"את זמר הפלוגות נשיר נא למזכרת,
אפל, אפל הואדי: המשמר הכן!
הלכה, הלכה פלוגה בלילה
בשרשרת
הלכה פלוגת שדה לאש ולמגן" (נתן אלתרמן 1938)
האם נסיגה היא תבוסה או ניצחון? השאלה הזו החזיקה את תודעת מקבלי ההחלטות בישראל מאז הקמתה, ובלבנון היא הכריעה לאורך שנים של מלחמה ללא תוחלת וללא תכלית, את ההתבוססות בבוץ הלבנוני ואת המעשה שרק גרם לבסוף לתחושת תבוסה. כי שום פוליטיקאי לא רוצה לרשום על שמו תבוסה ולכן אינו נסוג, לעולם. ושום מפקד בכיר בצה"ל לא רוצה לסגת, כדי לא לרשום על שמו תבוסה.
האם נסיגה היא תבוסה או ניצחון? השאלה הזו החזיקה את תודעת מקבלי ההחלטות בישראל מאז הקמתה, ובלבנון היא הכריעה לאורך שנים של מלחמה ללא תוחלת וללא תכלית
גולדה סירבה לסגת מהתעלה, למרות הצעות סאדאת לפני מלחמת יום הכיפורים, כי באוקטובר 73' תוכננו בחירות בישראל. מי שעמד בפני ההכרעה אם לסגת או להילחם ואם להיכנע וללכת לשבי, היו החיילים הלוחמים במעוזי התעלה.
ההיסטוריה של ישראל מכילה יותר נסיגות מניצחונות.
- כבר בתש"ח הסתיימו חלק מהקרבות בנסיגה. ב-5 ביוני 1948 החל הקרב על מלכיה מול כוח לבנוני וסורי. קרב שהסתיים בנסיגת פלוגת הפלמ"ח מהאזור, נפגעים והרוגים. לחלק מהמקומות שב צה"ל לאחר שתיגבר כוחות וכבש אותם מחדש.
- ישראל נסוגה מסיני כבר בסיום מבצע סיני 1956, היא כבשה את סיני שוב ב-67 והיא נסוגה מסיני לאחר מלחמה עקובה מדם (באוקטובר 73') בעקבות הסכם השלום עם מצרים ב-1979 ופינתה את כל סיני, כולל יישובים פורחים עד אפריל 1982.
- ישראל נסוגה בהמשך מרצועת עזה 2005 וממספר ערים פלסטיניות ביהודה ושומרון.
- ישראל נסוגה מעמדתה שלא לשחרר מחבלים תחת דרישות טרוריסטים. היא שחררה יותר מ-1000 מחבלים עם דם על הידיים תמורת חייל אחד. ובמלחמת לבנון היא שחררה יותר מאלף מחבלים תמורת חייליה, שהיו שבויים בידי ארגון הפתח וארגונו של אחמד ג'יבריל. הרבה יותר מאלף.
- ישראל נסוגה מלבנון רק אחרי שבתודעתה נצרבה ההכרה שהנסיגה היא רווח וההישארות היא תבוסה קשה יותר. הפסד גדול יותר. כמות ההרוגים בשנות השהייה בלבנון הגיעה לממוצע של 25 הרוגים בשנה, ובשנת 97' למשל, איבדה ישראל 73 חיילים באסון המסוקים ועוד 39 חיילים בלחימה מול חיזבאללה.
ההחלטה על נסיגה כבר עברה בעצם ממקבלי ההחלטות לרחוב. אל ארגון ארבע אימהות, אל ההפגנות ואל הדרישה שחלחלה עמוק לתודעת מקבלי ההחלטות שאי אפשר להישאר יותר. הציבור הישראלי לא היה מוכן לשלם יותר את מחיר ההחלטה להישאר בלבנון ולא לסגת רק למען תדמיתם של הקברניטים.
החלטת הנסיגה עברה לרחוב. לארגון ארבע אימהות, להפגנות, ולדרישה שחלחלה עמוק לתודעת מקבלי ההחלטות, כי הציבור הישראלי לא מוכן לשלם יותר את מחיר ההשארות בלבנון רק למען תדמית הקברניטים
שנים אחרי, כשאנחנו מדברים עם מפקדי צה"ל שלחמו בלבנון בשנות השהייה העקובות מדם, במסגרת הכנת הסדרה "לבנון גבולות הדם", הם מתוסכלים מהעובדה שלא יצאנו קודם. בשנות השהייה היו בהם כאלה שהיו דווקא מתוסכלים מהעובדה שבעורף לוחצים לצאת. "ארבע סמרטוטות" כינה אז קצין בכיר את ארגון "ארבע אימהות", שדרש לצאת מלבנון לאלתר.
ממשלת נתניהו של השנים 96'-99' הכילה רבים ממפקדי מלחמת לבנון הראשונה – אריאל שרון, איציק מרדכי, אביגדור קהלני, רפאל איתן. הם לא הצליחו להתגבר על תודעת הנסיגה שווה תבוסה. כאשר כבר קיבלו החלטה לצאת, הם התנו אותה בקבלת "הסכם", המבוסס על החלטה 425, שהיא בכלל החלטה לנסיגת צה"ל מלבנון משנת 1978 אותה קיבלה מועצת הביטחון אחרי מבצע ליטני.
אבל ב-1996, בצד השני לא היה מי שיעמוד בהסכם. לבנון הייתה חלשה מידי. חיזבאללה חזק מידי, ולא היה לו שום אינטרס להקל על תבוסת ישראל. הנסיגה נפלה לידיו בשנת 2000 כמו פרי בשל – תעמולתי, צבאי, פוליטי, דתי ומנהיגותי.
ערב למחרת הנסיגה נשא נסראללה בבינת ג'בל את נאום "קורי העכביש" וצרב את תודעת מפקדי צה"ל על גדר המערכת.
עד כדי כך צרב, שהמבצע לכיבוש בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה נקרא "קורי פלדה". עד כדי כך צרב, שצה"ל נזהר בלבנון השנייה מלהסתבך שוב בלבנון, וניהל קרבות לאורך קו הגבול במשך חודש ימים. בלבנון הראשונה הגיע צה"ל תוך 4 ימים לביירות, במלחמת 2006 הוא לא העז לצאת מטווח של קילומטר וחצי צפונה מהגדר. מפקדי צה"ל בכירים העידו בפנינו שהטראומה של השהות בלבנון, מנעה כניסה עמוקה יותר ללבנון.
ובכן האם הנסיגה מלבנון היא תבוסה או ניצחון? נקודת המבט תלויה כמו המלחמות, בצד הנהנה או הסובל מהחלטת הנסיגה. חיילי צה"ל שלא נהרגו מאז בלבנון – ניצחו. כך גם משפחותיהם שלא איבדו אותם. 25 חיילים חיים כל שנה מאז 2006.
ב-1996 לבנון היתה חלשה, חיזבאללה חזק, והנסיגה נפלה לידיו כפרי בשל – תעמולתי, צבאי, פוליטי, דתי ומנהיגותי. ערב למחרת נשא נסראללה את נאום "קורי העכביש" וצרב את תודעת מפקדי צה"ל על גדר המערכת
החיזבאללה חש שניצח, אבל תושבי לבנון שהצליחו לגרש את הסורים במהפיכת הארזים, הפעילו על מנהיגי חיזבאללה לחץ כבד. את מחיר ההפצצות הישראליות בלבנון הם שילמו. עשרות כפרים בלבנון הופצצו על מחסני הנשק והטילים שבנה בהם חיזבאללה והפכו לעיי חורבות.
צה"ל נסוג והלבנונים לא ראו עוד טעם בשליחת בניהם להילחם עבור מטרותיה של איראן. חיזבאללה נדרש לטפל בכלכלה, בבריאות, בשיקום דרום לבנון ושכונות שלמות בביירות.
הדעות בקרב השיעים חלוקות. תמיכת רבים מהם כבר לא נתונה לנסראללה. ונסראללה, הוא נכנס לבונקר. הוא עוד נושא נאומים חוצבי להבות מהבונקר ונותן ראיונות נוטפי כריזמה, אבל גם הוא יודע שהנסיגה היא דווקא ניצחון ישראלי וגם ניצחון של אזרחי לבנון, שאינם מוכנים עוד לסבול את הכוחות הזרים על אדמתם ואת המלחמות שאינן המלחמות שלהם על חייהם.
לבנון היא מעבדת הניצחונות הטרגיים והנסיגות השמחות. איש בישראל לא ישכח את תמונות חיילי צה"ל הצוהלים בליל היציאה מלבנון.
עכשיו נותרה ישראל עם החזית הפלסטינית. לא לבלוע ולא להקיא. חמאס בעזה דורש ומקבל עבור שקט, מאות מיליוני דולרים. ישראל נסוגה מאיומיה להפיל את שלטון חמאס והיא מנהלת איתו מו"מ יומיומי על גורל שבוייה וגוויות חייליה שנותרו שם, על הכלכלה הפלסטינית ועל הקורונה. שני הצדדים יודעים שעוד ניסיון לניצחון יהווה תבוסה קשה יותר לשניהם.
ביהודה ושומרון מתקשה ישראל לקבל החלטת נסיגה. האידאולוגיה של הימין שיישב את השטח מונעת החלטת נסיגה, ממשלה הנשענת על קולות הימין לא יכולה לקבל החלטת נסיגה שתיראה כתבוסה אחרי למעלה מחמישים שנות שליטה בשטח ובשני מיליון הפלסטינים החיים בו.
גם נסראללה יודע שהנסיגה היא דוקא ניצחון ישראלי וניצחון אזרחי לבנון. לבנון היא מעבדת הניצחונות הטרגיים והנסיגות השמחות. איש בישראל לא ישכח את תמונות חיילי צה"ל הצוהלים בליל היציאה מלבנון
"רבים וטובים אומרים לנו שהנסיגה היא המפתח לשלום עם הפלסטינים. ובכן – נסוגונו. אבל העובדה היא, שכל נסיגה שלנו נענתה בגל גדול של טרור מתאבדים ובאלפי טילים.
ניסינו נסיגה בהסכם ונסיגה בלי הסכם, נסיגה חלקית ונסיגה מלאה. בשנת 2000 ושוב בשנה שעברה הציעה ישראל נסיגה כמעט כוללת תמורת סוף הסכסוך, ופעמיים נענתה בשלילה.
פינינו את רצועת עזה עד הסנטימטר האחרון, עקרנו עשרות יישובים ואלפי ישראלים מבתיהם, וקיבלנו בתמורה גשם של טילים על ערינו, יישובינו וילדינו.
הטענה כאילו נסיגה תביא שלום עם הפלסטינים, או לפחות תקרב אותו, עד היום לא עמדה במבחן המציאות. יתר על כן, החמאס בדרום, כמו החיזבאללה בצפון, חוזרים ומצהירים שכוונתם "לשחרר" את אשקלון ובאר-שבע, את עכו וחיפה. הנסיגות לא שינו את האיבה" (רה"מ בנימין נתניהו – נאום בר אילן 2009).
כך תפס נתניהו את מושג הנסיגה. היום הוא עושה את דרכו אל לב הקונצנזוס הסוני באזור. הסכמי נורמליזציה עם האמירויות ובחריין, מרוקו ואולי סעודיה. ביקורים בערים של ערביי ישראל וניסיון לקנות את קולו של הבוחר הערבי ישראלי בבחירות הקרובות.
נסיגה אינה תבוסה. המצב התודעתי הזה הוא הבעיה של כל מנהיגות. השהות בלבנון עלתה לישראל בחיי מאות חיילים, עד שראש ממשלה אחד הבין מה הציבור רוצה כדי לסיים את הסאגה הזו – לסגת חד צדדית. הצבא התנגד אך ביצע. היו בחירות ומי שהבטיח לצאת – ניצח. הנסיגה הפכה גם לניצחון פוליטי.
יתכן שיעברו עוד 50 שנה עד שהתודעה הזו לגבי הסכסוך הישראלי פלסטיני ביהודה ושומרון תחלחל גם היא.
השהות בלבנון עלתה לישראל בחיי מאות חיילים, עד שרה"מ אחד הבין מה הציבור רוצה כדי לסיים את הסאגה הזו – לסגת חד צדדית. הצבא התנגד אך ביצע. היו בחירות והנסיגה הפכה גם לניצחון פוליטי
נתן אלתרמן כתב ב-1938 את זמר הפלוגות. עוד לפני השואה, עוד בטרם הייתה מדינה. המילים היו שייכות למציאות מסוימת, נכונה לשעתה, אבל לפעמים צריך לסגת מ"חפירות חיינו". למען החיים מחוץ לחפירות.
"כי לא נשוב אחור, ודרך אין אחרת
אין עם אשר יסוג מחפירות חייו,
הלכה הלכה פלוגה בלילה
בשרשרת
פניך, מולדתי, הולכים איתם לקרב"
"לבנון גבולות הדם" – יוצרים: דוקי דרור, איתי לנדסברג נבו ורינהרט ביטס, מפיקה: ליאת אשד קמאי, עורך: גל גופר. פרק 5 "תודעה כוזבת" – יום רביעי 6.1.21 בשעה 21:15 בערוץ כאן 11.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוצריך היה לצאת מלבנון. לא היה טעם להשאיר את חיילי צה"ל במוצבים בלבנון כברווזים למיטווח. אבל הצורה בה הדבר נעשה היתה גרועה.
ראשית ברק הודיע שנצא מלבנון וקצב את הזמן – מה שגרם לכך שלא יהיה לנו מנוף ללחוץ על האויבים.
שנית, הוא איים על הסורים שנצא בלא הסכם, ונשאיר את לבנון בכאוס. איום מגוחך, שהסורים צחקו ממנו מאוד.
שלישית הוא הוציא את צה"ל משם בנסיגה מביישת, כשהשאירו הרבה ציוד מאחורנית, וגם את חיילי צד"ל, שמיהרו לגבול, והוכנסו בלי המכוניות שלהם.
ולבסוף, אהוד ברק הודיע שאם חיזבאללה ימשיך לירות עלינו – אנחנו נראה לו את נחת זרוענו. חיזבאללה המשיך לירות, וברק פחד להיכנס בחזרה ולהראות להם.
התוצאה – נסראללה הודיע שצה"ל הוא נמר נייר וישראל היא קורי עכביש. דבר שגרם לחיזוק ה"מוקאומה" ההתנגדות למדינת ישראל.
לא הנסיגה היא הכישלון – אלא הצורה שבה היא בוצעה