מבלי משים עברתי על כותרת המאמר: "החשיבה הלא רציונלית של הקופים" של ד"ר יונת אשחר ונפל לי אסימון קטן ומציק. אמנם המחקר הספציפי הזה משווה בין התנהגות הקופים להתנהגות בני אדם וטוען ששתי ההתנהגויות, גם האנושית וגם הקופית יכולות להיות לא רציונליות באופן דומה, אבל זה גרם לי לחשוב על האופן שבו בני אדם שופטים בדרך כלל מינים אחרים. 

כשאנו, בני האדם, מתבוננים בבעלי חיים, ההתנהלות שלהם לא תמיד נראית לנו רציונלית. אבל מי מחליט מה רציונלי ומה לא? לפי אילו קריטריונים? האם אנחנו אובייקטיבים בכלל כשאנחנו בוחנים מין אחר או מביטים בעולם החי בעינים אנושיות? על פי סטנדרטים של המין האנושי? 

הגמל הרי אינו רואה את הדבשת של עצמו, אז נשאלת השאלה אם האדם עצמו, שמרגיש נעלה על מינים אחרים, נוהג בעצמו בצורה "רציונלית". 

תראו מה קורה לאורך השנים ומאד בולט כעת: האדם כורת את הענף עליו הוא יושב בכל כך הרבה אופנים: הוא מזהם את הסביבה כולה, ים אוויר ויבשה. הוא הורס את כדור הארץ בצורה שיטתית למען אינטרסים של בודדים בעלי השפעה וממון. הוא משאיר ואקום והרס לדורות הבאים. הוא גורם לשינויי אקלים קולוסליים ולאסונות טבע שמגיעים בעקבותיהם. הוא כורת יערות בקצב רצחני. הוא משמיד כל כך הרבה סוגים של בעלי חיים. הוא הורס את הכל, ובקיצור, הורס את הבית שהוא גר בו – בצורה בלתי הפיכה.

נשאלת השאלה אם האדם עצמו, שמרגיש נעלה על מינים אחרים, נוהג בעצמו בצורה "רציונלית". תראו איך האדם כורת את הענף עליו הוא יושב, מזהם את הסביבה כולה והורס את כדור הארץ בצורה שיטתית

זו נקראת חשיבה רציונלית?

התרגלנו לחשוב שאנו, בני האדם, צודקים בצורת החשיבה שלנו. כל כך הרבה פעמים אנחנו לא מסוגלים לקבל אפילו מחשבה שונה של אחרים, לפעמים רק בגלל שהם שונים מאתנו. קל וחומר כשמדובר במין שונה. 

מי קבע שהאדם הוא הצודק? האדם. 

כך מסתובב האדם במעגלים ומשמיד את הבית שלו ושל צאצאיו, הדורות הבאים, רק כי הוא רואה ומחשיב את עצמו בלבד. 

כל כך מזכיר ספר שקראתי פעם ונחרת בזיכרוני לנצח: "the plague dogs" של  Richard Adams, המספר על שני כלבים, חברים, שונים אחד מהשני, שבורחים מחוות ניסויים לבעלי חיים מרוחקת ומבודדת בהרים, עוברים חוויות שונות, ופוגשים טיפוסים שונים של אנשים ובעלי חיים. 

באחד הפרקים מסופר כיצד מגיעים למחצבה בהרים, המומים ולא מסוגלים להבין מדוע האדם פוגע ככה בהר, בטבע, בצמחים, ועושה בורות ענקיים באדמה. הם מתייעצים אחד עם השני ומסכימים בסוף שאינם מבינים את האדם בכלל. את ההגיון בהרבה ממעשיו. למה הוא הורס ומכער ככה את הנוף היפה. ועוד לא התחלנו לדבר על הניסויים חסרי התועלת שעושה בהם. 

סתם דוגמה קטנה להתנהגות "רציונלית". 

עוד דוגמה משעשעת היא האופן שבו אדם לא מבין אפילו את חתול הבית שלו, כשזה מביא לו לפעמים בשמחה גדולה איזה זחל או מכרסם שתפס. האדם לא מבין את הרציונל של זה. אם כבר, הוא חושב לעצמו, החתול היה צריך לאכול את זה. התנהגות כזו האדם עוד היה מסוגל להבין. אבל החתול מבחינתו מקריב למען בעליו כשהוא מעניק את הטרף שצד באהבה גדולה לאדם שאיתו הוא גר, לאדם שהוא אוהב ומעריך, וזו דרכו להראות לו זאת. רתיעת האדם ממעשה זה של נתינה ואהבה אינה מובנת מבחינתו ובודאי שאינה "רציונלית".

כשחתול הבית של האדם מביא לו בשמחה גדולה איזה זחל או מכרסם שתפס, האדם לא מבין את הרציונל של זה. אם כבר, הוא חושב לעצמו, החתול היה צריך לאכול את זה. התנהגות כזו האדם עוד היה מסוגל להבין

כפי שכתוב בהרבה חיוך ואהבה ב"טאו של פו":

"המלומדים מספקים אינפורמציה רבה, אלא שיש דברים שהם מעבר לאינפורמציות, והדברים האלה הם הם החיים". 

פעילת בעלי חיים וסביבה כחלק מהשקפת עולם כוללת, ובעלת שטחי עניין רבים ומגוונים. גרים אתי 2 כלבים מאומצים שלימדו אותי הרבה.