאלות כגון:

• מהי מהותה של חסידות בזמננו ומהן מטרותיה?
• מי שומעים ל"דעת תורה" ומי אינם שומעים?
• למי יש "אמונת חכמים" ולמי היא חסרה?
• האם משמעותן התעוותה ואבדה ממשקלן ההלכתי והמוסרי?

מתחילת התפשטות המגפה יצאו פוסקים גדולים והודיעו ברבים הלכה פשוטה ומובנת מאליה:

"חמירא סכנתא מאיסורא" – חמורה סכנה שאדם מסכן עצמו ואחרים יותר מעבירה על איסור-תורה.

התורה ציותה על שמירת החיים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". המצוות נתנו "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם" ולא שימות בהם.

חובה הלכתית להימנע מקיום המצווה, חשובה ככל שתהיה, על מנת שלא להידבק או להדביק אחרים. חייבים להישמר, להימנע מהתקהלויות, לעטות מסכה ולשמור על מרחק והיגיינה. יש להתפלל ביחידות או במניין מצומצם תוך הקפדה על הזהירות הנדרשת, לסגור בתי כנסת ובתי מדרש, לקיים שמחות בצמצום וכו'.

גם כמה אדמו"רים נתנו דוגמא אישית, סגרו את החצר והורו לקהילתם להישמר. לכאורה דברים פשוטים וידועים, כמו לומר לציבור החרדי: שמרו שבת, כשרות וטהרת המשפחה. מסתבר שלא. רבים עברו על הנחיות הרבנים.

אדמו"רים לא מעטים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה ומיניה וביה חזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל והולך של חולים ונפטרים כמעט ולא שינה דבר. זילות של חיי אדם.

אדמו"רים רבים התעלמו והמשיכו בעסקים כרגיל. היו רבנים שפרסמו הוראה וחזרו בהם או הפרו אותה בעצמם. המספר הגדל של חולים ונפטרים כמעט לא שינה דבר. זילות של חיי אדם

האחריות לחולים ולמתים מוטלת על כל פרט שלא נשמר ולא שמר. יסוד בשמירת המצוות הוא שאין אדם בר-דעת שיוכל להפיל את האחריות על הרב או האדמו"ר שלו. הפרט נכשל בכך ששמע לרבותיו ועבר עבירה בשמירת הנפש. אחריותם של האדמו"רים והפוסקים נוגעת להכשלת הציבור.

א"ר אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב (משלי ז', כ"ו): כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ?

כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – זה תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה.
וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ – זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה (סוטה כ"ב ע"א).

ועצומים – לשון עֹצֵם עֵינָיו (ישעיהו ל"ג, ט"ו) – שסוגרים פיהם ואינם מורים לצורכי הוראה (רש"י).

תלמיד-חכם שלא הגיע להוראה ומורה – עליו נאמר: כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – יכול להיות באמת ידען גדול, מנהיג רוחני של קהילה או אדמו"ר של חצר חשובה. אלא שהוראותיו אינם מתוך הדיון ההלכתי אלא משיקולים אחרים. הוא בבחינת:

מְּגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (אבות ג', י"א).

ועל זה הזהיר אבטליון במשנה (שם, א', י"א):

וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.

אך גם על מי שהגיעו להוראה ומצויים יום-יום בתהליך הפסיקה אמרו חז"ל שהם עלולים לסטות ולא להורות בדרך ההלכה. כך מסביר רש"י: הפוסקים הללו, גדולים ככל שהם, עוצמים עיניהם למציאות, דבר שאסור לפוסק לעשות. אם היו שותקים ולא אומרים דבר, ניחא. אבל הם סוגרים פיהם לדיון ההלכתי "ואינם מורים לצורכי הוראה" אלא לצרכים אחרים.

חלק מה"הוראות" האלה הוצגו בווידאו לציבור הרחב. מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. אין מרבותינו ז"ל מי שיחשיב תופעה כזו ל"דעת תורה" ואת הנענים לה לבעלי "אמונת חכמים". מכאן ואילך ישלוט הכאוס. פוליטיקאים ינסו ולעתים יצליחו לחלץ הוראות הפוכות. הרב מורה לסגור. חלק גדול מהמוסדות אינם נשמעים לו יותר. הורים אחראיים משאירים את הילדים בבית. אבדן-הדרך נגלה לעין-כל.

מנהל תלמוד-תורה נכנס למי שנחשב "גדול הדור" כדי לברר אם להמשיך בלימודים כרגיל. נתונים לא מוצגים, בירור לא נערך ובפחות מדקה ניתנת הוראה: ממשיכים כרגיל. מכאן ואילך ישלוט הכאוס

בחודשים האחרונים, כשנדמה שבני-ברק ניצחה את התחלואה וכי גל המתים נעצר, עוד הלעיטו דוברים חרדים את הציבור הרחב בהסברים סוציולוגים כמו צפיפות וחוסר-מודעות, אך לא הסבירו איך ייתכן שה"גדולים" אינם מודעים לכך.

היו שדברו על ה"סכנה הרוחנית" הגוברת על סכנת המוות והעזו להשוות את המצב לגזירות השמד תוך חילול זכרו של רבי עקיבא. ההצטדקות כללה גם השוואות מקוממות בין זלזול בשמירת הבריאות בריכוזים חרדיים לבין הצפיפות בהפגנות ומסיבות בתל-אביב, ואף טענות על אכיפת-יתר אצל חרדים והתעלמות מהערבים.

האם שומרי תורה ומצוות זקוקים להוראות המדינה כדי לשמור מצוות-יסוד כמו שמירת הנפש? זה לא מובן מאליו? האם לא היו חייבים להחמיר במצווה זו מלכתחילה, לשמש דוגמה חיה ליהדות שמקדשת את החיים ולהראות לכולם כיצד שמירה קפדנית על הלכות פיקוח-נפש יכולה לנצח את המגפה?

הסכנה עוד קיימת. שערי תשובה לא ננעלו ועדיין ניתן להציל חיים אם ינהג כל אדם באחריות המחויבת מדין תורה.

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

אחת המגמות שאני מזהה היום היא לחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, או להצטרף למפלג/ות ולרוץ במסגרתן, או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה הזאת מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי", כלומר ההאשמה שלמוחים אין אף אג'נדה מלבד סילוקו של הנאשם.

הלחץ גובר על מפגיני בלפור והצמתים להקים מפלגה, להצטרף למפלג/ות או לאמץ קו פוליטי מפלגתי ברור. הקריאה מצטרפת להגדרה המזלזלת "מחנה רק לא ביבי" – האשמה שלמוחים אין אג'נדה מלבד סילוק הנאשם

שותפים להאשמה קולות מימין, שתומכים בנאשם בשוחד ומרמה מסיבותיהם שלהם, או כי הם חושבים שהוא אפוד המגן מפני מו"מ מדיני שיסתיים בנסיגות ופינוי יישובים. שותפים נוספים ללעג הזה קולות ותיקים משמאל, שמפריע להם כי למחאה אין דרישה חד משמעית משותפת לסיום הכיבוש, לצדק חברתי, להפרדת דת ממדינה. מפריע להם שהשפה של מפגיני בלפור היא לא השפה הפוליטית שהם התרגלו אליה.

אני שמאלני "ישן". אני בא מהעולם של ה"איזמים" הישנים בעצמי. אני סוציאליסט, ובקונפליקט עם קפיטליסטים. אני מאמין בשיוויון אזרחי, בהפרדת דת ממדינה. אני מאמין שהכיבוש כבר הפך מזמן לאפרטהייד דה-פקטו. אני מאמין במפלגות ובחלוקה ברורה למחנות. אני משוכנע ששראל זקוקה לחוקה חילונית ורפובליקאית היום. אתמול.

שוחחתי עם הפעילים. אין ספק: שפתי אינה שפתם. כשהם מזלזלים, למשל, בחלוקה לימין ושמאל – אני חייב להתאפק לא לצעוק ולדפוק על השולחן (עוד מנהג של הדור הישן). אבל אני מכיר בכך שיש להם שפה אחרת ופרספקטיבה אחרת ויש להן מקום ולגיטימיות. עצם המעורבות הפוליטית הממושכת שלהם היא מבורכת. בתנאים הקשים שבהם הם פועלים, הנחישות שלהם מעוררת הערצה.

צריך להבין: לצד מחאת היחידים ו"חוזה חדש" ("קריים מיניסטר"), רוב גופי המחאה הוקמו בחודשים האחרונים והרוב המוחלט והמוחץ בהם הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה. לטוב ולרע, זאת שפה שונה.

המרחב הדמוקרטי כולל מחאה לא מפלגתית לצד מפלגות, לא המצאנו פה את הגלגל. כמו שהפוליטיקה באיגודים המקצועיים, או ברשויות המקומיות, מתנהלת לפי חוקים אחרים מהקשת המפלגתית שמיוצגת בכנסת. גוש אמונים שלום עכשיו, התנועה לאיכות השלטון – כולן לא מפלגתיות. לכולן יש מקום של כבוד בפוליטיקה ובציבוריות הישראלית.

הרוב המוחץ במחאה הם צעירים מתחת לגיל 30. האידיאולוגיות הותיקות והמנוסחות זרות להם, או נראות להם מיושנות ולא רלוונטיות. השפה הפוליטית (שהם עדיין ממציאים) של הדור הזה שונה, לטוב ולרע

אם נרחיק למקומות וזמנים אחרים – המחאה נגד מלחמת וייטנאם היתה ברובה על-מפגתית. הפוליטיקה הסביבתית היא לא פעם על-מפלגתית (גם אם מחנה פוליטי חד מזוהה עם פוליטיקה סביבתית הרבה יותר). המחאות שצמחו נגד המשטרים במזרח אירופה לא היו מפלגתיות. גם התנועה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. ועוד ועוד.

לגבי הדרישה להדחת נתניהו ומקומה המרכזי, כבר היה בישראל קמפיין כזה: "מספיק ודי בשלטון מפא"י". אג'נדה לגיטימית לגמרי. גם טוהר המידות זו אג'נדה נורמלית לגמרי להתאחד סביבה, בלי הסכמה על דברים אחרים. טוהר המידות או מלחמה בשחיתות זאת אג'נדה שמקובלת מאוד בתנועות חוץ פרלמנטריות, ולפעמים גם מתגבש מחנה פוליטי סביבה.

הדחתו של ראש מדינה שמסרב לפרוש חרף מחאה ציבורית והליך משפטי על עבירות חמורות זה מכנה משותף סביר בהחלט. נכון שבישראל, שמתחזקת כיבוש 53 שנים, שחלוקת העושר בה בלתי שיוויונית באופן קיצוני, שהמבנה החוקתי שלה הוא שאין חוקה ויש ממסד דתי ששולט בנישואין, בגירושין ובמעמד האזרחי של מהגרים ובני מהגרים – זה נראה מוזר, להעמיד את השחיתות והדחתו של אדם אחד בראש סדר העדיפויות הפוליטי.

אבל השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-1996 נתניהו היה סתם ראש ממשלה ימני מהליכוד. לא כך המצב ב-2021. נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו למשהו שהוא יותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת. כל תזוזה, כל שינוי, כל רפורמה מותנים עכשיו בהדחתו ובפירוק המשטר שהתעצב סביב אישיותו וסביב מקורביו.

השחיתות, לכאורה, הפכה למרכיב מפתח בצורת המשטר הפוליטי והכלכלי בישראל. ב-2021, נתניהו, משפחתו ומקורביו הפכו ליותר ממפלגה. הם הלב הפועם של משטר הכיבוש, ההון-שלטון והתיאוקרטיה הזוחלת

אז כן. "רק לא ביבי". האיש חייב לעמוד לדין, וכך גם לא מעט מהמקורבים והדמויות הבכירות במשטר שהתעצב פה. בכל מקרה, אסור להם להישאר בשלטון. אין בכך התנכרות לכ-4.5 מיליון נכבשים, או התעלמות מהחצי-תיאוקרטיה, או אדישות לאי-שיוויון חברתי. להפך. זה תנאי מוקדם הכרחי כדי להתקדם בכל שאר החזיתות.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.