ב-7 ביוני 2020 בשעות אחר הצהריים, הזדמנתי לפגישה בשגרירות מצרים בתל אביב. בתחילת הפגישה, כשאנחנו עוד ב"מה שלום המשפחה?" ו"איך אתם מסתדרים פה אחרי הסגר?", הבהב מסך הנייד שלי עם ההודעה: "אחרי עיכוב של שנה וחצי, אושר מינוייה של אמירה אורון לשגרירת ישראל במצרים".

"אתה יודע", אמרתי למארח, "מונתה היום שגרירה חדשה בקהיר". חיוך גדול עלה על פניו. "כולם במצרים מכירים את אמירה", אמר, "אנחנו מאושרים שהיא תגיע. חיכינו לזה הרבה זמן".

זמן קצר לאחר מכן, יצאה אורון לקהיר, להיות השגרירה האישה הראשונה במצרים, התפקיד עליו חלמה עשרות שנים. בשבוע שעבר, בראיון לזמן ישראל שנערך בעת שקפצה לביקור בישראל, היא נזכרה איך בשבוע הראשון בקורס הצוערים במשרד החוץ ציינה בפני חברתה הטובה שזה יהיה תפקיד חייה. מהר זה לא קרה, אבל בסופו של דבר החלום הוגשם.

אמירה אורון משקיפה על קהיר (צילום: באדיבות המצולמת)

מלח מים, מלח מים

אורון, מזרחנית בהשכלתה, דוברת ערבית שוטפת, שירתה במצרים כדיפלומטית בסגל השגרירות בסיבוב מוקדם. בהמשך היתה סגנית דוברת משרד החוץ, מנהלת המחלקה לתקשורת בעולם הערבי ומנהלת מחלקת מצרים. אחרי פרשת המשט לעזה באוניית המרמרה ושינמוך היחסים בין ישראל לטורקיה, הוצבה כדיפלומטית הישראלית הבכירה ביותר בטורקיה.

באוקטובר 2018, ועדת המינויים של משרד החוץ בחרה בה לתפקיד השגרירה הבאה במצרים, אך הממשלה יצאה ל-3 סבבי בחירות ואישור המינוי נדחה שוב ושוב.

במהלך התקופה הזו, נתניהו אף שקל למנות את איוב קרא לשגריר במצרים, בין השאר כדי לדלל את רשימת הליכוד לכנסת. במשרד החוץ קמה מהומה.

שגרירי ישראל במצרים לשעבר – יעקב אמיתי, גדעון בן-עמי, אפרים דובק, שלום כהן, יצחק לבנון, צבי מזאל, דוד סולטן, שמעון שמיר ואלי שקד – כתבו ביוני 2019 לנתניהו: "אנו מבקשים ממך להימנע ממינוי פוליטי ולהעדיף את הבחירה המקצועית שעשתה ועדת המינויים של משרד החוץ בדיפלומטית המיומנת אמירה אורון".

איוב קרא (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

בסופו של דבר, קרא עצמו משך את מועמדותו – ולאחר הקמת הממשלה ה-35 עם הליכוד וכחול-לבן וכניסת שר החוץ גבי אשכנזי לתפקידו, אושר המינוי ואורון יצאה לקהיר.

"המעבר מרתק, מעניין ואף מרגש", אורון אומרת. "אני עובדת על מנת להעצים את הפעילות שלנו במצרים, להרחיב ולגוון אותה. עד להגעתי, השגרירות לא מיצתה את כל היכולות. אני מכירה את המקום היטב ואני שם כדי להחזיר את השגרירות לפסי עשייה כמה שיותר מהר".

את מדברת על הרחבת הפעילות בין ישראל למצרים, למרות שכולם מבינים שהשלום בין שתי המדינות קפוא. באיזה כיוון תהיה הרחבת פעילות?
"בתחום הסחר ההדדי בין המדינות, זה מתכתב עם סדר היום של משרד החוץ, כפי שהכתיב שר החוץ אשכנזי. אנחנו רוצים להחזיר לפרק נושאים שהיו רלוונטים בין ישראל למצרים בעבר, כמו נושא המים והחקלאות. בעניין של מים להתפלה, מצרים תלך ותיזדקק לכמויות גדולות של מים טובים".

אבל המצרים לא ממהרים להתקדם בתחום הזה איתנו, ישראל מעוניינת למכור והמצרים מתלבטים ושוקלים. כבר לפני יותר מ-20 שנה הרשויות בישראל ניסו ליזום הקמת מתקני התפלת מים משותפים. זה לא קרה.
"אני לא אומרת שהם מתדפקים על דלתנו. הם בוחנים את השטח, אבל מצרים בוודאות תיזדקק לכמויות גדולות של מים. המשבר של סכר אלנהדה (הסכר הגדול של אתיופיה, העלול לפגוע בזרימת המים לנילוס – ט"ש), נמצא בהתדיינות בין מצרים לאתיופה ושאר מדינות אגן הנילוס.

"במצרים נערכים לגריעת כמות מים משמעותית. הממשלה המצרית מבינה שהיא זקוקה למקור מים נוסף, לשינוי בניהול משק המים, לייעול ושיפור. כמו שהנשיא א-סיסי אמר 'כל טיפה חשובה'. לישראל יש יכולות, ידע. הישראלים חיים באקלים דומה, מדברי. אנחנו קרובית פיזית ויודעים למכור טכנולוגיות".

צילום לויין מראה את הסכר האתיופי הגדול על נהר הנילוס, ב-12ביולי 2020 (צילום: Maxar Technologies via AP)

אז את מנסה להביא חברות ישראליות בתחום המים לעבוד במצרים?
"כן, בכל מקום בו ניתן לייצר חסכון במים, או לייצר מים טובים יותר מכל טיפה אחת. כמה שיותר מים, שיהיו יותר ממה שהיה להם היום. המאבק של מצרים מול אתיופיה בנושא הסכר יצר אצל המצרים תובנות והם מדברים על התפלה, ונערכים להקים מתקני התפלה.

"זה נכון שיש הסתייגות אוטומטית מישראל, גם בהיבט הזה, אך ישראל יודעת לשחק במגרש הנכון מול כל מדינה. הרי הייתי יכולה לדבר על ייצוא בתחום ההייטק, אבל ניתוח הצרכים של מצרים והנושאים שמעסיקים את הציבור המצרי הם מים, חקלאות וייצור מזון איכותי בתוך המדינה, כדי שהם לא יהיו תלויים בייבוא מזון. אז פוד-טק, מים, תזונה, אלה נושאים שאנחנו שואפים לקדם".

"ניתוח הצרכים של מצרים והנושאים שמעסיקים את הציבור שם הם מים, חקלאות וייצור מזון בתוך המדינה, כדי שהם לא יהיו תלויים בייבוא מזון. אז פוד-טק, מים, תזונה, אלה נושאים שאנחנו שואפים לקדם"

התיירות הישראלית נפתחה לאיחוד האמירויות ולבילוי במדינה ערבית, אבל במצרים זה לא קורה.
"במהלך 2019, 300 אלף ישראלים הגיעו למצרים, רובם נסעו לסיני. בנוסף, אנחנו רואים בפייסבוק קבוצה של ישראלים אוהבי סיני וקבוצות שסיירו בקהיר. 300 אלף בשנה זה מספר לא רע.

"במצרים הסתיים עשור קשה מאוד ומצרים נחלצת מכך. בעשור הזה היו שינויים פוליטיים, חוסר יציבות, העדר ביטחון, ו-2019 סימלה את החזרה למספרי תיירות כוללים של 2010. ב-2019 ביקרו בסך הכל 11 מליון תיירים במצרים ואז באה הקורונה ועצרה את הכל.

"בישראל, אנחנו בוחנים מה ניתן לעשות, כיוון שיש אזהרת מסע קבועה לסיני בשל החשש מארגוני הטרור המזוהים עם דעא"ש. אני חייבת לציין שגורמי הביטחון המצרים ייצבו את המדינה ולא רואים תופעות של התקפות טרור. הישראלים מחפשים יעדים חדשים, ומצרים היא מדינה קרובה, שנעים להיות בה.

נופי סיני (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

"אפשר לקדם תיירות לשארם א-שייח', שהיא באמת עיר יפהפיה עם מלונות מדהימים ואתרי צלילה. בעיר הזו הושקעה עבודה ביטחונית משמעותית, עם תשתיות בריטיות, אבטחה ונוכחות כוחות להגנת מטוסים.

"לפני הקורונה ניסינו לקדם טיסות ישירות מאילת לשארם. דיברנו בעבר על שיווק חבילות תיירות המשלבות כחבילה את מצרים, ירדן וישראל, ארכאולוגיה, ציווילזציות עתיקות, נופש. עם הרוחות החדשות המנשבות באיזור, אולי הגיע הזמן לחזור לזה".

"דיברנו בעבר על שיווק חבילות תיירות המשלבות כחבילה את מצרים, ירדן וישראל, ארכאולוגיה, ציווילזציות עתיקות, נופש. עם הרוחות החדשות המנשבות באיזור, אולי הגיע הזמן לחזור לזה"

לפני שנה, בינואר 2020, הוקם ה-EMGF (EastMed Gas Forum), פורום הגז של המזרח התיכון – ארגון רב-לאומי ובו חברות מצרים, ישראל, יוון, קפריסין, ירדן והרשות הפלסטינית.

הקמת הגוף הזה מסמלת יותר מכל את השינוי הגיאופוליטי העובר על האיזור. מצרים וישראל חתמו על הסכם לייצוא גז. למעט איטליה, מצרים היא המדינה היחידה באגן הים התיכון עם שני מתקני הנזלת גז (LNG), אחד בסמוך לעיר אידקו ממזרח לאלכסנדריה והשני בעיר דמיאט, ממערב לפורט סעיד.

עד לאחרונה, המפעלים תפקדו בתפוקה נמוכה (כ-30%). ישראל חתמה על הסכמי יצוא גז עם מצרים ובמקביל תפוקת מפעלי ההנזלה עלתה. מצרים מייצאת את הגז המונזל לאירופה, ומדובר בהכנסה משמעותית.

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בניו יורק, ב-27 בספטמבר 2018 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

"ברמה הבילטרלית, התחום הזה מייצר לנו כר פעילות חיובי עם המצרים. לפני הקמת הארגון היו לנו באיזור שני "משולשים". משולש אחד היה ישראל-יוון-קפריסין והמשולש השני היה מצרים-יוון-קפריסין. כעת, שני המשולשים התממשקו וכל הצדדים עושים עבודה משותפת טובה.

"על כך יש לציין את הקשר האישי המצוין שנוצר בין שר האנרגיה שלנו יובל שטייניץ לשר האנרגיה המצרי טארק אל מולה, ואת ההבנה המצרית שישראל היא גורם חשוב וכי היא גם מתקדמת גם בנושא חלוקת איזור המים הכלכליים אל מול לבנון, כדי לאפשר גם שם הוצאת גז.

"לכך יש להוסיף שהפלסטינים הם חלק מהארגון, כי יש להם את מאגר 'מארין'. אמנם לא ברור מי יפתח את שדה הגז הזה, אבל זה של הפלסטינים".

לדבר עם אבנים בפה

ב-2014 יצאה אורון לטורקיה בדרגת 'הממונה על השגרירות' אחרי שטורקיה הורידה את דרג היחסים עם ישראל. במשך כשנתיים לא שהה שגריר ישראלי בטורקיה ואורון היתה לבכירה הישראלית שם, בתקופה מורכבת במיוחד.

בדצמבר 2016 מונה איתן נאה לשגריר במדינה ואורון חזרה לירושלים. בראיון היא מנווטת בזהירות יחסית, בין האהבה הגלויה שלה למצרים, הביקורת על טורקיה והעובדה שמעל לכל אורון חייבת לדבר ולהתראיין לפי הכללים הדיפלומטיים. בז'רגון הדיפלומטי מכנים זאת "לדבר עם אבנים בפה".

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן עם אמירה אורון באנקרה בדצמבר 2016 (צילום: AP Photo/Burhan Ozbilici)

ב 2020 הוקם ארגון ה EMGF, וטורקיה בחוץ. איך ההתפתחות הזו משפיעה על יחסי ישראל-טורקיה?
"טורקיה זקוקה למקורות גז, כיוון שכיום הם תלויים בשליטת משק הגז הרוסי. 60% מהצריכה הלאומית שלהם מגיעה מרוסיה, וטורקיה היא משק גדול. כלכלתה מדורגת במקום ה 18 או 19 בעולם, עם 80 מליון אזרחיה.

"צינור הגז מישראל שיכול היה לעבור דרך טורקיה לא יצא לפועל, וכיום לא ידוע מה יתרחש הלאה בענף האנרגיה בקשרים שבין ישראל לטורקיה. טורקיה היא מדינה מאוד חשובה, ועלינו לבחון כל הזמן כיצד אנחנו מתנהלים מולה. היא מתגרה ומאתגרת אותנו ויש לה חשיבות איזורית ברורה".

לפני כמה ימים הפתיע ארדואן עם ההצהרה "אנחנו מעוניינים להביא את יחסינו עם ישראל לנקודה טובה יותר. אם לא היו בעיות עם ההנהגה בישראל, יחסינו היו יכולים להיות שונים מאוד".
"זו הצהרה שמעידה על מצוקה מדינית. טורקיה נמצאת בבידוד. יש לי דז'ה וו לנובמבר 2015, כאשר הטורקים הפילו מטוס רוסי סמוך לגבול עם סוריה. הייתי מוצבת אז בטורקיה. ארדואן חש מבודד וניסה להאיץ צעדי שדרוג יחסים עם ישראל באמצעות שיח על תעבורת הגז הטבעי.

"סגן הנשיא האמריקאי דאז, ג'ו ביידן, דחף מאוד למגעים בין ישראל לטורקיה. בדומה למצב של לפני 5 שנים, הטורקים שוב בודדים במרחב. יש להם סכסוכים רבים, וחילוקי דעות עם מדינות רבות באגן הים התיכון".

בואי נחזור למצרים. הישראלים נחשפים לאיחוד האמירויות ולאופן בו נראה שלום חם. מדוע המצרים לא מקיימים איתנו קשר כזה?
"המלחמות בין המדינות, מן העבר, קיימות בתוך התודעה. מאחר שמצרים נתפסת כמנהיגת העולם הערבי, הנושא הפלסטיני הוא חלק לא מבוטל במדיניות החוץ של המדינה. מצרים לא יכולה להתנתק מהמחויבות בנושא הזה. זה קיים אצלם, לא משנת 1977 אלא מן הרגע שהוקם אש"ף ב 1965".

פלסטינים ממתינים במעבר רפיח בעזה לעבור למצרים, במאי 2018 (צילום: AP Photo/ Khalil Hamra)

אבל הנה עם מרוקו, היחסים נותרים יותר חמימים, גם כאשר במשך עשרות שנים לא היתה לנו שם שגרירות. וכעת זה.
"יש לי כבוד למדינות הערביות, אבל מצרים היא מנהיגת העולם הערבי וככזו היא מפרשת את המחוייבות שלה כלפי הפלסטינים כשונה. כאשר מדברים על האמירויות, ועל מרוקו, המצרים מברכים על כך, במקביל הם משגרים את שר החוץ סאמח שוכרי לביקור ברמאלה והנשיא א-סיסי מזמין את אבו מאזן אליו ואומר לו שהוא מחוייב לנושא הפלסטיני.

"צריך לזכור שמצרים נושקת לעזה, והפלסטינים הם על הגבול. אפשר לראות את המשלחות של המודיעין המצרי מגיעות הלוך ושוב, מנסות לפייס ולמנוע הסלמה. כפי שגם ירדן לא תוכל להתנתק מן הנושא הפלסטיני, ככה גם מצרים.

"במשך שנים, ולא צריך להתבייש בכך, התרגלו במצרים לחשוב שיש להירתע מישראל. העם היה אנטי-נורמליזציה. עד היום האיגודים המקצועיים במצרים דבקים בהחלטות שקיבלו ב-1977, שלא לנרמל יחסים. ראינו רק לאחרונה את הסיפור של הזמר מוחמד רמדאן, שהצטלם באיחוד האמירויות עם הזמר עומר אדם וספג מתקפה חסרת פרופורציות, קריאות לחרם ומהלכים משפטיים נגדו.

"מצרים נושקת לעזה, והפלסטינים הם על הגבול. אפשר לראות את המשלחות של המודיעין המצרי מגיעות הלוך ושוב, מנסות לפייס ולמנוע הסלמה. כמו ירדן, גם מצרים לא תוכל להתנתק מן הנושא הפלסטיני"

"מצד שני, רואים כיום תהליכים בעולם הערבי ביחס לישראל ומבינים שמה שמאתגר את העולם הערבי הן טורקיה ואיראן, וגם במצרים עושים חשיבה מחדש ביחס למקום ולמעמד של ישראל במרחב. אני רואה את השינוי הזה גם ברשתות החברתיות, ולא רק בשלטון".

אמירה אורון עם שר האנרגיה המצרי טארק אל מולה (צילום: באדיבות אמירה אורון)

ועדיין ההסתה בכלי התקשורת, בטורים בעיתונות, ביצירות הטלוויזיונית והסרטים נגד ישראל, הן קשות. יש עוינות רבה נגד ישראלים, נגד יהודים.
"עוינות או הסתה או האשמת ישראל היתה לאורך השנים. ראינו תופעות קשות ולא טובות בתקשורת המצרית. הדברים האלה חלפו ולא קיימים יותר. אני רואה התבטאויות רבות יותר על העבר היהודי והכרת הטוב על כך שהיהודים היו חלק מן המארג התרבותי וההיסטורי של מצרים.

"נשיא מצרים א-סיסי קיבל החלטה לשפץ ולנקות את בית הקברות היהודי בן אלף השנים בשכונת בסאתין. מדובר באחד מבתי הקברות הנדירים ביותר בעולם. לפני שנה נחנך השיפוץ בבית הכנסת אליהו הנביא, באלכסנדריה, בהשקעה כספית של ממשלת מצרים. אלה הם דברים ראויים להוקרה והערכה".

כל זה לא מבטל את היחס לישראל, ההסתה ברשתות, התחושה העממית כלפינו.
"יש אמירות אנטי ישראליות, יש חשדנות, לצערי. מצד שני, כן רואים במדיה החברתית גם רצון להכיר בכך שהיהדות היתה חלק ממצרים. אנחנו בדעה שעלינו להיות שקופים, להראות את הצדדים של ישראל, לשדר מסר של שכנות טובה, להעביר להם את רצוננו לסייע, למנוע סכנות לישראל ולמצרים. לפעול לשיתוף פעולה במישור הבטחוני".

כשסבא וסבתא נפגשו באלכסנדריה

ההיסטוריה המשפחתית של אורון מרתקת. בנימין, סבה, חי בירושלים בראשית המאה ה-20. כבן יחיד לאמו, היא שילחה אותו מירושלים כדי שלא יגוייס לצבא זר. בהתחלה נשלח לארגנטינה, הכי רחוק שאפשר, וכאשר חזר לאיזור, פלסטינה היתה תחת המנדט הבריטי והוא החליט לעצור באלכסנדריה. הוא חי שם כמה שנים אצל אחת מהדודות של המשפחה.

אמירה אורון בבית הכנסת בקהיר (צילום: באדיבות אמירה אורון)

את סבתה של אורון, לבנה, פגש בנימין במצרים אליה נמלטה מסרייבו אחרי ששמי אירופה החלו להתקדר עבור היהודים. בני הזוג הקימו משפחה, הביאו לעולם את בנותיהן וגרו שם כ-7 שנים עד שעלו לישראל.

"הסיפור המשפחתי שלי נטוע במצרים, אני מעריכה את המדינה הזו מאוד והמצרים יודעים זאת. מצרים היא ציווילזציה בת אלפי שנים, עם פנים רבות והיסטוריה עשירה. ליהודים יש חלק מעצים בהיסטוריה של מצרים.

"הסיפור המשפחתי שלי נטוע במצרים, אני מעריכה את המדינה הזו מאוד והמצרים יודעים זאת. מצרים היא ציווילזציה בת אלפי שנים, עם פנים רבות והיסטוריה עשירה. וליהודים יש חלק בהיסטוריה של מצרים"

"יצאנו ממצרים, באנו הלוך ושוב, משפחתי הלכה וחזרה משם לירושלים. הכרנו את הסיפור המשפחתי, אך כשאבי נפטר הפסקנו לשמוע את הסיפורים על כך. הדודות היו מרבות לספר על כך, יציאת מצרים שלנו, והסיפורים היו על העיר הקוסמופוליטית, אלכסנדריה, כמה נעים ונוח היה לחיות שם".

המצרים מתעניינים במצב הפוליטי בישראל, בעובדה שאנחנו במשבר חוקתי ומערכות בחירות בשרשרת?
"הם מדווחים על הבלגן הפוליטי בישראל, אך לא בבולטות. בעיתון היומי אַ-דּוֹסְתוּר יש מדור שבועי שנקרא 'מחטת תל-אביב', כלומר 'תחנת תל-אביב'. זה מדור שמכסה נושאים ישראלים והם מדווחים על הפוליטיקה הישראלית.

מצרים בקהיר קוראים עיתון בבית קפה (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

"כל הנושא של הרכבת הקואליציות בישראל הוא זר להם. הם לא מכירים ולא מבינים זאת. בסך הכל מאז שא-סיסי בשלטון יש אמון רב בינו לבין נתניהו. גם עם מובראק היה. אך בין נתניהו לא-סיסי יש תיאום ויציבות וזה מועיל לכל האיזור.

"אבל למען האמת, העיתונות במצרים עסוקה הרבה יותר בטורקיה ואיראן. הם גם עסוקים בממשל החדש בוושינגטון ומה תהיה מערכת היחסים עם ביידן, כי מה שקרה למצרים עם אובמה השאיר טעם לא טוב.

"הם דואגים, כיוון שנוצרה מחלוקת, כאשר אובמה אמר למובארק, בשיא ימי ההפגנות במצרים 'לך הביתה'. לאחר מכן, אובמה לא היה מוכן לשחרר את הסיוע הצבאי. אז הם זוכרים ודואגים בשל כך. בינתיים מצרים משגרת מסרים שהיחסים בין קהיר לוושינגטון יהיו טובים ויציבים".

"העיתונות במצרים עסוקה הרבה יותר בטורקיה ואיראן. הם גם עסוקים בממשל החדש בוושינגטון ומה תהיה מערכת היחסים עם ביידן, כי מה שקרה למצרים עם אובמה השאיר טעם לא טוב"

מה אתם עושים כדי לחבר בין התרבויות של העמים?
"במהלך הקורונה הכל מוגבל. יזמתי לאחרונה שידור של שעה וחצי בעמודים הרשמיים וחשבונות של משרד החוץ, של תזמורת 'פירקת אלנור' (תזמורת האור – ט"ש). זו תזמורת ישראלית המנגנת מוזיקה ערבית קלאסית.

"האירוע שודר כמחוות ידידות בין העמים לציון 43 שנים לביקור סאדאת בישראל, ורשמנו 800 אלף צופים. זה היה יפהפה. הנגנים הישראלים, ערבים ויהודים, חובשי כיפות וחילונים, גברים ונשים, ניגנו אום כולתום, פריד אל אטרש ועוד".

אי אפשר לטייל בקהיר, אז בואי נדבר על ספרות. הספר של עלא אל אסווני, 'בית יעקוביאן', היה להיט בישראל. תמליצי לנו על עוד סופרים מצרים נהדרים.
"כמובן ספריו של זוכה פרס נובל לספרות, נגיב מחפוז. הוא מפורסם בישראל. אני ממליצה גם על סופר בן ימינו, יוסף זידאן ועל הספר שלו 'עזאזל', שתורגם לעברית. זה ספר על נזיר קופטי נוצרי, הבורח במאה החמישית ממצרים לסוריה ועל ההתנסויות שלו. ספר נהדר.

אמירה אורון למרגלות הפירמידה (צילום: באדיבות אמירה אורון)

"אגב, יש חוקר במרכז האקדמי הישראלי בקהיר, אשר מתרגם ספרות עיון מעברית לערבית. הוא, למשל, תרגם את הספר של עיתונאי גלי צה"ל, ג'קי חוגי, על השינויים בעולם הערבי".

את עדיין פותחת את היום עם עיתונות פרינט, בערבית או שעברת לגמרי לאינטרנט?
"אם אין לי את עיתוני הנייר המצרים על השולחן על הבוקר, אני לא יכולה להתחיל את היום. אני קוראת את כל החשובים, כל יום. אני לגמרי זקוקה לפרינט, חייבת עדיין לדפדף בנייר. יש בשגרירות קצין תקשורת, שעובר על האתרים הבולטים ומכין לי תקצירים. העיתונות המצרית מאוד דינמית".

ייחלת לתפקיד הזה שנים, עכשיו את גם מממשת.
"זה נכון. כל תפקידי השגרירים בעולם חשובים, אבל בלי לזלזל באף אחד, יש שניים – השגריר במצרים והשגריר בירדן – שקמים כל בוקר ובונים יום יום את השלום. עוד מילימיטר ועוד סנטימטר. זו משימה מבורכת, השלום".