ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי השיק על דעת עצמו אוהל חיסונים לטובת עובדי ההוראה בעירו, ונכנס לעימות חזיתי מול משרד הבריאות. בהמשך הודיע ראש העיריה (וראש מפלגת "הישראלים") כי יפתח את מוסדות התרבות בעיר בפני מתחסנים ועורר סערה גדולה.
מה שחולדאי יודע לעשות, ראשי רשויות נוספים צריכים ללמוד. נקודת הזמן הנוכחית בהתמודדות עם משבר הקורונה, קצת אחרי הארכתו של הסגר המלא בעשרה ימים נוספים (עד ה- 31 לחודש הנוכחי), יכולה להיות שעתם הזוהרת ביותר של ראשי הערים והרשויות המוניציפליות.
מה שחולדאי יודע לעשות, ראשי רשויות נוספים צריכים ללמוד. נקודת הזמן הנוכחית בהתמודדות עם משבר הקורונה, קצת אחרי הארכתו הסגר המלא ב-10 ימים, יכולה להיות שעתם הזוהרת ביותר של ראשי הערים
תכנית "הרמזור" נולדה מתוך הבנה שניהול משבר הקורונה צריך להתבצע באופן דיפרנציאלי. התכנית גובשה ע"י משרד הבריאות, יחד עם המל"ל, פיקוד העורף והרשויות המקומיות, ועיקרה קביעת דרגים שונים של ערים על פי מצב התחלואה והגדרת הפעילות בהן בהתאם.
מתחילת משבר הקורונה הרשויות המקומיות מגלות רפיסות וחוסר עצמאות בתהליכי קבלת החלטות. הן כמעט ואינן ממשות את האוטונומיה והאחריות השלטונית שקיבלו מציבור בוחריהן.
בכל בוקר אני יוצא לסיבוב הליכה בשכונה. אני פוגש את אותם אנשים היוצאים לחלץ עצמות ולשאוף אוויר בוקר. אני נתקל בשכנים שלי מתקהלים למפגשי תפילה באוויר הפתוח, תחת מערכות הצללה, עם כיסאות ושולחנות שהועמדו לרשותם ע"י המועצה המקומית.
בחסות המועצה המקומית, 3 פעמים ביום מתכנסים עשרה גברים (ויותר), גם בימי הסגר, לממש את חירותם לקיום פולחן דתי. בעיני, הזכות להתפלל במניין (כידוע – ניתן להתפלל גם תפילת יחיד) אינה עולה על זכותם של הילדות והילדים שלנו לחינוך. האופן בו אנו מגיבים לחיים לצד הקורונה משפיע על תפקודם של הילדים שלנו ועל המשקעים הרגשיים שהמשבר הנוכחי יותיר בהם בעתיד.
מחקרים שפורסמו לאחרונה, ובהם מחקר עומק שפורסם בכתב העת הבריטי לרפואה British Medical Journal, טוען שהסיכון של ילדים לחלות בקורונה בצורה קשה מזערי. חלפה כמעט שנה מאז פרוץ המשבר ובקרב ילדים ובני נוער מתוארת עלייה חדה ומתמדת בתחושות המצוקה, החרדה, הדיכאון וגילויים האובדנות.
מתחילת משבר הקורונה מגלות הרשויות המקומיות רפיסות וחוסר עצמאות בתהליכי קבלת החלטות, וכמעט אינן ממשות את האוטונומיה והאחריות השלטונית שקיבלו מציבור בוחריהן
חינוך במהותו מבוסס על הדגמה, על שיח, על קרבה ובעיקר על מפגש פנים אל פנים המעודד קשר וקירבה. מניעת או הגבלת קשר לאורך זמן פוצעת את הנפש. ילדים צריכים לתקשר עם החברים והמורים שלהם. אנו חיים במציאות בה ילדים, בני ובנות נוער "מתקשרים" ימים שלמים עם העולם רק דרך פלטפורמות מקוונות. הם הופכים את הלילה ליום, ממעטים לצאת מהבית, כמעט לא נפגשים עם בני אדם, וממלאים את החסך בקשר בתקשורת וירטואלית "חלופית". המציאות הזו לא טובה לילדים שלנו.
בשנה האחרונה דובר רבות על הצורך של הרשויות המקומיות לקחת אחריות על חלקן בטיפול במשבר הקורונה. במציאת מענים יעילים וזמינים במקומות בהם השלטון המרכזי קצר מלהושיע. אני גר ביישוב קטן בו חיים פחות מ-15,000 תושבים. רמת התחלואה הנוכחית נמוכה מאוד. למרות היקף התחלואה הנמוך, מערכת החינוך כולה בסגר מוחלט (למעט חנ"מ). תלמידי שכבות ה'-י' (גילאי 10-14) פגשו פיזית את חבריהם לספסל הלימודים ואת המורים שלהם פחות מ-20 ימים במהלך שנת הלימודים הנוכחית. בט"ו בשבט הם עתידים לקבל תעודות מחצית – זו מציאות הזויה שאינה מתקבלת על הדעת.
כשם שהרשויות המקומיות יודעות לספק מענים מותאמים לטובת קיום תפילה במניין באוויר הפתוח לרווחת התושבים, הגיע הזמן שעפ"י אותה התפיסה של מפגשים עד 10 משתתפים באוויר הפתוח, ידאגו ראשי הרשויות במשותף עם מחלקות החינוך (ברשויות הירוקות/צהובות) להוציא לפועל מפגשים של תלמידים עם החברים והמחנכים שלהם – עפ"י מתכונת מניני התפילה באוויר הפתוח.
זה כל כך קל ופשוט, מערכת החינוך שלנו מבוססת על חלוקה אזורית, והרשויות המקומיות יכולות להשתמש בשטחים הירוקים, בגנים הציבוריים, כמו גם בבתי הכנסת הזמניים (הפרוסים בכל קרן רחוב) זאת על מנת לשפר ולשמור על רווחתם הנפשית ועל התפתחותם התקינה של תלמידי הישובים.
למרות היקף התחלואה הנמוך ביישוב מגוריי, מערכת החינוך בסגר מוחלט. תלמידי שכבות ה'-י' פגשו פיזית את חבריהם לספסל הלימודים ואת מוריהם פחות מ-20 ימים במהלך שנת הלימודים הנוכחית
בתי הספר מנרמלים עבור הילדים שלנו את המציאות. מחנכים הופכים עבור קהילותיהם החינוכיות את הכאוס לקוסמוס. נבחרתם להנהיג במטרה לספק לתושבי הרשויות שתחת הנהגתכם את המענים הנדרשים. דווקא עכשיו, בשעת משבר בהיקף שכזה, זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר – קחו אחריות, הפעילו שיקול דעת ושכל ישר והשיבו לציבור את האמון ביכולתכם כמנהיגים להתעלות לגודל השעה ולספק לתושבים מענים מותאמים במציאות הסבוכה בה כולנו נתונים.
נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו