לעובדה שהכיתות הנמוכות, גני הילדים והפעוטונים נסגרו עלול להיות מחיר בריאותי נוסף: חלק מההורים לילדים הללו, נשארים בבית ונעדרים מעבודתם – ביניהם גם עובדי מערכת הבריאות.
"אנחנו זוג ששנינו עובדים במערכת הבריאות", מספרת רופאה במיון בבית חולים ממשלתי גדול לזמן ישראל. "אנחנו עובדים בחשיפה גבוהה מאוד לקורונה. אין לנו פתרון לילדים ואין שום גמישות מצד המערכת. נגמרו לנו ימי המחלה ואנחנו פשוט בבעיה. לשים את הילדים אצל הסבא והסבתא זה כמובן לא אופציה בגלל החשיפה שלנו למגפה. אז אני פשוט הפסקתי להגיע לעבודה".
"אין לנו פתרון לילדים ואין שום גמישות מצד המערכת. נגמרו לנו ימי המחלה ואנחנו פשוט בבעיה. לשים את הילדים אצל הסבא והסבתא זה כמובן לא אופציה בגלל החשיפה שלנו למגפה. אז אני פשוט הפסקתי להגיע לעבודה"
לרופאה ובן זוגה שני ילדים, בני שנה ושלוש. "אני בבית עם הילדים עכשיו, במקום במיון שבו צריכים אותי. כמובן שניסינו לחפש משפחתון וגן. אבל זה לא מתאפשר. לגדול שלנו אפשר למצוא סידור, לקטנה לא. הפעוטון שלה סגור, אי אפשר להכניס תינוקת בת שנה פתאום למסגרת חדשה מעכשיו לעכשיו, וגם אין, הביקוש עצום. בית החולים מציע מסגרת מנותקת מגיל ארבע ומעלה".
מה אמרו לך בעבודה?
"אמרו לי, 'או שאת באה, או שאת באה. תגיעי'. אמרתי, אני לא יכולה להשאיר שני פעוטות עם כרטיס אשראי ופלאפון, זה לא עובד ככה. זה ממש אכזרי. אני יודעת שמאוד צריכים אותי כרגע שם, אבל אני לא יכולה להגיע. וגם אם בן הזוג שלי היה נשאר בבית היינו בדיוק באותו מצב – העבודה שלו במערכת הבריאות לא פחות חיונית משלי".
משרד הבריאות מאפשר לפתוח מסגרות לילדי עובדים חיוניים במסגרת מגבלות מחמירות. ילדים עד גיל 12 יכולים להגיע למסגרת אם יש להם הורה יחידני שהעסקתו ממשיכה במסגרת הוראות הסגר, או שני הורים שהעסקתם ממשיכה, או שאחד מהם עובד והשני נמצא בבידוד. עובדים שזה מצבם יכולים להמשיך להעסיק גם את המטפל/ת הפרטי/ת הקבוע/ה שלהם, אם יש להם.
בכל מסגרת יכולים להימצא שמונה ילדים בלבד. ילדים מעל גיל שלוש מחוייבים בשמירה על מרחק של שני מטרים ביניהם, ילדים מעל גיל שש נדרשים לעטות מסכה, וכולם נדרשים בהצהרת בריאות ובשאר הכללים שחלו על הילדים והמורים בגנים ובתי הספר לפני הסגר.
הוראות משרד הבריאות קובעות כי "אין גוף שאחראי על אספקת מסגרות לילדי עובדים חיוניים, מי שהחליט על כך יכול לעשות זאת אך אין חובה כזאת". בפועל, חלק מהרשויות המקומיות מפעילות גנים ומסגרות יומיות לילדי העובדים החיוניים, אחרות משאירות זאת ליוזמה פרטית, ורשויות נוספות אינן מתירות לפתוח מסגרות כאלה גם במסגרת מה שמתירה הממשלה.
חלק מהרשויות מתעדפות עובדים שהוגדרו על ידיהן כ"קיומיים": עובדי מערכת הבריאות, הביטחון, עובדים סוציאליים ומורים בחינוך המיוחד. ילדים לעובדים "חיוניים" אחרים (מתדלקים, קופאים, נהגים, עובדי ניקיון או חשבי שכר, למשל) לא מקבלים מענה. הורים טוענים כי במועצות המקומיות מסבירים להם ש"אלה הוראות משרד הבריאות".
"במועצה פועלים לפי הוראות משרד הבריאות, ולכן הם מאפשרים רק לעובדים ה'קיומיים', במגזר הציבורי, להביא את הילדים שלהם למסגרות", אומרת אם שהיא עובדת חיונית לילד ביישוב בשטח המועצה האזורית עמק הירדן. מבדיקה שערכנו מול משרד הבריאות עולה שלא ניתנה מעולם הוראה כזאת.
חלק מהרשויות מתעדפות עובדים שהוגדרו על ידיהן כ"קיומיים": עובדי מערכת הבריאות, הביטחון, עובדים סוציאליים ומורים בחינוך המיוחד. ילדים לעובדים "חיוניים" אחרים לא מקבלים מענה
מהמועצה האזורית עמק הירדן נמסר בתגובה: "התחלואה בעמק הירדן עלתה באופן עקבי בימים שקדמו לתחילת הסגר המהודק. משום כך החליטה המועצה שלא לאפשר פעילויות של שמרטפים, עד שתחול ירידה משמעותית בנתוני התחלואה. ההחלטה תיבחן מחדש במהלך סוף השבוע בהתאם לנתונים".
דילמת הגנן: איך להחליט איזה ילדים לקחת?
"אצלנו היה לנו מזל גדול, יש לנו בדיוק שמונה ילדים להורים שהם עובדים חיוניים בגן, והם בדיוק אלה שביקשו להמשיך לשלוח את הילדים גם בסגר", אומר אורי בשארי, גנן בפעוטון "קסם של גן" בבית נקופה.
"אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היו תשעה. היינו בדילמה מטורפת. חשבנו על זה, ולא ידענו איך היינו מחליטים. לפי מי בעבודה יותר נדרשת? או אלה שבסגרים הקודמים לא היו? או לעשות הגרלה? או לפי כמה בנים וכמה בנות? אין לנו דרך להחליט על זה".
"כל ההתנהלות של הבירוקרטיה הממשלתית בסיפור הזה הזויה", אומר בשארי, "הם חתמו ב-11 בלילה על הצווים שלהם שסוגרים את המסגרות. ביום שישי לא קיבלנו את הצווים אז לא ידענו אם ובאיזה פורמט מותר לנו לפתוח את הגן, כי לא היה מי שיחלץ את הצווים האלה מאיפה שהם חבויים. במוצאי שבת אחד ההורים שלנו שלח את ההוראות, וככה יכולנו לפתוח את הגן בראשון".
אין פלא שבקבוצות וואטספ ופייסבוק הצטברו בימים האחרונים אלפי תלונות של הורים שאין להם פתרון לילדיהם.
"אני עובדת חיונית ואין לי הרבה ברירה אלא להביא מטפלת ואף אחד לא דואג לי להחזר", כותבת אמא באחת הקבוצות. "גם אותו הדבר – עבודה חיונית ואין איפה להשים את הילדים הקטנים", עונה לה אב אחר.
"צודקת", כתבה אמא נוספת, "זה פשוט לא הגיוני אני ובעלי שוברים את הראש מה לעשות כי שנינו עובדים ואין לילדים מסגרת. אנחנו מתחלקים בשמירה עליהם אבל כל אחד מאיתנו ירוויח חצי מהמשכורת!"
"זה פשוט לא הגיוני אני ובעלי שוברים את הראש מה לעשות כי שנינו עובדים ואין לילדים מסגרת. אנחנו מתחלקים בשמירה עליהם אבל כל אחד מאיתנו ירוויח חצי מהמשכורת!"
"מה נראה להם, שלכולנו יש חסכונות? לי ולבעלי כבר אזלו החסכונות בסגר השני. ממש מרתיח!" קובלת אם אחרת.
אם אחת מציעה: "ברוב המקומות יש מסגרות לעובדים חיוניים. תפנו לעירייה, למחלקת החינוך ותבררו", ונענית "לא מדויק! אני בבירורים כבר סגר שלישי – הם לא מחוייבים ולא מתוקצבים".
ויש גם מי שכותבים: "די תפסיקו להגיע לעבודה. ברצינות. כל החיוניים שאין להם מסגרות – פשוט לא להגיע. להסביר יפה שאין ברירה";
"לדעתי שבוע/שבועיים משכורת שווה את זה. אני כרגע בבית. אין גן לילדים.. שיתפוצצו";
"עם כל הצער שבדבר, אני מעדיפה לקבל אבטלה ולא להיות בלחץ הנפשי הזה כל יום מחדש".
ואם אחרת מזכירה לחבריה שגם אם ניתן למצוא פתרון טכני, יש גם מי שעלול להיפגע מפתרונות מהירים כאלה – הילדים עצמם. "לוקח לפעמים לילדים חודש רק להסתגל למסגרת חדשה", היא כותבת, "זה מאוד תלוי ילד ולא מתאים לכל אחד והפגיעה הנפשית שזה עושה לילדים שקשה להם ההסתגלות היא נוראית!
"הילדים זה לא חפץ שאתה רק מחפש איפה לזרוק כדי להמשיך לקבל משכורת, צריך למצוא פתרונות ריאליים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו