אחרי יותר מעשור של מחדלים ועיכובים, נזקי רכוש ותשתיות, שנאמדים במאות מיליוני שקלים ומקרה מוות מיותר אחד – נהריה יכולה סוף סוף לראות את האור בקצה מנהרת ההצפות. בימים אלה מסתיימות עבודות התשתית במאגר יחיעם, שבמבול הבא אמור לקלוט חלק גדול ממי הגשמים בטרם הגעתם לעיר ולצמצם מאוד את הסיכוי שתוצף פעם נוספת.
נהריה, כזכור, כיכבה בשנים האחרונות בכל אירוע גשם עוצמתי שפקד את המדינה, ואלה נהיים תכופים יותר ויותר כחלק משינוי האקלים. השיא נרשם בדיוק לפני שנה, בתחילת ינואר, כשהגעתון עלה על גדותיו, הפך רחובות שלמים לתעלות, הציף בתי מגורים ועסקים ואף גבה קורבן אנושי: מוטי בן שבת, תושב העיר בן 35, שטבע בשיטפון תוך כדי ניסיון לחלץ אם ובתה שנסחפו בזרם.
בן שבת, שהפך בצדק לגיבור מקומי היה צריך, כנראה, לשלם בחייו כדי שאחרי שנים של קיפאון משהו סוף סוף יתחיל לזוז. בעקבות האסון התקיימה ישיבת ממשלה בה הוחלט להעביר 30 מיליון שקלים לטובת טיפול בתשתיות שימנע הצפות עתידיות. את הפירות הראשונים אפשר לראות בימים אלה במאגר יחיעם, שסמוך לנחל הגעתון.
בדיוק לפני שנה, הגעתון עלה על גדותיו, הפך רחובות שלמים לתעלות, הציף בתי מגורים ועסקים ואף גבה קורבן אנושי: מוטי בן שבת, תושב העיר בן 35, שטבע בשיטפון תוך כדי ניסיון לחלץ אם ובתה שנסחפו בזרם
"בעקבות החלטת הממשלה יכולנו סוף סוף להוציא מהמגירה תוכניות ששכבו שם שנים", אומר יורם ישראלי, יושב ראש רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי, "בחנו את החלופות והמסקנה הייתה שכדי לטפל בהצפות בתוך העיר צריך להרחיב מאוד את הערוץ של הגעתון ולהפוך אותו לדנובה. זה לא ריאלי. האפשרות הנכונה יותר היא לטפל במעלה הנחל. התוכנית כוללת הקמת שלושה מאגרים גדולים שאליהם יוסטו המים כשיש גשמים חזקים ושיטפון, במטרה לרסן את הספיקה של הזרם שמגיע לעיר".
המאגר הראשון שהכשרתו הסתיימה במסגרת הריסון המהודק ממוקם במחצבת יחיעם. הוא תוכנן כך שיספק רשת הגנה לצינור שדרכו הגעתון נכנס לנהריה. צינור? בדיוק כך. לפני הכניסה לעיר, ערוץ הנחל הוכנס בשעתו לתוך מה שמכונה "מובל שפרינצק" – מעבר צר שמספיק כדי להכיל את הזרימה בימים כתיקונם, אבל לא כשיש שיטפון.
"המובל יכול להכיל ספיקה של 15-10 מטר מעוקב לשנייה במקרה הטוב", אומר ישראלי. "באסון של החורף שעבר הספיקה הייתה 55-35 מטר מעוקב לשנייה. כל המים העודפים הציפו את העיר. אז הקמנו סכר על הגעתון, שבזמן שיטפון לא יאפשר מעבר של יותר מ-5 מטר מעוקב לשנייה. השאר יוזרמו אל המחצבה הישנה שהורחבה ותהפוך למאגר מים שיכול להכיל עד חצי מיליון מ"ק. מהצד השני של המחצבה יש מתקן ריקון שיזרים את המים בחזרה לאפיק הנחל, אבל רק אחרי שהשיטפון ייפסק. במקביל המים יוחדרו לאקוויפר".
בהמשך, כאמור, מתוכננים עוד שני מאגרים גדולים באזור וכן הגדלת הקיבולת של המאגר במחצבת יחיעם, אבל ברשות הניקוז ובעיריית נהריה מאמינים שכבר עכשיו מירב הסיכויים שהחורף הקרוב – גם אם הוא יביא איתו עוד כמה שיטפונות – יעבור בשלום. ברוח הימים האלה, ניתן לומר שהמאגר ביחיעם הוא מנת החיסון הראשונה מפני סכנת השיטפונות. המנות הבאות עדיין נמצאות בהכנה.
נותר רק לקוות שההערכות האופטימיות יחזיקו מים, אבל חשוב לזכור את ההקשר והלקח: המאגרים הללו, שקיבלו אור ירוק רק אחרי האסון, הם אנדרטה לכשלים החמורים, ליהירות האינסופית ואפילו לטמטום, שמאפיינים במקרים רבים מדי את התכנון בישראל. תכנון שמנסה להתעלם ולאלף את איתני הטבע במקום, ובכן, לזרום איתם; תכנון שמנסה לדחוס נחלים לתוך צינורות ותעלות צרות, מתייחס אליהם כאל נטל במקום כאל נכס נופי, טבעי ותיירותי, תכנון שמנסה לכבוש את הנחל ופעם אחר פעם מופתע ביום פקודה לגלות את עוצמתו של הטבע ואת העובדה הפשוטה שנחל נועד לזרום. אם הוא לא יזרום בערוץ – הוא יזרום על הכביש ובקומות הקרקע של החניונים והקניונים.
בהמשך מתוכננים עוד שני מאגרים וכן הרחבת הקיבולת של המאגר במחצבת יחיעם, אבל ברשות הניקוז ובעיריית נהריה מאמינים שכבר עכשיו מירב הסיכויים שהחורף הקרוב – גם אם הוא יביא איתו שיטפונות – יעבור בשלום
נהריה היא מקרה קיצון. שם, כידוע, התעקש ראש העירייה המיתולוגי, ז'קי סבג, לבנות את קניון ארנה בכניסה לעיר על תוואי הגעתון וזרע את זרעי ההצפות, כפי שסופר בכתבה נרחבת שפורסמה כאן לפני שנה. ישראלי זוכר היטב את הימים ההם. "הייתי ראש אגודת המים באזור, וסבג אמר לי 'אני לא רוצה שאף טיפת מים תגיע לנהריה'. אם הוא היה יכול פשוט לסתום את הגעתון – הוא היה סותם. אבל נחל אי אפשר לסתום. הוא תמיד ימצא את הדרך לפרוץ החוצה".
הטעויות בנהריה, אגב, לא מסתכמות בגעתון: בשכונות הצפוניות מתמודדים עם בעיית הצפות מנחל סער. "קודם רצו ובנו בתים בלי להסדיר את הניקוז", אומר ישראלי, "עכשיו מנסים לחשוב מה לעשות עם השיטפונות".
וזה, בעצם, כל הסיפור: קודם מנסים להנדס את הטבע, ואחר כך, בניסיון לתקן את הטעויות, משקיעים סכומי עתק בפרויקטים הנדסיים, שמהווים פגיעה נוספת בסביבה הטבעית. למרבה הדאגה, מעגל הקסמים המרושע הזה נמשך בהחלטות שמתקבלות במוסדות התכנון גם בימים אלה ושאת המחיר שלהן נשלם עוד שנים רבות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו