בימים הקרובים, תצטרך התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) לטפל בפרשה המכילה שאלה עקרונית, מהי "גזענות". הפרשה שהעלתה את נושא הגזענות בספורט לראש החדשות, מקורה במשחק ליגת האלופות, פריז סן ז'רמן-איסטנבול בשקשהיר, ב-8 בדצמבר 2020.

כרבע שעה לאחר פתיחת המשחק, ובעקבות התנהגות מילולית פרועה של אנשי הספסל של הקבוצה הטורקית, החליט השופט הרביעי, סבסטיאו קולצסקו לקרוא לשופט המשחק, אובידיו האצגן, כשהוא מצביע על עוזר המאמן, הקמרוני פייר ובו, ואמר:

"השחור הזה, לך תברר מה שמו. השחור הזה, אי-אפשר להתנהג כך".

בדיעבד הסתבר שגם חבר אחר בצוות השופטים הרומני, אדריאן סוברה, השתמש במילים "השחור הזה", בסייעו לחברו בזיהוי העבריין. "השחור הזה", פייר ובו, הורחק מיידית, כנראה משום שכינה את אחד השופטים "צועני".

בעקבות התפרעות מילולית על ספסל הקבוצה הטורקית, החליט השופט ה-4 לקרוא לשופט המשחק, בהצביעו על עוזר המאמן, הקמרוני פייר ובו, ואמר: "השחור הזה, לך תברר מה שמו. השחור הזה, אי-אפשר להתנהג כך"

המאמן המורחק והשחקן הוותיק דמבה בה (סנגלי יליד צרפת), התלהמו בתגובה ל"NEGRU" – "שחור" ברומנית תקנית. הם דרשו להרחיק את השופט הרביעי ה"גזען", וסירבו לחדש את המשחק כל עוד אין הוא מוענש. שחקני פס"ז', ובראשם קיליאן אמבאפה, הצטרפו לדרישת הטורקים. השחקנים סירבו להאזין להסברי השופטים (כדורגלני פס"ז' גם לא נענו למאמנם דאז, תומאס טוכל, שניסה להניאם מצעד זה), ירדו לחדרי ההלבשה, ושבו לאחר מכן למגרש, מניפים שלט "הקץ לגזענות" כביטוי של אחווה ביניהם.

ה"פיצוץ", ובמיוחד השימוש ב"גזענות" כמניע ל"אחוות השחקנים" ולהחלטתם לנטוש את המגרש כאיש אחד, הביאו לתגובות אוהדות מצד פוליטיקאים במדינות שקבוצותיהן היו מעורבות במשחק. היו שמועות שנשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, נתן את הוראת הנטישה לקבוצת טיפוחיו, שרבים בטורקיה מכנים "מ"כ [מועדון כדורגל] ארדואן". גם אם לא היה מעורב בהחלטה לנטוש, ארדואן לא אכזב את "שחקניו", כשזמן-מה לאחר מכן הביע תמיכתו בצעדם וצייץ בחשבונו:

"אנו מתנגדים, ללא כל התניה, לגזענות ולאפליה בספורט ובכל תחומי החיים".

הדברים לא היו נשמעים כה חלולים אלמלא הגיעו מנשיא טורקיה.

שרת הספורט הצרפתייה, רוקסאנה מאראשינאנו, ילידת רומניה ושחיינית עבר מצטיינת, ראתה בצעדם של השחקנים "החלטה היסטורית", וציינה כי:

"איני יכולה אלא להצדיע לעוצמה הסמלית של המחווה וגילוי האחווה שלהם" לנוכח ביטוי של גזענות פשוטה".

גם הממסד הרומני החליט בתחילה להתאים עצמו לרוח התקופה, תוך הפקרתם של שופטי המשחק. שר הספורט הרומני הגדיל לעשות כשהכריז:

"אני מתנצל בשם הספורט הרומני על הארוע המצער הזה […] כולנו מוקיעים תקרית מסוג זה".

והביע תקווה שהארוע:

"לא יוליך לשערורייה דיפלומטית".

תגובתה המיידית של התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) כללה גושפנקה לצעדי המחאה של השחקנים. היא פסקה על חידוש המשחק ביום המחרת, בניהולו של צוות שופטים לא-רומני, והודיעה כי תפתח בחקירת הארועים תוך רמיזה על אשמתו של קולצסקו בהשתלשלותם. בלהט הרגע, אופ"א שגתה בדרך. היה נכון להעניש את הקבוצות בתוצאת 0:0 ללא נקודות, או אף בהפחתת נקודות (בעידן של תקינות אמיתית, הקבוצות היו משלימות את המשחק, ולאחר מכן, לכל היותר היו שולחות מכתב לאופ"א, ובו תלונה על צוות השופטים), ולהטיל עונשים אישיים על מחוללי המהומה.

ה"פיצוץ", ובמיוחד השימוש ב"גזענות" כמניע ל"אחוות השחקנים" ולהחלטתם לנטוש את המגרש כאיש אחד, הביאו לתגובות אוהדות מצד פוליטיקאים במדינותיהם. היו שמועות שנשיא טורקיה ארדואן נתן את הוראת הנטישה לקבוצת טיפוחיו

התאחדות הכדורגל הרומנית לא ערערה על הודעת אופ"א ולא יצאה להגנת השופטים. היא הסתפקה בהודעה, כי תמתין לתוצאות החקירה שאופ"א תבצע. אולם לשופטים קמו מליצי יושר מבית ומעבר לגבול. ב"האומה ההונגרית", אחד משופריו של ויקטור אורבן, הופיע מאמר הגנה עליהם. לא במקרה, כותרתו אמרה בצרפתית, "אני רומני" ולימדה לאן ההנהגה ההונגרית חותרת. זאת, משום שנוסח זה מבטא התרסה נגד הטרור האסלאמיסטי, בהידמותו לסיסמת ההזדהות "אני שרלי", שנטבעה לאחר הפיגוע הרצחני במשרדיו של שבועון זה.

להגנה על שופטי המשחק, הצטרף במהרה ג'ורג' סימיון, מייסדה של מפלגה לאומנית שנכנסה לראשונה לפרלמנט הרומני. הוא הביע הזדהות עם קולצסקו,

"קורבנו של מסע הכפשות אלים ברמה הלאומית והבינלאומית",

הצביע על מקורה של המתקפה ב:

"אי-הסובלנות שהתקינות הפוליטית חוללה",

והזהיר את בני עמו:

"היום זה קולצסקו, מחר זה עלול להיות כל אחד מאתנו".

למרבה הגיחוך, לבעלי דעות אלה אין קושי להוקיע אי-סובלנות ואפליה כל עוד הן מיוחסות לאחרים, אלא שבמקרה זה אנשי הימין ההונגרי-רומני צדקו בדברי הביקורת שהשמיעו. יש להצטער, שלעמדתם היו שותפים בודדים בלבד בחוגים אחרים.

אולם לשופטים קמו מליצי יושר מבית ומעבר לגבול. ב"האומה ההונגרית", אחד משופריו של ויקטור אורבן, הופיע מאמר הגנה עליהם. לא במקרה, כותרתו אמרה בצרפתית, "אני רומני" ולימדה לאן ההנהגה ההונגרית חותרת

בקרב אנשי הכדורגל נמצאו רק מאמן גרמני לבן (תומאס טוכל) ושני שחקני עבר אנגלים שחורים (מיקה ריצ'רדס וג'והן בארנס), שניסו להעניק לארוע ממד ממתן. רבים אחרים, ובראשם ההתאחדות האירופית, נטו לצד השחקנים.

פוליטיקאים אירופיים במרכז ובשמאל נהגו כאנשי אופ"א והעדיפו להיתלות באיזשהו דגם ערטילאי של "תקינות פוליטית", ולרצות זרים ומיעוטים בסיסמה "הקץ לגזענות". הם לא השכילו להבין ששימוש מופרז בסיסמה זו מדלל את מהות המאבק, ומפחית בערכם של אלה המסכנים חייהם בלחימה בגזענות ממשית.

אולם בימים הבאים חל מפנה מסוים. ברומניה התעצמו הקולות שקבלו על העוול שנעשה לשופטים. המוחים נעזרו בשתי ראיות. האחת מארה"ב: ב-8 וב-9 בדצמבר הופיעה בכל אתרי החדשות בארה"ב ההודעה על מינויו של הגנרל לויד אוסטין כמועמד לתפקיד מזכיר ההגנה בממשל ביידן. ברובם הודגשה עובדת היותו "השחור" הראשון הממונה לתפקיד זה. גם פרסומים בלשון הצרפתית – צרפתיים כקנדיים – ציינו את צבע עורו בכותרותיהם.

הראיה האחרת נחשפה בהקלטות מן הארועים בקרבת הספסל הטורקי בזמן המשחק. לא זאת בלבד שנשמעו דברי נאצה כלפי השופטים, אלא שאחד הטורקים נשמע אומר:

"בארץ שלי קוראים לרומנים 'צוענים' […]".

בינתיים גם גברה המעורבות של לא-רומנים למען השופט הרומני. שחקן עבר סנגלי תיווך בין קולצסקו לבין דמבה בה, שהתלהמותו חוללה את תגובת השרשרת במגרש ובעולם, וקוימה שיחת טלפון בין השניים. לדברי המתווך הסנגלי, דמבה בה הסכים שקולצסקו אינו גזען, אך "סבר שלא צריך להשתמש במלה 'שחור' באצטדיון". גם עו"ד ספרדי יצא להגנת השופט הרומני, והודיע כי בכוונתו לייצג את קולצסקו בפני מוסדות אופ"א.

לנוכח תוכנה של קלטת הווידאו מן המגרש, התעשתה ההתאחדות הרומנית ופנתה לאופ"א בדרישה:

"לחקור האשמות גזעניות כלפי השופטים הרומנים, שקדמו לחילופי הדברים בין סוברה, קולצסקו וובו".

אכן נראה, שבמשפט:

"בארץ שלי קוראים לרומנים 'צוענים' […]",

גלומה גזענות כפולה, הן כלפי רומנים, הן כלפי בני רומה ("צוענים").

ברוב אתרי החדשות בארה"ב, בהודעה על מינוי הגנרל לויד אוסטין למזכיר ההגנה בממשל ביידן, הודגשה עובדת היותו "השחור" הראשון הממונה לתפקיד. גם פרסומים צרפתיים וקנדיים – ציינו את צבע עורו בכותרותיהם

המהלך הרומני האחרון הניח מוקש לפתחה של אופ"א, כי בחקירה יידרשו לענות לא רק על מהי "גזענות", אלא על שאלות נוספות, כגון:

• מתי "גזענות" באה לביטוי, וכלפי מי?
• את מי יש להעניש, ומתי?
• מהו עונש הולם?
• האם באירופה, התבטאות נחשבת "גזענית" רק אם לבן (אולי אף נוצרי) מביע דברים כלפי לא-לבן ו/או לא-נוצרי?
• האם הכללים האלה תקפים גם ליבשות אחרות, לריכוזי אוכלוסייה אחרים, להרכבים אתניים במינון שונה, ובענייני כדורגל – לגיוון האתני-דתי שיימצא במגרש ברגע נתון?

ובהיבט אחר שאינו מנותק מקודמו, שני הארועים ב-8 בדצמבר 2020 – "פיצוץ" המשחק בפריז ומינויו של מזכיר ההגנה בארה"ב – כותבים פרק נוסף בשגיונותיה החמקמקים של "תקינות פוליטית" מבית-המדרש האמריקני. בארה"ב, המושג "שחור" (עתה באות גדולה – Black) חזר להיות "תקין"; לעומת זאת, האירופים, שניסו לצעוד על-פי כללי ה"תקינות" הישנים, תומרנו אל פי התהום, שבתחתיתה כתוב "שחור, לא!", או בתורכית, "siyah yok".

לשעבר - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים