לאחרונה הגישו ארגונים וניצולי שואה יהודיים עתירה לבג"ץ, בבקשה לחייב את המדינה לדרוש מממשלת גרמניה סכום של כ-17 מיליארד דולר. אלה מהווים את יתרת כספי השילומים שנותרו לתשלום בהתאם להסכם השילומים שנחתם ב-1952, על פיו הוסכם כי גרמניה המערבית תשלם שני שלישים ואילו מזרח גרמניה תישא בשליש הנותר. גרמניה המערבית שילמה את הסכומים ואילו ממשלת גרמניה המזרחית סירבה כל השנים לעמוד בתשלום. בשנת 1991, בעת איחוד שתי הגרמניות, גרמניה המערבית לקחה עליה את ההתחייבויות של גרמניה המזרחית, אולם הממשלה המאוחדת סירבה לשלם בפועל.

לאחרונה הגישו ארגונים וניצולי שואה יהודיים עתירה לבג"ץ, בבקשה לחייב את המדינה לדרוש מממשלת גרמניה כ-17 מיליארד דולר,  יתרת כספי השילומים שנותרו לתשלום בהתאם להסכם השילומים שנחתם ב-1952

הסיבה בגינה ממשלת ישראל אינה דורשת את התשלום היא מדינית, שכן היא אינה רוצה להתקוטט עם אחת מידידותיה בעולם בגין חוב ישן. העותרים מבינים כמובן שיש להם בעיה, שכן בג"ץ אינו נוטה להתערב בהחלטות מדיניות. לכן פרקליט התובעים, עו"ד גלעד שר, הדגיש כי השילומים התקבלו בשם כל נפגעי השואה, וכי הממשלה אינה יכולה לוותר בשם ניצולי השואה וגופים יהודיים המייצגים אותם על חלק מהכסף המגיע מגרמניה. זהו מהלך, לדעת העותרים, הנגוע ב"אי סבירות קיצונית". זו העילה היחידה לפיה יכול בג"ץ להתערב בסוג של אי-עשיה כזו של הממשלה.

עד כאן הצד המשפטי. בצד המוסרי, אני בדעה שהצדק עם התובעים. נכון שהכספים שגרמניה נתבעת לשלם ייכנסו, אם התביעה תתקבל, לקופת האוצר בישראל ולא לכיסם של ניצולי השואה, אבל עדיין יש לזכור שהסכם השילומים המקורי היה פשרה בין צרכי המדינה המתפתחת בשנותיה הראשונות לבין רווחת ניצולי השואה.

אלמלא כספי ההסכם שנכנסו לקופת המדינה, אשר שילמה לניצולים קיצבאות, אך שימש ברובו לפיתוח המדינה – כל ניצול היה מקבל סכום גבוה בהרבה מכפי שקיבל. לכן, אם ראש הממשלה המנוח דאז דוד בן גוריון, הממשלה והכנסת ויתרו בשמם של הניצולים על קיצבאות גבוהות יותר שהיו מיטיבות עם חייהם, בעיקר בזיקנתם – אך מוסרי ונכון, בשם אותם ניצולים, שממשלת ישראל תדרוש מממשלת גרמניה לעמוד בתשלומים במלואם.

המחלוקת על השליש החסר שעדיין לא שולם הגיעה לבית המשפט אחרי שלא נענו פניות רבות של  העותרים לגורמים הרלבנטיים בממשלה. העותרים מבקשים להורות לממשלה לפעול לקבלת השליש החסר, ובמידה שהמדינה אינה רוצה לפעול, שתצהיר על ויתורה על הטיפול בתביעה זו ואז נציגי העם היהודי בכללו, כולל הארגונים שעתרו, יוכלו לפעול למימוש ההתחייבויות.

כמי שכיהן כשר בממשלות ישראל וגם כפרופ' למשפטים, אני ער לדילמה העומדת בפני מקבלי ההחלטות בממשלה כיצד להשיב לעתירה. אני משער שהפרקליטות, לאחר דיון עם שרי הממשלה בדרגים הגבוהים ביותר, תבקש לדחות את העתירה בנימוק של שיקולים מדיניים.

עמדתי היא, שישנם מקרים בהם השיקולים המוסריים גוברים על השיקולים המדיניים. גם כאשר הממשלה, בשנות החמישים, החליטה על הסכם השילומים – הארץ רעשה וגעשה בשל המחלוקת בשאלה האם, למרות הצורך הדחוף של המדינה הצעירה במזומנים, מותר למדינה לקבל כספים לקופתה ממדינה שרצחה 6 מיליון יהודים בשואה.

אם הממשלה והכנסת ויתרו בשם הניצולים על קיצבאות גבוהות יותר שהיו מיטיבות עם חייהם, בעיקר בזיקנתם – אך מוסרי ונכון, בשם אותם ניצולים, שממשלת ישראל תדרוש מממשלת גרמניה לעמוד בתשלומים במלואם

האם כסף יכפר על הדם? בסוף הממשלה החליטה שכן. ולכן, ככל שהממשלה נמנעת מלדרוש את התשלום המגיע לישראל עד הסנט האחרון – הדבר מהווה פגיעה בניצולי השואה ואי כיבוד זכרם של הנספים. גם מי שהסכימו לשילומים התכוונו לכך שישראל תקבל את מלוא התשלום, ולא רק את חלקו.

קשה לי להבין את ממשלת גרמניה המאוחדת שלא העבירה את הכספים ביוזמתה. מדובר הרי בחוב מוסרי, שאיננו יכול להימדד בכסף. לכן, כדי לא לשוות לתשלומים מראה של עיסקה כלכלית גרידא, אלא עיסקה מוסרית, כפי שהיא היתה אמורה להיות – על ממשלת גרמניה להרים את הכפפה ובעקבות הבג"ץ בישראל להודיע ביוזמתה ומצידה:

"אנחנו מתחייבים לשלם את השליש החסר של תשלומי השילומים לישראל לפי לוח זמנים שיימסר",

ובכך להראות עוד מעט רצון טוב ועמדה מוסרית כלפי ניצולי השואה המעטים שעוד נותרו בחיים בישראל ויהיה בכך השלמת צדק היסטורי.

פרופ' שמעון שטרית הוא פרופ' למשפטים, שר לשעבר בממשלות ישראל ומועמד לנשיאות המדינה (צילום: ליאור יאדו)

צור שפי היה מפקד מוצב הר אביטל במלחמת יום כיפור. הוא סירב להתפנות מהר אביטל ביום השני והקשה ביותר של המלחמה ב7 באוקטובר. הוא וחייליו, מחוזקים במפקד גדוד 12 של גולני יעקב שחר ז"ל שבא לפנותם אך נשאר איתם בהר אביטל, המשיכו לספק מודיעין מההר המופגז והמוקף בטנקים סורים.

הידיעה הקריטית ב-9 באוקטובר, יומו הרביעי והקריטי של הקרב העקוב מדם בעמק הבכא, על כך שהמתקפה הסורית נשברת, הודעה שנמסרה לרפול, ליאנוש ולקהלני, עם המסר להחזיק עוד כמה שעות מעמד – הגיעה מאנשי המודיעין של הר אביטל.

"העברנו ידיעות מפורטות לאמ"ן מלאות בסימנים מעידים למלחמה"

בראיון מטלטל, אחרי 47 שנים של שתיקה כואבת, שערכה הילה שחר עם קציני המודיעין של הר אביטל, צור שפי, אמיר בן-אשר וגבי זהר, הם מספרים שהתריעו על המלחמה המתקרבת שבועות לפני שפרצה. המידע הועבר למפקדת היחידה 8200 ולמפקדה סגן אלוף יואל בן-פורת, וממנו לראש אמ"ן אלי זעירא. לתדהמתם המידע לא הועבר למפקדי צה"ל מחוץ לאמ"ן.

הם התריעו על המלחמה המתקרבת שבועות לפני שפרצה. המידע הועבר למפקדת היחידה 8200 ולמפקדה סגן אלוף יואל בן-פורת, וממנו לראש אמ"ן אלי זעירא. לתדהמתם המידע לא הועבר למפקדי צה"ל מחוץ לאמ"ן

צור מספר שביקש מקמ"ן אוגדה 36 דני אגמון וקמ"ן פיקוד צפון חגי מן לבקר בהר אביטל לפני המלחמה, וקציני 8200 הציגו להם את החומרים שאספו בשלושת החודשים האחרונים. חומרים שכללו סימנים ברורים המעידים על הכנות הסורים למלחמה.

קמ"ן אוגדה 36 וקמ"ן פיקוד צפון, שמעבירים מידע מודיעיני ישירות לאלוף פיקוד צפון, לא ידעו דבר על החומרים שהועברו לאמ"ן והיו המומים לא פחות מצור שפי שהמידע לא הועבר לידיעתם.

בעקבות המפגש שלהם עם קמ"ן פיקוד צפון חגי מן, האלוף חופי דרש תיגבור לרמת-הגולן וחטיבה 7 הועברה מסיני לגולן. רמת הגולן היתה נופלת לידי הסורים במלחמה ללא התיגבור והקרב העיקש של חטיבה 7 בעמק הבכא.

אנשי 8200 ברמת הגולן הביאו ידיעת זהב על הפינוי הבהול של משפחות הרוסים מסוריה. תחילה דרך נמל לטקיה באוניות ואחר כך ברכבת אוירית רוסית משדה התעופה של דמשק ביום בלילה בין רביעי וחמישי, כ-48 שעות לפני פתיחת המלחמה.

ידיעת זהב נוספת (ידיעת יחמור) יורטה ביום שישי אחר הצהריים על ידי אנשי 8200. הידיעה אמרה, שהפינוי הבהול של הרוסים הוא בגלל התוכנית להתקפה משולבת סורית-מצרית על ישראל למחרת. הידיעה הועברה באופן בהול למפקדת אמ"ן, אך עוכבה על ידי ראש אמ"ן אלי זעירא ולא הועברה לרמטכ"ל דדו עד למחרת בשבת בבוקר.

בידיעת זהב שיורטה בשישי אחה"צ ע"י 8200 נאמר שפינוי הרוסים הבהול נובע מתוכנית להתקפה משולבת סורית-מצרית על ישראל למחרת. הידיעה הועברה בבהילות למפקדת אמ"ן, אך לא הועברה לרמטכ"ל דדו עד למחרת בשבת בבוקר

יותר מאוחר באותו לילה נקלטה מילת הקוד למעבר מתרגיל למלחמה ושוב הידיעה הועברה באופן בהול למפקדת אמ"ן אחר חצות, עוד לפני שהגיעה הידיעה של צבי זמיר מפגישתו עם המלאך מלונדון בסביבות 4 וחצי לפנות בוקר.

סימן מעיד נוסף למלחמה שנקלט בהר אביטל היה העברתה של חטיבה 47 הסורית מצפון סוריה לדמשק. על פי מידע שהתקבל קודם היה סימן מודיעיני מובהק לתחילת המלחמה.

הסימנים המעידים על מלחמה הועברו בזמן אך לא נוצלו. צור שפי, אמיר בן-אשר וגבי זהר אומרים בראיון, שכל השנים כואבת להם הידיעה שאפשר היה להציל את חייהם של כ-2569 חיילי צה"ל שנהרגו במלחמה הקשה, אם היו מקשיבים להתרעות שהם העבירו.

מגיע צל"ש לצור שפי וחבריו מ-8200 מהר אביטל על הידיעות המתריעות על המלחמה, שהביאו להחלטה להעלות את חטיבה 7 לרמת הגולן, על ידיעות הזהב של פינוי המשפחות הרוסיות מסוריה כ-48 שעות לפני פתיחת המלחמה ועל ידיעת יחמור שנקלטה כ-20 שעות לפני שפרצה המלחמה.

בולטת אפילו יותר מהידיעות המתריעות על המלחמה, הידיעה שהעבירו בזמן המלחמה שהמתקפה הסורית בעמק הבכא נשברת ב-9 באוקטובר, ידיעה שהועברה לקהלני בזמן אמת בקרב בעמק הבכא.

אבל צור שפי, חבריו ומפקדם יואל בן-פורת לא קיבלו צל"שים, אפילו לא הוגשו כמועמדים לצל"שים אחרי המלחמה. איך אפשר היה לציין לשבח את אנשי המודיעין על המידע המודיעיני האיכותי והקריטי שסיפקו לאמ"ן לפני ובמהלך המלחמה, כשההנהגה המדינית-בטחונית של המדינה בתמיכת ועדת אגרנט החליטה להאשים את המודיעין באחריות למחדל מלחמת יום-כפור?

אבל הם לא קיבלו צל"שים. איך אפשר היה לציין לשבח את אנשי המודיעין על המידע האיכותי והקריטי שסיפקו לאמ"ן לפני ובמהלך המלחמה, כשההנהגה המדינית בטחונית החליטה להאשים את המודיעין באחריות למחדל המלחמה?

האמריקאים הרעיפו עלינו ידיעות מרגיעות

דיין אמר בעדותו לועדת אגרנט, שבימים האחרונים לפני פתיחת המלחמה, האמריקאים הרעיפו עלינו ידיעות מרגיעות שלא תהיה מלחמה, הגנרל סקוקרופט, סגנו של קיסינג'ר, אמר שהערבים לא יתקפו. ב-24 השעות האחרונות לפני פתיחת המלחמה, ההערכה של דיין היתה שמלחמה תפרוץ בשבת ונוצרו חילוקי דיעות עם האמריקאים.

גולדה מאיר אמרה לשגריר האמריקאי קיטינג שהיא מצטערת על כך שנוצר פער בהערכות המודיעיניות. דיין אמר שצריך להעביר את כל המידע שיש ברשותנו לאמריקאים כך שידעו שהזהרנו אותם על המלחמה, שהתייעצנו איתם, וכי אם תפרוץ מלחמה הם יהיו מחוייבים לסייע לנו.

גולדה וועדת אגרנט חיפו על קיסינג'ר

גולדה חיפתה על חילוקי הדעות עם קיסינג'ר ועל ההערכה השגויה שהעביר סגנו סקוקרופט לישראל ב-6 באוקטובר, כי הערבים לא יתקפו. גולדה גם הסתירה את ההוראה של קיסינג'ר לישראל לא לפתוח במכה מקדימה בתחילת המלחמה.

קיסינג'ר הכחיש שנתן את ההוראה לישראל לא לפתוח במכה מקדימה מספר פעמים, אך קיסינג'ר בעצמו כתב שנתן את ההוראה לישראל בדיווח ששלח לנשיא ניקסון מספר שעות לפני הפתיחה באש. ויש לזה אישור נוסף באזהרות החריפות לישראל שהעביר בשמו מרדכי שלו מניו יורק ישירות לגולדה למשרד ראש הממשלה.

ההכחשה של קיסינג'ר שקרית. יש עדות נוספת לחיפוי ישראלי על קיסינג'ר בשיחה של השגריר דיניץ וסגנו מרדכי שלו עם קיסינג'ר בוושינגטון ב-9 באוקטובר בבית הלבן.

גולדה חיפתה על ההערכה השגויה שהעביר סקוקרופט, סגנו של קיסינג'ר לישראל ב-6 באוקטובר, כי הערבים לא יתקפו. גולדה גם הסתירה את ההוראה של קיסינג'ר לישראל לא לפתוח במכה מקדימה בתחילת המלחמה

קיסינג'ר מכחיש את "השמועות שהתפשטו בוושינגטון" שהוא מנע מכה מקדימה של ישראל, במפגש מתועד בפרוטוקול בנוכחות סגנו הגנרל סקוקרופט ויועצו מהמועצה לבטחון לאומי פיטר רודמן. מרדכי שלו, שהשתתף בפגישה ושהעביר בעצמו את ההוראות מקיסינג'ר לישראל ב-6 באוקטובר שותק, ושמחה דיניץ אומר "בפליאה" שזו שמועה מגוחכת.

ועדת אגרנט פעלה על פי בקשת ראש הממשלה והטילה חיסיון על הפרוטוקולים של הועדה.

קשר ההשתקה של המחדל המדיני ומגיני הגולן

נראה שהסיבה שקציני המודיעין האמיצים של תל אביטל ומפקדם יואל בן-פורת לא הפכו לגיבורי ישראל ומגיני הגולן כמו קהלני, יאנוש, בן-שוהם, אורי אור, רפול, אורי שמחוני, יוסי בן-חנן ורבים אחרים – היתה, שהמידע הקריטי שהעבירו לאמ"ן לפני המלחמה לא נוצל במלואו. זאת בגלל חילוקי הדעות עם האמריקאים והתכתיב המדיני של קיסינג'ר.

דיין וגולדה הסכימו לקבל את התכתיב המדיני של קיסינג'ר בשל הטעות הפטאלית של דיין בהערכת הכוחות והחריגה שהרשה לעצמו לעשות מתורת הבטחון של צה"ל. אחרי המלחמה גולדה חיפתה על קיסינג'ר כדי למנוע פגיעה בסיוע האמריקאי הצבאי לישראל ואולי גם כדי לחפות על המחדל המדיני-בטחוני שלה ושל דיין.

מודיעין איכותי היה בשפע. גורל חיילי הסדיר של צה"ל ברמת הגולן ובקו ברלב בסיני, חיילי החי"ר, השיריון וטייסי חיל האויר נחרץ לא בגלל כשל מודיעיני, בודאי לא של יחידה 8200, שסיפקה מודיעין איכותי ומדוייק לפני ובמהלך המלחמה, אלא בגלל הפער בהערכות המודיעיניות וחילוקי הדעות שנוצרו ערב המלחמה בין ישראל והאמריקאים.

את הפער המודיעיני שהיה למעשה מלאכותי, יצר קיסינג'ר שהסתיר מידע על המלחמה שהיה ברשותו וניהל מדיניות דו-פרצופית מאחורי גבה של ישראל וגם מאחורי גבם של חבריו לממשל האמריקאי והנשיא ניקסון. דיין טעה בהערכת הכוחות ולא איפשר לגייס מילואים ביום חמישי ושישי ולא לפתוח במכה מקדימה בשבת בצהריים כי רצה לייצר אליבי שישראל לא פתחה במלחמה הפעם.

דבר משה דיין, 11 בפברואר 1974, מתוך דיוני ועדת אגרנט

יגאל ידין אמר שהפרוטוקולים של ועדת אגרנט הם חומר נפץ. השופט לנדוי הציע להטיל סודיות על הפרוטוקולים וגולדה אמרה שזה פתרון ושיקרה אסון אם יימסרו לממשלה ולועדת החוץ והבטחון של הכנסת וידלפו.

הסיבה שקציני המודיעין האמיצים של תל אביטל ומפקדם יואל בן-פורת לא הפכו לגיבורי ישראל ומגיני הגולן כקהלני, יאנוש, רפול ורבים אחרים, היתה, שהמידע הקריטי שהעבירו לאמ"ן לפני המלחמה לא נוצל במלואו

כך נולד קשר ההשתקה של המחדל המדיני של מלחמת יום-כיפור שנועד להגן על מעמדו של קיסינג'ר בוושינגטון, האיש שדחף את הנשיא סאדאת לפתוח במלחמה וששיתק את מנהיגי ישראל לפני, במהלך ובסיום המלחמה.

הגיע הזמן לפרום את קשר ההשתקה של המחדל המדיני של קיסינג'ר, דיין, גולדה וחברי ועדת אגרנט, ולהוקיר תודה לחיילי המודיעין של יחידת 8200 מהר אביטל ולמפקדם יואל בן-פורת מגיני הגולן.

רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור. מתמקד בעיקר בהשפעת הערוץ המדיני החשאי של קיסינג'ר ואיסמעאיל על המלחמה ובהתנהלות של שר הבטחון משה דיין במלחמה. פרסום קודם - תעלומת המפגש החשאי השלישי של קיסינג'ר ואיסמעאיל בספטמבר 1973, מערכות, גיליון נובמבר 2018: http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/5/114325.pdf

חשבתם שילדינו לא לומדים כלום בזמן שבתי הספר סגורים והם מבלים שעות מול המסכים? טעיתם. זמן הקורונה הוא "בית הספר למגדר" לילדינו, והם לומדים הרבה מאד, ולאו דווקא מהשעורים בזום. הזמן הרב שהם מבלים מול המסכים בימים אלה, בעודם מבודדים מהשגרה המוכרת, הוא זמן קריטי לתהליכי החיברות שלהם בכל תחום. אך יותר מכל, בהגדרה העצמית שלהם – מי אני? מה המשמעות להיות בת או בן? מה המשמעות של חוסר הודאות אם אני בת או בן?

כשבתי הספר סגורים, ילדינו לומדים הרבה מאד ולאו דווקא מהשעורים בזום. הזמן הרב שהם מבלים מול המסכים בימים אלה, בעודם מבודדים מהשגרה המוכרת, הוא זמן קריטי לתהליכי החיברות שלהם בכל תחום

העולם המוצג לילדים ולילדות בתוכני מסך – ממוגדר באופן נוקשה למדי ובמידה רבה בפיגור אחר המציאות החברתית. לאור העובדה כי מרבית יוצרי תוכני המסכים לילדים הם גברים (71% יוצרים, 80% במאים, 53% כותבים בהשוואה ל-18% יוצרות, 6% במאיות ו-18% כותבות – והשאר בצוותים מעורבים או בלתי ידוע) – אך טבעי הוא שתפיסת עולמם ונסיון החיים שלהם מועברים למסכים, ביודעין או שלא ביודעין.

חוקי השוק והצורך להפיץ את התכנים בקרב תרבויות עם תפיסות שונות לגבי שוויון מגדרי – מסייעים בשמירת סטטוס קוו של מניעת "זעזוע" והחדרת שינוי. העובדה שרכישת תוכניות מיושנות מחו"ל זולה עשרות מונים מאשר הפקה מקומית אקטואלית, תורמת אף היא לשמרנות על המסכים.

אז מה לומדים ילדינו בשעות הצפייה המרובות שלהם על זהותם המגדרית? הם לומדים בראש וראשונה כי העולם הוא בינארי ונחלק לגברים ונשים. כמעט ואין בעולם זה מקום למגוון זהויות מגדריות אחרות.

עולם זה עדיין מנוהל על ידי גברים. כשני שליש מהדמויות בתוכניות לילדים הן גבריות, ממצא שחזר על עצמו כמעט ללא שינוי בשני מחקרים בינלאומיים גדולים שהייתי שותפה בניהולם ונערכו בהפרש של 10 שנים. במחקרים אלה השתתפה ישראל (האחרון, שנוהל על ידי יובל גוז'נסקי, הראה שהמצב בישראל אף הוחמר בעשור האחרון).

אך ספירת הדמויות איננה התמונה כולה, אלא תאור אופיין של הדמויות: עדיין (בהכללה כמובן) דמויות הבנות מאופיינות בדגש יתר על עולם הרגש ועל הופעתן. הן שבויות ברומנטיקה וצרכנות. הן מונהגות על ידי אחרים, ובמקרים רבים הן חלק מקבוצה (כמו ב"סקס מהעיר הגדולה", "המלאכים של צ'ארלי" ו"עקרות בית נואשות" בתוכניות למבוגרים, וכמו ה"פאור פאף", "בנות הצ'יטה" וה"בראץ" בתוכניות הילדים).

מרכיב מרכזי בהופעתן של בנות ונשים הוא מה שכונה "היפר-סקסואליות" (החל מגיל פעוט) המתבטא, בין השאר, ברזון מוקצן, רגליים ארוכות, מותניים רזות, שער שופע. דמויות הבנים, לעומת זאת, מאובחנות באמצעות הפעילות שלהן, מונעות על ידי שכל, עסוקות בטכנולוגיה והרפתקנות, ופועלות לבדן כדוגמת גיבורי העל למיניהם. גם אצל בנים נמצאת התופעה של הדגשת מבנה גוף שרירי מוקצן, מרבית הדמויות נעות על תווך רחב של מראה הנתפס כמקובל וסביר.

הילדים לומדים שהעולם מנוהל ע"י גברים. כשני שליש מהדמויות בתוכניות לילדים גבריות. הממצא חזר, ובארץ אף הוחמר, בשני מחקרים בינלאומיים גדולים שהייתי שותפה בניהולם ונערכו בהפרש של 10 שנים

דוגמה מעניינת שתסייע להמחיש לנו כי הדברים אינם מקריים, היא הדמות של הבת הג'ינג'ית. כיצד יתכן כי החל מהיתומות הג'ינג'יות הקלסיות (בילבי, אן שירלי, אנני וכדומה) דרך הג'ינגיות של דיסני ( מרידה מ"האמיצה", אנה מ"לשבור את הקרח") ורבות אחרות ( ג'יני מ"הארי פוטר", קים מ"קים פוסיבל", ג'סי מ"צעצוע של סיפור") – הבנות הג'ינג'יות הן אלה שמותר להן "לשבור את כללי המגדר"? להיות אסרטיביות, הרפתקניות, מעזות, אמיצות, חוצפניות ולמרוד נגד המוסכמות המקבעות של נורמות מגדריות?

האם באמת יש קשר בין צבע שער ובין תכונות אופי? האם הופתענו לגלות שהאישיות המורכבת של גיבורת מלכת הגמביט – שהופכת לגאון שחמט, מנצחת את העולם הגברי, מנהלת מערכות מורכבות ומגלה שכלתנות וקשיחות – היא ג'ינגית? ומה זה משדר לאלה מאתנו ששערן בהיר, כהה, או אפילו לבן כשלי – לגבי הגבולות המגדריים שלנו?

מדוע זה חשוב? זה חשוב, כי ילדינו מפנימים מסרים שהם קולטים באופן שיטתי ומתמיד מעולם התכנים שהם חשופים לו. הם לומדים כיצד להעריך את עצמם ואת האחרים, במה הם צריכים להשקיע כדי לזכות בתגמולים חיוביים, למה הם יכולים לשאוף לגבי העתיד.

נכון, התקשורת כבר לא מקבעת נשים במטבח וגברים בזירות קרב – הסטריאוטיפים היום הם הרבה יותר מורכבים ומגוונים, אבל הם עדיין שם, וכדאי שנשים לב אליהם.

הכותבת: סגנית דקאן בבית הספר לתקשורת ומידע באוניברסיטת רטגרס בארה"ב ומשתתפת ביום עיון "על מיגדר ומיניות בדור הדיגיטלי" במכון מופ"ת.

פרופ' דפנה למיש היא סגנית דקאן בבית הספר לתקשורת ומידע באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי ומומחית בינלאומית בחקר תקשורת וילדים, השתתפה ביום עיון "על מיגדר ומיניות בדור הדיגיטלי" במכון מופ"ת. בנוסף, פרסמה 14 ספרים ומאות מאמרים ופרקים והקימה וערכה את כתב העת האקדמי המרכזי בתחום. פרופ' למיש היא לשעבר ראשת החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב והעמידה דור של דוקטורים לתקשורת המשולבים במוסדות להשכלה גבוהה בארץ.