הנורמליזציה בין ישראל למרוקו יוצרת מבוכה ומשבר פנימי בתנועת "האחים המוסלמים", השוללת את קיומה של מדינת ישראל. חמאס תוקפת בחריפות את מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית במרוקו התומכת בנורמליזציה. יש חשיבות גדולה להמשיך בתהליך כדי להרגיל את האסלאם הקיצוני כי ישראל היא עובדה קיימת שיש להשלים עמה.

תהליך הנורמליזציה בין ישראל למרוקו מתקדם במלוא הקצב. משלחת מרוקאית הגיעה לפני כמה ימים לישראל כדי לדון בהמשך ההתקרבות ביחסים בין שתי המדינות ולפתוח את משרדי הקישור בשתי המדינות.

תהליך הנורמליזציה בין ישראל למרוקו מתקדם במלוא הקצב. משלחת מרוקאית הגיעה לפני כמה ימים לישראל כדי לדון בהמשך ההתקרבות ביחסים בין שתי המדינות ולפתוח את משרדי הקישור בשתי המדינות

ראש הממשלה נתניהו שוחח בסוף השבוע שעבר בטלפון עם מלך מרוקו והזמין אותו לביקור בישראל.

נראה שתהליך הנורמליזציה בין ישראל לארבע מדינות ערביות:איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו מצליח להביך את את העולם המוסלמי ובמיוחד את תנועת "האחים המוסלמים" שמוגדרת במצרים ובחלק ממדינות המפרץ כ"תנועת טרור".

זו סיבה נוספת לחשיבותו של התהליך: להרגיל את העולם האסלאמי הקיצוני לכך שישראל היא עובדה קיימת, והיא נמצאת במזרח התיכון כדי להישאר. אי אפשר להשמידה ויש להשלים עם קיומה.

תנועת חמאס, שגינתה את הנורמלזיציה בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין, פירסמה הודעה ב-26 בדצמבר בה תקפה את מפלגת "הצדק והפיתוח" האסלאמית, שמובילה את הממשלה במרוקו, על  כך שחתמה על הסכם נורמליזציה עם ישראל.

בהודעתה נאמר:

"עמידת ראש המפלגה האסלאמית לצד פושע מלחמה שידיו מגואלות בדם פלסטיני (הכוונה לראש המל"ל מאיר בן שבת) היא אירוע מעציב וכואב. חתימת ראש ממשלת מרוקו על הצהרת הנורמליזציה ותמיכת מפלגת 'הצדק והפיתוח' בה היא סטייה מעקרונות המפלגה".

ובהמשך ההודעה נאמר:

"החתימה היא שבירה של עמדת הזרם האסלאמי, לפיה יש קונסנזוס על דחיית הנורמליזציה עם ישראל. העקרונות אינם ניתנים לחלוקה. אינטרסים מיידים ורווחים פוליטיים אינם יכולים להיות על חשבון המטרה הראשונה של האומה (האסלאמית)".

נראה שתהליך הנורמליזציה בין ישראל ל-4 המדינות הערביות: איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו – מצליח להביך את העולם המוסלמי ובמיוחד את "האחים המוסלמים", שמוגדרת במצרים ובחלק ממדינות המפרץ כ"תנועת טרור"

מלך מרוקו מנהל היטב את הממלכה ויודע לרתום גם את הכוחות האסלאמיים השותפים בממשלה לתהליך הנורמליזציה. הודעת הגינוי של חמאס, וההתייצבות מפלגת "הצדק והפיתוח" לצד מזכ"ל המפלגה וראש ממשלת מרוקו סעד א-דין אלעות'מאני בנושא התמיכה בנורמליזציה עם ישראל – מעוררים ויכוח בקרב תנועת "האחים המוסלמים" במזה"ת. התנועה, שמתנגדת לנורמליזציה עם ישראל, נמצאת בדיוק באמצע הקמפיין שלה נגד איחוד האמירויות ובחריין שחתמו על ההסכמים עם ישראל.

התמיכה של מפלגת "הצדק והפיתוח" במרוקו בהסכם הנורמליזציה עם ישראל נתפסת כ"דקירה בגבה של תנועת 'האחים המוסלמים'" וכ"בגידה", ויוצרת משבר פנימי.

התמונות שהופצו בעולם הערבי מטקס החתימה ברבאט בין המשלחת הישראלית-אמריקנית לממשלה מרוקו לפני שבועיים מרתיחות את הארגונים האסלאמים הקיצונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי.

בכיר חמאס באסם נעים אמר בסוף השבוע שעבר:

"מה שמצער הוא שראש ממשלת מרוקו אלעות'מאני, הנחשב כשייך לזרם האסלאמי, חותם על הסכם עם מאיר בן שבת שאחראי על הרס בתים פלסטינים במהלך המלחמה ב-2014 ברצועת עזה (מבצע 'צוק איתן')".

ואילו בכיר אחר בתנועת חמאס, מחמוד א-זהאר, אמר כי מה שעשתה מפלגת "הצדק והפיתוח" מנוגד לדוקטרינה האסלאמית ומפר את הכללים של האסלאם שאסור לוותר עליהם.

"ראשי המפלגה צריכים לשאול את עצמם מה יענו לאללה כשישאל אותם על  ההפרה של כללי האסלאם  ומה יגיד לאלוהים בזמן שיונחו בקברותיהם", הוסיף א-זהאר.

עבד אלרזאק מקרי, ראש מפלגת "חמס" במרוקו האשים את מפלגת "הצדק והפיתוח" במדינה כי היא "ציונית" וקרא לראש ממשלת מרוקו סעד א-דין אלעות'מאני במילה "בוגד" בגלל תמיכתם בנורמליזציה עם ישראל.

התמונות שהופצו בעולם הערבי מטקס החתימה ברבאט בין המשלחת הישראלית-אמריקנית לממשלה מרוקו לפני שבועיים מרתיחות את הארגונים האסלאמים הקיצונים כמו חמאס והג'יהאד האסלאמי

גם בתוניסיה התעוררה תנועת "אלנהדה", המזוהה עם "האחים המוסלמים", ופירסמה הודעה פומבית שבה היא דחתה את הנורמליזציה עם ישראל, אבל מבלי להתייחס למפלגת "הצדק והפיתוח" במרוקו. היא נזהרת מלתקוף אותה, במיוחד לאור העובדה שעד היום היא מסרבת לחוקק חוק בפרלמנט התוניסאי שמגדיר את הנורמליזציה עם ישראל כ"פשע".

מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית והיותה בת ברית של ארה"ב במזרח התיכון הן עובדות, שגם תנועת "האחים המוסלמים" איננה יכולה להתעלם מהן. הדבר מחלחל לחלקים ממנה, שמוכנים לגלות פרגמטיות ולהתאים את עצמם למציאות החדשה במזרח התיכון.

דוגמה לכך ניתן לראות בסוף השבוע שעבר בדבריו של נשיא טורקיה ארדואן, אחד ממנהיגי תנועת "האחים המוסלמים" העולמית וראש מפלגת "הצדק והפיתוח" בארצו. בסוף השבוע הוא דיבר על יחסי טורקיה עם ישראל והסביר כי היחסים עמה, מבחינת טורקיה, אינם מתקדמים לעבר יחסים טובים יותר בגלל המחלוקות בנושא הפלסטיני בין שתי המדינות.

"הקשרים שלנו עם ישראל בתחום המודיעיני נמשכים ולא נפסקו אך יש לנו כמה קשיים עם אישים בראש הפירמידה", אמר ארדואן בשיחה עם עיתונאים לאחר תפילת יום השישי, "המדיניות הישראלית בנושא פלסטין איננה מקובלת עלינו".

על פי גורמים אמריקנים, ממשלו של ג'ו ביידן יתמוך בהמשך תהליך הנורמליזציה. זוהי בשורה חשובה לישראל ולמדינות שמעוניינות בנורמליזציה עמה ונמצאות בעמדת המתנה.

מעמד ישראל כמעצמה אזורית ובת ברית של ארה"ב במזה"ת הן עובדות, שגם "האחים המוסלמים" איננה יכולה להתעלם מהן. הדבר מחלחל לחלקים ממנה, שמוכנים לגלות פרגמטיות ולהתאים את עצמם למציאות החדשה במזה"ת

זו גם אחת הסיבות שטורקיה מחפשת כעת להתקרב מחדש לישראל כדי שתסייע לה מול הממשל האמריקני החדש. חשוב מאוד שממשלת ישראל תעשה מאמץ אדיר לשמור על המומנטום של תהליך הנורמליזציה ולצרף אליו כמה שיותר מדינות ערביות ומוסלמיות.

לא רק בגלל החשיבות של הקמת ברית צבאית מול הסכנה האיראנית, אלא בגלל ההשפעה הפסיכולוגית הגדולה על האסלאם הקיצוני. יש בו חלקים שמוכנים לגלות פרגמטיות ולמתן את הגישה האנטי ישראלית והאנטישמית מסיבות אינטרסנטיות, חזוהי מגמה שצריך לעודד אותה כדי לשנות גם את השיח הבין-דתי לשיח יותר סובלני.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

המראות המחרידים מבית הנבחרים האמריקאי ממשיכים להדהד ברחבי העולם, ואת אדוות הגלים עוד ימשיכו להרגיש לאורך שנים בפוליטיקה האמריקאית והגלובלית. אבל בישראל כמו בישראל, הכול מועבר דרך הפריזמה המקומית הצרה, וכל מחנה מנסה להראות את דמיוננו לאמריקה לפי פרשנות המתאימה לו ולפי הפוזיציה הרלוונטית.

בבלפור מיהרו לפברק ספין נלעג, כאילו דיירי המעון היו אלה הנתונים למתקפת המון אלים, ואילו מצד מחנה 'רק לא ביבי' התפרסמו עשרות פרשנויות על איך זה יכול לקרות גם כאן, או שכבר בעצם כבר קרה כאן, וכיוצא באלה השוואות.

אלא שביבי איננו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי שהפוליטיקאים שלנו ילמדו מהמאורעות בוושינגטון, אבל כל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים אותם בהשוואותיהם הבעייתיות.

אלא שביבי אינו טראמפ, הטראמפיסטים אינם ביביסטים, וקריית הממשלה היא לא גבעת הקפיטול. יש לקח ואזהרה שראוי ללמוד מהמאורעות בוושינגטון, אבל הממהרים לגזור גזירה שווה מחטיאים

הקרבה היתרה בין ביבי לטראמפ מבחינה פוליטית-מדינית ואישית, והעובדה שמדובר בשני מנהיגים פופוליסטיים, גרמו לפרשנים רבים להתריע על קווי הדמיון שעלולים להוביל – לדעת אותם פרשנים, באופן כמעט וודאי – למראות דומים ברחובות ירושלים. גם פסיכולוגים ושאר מומחים לנפש התגייסו לנתח את תכונות האישיות הדומות בין המנהיגים. אלו ניתוחים שגויים.

למרות מאפייני המנהיגות הפופוליסטית המשותפים לשניהם – הכריזמה, הדמגוגיה והשימוש בחלוקת העולם ל"אנחנו" מול "הם" ובעיקר בהסתה – השוני בין טראמפ לביבי רב על הדמיון. טראמפ הוא בור, מגלומן, אנטי-פוליטיקאי הן בתדמיתו הציבורית והן בפועל, ואין לו כל עניין בעשייה פוליטית ממשית. נתניהו הוא ההיפך המוחלט בכל התכונות הללו, למעט – אולי – שגעון הגדלות (וגם זה נובע אצלו ממקורות אחרים). יתרה מכך, נתניהו מתוחכם עשרות מונים מטראמפ, שממשיך גם ממושב נשיאותו לנהוג ככוכב ריאליטי, ולחלופין כבריון שכונתי, כפי שהוכיחו שיחות הטלפון המוקלטות שלו (עם מזכיר מדינת ג'ורג'יה, למשל. אך גם זו עם נתניהו, לאחר חתימת ההסכם עם סודן, שבה ניסה טראמפ בגסות מביכה לגרום לנתניהו להטיל דופי בביידן. נתניהו לא נפל בפח). כך נהג הנשיא גם בנאומו מול קהל תומכיו בעצרת בשבוע שעבר.

תומכי הנשיא טראמפ אף הם שונים עד מאוד מקהל הביביסטים, וגם כאן ההשוואה הנפוצה ביניהם חוטאת למציאות. בגרעין הקשה של המכונים טראמפיסטים ישנה תנועה עממית בעלת שורשים עמוקים ויכולות ארגון מוכחות. תנועה זו, המאכלסת את הימין הקיצוני האמריקאי, הקדימה את טראמפ, ובמידה רבה היא זו שבראה אותו. אף שבתקשורת מצטייר תדיר כאילו טראמפ הוא הגורם שסחף את ההמון, נכון יותר לומר שהוא רכב על הגל הפופוליסטי אל הבית הלבן.

אותם גורמי ימין קיצוני וסהרורי הם בעלי מסורת של ארגון ושימוש באלימות פוליטית. מהשנים האחרונות אפשר להזכיר את המצעד בשארלוטסוויל ואת תוכניות החטיפה של מושלת מדינת מישיגן. מבחינה זו, הגורם המקביל בישראל הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים.

גורמי הימין הסהרורי בארה"ב בעלי מסורת ארגון ושימוש באלימות פוליטית. כמו במצעד בשארלוטסוויל ותוכניות חטיפת מושלת מישיגן. הגורם המקביל כאן הוא נערי הגבעות והשוליים הקיצוניים של יש"ע – לא הביביסטים

אלה האחרונים מושפעים ואולי אף סרים למרותו ופקודתו של המנהיג הפופוליסטי, אבל הגרעין הקשה שלהם מונה ככל הנראה מאות ספורות של אנשים אם לא פחות, לא עשרות אלפים. ואפילו אם אלה בגרעין הקשה לא יבחלו בנקיטת אלימות בתגובה לשיסוי – למשל, נגד ערבים או (עיתונאים) שמאלנים – זו כנראה לא תופנה כלפי סמלי שלטון או כוחות הביטחון.

מעורבותם של כוחות הביטחון בהתקוממות היא הנקודה האחרונה להבחנה בין ישראל לארצות הברית. המחדל האבטחתי בגבעת הקפיטול עדיין נחקר, וימים יגידו אם הייתה זו רשלנות נפשעת בלבד שגרמה לכך שקהל המתקוממים פרץ בקלות יחסית למתחמים המאובטחים של בית הנבחרים, או שהיה שיתוף-פעולה של ממש מבפנים. כך או כך, אין ספק שברקע להצלחת ההתקוממות עומדת ההטייה הימנית המוכחת של המשטרה האמריקאית. גם כאן, הקשר בין כוחות השיטור לבין תנועת העליונות הלבנה הוא קשר היסטורי, ובשנים האחרונות גורמי ימין קיצוני אמריקאי עושים מאמצים מכוונים להשתלב בכוחות הביטחון.

בישראל, גם אם ישנה הטייה ימנית ואפילו ביביסטית בקרב שוטרים – ואולי גם בקרב מפקדיהם, בעקבות הפוליטיזציה שהכנס נתניהו למשרד לביטחון פנים – עדיין אין מדובר במגמה רווחת ומסוכנת כמו בארצות הברית. נוסף על כך, ישנו שוני בין ישראל לארה"ב גם בשרשרות ההיררכיה בקרב כוחות הביטחון השונים.  בארצות-הברית, כוחות המשמר הלאומי של וושינגטון הבירה כפופים ישירות לנשיא – וגם משום כך, פחותים הסיכויים לחזות בירושלים בתמונות כגון אלה שנראו בוושינגטון.

לפיכך, כל הפרשנויות השונות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה הרווחת והבעייתית בישראל לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. עם זאת, ישנו לקח אחד חשוב שהאירועים בארצות הברית מלמדים, והוא הדבר המרכזי עליו יש לחזור באוזני הפוליטיקאים שלנו, ובפרט פוליטיקאי מסויים: כאשר משלהבים את ההמונים בהסתה ובליבוי יצרים, קשה לשלוט בגובה הלהבות.

הפרשנויות שצופות ש"זה יכול לקרות גם כאן" מבוססות בעיקר על הנטייה לדמיין כל אירוע פוליטי מרכזי בעולם במושגים מקומיים. אבל יש לקח חשוב: כשמשלהבים את ההמונים קשה לשלוט בגובה הלהבות

גם אם תמונות דומות של פריצה למוסד שלטון ישראלי אינן תרחיש סביר, אי-אפשר לדעת מה תהיה התוצאה של התפרעות של המון משולהב או של בודדים בעלי כוונות הרס. זהו לקח שמלווה את ישראל ואת נתניהו ספציפית כבר 25 שנים. עם זאת, דומה שהוא עדיין לא נלמד.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

אם ברקו "סטייק", אז מה נתניהו? לקושש קולות מהמגזר הערבי ישראלי – סעיף מס' 1 ברשימת הזיגזוגים. אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו.

אני לא היחיד שמחזיק ברשימת הזיגזוגים של נתניהו. הרשימה ארוכה וכוללת את הזיגזוגים והתהפוכות בכל כהונותיו. מצהיר ומסית ואז פועל בניגוד מוחלט להצהרותיו

מסע הזיגזוגים של נתניהו החל בראיון ל"ידיעות אחרונות", ב-3 לספטמבר 1995 שם קבע:

"מי בעולם מאמין לערפאת? רק יצחק רבין ושמעון פרס מאמינים לו ונותנים לו להקים בסיס 15 דקות מירושלים. הוא הרי הארכי שקרן של דורנו".

לאחר מכן הכריז בתכנית המעגל של דן שילון שלא ייפגש עם ערפאת. כידוע, לא רק שנפגש עמו לאחר מכן, אלא אף חתם איתו על הסכמי וואי וחברון.

בהסכם וואי הבטיח כי במסגרת הפעימה הראשונה והשנייה של הסכם אוסלו (שהבטיח שלא יישם), לא ימסור לפלסטינים שטח מעל ל-10%. לבסוף, בשל לחץ אמריקאי העביר 13% משטח C ביהודה ושומרון השטח לפלסטינים, וקבע כי מתוכם 3% יהוו שמורת טבע. כך נתניהו נסוג משטחים לאחר שהאשים ומאשים עד היום את "השמאל" בכך שהוא יודע לעשות שלום רק תמורת שטחים.

• נתניהו הצהיר – לא מדינה פלסטינית, לאחר מכן הצהיר כן למדינה פלסטינית.
• כן למע"מ על פירות וירקות, ולאחר מכן לא.
• כן בנייה בהתנחלויות, לא בנייה.
• כן מגנומטרים, לא מגנומטרים.
• כן הסכם עם אריתריאה על מבקשי המקלט ואז לא.
• אותה התנהלות חוזרת על עצמה גם במשבר הקורונה, בו הוא מתגאה באופן ניהולו ומבקש "תשמרו על ההנחיות", לא שומר עליהן בעצמו, ואז מנחה "תעשו חיים", ומאשים את העם בתוצאות אותה עשיית חיים. שלא נדבר על הסתירות בהגבלות ובאכיפה.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו.

וזה רק קומץ דוגמאות. ישנם עשרות זגזוגים ותהפוכות ואמיתות לשעתן לאורך כל שנות שלטון נתניהו – אולם ביחסו למגזר הערבי, השבוע נתניהו התעלה אפילו על עצמו

הרי במשך כל מערכת הבחירות האחרונה נתניהו האשים את גנץ וכחול לבן שוב ושוב בהאשמה הנוראה, לפיה אחרי הבחירות הם יקימו ממשלה בתמיכת הערבים, בתמיכת הרשימה המשותפת, בטענה שמדובר בתומכי טרור.

ומה עשה נתניהו מאז? שיתף פעולה עם ח"כ מנסור עבאס מהמשותפת, ועוד מהפלג האיסלמי הקיצוני בתוכה. עתה אין גבול לציניות, ליכולת הזיגזוג ובעיקר לבושה.

לאחר שפלרטט עם ח"כ עבאס, נתניהו מחזר אחרי הציבור הערבי כדי לקושש את הקולות שיפצו על אלו שהלכו ליריביו מימין סער ובנט, כשהוא מבין כי השניים עלולים לגזול ממנו מנדטים שיעשו את ההבדל ויאפשרו לו להימנע או לדחות את המשפט.

השרה מירי רגב האשימה את ברקוביץ' שהוא מתהפך בדעותיו כמו סטייק. מדוע השרה רגב לא פונה לנתניהו ומאשימה גם אותו על כך שהוא מתהפך כסטייק, כשהוא מנסה להתחבר למי שעד לא מזמן עשה הכל כדי להסית נגדו ולהדיר מהציבוריות הישראלית.

אוהו. חתיכת עימות בין השרה מירי רגב לאיל ברקוביץ׳ בתוכנית היום: ״כל עוד לא תתנצל בפני הליכודניקים לעולם לא תהיה מאמן נבחרת. יא חתיכת סטייק. איפה גנץ המשיח שלך?״ pic.twitter.com/taKfES82OC

— Raz Shechnik (@RazShechnik) October 9, 2020

אם נתניהו מחליט לשנות את יחסו למגזר זה, לאחר שהסית נגדם כה רבות, מדוע שלא ישנה את יחסו לשמאל, לאחר שהסית נגדם פעמים רבות אפילו יותר?

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו? מה, מה פתאום? אילו לא היינו מכירים את רשימת תופעות הלוואי של החיסון, היינו חושבים שמדובר באחת מהן.

האם יש מי שיכול לקבוע ברצינות כי הניסיון של נתניהו לגייס את תמיכת המגזר הערבי אינו ניסיון נואש ובוודאי לא אותנטי, המתבסס על מניעים פוליטיים צרים בלבד? ממתי אזרחי המגזר הערבי ישראלי חשובים לו?

בימים אלה התקיימה הפגנת ענק בנצרת של תושבי האזור מהמגזר הערבי.
נתניהו מוביל לתסיסה בציבור, שעלולה להוביל למקרי אלימות בקרב הציבור שגם כך סובל מאלימות.

הסטייקים של נתניהו עלולים לשרוף את המדינה ופלא שאינם שורפים אותו כמועמד אמין בקרב תומכיו.

עיתונאי, בעל תואר B.A בממשל ודיפלומטיה ותואר MA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת ת"א. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח, שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף ציבור. מאמין בהשפעת התקשורת על חיזוק הדמוקרטיה וחקר האמת